קבורה

1. רקע משפטי

הקבורה במדינת ישראל נעשית בפיקוח ובמימון של המדינה. בהיבט הרגולטורי, על פי תקנות שירותי הדת היהודיים (חברות לענייני קבורה), התשכ"ז-1966, אין היתר לקבור יהודי שלא באמצעות גוף שיש לו רישיון קבורה מהמשרד לשירותי דת, ומי שעוסק בקבורה ללא רישיון כנדרש דינו שלושה חודשי מאסר. בהיבט המימוני, המוסד לביטוח לאומי משלם לחברות הקבורה המאושרות דמי קבורה עבור כל נפטר שהן קוברות לצורך מימון הוצאות יום הקבורה ולתחזוקת בתי העלמין, כך שכל אזרח זכאי להיקבר בחינם. עם זאת, לחברות הקבורה מותר לגבות דמי קבורה במקרים ספציפיים, שבהם ניתן שירות הנחשב לתוספת מעבר למינימום שהמדינה מספקת. נוסף על כך, משרדי הממשלה מממנים, שלא דרך הביטוח הלאומי, הקמה ופיתוח של בתי עלמין.

החוק אינו מסדיר מבחינה רגולטורית את קבורתם של בני דתות אחרות, כך שמבחינה חוקית אין איסור מפורש לקבור את מי שאינם יהודים שלא באמצעות חברת קבורה מאושרת. עם זאת, נוהל עבודה פנימי של האגף לעדות דתיות במשרד הפנים קובע שהאגף הוא הגורם הנותן לחברות הקבורה אישור לטפל בקבורתם של בני דתות אחרות, והמוסד לביטוח לאומי מתקצב את חברות הקבורה של העדות הדתיות הלא־יהודיות שקיבלו רישיון ממשרד הפנים. במקומות שבהם לא פועל גוף קבורה מאושר, המוסד לביטוח לאומי מוסר את דמי הקבורה, לאחר הגשת תביעה, ישירות למשפחת הנפטר.

בעבר, בישראל ניתנה האפשרות להיקבר אך ורק בקבורה דתית, אך בשנת 1996 חוקקה הכנסת את חוק הזכות לקבורה אזרחית חלופית, התשנ"ו-1996, שקבע כי כל אדם (יהודי, בן עדה דתית מוכרת אחרת, חסר עדה דתית ומי שדתו שנויה במחלוקת) זכאי להיקבר על פי השקפתו בבית עלמין אזרחי חלופי. הקבורה האזרחית פועלת על פי רגולציה של המשרד לשירותי דת, כך שחברות קבורה אזרחית נדרשות לקבל רישיון מהמשרד לצורך פעילותן ותקצובן על ידי המדינה. קבורה אזרחית אינה בהכרח קבורה חילונית, ובפועל ישנם גם גופי קבורה דתיים שמספקים שירותי קבורה אזרחית (למשל לחסרי דת ולמי שיהדותם מוטלת בספק), וכן ישנם גופי קבורה אזרחית העורכים טקסי קבורה עם מאפיינים דתיים.

נציין כי יש פער בין החוק לבין יישומו, ובפועל הוא מבוצע באופן חלקי למדי. דוח של מבקר המדינה משנת 2017 הצביע על כך שפעילותם של גופי הממשלה ליישום חוק הזכות לקבורה אזרחית חלופית, התשנ"ו-1996, "התאפיינה באוזלת יד מתמשכת". המבקר הראה כי המדינה אינה מנהלת מסד נתונים מפורט בנושא מצאי המקומות לקבורה אזרחית; מבירור מעמיק שנערך במסגרת הדוח עלה כי היקף ההיצע של קבורה אזרחית נמוך למדי ופרישתו הגיאוגרפית אינה מספקת, כך שלטענת המבקר "כשלה המדינה בהבטחת מיצוי אחת הזכויות הבסיסיות של אזרחיה".מבקר המדינה, דוח שנתי 67ב, 2017: 829.מציאות זו אף הביאה את בית משפט השלום בכפר סבא לפסוק שעל המדינה לפצות שני קרובי נפטרים שזכותם לקבורה אזרחית בחינם לא מומשה בשל מחדלי הממשלה ביישום החוק.תא"מ 29187-05-12, תא"מ 29907-02-12, גינזבורג ולב נ' המשרד לשירותי דת (2014).

נכון לנובמבר 2021 ישנן בישראל 467 חברות קבורה שקיבלו רישיון מהמשרד לשירותי דת או מהאגף לעדות דתיות במשרד הפנים. על פי נתוני הביטוח הלאומי, 439 חברות היו פעילות בשנת 2021. להלן מוצגות חברות הקבורה בישראל לסוגיהן:

• חברות קדישא. ישנן 42 חברות קדישא יהודיות המאוגדות כעמותות ומספקות שירותי קבורה ליהודים. כפי שנראה להלן, במסגרת חברות קבורה אלו מתבצעת מרבית פעילות הקבורה בישראל. חברת קבורה נוספת הפועלת כעמותה מספקת שירותי קבורה לציבור הקראי.
• מועצות דתיות. ל־85 מועצות דתיות יש רישיון לספק שירותי קבורה יהודית.
• רשויות מקומיות. ל־28 רשויות מקומיות יש רישיון לספק שירותי קבורה יהודית. כמו כן, לתאגיד עירוני אחד (במעלה אדומים) יש רישיון לספק שירותי קבורה יהודיים. הרשויות המספקות שירותי קבורה ליהודים הן ברובן המובהק רשויות שאין בהן מועצה דתית או שהמועצה הדתית שלהן אינה מפעילה שירותי קבורה.
• אגודות וּועדים מקומיים. ל־260 אגודות או ועדים מקומיים יש רישיון לספק שירותי קבורה יהודית. אלו הם למעשה יישובים (מושבים או קיבוצים) המפעילים שירותי קבורה לבני היישוב, כך שפעילות הקבורה בהן מצומצמת מאוד.
• חברות בע"מ. לשתי חברות בע"מ יש רישיון לספק שירותי קבורה יהודיים.
• חברות קבורה אזרחית. ל־42 חברות קבורה יש רישיון לקבורה אזרחית. מתוך אלו, 23 הן חברות קבורה יהודיות (רובן מועצות דתיות) שיש להן רישיון כפול המאפשר להן לערוך ולקבל מימון גם עבור קבורה אזרחית. ל־19 חברות קבורה יש רישיון לספק שירותי קבורה אזרחית בלבד. מתוך 42 חברות הקבורה האזרחית הללו, רק 18 היו פעילות בשנת 2021.
• חברות קבורה לעדות דתיות אחרות. בשנת 2021, האגף לעדות דתיות העניק רישיון ל־29 חברות קבורה: 14 לקבורה מוסלמית, 14 לקבורה נוצרית ו־1 לקבורה שומרונית. מתוך אלו, 25 היו פעילות בשנת 2021. מרבית חברות הקבורה מסוג זה פועלות כעמותות ומיעוטן הן רשויות מקומיות.

2. קבורת נפטרים תושבי ישראל

על פי נתוני המוסד לביטוח לאומי, בשנים 2000–2021 קברו חברות הקבורה בישראל 766,271 תושבים. התרשים הבא מציג את התפלגות הנקברים דרך חברות קבורה בין סוגי הקבורה.

מרבית הקבורה המבוצעת על ידי חברות הקבורה היא קבורה דתית יהודית, בעוד שיעורה של הקבורה הדתית הלא־יהודית נמוך מאוד. כאמור, לפי החוק על קבורה יהודית להיעשות על ידי חברת קבורה שיש לה רישיון בתוקף, ולמעשה מספר הנקברים על ידי חברות קבורה יהודיות חופף כמעט לחלוטין למספר הנפטרים היהודים; ובהנחה שמרבית הנקברים בקבורה אזרחית הם יהודים הוא אף מגיע ל־100%. לעומת זאת, בקרב הציבור הלא־יהודי אין כאמור חובה לקבור על ידי חברת קבורה בעלת רישיון, ובפועל רק שיעור קטן מהנפטרים נקברים על ידי חברות הקבורה הרשמיות. התרשים הבא מציג את מספר הנקברים על ידי חברות קבורה מוסלמיות ונוצריות בכל שנה בהשוואה למספר הנפטרים בני דתות אלו (על פי נתוני הלמ"ס).

שיעור הנקברים על ידי חברות קבורה בעלות רישיון בקרב נוצרים ומוסלמים נמצא במגמת עלייה לאורך השנים, אך נכון לשנת 2020 הוא נמוך מאוד ועומד על 17% בשתי קבוצות אלה. כך למשל, בשנת 2020, מתוך 5,999 נפטרים מוסלמים ונוצרים 4,962 לא נקברו על ידי חברות קבורה בעלות רישיון. ממידע שהתקבל מהביטוח הלאומי עולה כי בשנת 2021 הוגשו 4,363 תביעות אישיות לתשלום למבוטחים שנקברו לא דרך חברות קבורה, וניתן לשער שרובם ככולם לא יהודים. כפי שציין בעבר מבקר המדינה, במקרים מסוג זה "מונח נטל הקבורה על משפחת הנפטר. עליה לטפל בנפטר, על פי מנהגיה, לדאוג להובלתו, למצוא מקום לקבורה ולכרות את הקבר בעצמה".מבקר המדינה, דוח שנתי 70א, 2020, עמ' 219.

באשר לנתוני הקבורה האזרחית, נמצא כי בשנים 2021-2000 נקברו בקבורה זו 2.7% מהנקברים על ידי חברות הקבורה. לנוכח המידע שהוזכר לעיל על היישום החלקי של חוק הזכות לקבורה אזרחית חלופית קשה לקבוע עד כמה שיעור נמוך זה הוא תוצאה של הביקוש לקבורה זו או של המחסור בהיצע. סקר בנושא זה יובא בהמשך הפרק. התרשים הבא מציג בחינה של שיעורי הקבורה האזרחית לאורך השנים.

 

במרוצת השנים ניתן לראות עלייה בשיעור הנקברים בקבורה אזרחית, מ־1.8% בשנת 2000 ל־4.3% בשנת 2021; ובמספרים מוחלטים עלה מספר הנקברים בקבורה אזרחית מ־610 בשנת 2000 ל־1,847 בשנת 2021. מתוך אלו, 1,175 (64%) נקברו על ידי חברות ייעודיות לקבורה אזרחית, לעומת 672 (36%) שנקברו על ידי חברות קבורה העוסקות בעיקר בקבורה של יהודים אך יש להן רישיון לעסוק גם בקבורה אזרחית (רובן מועצות דתיות). לא ניתן לדעת אם הנקברים הללו הם יהודים או לא, אך ככל הנראה רובם המובהק הם יהודים או חסרי דת, ובפרט הנקברים על ידי חברות הקבורה היהודיות.

על פי נתוני הביטוח הלאומי, בשנת 2021 קברו חברות הקבורה היהודיות 40,084 נפטרים. התרשים הבא מציג את החלוקה של הנקברים בין סוגים של חברות קבורה יהודיות.

רוב פעילות הקבורה היהודית בישראל מתבצעת על ידי חברות קדישא יהודיות המתנהלות כעמותות (58%), ונוסף על כך שיעור ניכר של קבורה יהודית מתבצע על ידי מועצות דתיות (35%). הרשויות המקומיות והאגודות והוועדים המקומיים מטפלים בשיעור נמוך מאוד מהנקברים היהודים (7% במשותף). בחינת נתוני הקבורה לכל סוג של חברת קבורה מלמדת כי בשנת 2021 מספר הנפטרים הממוצע שקברה כל עמותה (חברה קדישא) היה 551, מועצה דתית קברה בממוצע 165 נפטרים, רשות מקומית 59 נפטרים, ואגודה או ועד מקומי קברו 5 נפטרים בממוצע.

3. קבורת נפטרים מחו"ל

מלבד קבורה של הנפטרים מישראל חברות הקבורה גם מבצעות קבורה של אנשים שנפטרים בחו"ל. משרד החוץ קבע נוהל "בקשה לאישור העברת גופה לקבורה בישראל" המאפשר לתושבים ישראלים, אזרחים וזרים להגיש בקשה בנציגות ישראל בחו"ל להעברת גופה לקבורה בישראל. מנהג יהודי קדום רואה בקבורה באדמת ארץ ישראל זכות ומצווה דתית, וזוהי הסיבה שישנם יהודים המעוניינים בכך, אף כאשר הם ומשפחתם אינם תושבי ישראל. תושבי ישראל שנפטרו בעת שהותם בחו"ל זכאים למימון הקבורה על ידי המוסד לביטוח לאומי, אך על המשפחה לממן את הטסת הנפטר והעברתו משדה התעופה לבית העלמין. תושבי חו"ל, אף אם יש להם אזרחות ישראלית, אינם זכאים למימון של הביטוח הלאומי עבור הקבורה.

מספר הנקברים בישראל שנפטרו בחו"ל עלה במרוצת השנים עלייה ניכרת, ובשנת 2021 הוא עמד על שיא של 2,646, מתוכם 1,606 (61%) הם אזרחים ישראלים שנפטרו בחו"ל והובאו לקבורה בארץ, ו־1,040 (39%) אינם אזרחי ישראל. התרשים הבא מציג פירוט של מדינות המוצא של הנפטרים בחו"ל שנקברו בישראל.

שתי המדינות שמהן מגיעים מרבית המובאים לקבורה בישראל שנפטרו בחו"ל הן צרפת (40%) וארצות הברית (35%). מבדיקה רק של מי שאינם אזרחי ישראל עולה ששיעורם של המובאים לקבורה מצרפת אף היה גבוה יותר ועמד על 46% מכלל המובאים לקבורה שאינם אזרחים, לעומת 34% שהובאו לקבורה מארצות הברית.

 

4. העדפות הציבור

  4.1. העדפות הציבור: סוג הקבורה

במסגרת הסקר נבחנו העדפות הציבור בנושאי קבורה. ראשית, בחנו את עמדת הציבור בעניין סוג הקבורה הכללי המועדף: קבורה דתית, אזרחית או שרפת הגופה בתחליף לקבורה.

 

65% מהציבור היהודי, כמעט שני שלישים, מביעים העדפה לקבורה דתית, 12% מביעים העדפה ברורה לקבורה אזרחית ו־5% מעדיפים את שרפת גופתם. במענה לשאלה זו בולט כי 19% מהמשיבים בחרו במענה "לא יודעים/אין העדפה", המבטא עמדה שלא רואה חשיבות גדולה להבדלים בין סוגי הקבורה או רתיעה מן השאלה העוסקת בסוף החיים. נתוני המשיבים הערבים כמעט זהים לנתוני היהודים, כך ש־63% מביעים העדפה לקבורה דתית, 14% מביעים העדפה ברורה לקבורה אזרחית ו־5% מעדיפים את שרפת גופתם. בתרשים הבא מוצגים נתוני היהודים בחלוקה לפי ההגדרה הדתית.

בקרב הקבוצות הדתיות והמסורתיות ההעדפה הברורה היא לקבורה דתית: בציבור החרדי והדתי ההעדפה היא מוחלטת, ואילו בציבור המסורתי הדתי 91% מעדיפים קבורה דתית, ובציבור המסורתי הלא־דתי 82% מעדיפים קבורה כזאת. בקרב המסורתיים, רוב המשיבים שלא בחרו במענה "קבורה דתית" לא הביעו העדפה לקבורה אזרחית וּודאי שלא לשרפת הגופה, ורובם בחרו במענה "לא יודעים/אין העדפה". הציבור היחיד שניתן לראות גיוון בתשובותיו בסוגיה זו הוא הציבור החילוני, שבקרבו 33% הביעו העדפה לקבורה דתית, 24% לקבורה אזרחית, 10% לשרפת הגופה ושיעור גבוה של 33% בחרו במענה "לא יודעים/אין העדפה".

אף שאין נתונים זמינים על היקף פעילות שרפת הגופות בישראל, נראה שמדובר בהיקף פעילות מצומצם מאוד הנמוך בהרבה מהשיעור הגבוה של 5% מהאוכלוסייה שהביעו בסקר העדפה לשרפת גופה. בדומה, נראה שגם שיעור המעדיפים קבורה אזרחית על פי הסקר רחוק מלשקף את היקף הנקברים בפועל בקבורה זו. קשה לקבוע בוודאות מהו ההסבר לכך, אך ניתן להעלות סיבות מגוונות: ייתכן שהנתונים משקפים שינוי בהעדפות של הציבור כיום לעומת העבר (אף שחשוב לציין שלא נמצא שלפרמטר הגיל הייתה השפעה ניכרת על המענה). הסבר אחר הוא שההיקף המצומצם של שרפת גופות וקבורה אזרחית נובע מסיבות של היצע נמוך או קשיים בירוקרטיים, אף שהביקוש להן בפועל גבוה יותר. לפי הסבר אחר, ייתכן שיש פער בין ההעדפות הכלליות של מי שנמצאים ב"אמצע החיים" ובין ההעדפות בזמן הפטירה, שבו לעיתים יש יותר חיבור למסורת מסיבות משפחתיות או מתוך אמונות, חששות והאי־ודאות הקשורים בסוף החיים. ניתן גם להסביר שבמקרים רבים לא הנפטר קובע את אופן קבורתו אלא בני משפחתו וקרוביו, ובמצב זה יש להם נטייה גבוהה יותר להעדיף קבורה דתית.

  4.2. העדפות הציבור: שיטת הקבורה

שיטת הקבורה המסורתית הנהוגה בישראל שנים רבות היא קבורת שדה, והיא מתבצעת כך שהקברים נמצאים על משטח אופקי ישר ומסודרים זה לצד זה במרחקים קבועים ובעומק הקרקע. על רקע מצוקת הקרקעות בישראל המשרד לשירותי דת מקדם בשנים האחרונות מגוון שיטות של קבורה רוויה המאושרות על ידי הרבנות הראשית, וגופי הקבורה מעניקים שירותי קבורה בשיטות אלו ללא עלות או בעלות נמוכה יותר. אלו הן שלוש שיטות הקבורה הרוויה העיקריות:

קבורת מכפלה/זוגית/משפחתית. קבורה הזהה בתחילה לקבורת שדה של אדם אחד ולאחר כמה שנים נקבר על גבי הקבר קרוב משפחה נוסף.

קבורה רמה (בקומות). קבורה הנעשית בדומה לקבורת שדה, אך במבנה רב־קומות ולא על גבי הקרקע.

קבורת סנהדרין (כוכים). קבורה זו נעשית בתוך קיר. הנפטר מוכנס על ידי מיטה מיוחדת לתוך כוך, ומעליו ומתחתיו נמצאים כוכים נוספים.

נוסף לכך, בשנים האחרונות נעשה ניסיון לקדם שיטת קבורה שהייתה נהוגה בתקופת המשנה והתלמוד בקרב יהודי ארץ ישראל. קבורה זו מכונה קבורת ארץ ישראל — ליקוט עצמות. היא נערכת בשני שלבים: בתחילה קבורת שדה רגילה, ולאחר כשנה ליקוט העצמות וקבורתן בארון קטן במבנה או במערת קבורה. קבורה זה אינה מוצעת כיום על ידי גורמי הממסד הדתי, אך יש רבנים המבקשים לקדם שיטה זו, בעיקר בשל מצוקת הקרקעות, ובשנת 2022 אף החלו בקיבוץ יבנה לקבור בדרך זו.

במסגרת הסקר נבחנה מידת ההסכמה של הציבור היהודי בישראל להיקבר בשיטות קבורה אלו. בסקר צוין ששלוש שיטות הקבורה הרוויה הראשונות מוצעות כיום על ידי גופי הקבורה הממסדיים באישור הרבנות הראשית ללא עלות או בעלות נמוכה יותר; ואילו השיטה הרביעית הייתה נהוגה בתקופת המשנה והתלמוד, והיא עומדת כיום על הפרק אך אינה מקודמת ומוצעת בפועל על ידי המדינה.

מתוך כל שיטות הקבורה הנזכרות השיטה היחידה שיש רוב בציבור שמסכימים להיקבר בה היא שיטת קבורת המכפלה: 50% מהציבור מסכימים להיקבר בקבורה זו (21.5% מסכימים מאוד ו־28.5% די מסכימים), לעומת 29% מתנגדים ו־21% שאינם יודעים. באשר לשאר שיטות הקבורה הרוויה, שיעור המסכימים להיקבר בהן דומה מאוד: 29.5% מסכימים להיקבר בשיטת קבורת ארץ ישראל — ליקוט עצמות, 30% בקבורת סנהדרין ו־33.5% בקבורה רמה. הדבר מלמד כי העובדה שהממסד הדתי אינו תומך כיום בשיטת ליקוט העצמות ואינו מקדם אותה, וכן העובדה שבניגוד לשיטות האחרות היא למעשה לא נהוגה כיום בפועל ואין לציבור היכרות ממשית איתה, אינן מפחיתות ממידת ההסכמה להיקבר בה לעומת שיטות אחרות שכן מקודמות על ידי הממסד.

ניתן לראות גם ששיעור גבוה מהציבור השיבו שאינם יודעים לומר אם הם מסכימים או מתנגדים להיקבר בשיטות הקבורה הרוויה. הדבר יכול ללמד על פוטנציאל מסוים להסכמה בקרב חלקים מהציבור, ולחלופין על חוסר הנכונות או על הקושי לעסוק בסוגיה הזאת ולחשוב עליה.

התרשים הבא מציג את הממצאים על עמדות הציבור בעניין שיטות קבורה רוויה לפי הגדרה דתית. על מנת לפשט את הצגת הנתונים, הממצאים המובאים בתרשים הם רק של המסכימים להיקבר בשיטות הקבורה למיניהן, ללא המתנגדים והלא יודעים.

בקרב הציבור החרדי יש התנגדות מוחלטת לשיטות הקבורה הרוויה. הדבר תואם את העמדות הנשמעות על ידי מנהיגי ציבור זה ורבניו (בעיקר האשכנזים), המתנגדים לשיטות הקבורה הרוויה אף שהרבנות הראשית אישרה אותן. ההתנגדות הנחרצת באה לידי ביטוי גם בבחירה במענה "מתנגד מאוד" ולא במענה "די מתנגד" לשיטות קבורה אלו אצל רוב רובם של המשיבים החרדים. לעומת זאת, הציבור החילוני הוא הציבור הפתוח ביותר ליישום של שיטות קבורה רוויה, אף שגם בקרבו נמצא רוב למסכימים רק כשמדובר בשיטה של קבורת המכפלה; שיעורי ההסכמה של החילונים לשיטות האחרות עומדים על קצת מעל ל־40% (ולצד זאת, שיעור של בין 20% ל־30% מהחילונים השיבו שאינם יודעים).

ממצא מעניין הוא שבקרב הציבור הדתי־לאומי ההסכמה לשיטות של קבורה רוויה גבוהה יותר מאשר בקרב הציבור המסורתי הדתי והמסורתי הלא־דתי. עוד ביטוי לכך הוא ההתנגדות הרפה יותר של המתנגדים בציבור הדתי־לאומי לשיטות קבורה אלו: מלבד שיטת קבורת ארץ ישראל — ליקוט העצמות, בכל שאר שיטות הקבורה הרוויה מרבית המתנגדים בציבור הדתי־לאומי בחרו במענה "די מתנגד" ולא במענה "מתנגד מאוד", ואילו בקרב הציבור המסורתי התמונה הפוכה. הסבר אפשרי לממצא זה הוא שהדבר משקף פערים בתפיסות הדתיות בין שתי קבוצות אוכלוסייה אלו: בקרב חלקים בציבור הדתי־לאומי העובדה שישנם רבנים המביעים תמיכה הלכתית בשיטות הקבורה הרוויה מצמצמת את ההתנגדות; ואילו בציבור המסורתי מושם דגש על רציפות המסורת מאב לבן, ולכן יש רתיעה משינוי בשיטת הקבורה שהייתה נהוגה עד כה, אף שיש לכך הסכמה הלכתית ואף מסורת קדומה יותר.

לכל לוחות ותרשימי ה-Excel בפרק קבורה >>