נישואין

1. רקע משפטי

בישראל ארבעה מסלולי הסדרה מרכזיים הממסדים את מערכת היחסים המשפטית שבין בני זוג: נישואין דתיים בישראל, נישואין בחו"ל, ברית הזוגיות לחסרי דת ומעמד הידועים בציבור. בפרק זה נמפה את שאלת הנישואין בישראל מהזווית של הסדרת יחסי דת ומדינה. הנתונים שיוצגו בהמשך ישקפו את הכרעות הפרטים באשר לאופן שבו הם מעוניינים למסד את הזוגיות שלהם במסגרת המצב החוקי הקיים, אך תחילה נתעמק בבסיס החוקי והמשפטי של כל הסדר, המשקף את הכרעת המדינה בעניין מידת ההכרה בו.

נישואין דתיים. המערכת החוקית הבסיסית הנהוגה בישראל מבוססת על חלוקה לקהילות דתיות ולרשויות דתיות מוכרות, שיטה שהתקיימה בארץ ישראל עוד בתקופה העות'מאנית ובתקופת המנדט הבריטי ועברה שינויים והתאמות במרוצת השנים. הסמכויות הדתיות לעריכת רישום נישואין והליכי גירושין של יהודים בישראל מסורות אפוא לרבנות הראשית לישראל ולבתי הדין הרבניים (להלן נכנה זאת: "נישואין ברבנות"). נישואין וגירושין של שאר הדתות בישראל מוסדרים באמצעות הערכאות השיפוטיות של כל עדה דתית: מוסלמים בבתי הדין השרעיים, דרוזים בבתי הדין הדרוזיים ונוצרים בבתי הדין הכנסייתיים. בהתאם לכך אדם יכול להינשא בישראל רק לבן או בת זוג המנויים עם הקהילה הדתית שלו או שלה, ועל פי הכללים וחוקי הדת שלו או שלה. כך למשל, יהודים ומי שאינם יהודים לא יכולים להתחתן זה עם זה בישראל, וכן יהודים אינם יכולים להתחתן עם יהודים אחרים שהרבנות הראשית קבעה שאסורים עליהם הלכתית ("פסולי חיתון"), כגון נישואי כהן וגרושה. מלבד זאת, מכיוון שהנישואין היחידים הנערכים בארץ ומוכרים בה הם נישואין דתיים, לבעלי מעמד של חסרי דת (או מי שדתו אינה נכללת בעדות הדתיות המוכרות) אין אפשרות להתחתן בישראל כלל.

נישואין בחו"ל. אף שהמסלול החוקי המוסדר לנישואין בישראל הוא באמצעות הממסד הדתי, לאורך השנים בעקבות פסיקות של בית המשפט העליון נוצר בהדרגה גם מסלול נוסף — הכרה של מדינת ישראל בנישואין (דתיים ואזרחיים) שנערכו בחו"ל, בתנאי שנערכו על פי כללי אותה מדינה והוכרו בה. בשנת 1963 קבע בית המשפט העליון כי על פקיד הרישום במשרד הפנים לרשום בני זוג שנישאו בנישואין אזרחיים בחו"ל כנשואים, גם אם בעת הנישואין היו אזרחי מדינת ישראל.בג"ץ 143/62 הנריט אננה קטרינה פונק שלזינגר נ' שר־הפנים (1963). לאורך השנים פסיקות בג"ץ הרחיבו את תחולת ההכרה, כך שלמעשה כיום בני זוג שנישאים בחו"ל ונרשמים במרשם האוכלוסין כנשואים מוכרים על ידי מוסדות המדינה לכל דבר ועניין ולא רק לצורכי רישום (למעט בתי הדין הדתיים, שיכולים שלא להכיר בנישואין לעניינים דתיים).

מאחר שנישואין בחו"ל יכולים להיערך גם במסגרת אזרחית, בני זוג שאינם בני אותה דת יכולים גם הם להינשא בחו"ל ולקבל בישראל הכרה כנשואים, וכך גם בנוגע ליהודים פסולי חיתון שאינם יכולים להינשא ברבנות. בשנת 2006 הרחיב בית המשפט העליון את הפסיקה בעניין וקבע שהיא חלה גם על זוגות חד־מיניים, כך שגם אלו יכולים להיות מוכרים כנשואים על בסיס נישואין אזרחיים בחו"ל.בג"ץ 3045/05 יוסי בן ארי נ' מנהל מינהל האוכלוסין במשרד הפנים (2006).

ברית הזוגיות לחסרי דת. כאמור, החוק מאפשר הכרה בנישואין שנערכים בישראל רק לפי דיני העדות הדתיות המוכרות, וכך נוצר מצב שמי שאינו נמנה עם הדתות הללו ומוגדר "חסר דת" לא יכול להינשא בישראל כלל. חוק ברית הזוגיות לחסרי דת, התש"ע-2010, שנכנס לתוקף בספטמבר 2010, ביקש להתמודד עם מצב זה ולפיכך מאפשר לבני זוג חסרי דת לבוא בברית הזוגיות ולהירשם במרשם של משרד המשפטים. על פי החוק, ברית הזוגיות היא "הסכם בין בני זוג לחיות יחד ולקיים חיי משפחה ומשק בית משותף". כך יוצר החוק מעין מסלול של נישואין אזרחיים בתוך ישראל, האפשרי רק עבור זוגות שבהם שני בני הזוג הם חסרי דת.

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לשנת 2021 חיים בישראל כ־422,400 חסרי דת, 4% מאוכלוסיית ישראל, רובם המובהק עולים מברית המועצות לשעבר או ילדיהם. נוסף על כך, יש המוגדרים במרשם האוכלוסין "יהודים", אך הממסד הדתי היהודי מטיל ספק ביהדותם, כך שאין להם אפשרות להינשא ליהודים ברבנות. אוכלוסייה גדולה נוספת, מנתה כ־43,200 איש בשנת 2021, ברובה יוצאת ברית המועצות, היא אוכלוסיית הנוצרים הלא־ערבים.לוח 2.3 בשנתון הסטטיסטי לישראל 2022. חלקה הגדול הוא צאצאי יהודים ("זרע ישראל") שעלו מכוח חוק השבות. הללו אינם יכולים להירשם בברית הזוגיות לחסרי דת, והם נחשבים לנוצרים לעניין המעמד האישי.

ידועים בציבור. ידועים בציבור הם בני זוג שאינם נשואים, אך יש ביניהם מערכת יחסים זוגית כמו בין בני זוג נשואים. בחוקים אחדים מוזכרים ידועים בציבור כבעלי זכויות הזהות לזכויותיהם של זוגות נשואים, ולאורך השנים הרחיבו בתי המשפט את זכויותיהם הכלכליות ולמעשה השוו את מעמדם לזה של זוגות נשואים. כידועים בציבור יכולים להיחשב גם זוגות חד־מיניים ובני זוג המשתייכים לדתות שונות, ולכן יש הרואים במסלול זה חלופה לנישואין במוסדות הדת הרשמיים של המדינה.

החוק אינו מגדיר מי נחשב ידוע בציבור, ולמעשה מדובר בסטטוס טעון הוכחה. ניתן להירשם במוסד לביטוח לאומי כידועים בציבור לצורך קבלת זכויות שונות אך אין חובה כזאת, ורבים מהידועים בציבור אינם עושים זאת בהיעדר צורך. בני זוג אשר נרשמו בביטוח לאומי כידועים בציבור, או שמחזיקים בתצהיר משפטי שבו העידו על עצמם כי הם ידועים בציבור, יתקבלו ברוב המקרים כ"ידועים בציבור" ללא צורך לעמוד בתנאים נוספים. אם בני הזוג לא נרשמו או הצהירו על כוונותיהם, שאלת מעמדם כידועים בציבור תוכרע בהתאם לנסיבות חייהם (ניהול משק בית משותף, גידול ילדים משותף, בעלות משותפת על נכסים, משך זוגיות ארוך, תפיסת הסביבה את הקשר הזוגי וכדומה), על ידי הגוף הציבורי שלפניו באה הסוגיה, ובמקרה של סכסוך משפטי, על ידי בית המשפט. מכיוון שלא מדובר בסטטוס מוגדר ואחיד, ידועים בציבור עשויים להיות מוכרים ככאלה לצורך מסוים (למשל לצורך קבלת פנסיית שארים של בן הזוג), אך לא לצורך אחר (למשל ירושה).

2. נישואין במסגרת מוסדות הדת בישראל

  2.1. מספר הנישאים

נתוני הנישואין של ישראלים נאספים ממוסדות הדת של העדות הדתיות ומרוכזים במרשם האוכלוסין שבמשרד הפנים. בתרשים הבא מוצג מספר הזוגות שנישאו במוסדות הדת בישראל לאורך השנים, בחלוקה לשתי הקבוצות הדתיות העיקריות במדינה: יהודים ומוסלמים.

 

מספר הזוגות הנישאים במוסדות הדת בישראל נמצא לאורך השנים בעלייה הדרגתית ההולמת את גידול האוכלוסייה. עם זאת, בקרב הציבור היהודי ישנה מגמת ירידה הדרגתית משנת 2015, שבה הגיע מספר הזוגות הנישאים לשיא של 39,111 זוגות; בשנת 2019 עמד מספר הזוגות הנישאים ברבנות על 33,354, ובשנת 2020 ירד מספרם ל־27,006. ניתן להניח שהירידה בשנת 2020 נבעה ברובה מההשפעות של הנחיות הקורונה והסגרים, שהביאו לדחייה של חתונות, אך על כל פנים, גם בין שנת 2015 לשנת 2019 ישנה ירידה ניכרת.

מנגד, בקרב הציבור המוסלמי לא ניתן לראות ירידה ניכרת במספר הזוגות הנישאים: מספר הזוגות המוסלמים שנישאו במסגרת מוסדות הדת המוסלמיים הרשמיים הגיע לשיא בשנת 2018 ועמד על 13,138 זוגות, ובשנת 2019 חלה ירידה קלה בלבד ונישאו בה 12,900 זוגות. את הירידה בשנת 2020 ל־11,477 זוגות סביר לייחס להנחיות הקורונה.

  2.2. שיעור הנישואין

הנתונים שהוצגו מדברים על מספר הזוגות הנישאים, אך אינם מתחשבים בשינויים בגודל האוכלוסייה. על מנת לחשב את שיעור הנישואין מקובל להשתמש במדד שיעור הנישואין הגולמי, המציג את מספר הזוגות הנישאים ביחס ל־1,000 נפש באוכלוסייה. התרשים הבא מציג את השינויים בשיעור הנישואין הגולמי של הקבוצות הדתיות בישראל לאורך השנים.הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מחשבת את שיעור הנישואין הגולמי ללא התייחסות לנישואין אזרחיים בחו"ל, ולכן הם אינם חלק מהנתונים המוצגים כאן. נראה שנתוני 2020 בעניין זה אינם מייצגים בשל הירידה בהיקף הנישואין בשנה זו בשל הנחיות הקורונה.

 

בכל הקבוצות הדתיות בישראל ישנה ירידה לאורך השנים בשיעור הנישואין הגולמי, אך השינויים אינם אחידים. הירידה המשמעותית ביותר ניכרת בחברה היהודית: מספר הנישאים ל־1,000 נפש הגיע לשיא בשנים 1974-1970, אז עמד בממוצע על 9.6 בשנה. הוא ירד בהדרגה, עד שבתחילת שנות ה־90 הוא התייצב על כ־6 ונשאר יציב יחסית עד לשנת 2016. בשנים 2019-2017 חלה שוב ירידה הדרגתית, כך שבשנת 2019 מספר הנישאים היהודים ל־1,000 נפש הגיע ל־5 בלבד. מספר זה גבוה במעט משיעור הנישואין הגולמי בקרב הנוצרים בישראל, העומד על 4.6, ונמוך בפער ניכר משיעור הנישואין הגולמי בקרב מוסלמים (8) ודרוזים (6.7).

בתרשים הבא מוצג שיעור הנישואין הגולמי של הקבוצות הדתיות בישראל לעומת מדינות ה־OECD.

 

שיעור הנישואין הגולמי הכולל בישראל עומד על 5.3, גבוה משיעור הנישואין הגולמי הממוצע באיחוד האירופי (4.8) ובמדינות ה־OECD (4.6). שיעור הנישואין של המוסלמים והדרוזים בישראל (8 ו־6.7, בהתאמה) גבוה מאוד בהשוואה למדינות מערביות אחרות. שיעור הנישואין של יהודים בישראל (5) גבוה במעט מהממוצע במדינות המערביות, ושיעור הנישואין של הנוצרים (4.6) נמוך משיעור הנישואין הממוצע במדינות האיחוד האירופי וזהה לשיעור הממוצע במדינות ה־OECD.

  2.3. הרישום לנישואין: יהודים

ההרשאה מטעם המדינה לרישום נישואין של יהודים בישראל ניתנת על ידי הרבנות הראשית. הנוהל המקובל הוא שהרב המקומי מתמנה על ידי הרבנות הראשית לתפקיד רושם הנישואין, והרישום לנישואין מתבצע על ידי המועצות הדתיות, ובמקום שאין מועצה דתית על ידי הרשות המקומית. נוסף על כך, לאורך השנים קיבלו כמה קהילות חרדיות הרשאה לפתיחת לשכת רישום נישואין עצמאית הנפרדת מהרבנויות המקומיות ומן המועצות הדתיות: העדה החרדית, חסידות בעלז, הרב לנדא (בני ברק) ושארית ישראל (ציבור ליטאי). גם ארגון הרבנים הדתי־לאומי צֹהר קיבל הרשאה לרישום נישואין נפרד, אף שניתן להתחתן על ידי רב מהארגון גם כאשר נרשמים לנישואין דרך מועצה דתית או רשות מקומית ולא דרך הארגון עצמו. בתרשים הבא מוצגת התפלגות הנרשמים לנישואין ברבנות בחלוקה לפי סוג לשכת רישום הנישואין שבה נרשמו.

 

מקרב הנרשמים לנישואין בציבור היהודי בשנים 2021-2014, שיעור של 81% נרשמו דרך מועצה דתית או רשות מקומית, 11% נרשמו לנישואין דרך אחת מלשכות הנישואין הפרטיות של הקהילות החרדיות (3,845 זוגות בממוצע לשנה), ו־8% נרשמו לנישואין דרך ארגון צֹהר (2,716 זוגות בממוצע לשנה).

  2.4. מעוכבי חיתון

רישום לנישואין ברבנות אינו אפשרי למי שמוגדר על ידה "מעוכב חיתון" או "מעוכב נישואין", כלומר אדם שאינו רשאי להינשא על פי ההלכה. עיכוב נישואין יכול להיות מצב קבוע, מצב שנמשך עד השלמת בירור או עד עריכת גירושין מקשר קודם, וכן תיתכן מניעה רק בעניין בן או בת זוג מסוימים. רשימת מעוכבי החיתון מנוהלת על ידי הנהלת בתי הדין הרבניים, וכאשר בני זוג מגיעים להירשם לנישואין, נבדק אם חלות עליהם מגבלות כלשהן במסגרת הרשימה. נכון לסוף שנת 2021 הופיעו ברשימת מעוכבי החיתון 6,725 נשים וגברים. הרשימה כוללת קטגוריות רבות ומגוונות, והללו מחולקות בתרשים הבא לארבע קטגוריות־על.

 

בסוף שנת 2021 נכללו ברשימה 3,050 אנשים שבמהלך הליך בירור יהדותם קבעו גורמי הממסד הדתי כי הם אינם יהודים על פי ההלכה (ככל הנראה מרביתם יוצאי ברית המועצות). בעבר הוכנסו לרשימת מעוכבי הנישואין גם קרובי משפחה של אנשים שהיו בתהליך בירור יהדות, אף ללא ידיעתם, אך בעקבות עתירה של ארגון עתים, בשנת 2021 ניתן תוקף של פסק דין של בג"ץ להתחייבות של הנהלת בתי הדין הרבניים שלא להמשיך בפרקטיקה זו של עריכת בירורי יהדות לאנשים בניגוד לרצונם.בג"ץ 6483/17 עתים — יעוץ ומידע במעגל החיים היהודי נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים (2021). ועם זאת, ברשימת מעוכבי החיתון מופיעים עדיין 1,300 אנשים שהוחלט בעבר (בטרם פסיקת בג"ץ) שהם "טעוני בירור יהדות".

לצד אלו, מופיעים ברשימה 2,033 יהודים שמכל מיני סיבות הלכתיות חלות עליהם מגבלות בענייני נישואין, וכן 342 נשים וגברים שמעמדם בבירור: מי שיהדותם בספק ועדיין לא התקבלה החלטה סופית בעניינם או מי שיש צורך לברר את המעמד האישי שלהם. התרשים הבא מציג את התפלגות מעוכבי החיתון היהודים (שאינם בבירור), לפי הסיבה שבגינה הם מעוכבים.

 

הקטגוריות המרכזיות ברשימת מעוכבי החיתון נוגעות לבני זוג שמבחינת ההלכה נחשבים לנשואים ולכן אינם יכולים להינשא ללא מתן גט. כך, 584 נשים וגברים מופיעים ברשימה משום שהתגרשו זה מזה אך חזרו לחיות יחד בלי להינשא בשנית, ולפי ההלכה הם נדרשים לגירושין חוזרים אף שלא התקיים טקס נישואין שני ("יחד לאחר גירושין"). 240 נשים וגברים רשומים כנשואים משום שידוע כי ערכו נישואין אורתודוקסיים שלא במסגרת הרבנות (נשוי או נשואה), ועוד 103 נשים וגברים רשומים מאחר שיש ספק אם הם נישאו בנישואין אורתודוקסיים שלא ברבנות (ספק נשוי או נשואה).

קטגוריה נוספת נוגעת למצב שבו אישה נשואה קיימה יחסים עם גבר שאינו בעלה. במקרה כזה במסגרת הליך גירושין עשוי בית הדין הרבני לאסור עליה את שני הגברים המעורבים ("אסורה לבעלה ולבועלה"). בקטגוריה זו מופיעות ברשימת מעוכבי החיתון 437 נשים. 55 גברים מופיעים ברשימה משום שהיו ביחסים עם אישה נשואה ואסור להם להינשא לה גם אם התגרשה ("נטען טעון בירור").

ממזר או ממזרת הם ילדים שנולדו מיחסים בין אישה נשואה לגבר שאינו בעלה או מגילוי עריות בקרב בני משפחה. על ממזרים ועל צאצאיהם נאסר להינשא ליהודים, למעט ממזרים או גרים. ברשימת מעוכבי החיתון ישנם 75 ממזרים ו־121 ספק ממזרים (שאינם יכולים להינשא גם לממזרים).

ברשימה נמצאים גם מי שנולדו מיחסים בין כהן לגרושה ומכונים "חללים". אומנם גבר המוגדר "חלל" יכול להינשא למי שירצה אך ה"חללוּת" עוברת לצאצאיו. אישה המוגדרת "חללה" אינה רשאית להינשא לכהן. בקטגוריה זו רשומים 322 אנשים (87 גברים ו־235 נשים). הנהלת בתי הדין הרבניים אף שומרת ברשימה זו את שמותיהן של 96 נשים גרושות שנישאו לכהן, כך שאם ייוולדו להן ילדים גם הם ייכנסו לרשימת ה"חללים".

ככלל, ברשימה מופיעים רק מעוכבי חיתון שיש עליהם מידע ישיר בעקבות הליכים שניהלו מוסדות הדת או בעקבות מידע שהתברר לרושם הנישואין או לבית הדין הרבני אגב תיק אחר או בשל פנייה יזומה אליהם. במסגרת הליכים עתידיים שינהלו זוגות בבתי דין רבניים עשויים להתווסף לרשימה מעוכבי חיתון. בנושאים מסוימים, כמו ממזרות, ישנה מדיניות מכוונת שלא לפעול באופן אקטיבי יתר על המידה על מנת להרחיב את הרשימה, בגלל מגמה הלכתית להפחית ככל הניתן את מספר האנשים הנחשבים ממזרים שבשל כך יש להם קשיים להינשא.

3. נישואין שלא במוסדות הדת: נישואין בחו"ל וברית הזוגיות

  3.1. רקע מתודולוגי

כפי שהוצג לעיל, מלבד הנישואין הנערכים במסגרת הממסד הדתי, ישנם שני מסלולים חלופיים שהמדינה מכירה בבני זוג המשתמשים בהם כבעלי מעמד של נשואים: נישואין בחו"ל (לכלל הציבור) ומרשם ברית הזוגיות המיועד לחסרי דת. נתונים על עריכת נישואין אזרחיים בחו"ל נאספים בצורה מפורטת רק משנת 2000, ונתונים על ברית הזוגיות לחסרי דת נאספים מאז התחיל רישום זה, בסוף שנת 2010.

משנת 2000 מתקיים בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מעקב אחר רישום במרשם האוכלוסין של מקרי נישואין של תושבי ישראל שנערכו בחו"ל: הן נישואין שבהם שני בני הזוג הם תושבי ישראל והן נישואים שבהם רק אחד מהם הוא תושב ישראל. הדיווח על נישואין בחו"ל נעשה על ידי אחד מבני הזוג שנישא או על ידי שניהם, באמצעות פנייה לרשות האוכלוסין וההגירה לשם עדכון המצב המשפחתי. בנישואין בארץ, לעומת זאת, הדיווח לרשות האוכלוסין וההגירה נעשה על ידי הגורמים הדתיים עורכי הנישואין באמצעות העברת עותק מתעודת הנישואין. אף שהכרה במעמד "נשוי" והזכויות הנלוות לכך ניתנות רק למי שרושם את נישואיו במרשם האוכלוסין וההגירה, ישנם מקרים של נישואין בחו"ל שאינם מדווחים לרשות האוכלוסין וההגירה ואינם נכללים בנתונים המצורפים, וכן מקרי נישואין אשר מדווחים באיחור רב ולכן נרשמים רק שנים אחדות לאחר קיומם.

נישואין יכולים להיערך בחו"ל בשל העדפת זוג ישראלי לכך או משום שמרכז החיים של הנישאים אינו בישראל. ממחקר שערכה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה כי בקרב זוגות שנישאו בחו"ל ששני בני הזוג בהם תושבי ישראל, לפחות ב־10% מהמקרים אחד מבני הזוג שהה בחו"ל תקופה ממושכת; ובקרב זוגות שבהם אחד מבני הזוג לא היה תושב ישראל בעת הנישואין, נמצא כי ב־20% מהמקרים לפחות אחד מבני הזוג שהה בחו"ל תקופה ממושכת. שהות כזאת עשויה ללמד בשני המקרים שמרכז חייו של הזוג אינו בישראל.שלמה נהיר, זמן הדיווח על נישואין של ישראלים שנערכו בחו"ל, ירושלים: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 2011.

מסד הנתונים של מרשם האוכלוסין והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בדבר נישואין בחו"ל מציב עוד כמה קשיים מתודולוגיים:

חוסר במידע על מי שאינם תושבי ישראל. כאמור, חלק ממקרי הנישואין בחו"ל המדווחים למרשם האוכלוסין נערכים בין תושב ישראל למי שאינו תושב ישראל. במקרי נישואין שדווחו עד 2016 שבהם רק אחד מבני הזוג הוא תושב ישראל, ידועות התכונות הדמוגרפיות (כמו ארץ לידה, גיל, דת ומין) של בן זוג זה בלבד, אך אין מידע על בן הזוג שאיננו תושב. לעומת זאת, במקרי נישואין שדווחו לרשות האוכלוסין וההגירה מ־2017, ושבהם בן הזוג שאינו תושב ישראל קיבל מעמד תושבות בישראל לאחר הנישואין ועד סוף שנת הדיווח עליהם, ידועות התכונות הדמוגרפיות גם של בן זוג זה.

הפרדה בין נישואין אזרחיים לבין נישואין דתיים. אף שבשיח הציבורי נהוג להתייחס לנישואין של תושבי ישראל בחו"ל כנישואין אזרחיים, בפועל חלק מנישואין אלו נערכים במסגרת דתית. ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה אין אפשרות להבחין לגמרי בין נישואין דתיים לנישואין אזרחיים, אך להלן נעמוד על אינדיקציות כלליות להבחנה בין סוגי הנישואין.

רישום מאוחר. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נוהגת לפרסם את נתוני הנישאים בחו"ל לפי השנה שבה נערכו הנישואין בחו"ל ולא לפי השנה שבה נרשם הזוג במרשם האוכלוסין. ניסיון העבר מלמד כי באופן שיטתי רבים נרשמים במרשם האוכלוסין אף כשנתיים־שלוש לאחר הנישואין, ולכן הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מעדכנת בכל פעם את הנתונים המפורסמים גם על שנים עברו. על מנת להתמודד עם בעיה זו בחרנו בתרשימים הבוחנים את קו המגמה להציג את המידע לפי השנה שבה נרשמו בני הזוג במרשם האוכלוסין ולא לפי השנה שבה נערכו הנישואין.

  3.2. נישואין בחו"ל: נתונים כלליים

התרשים הבא מציג את מספר הזוגות שנישאו בחו"ל ונרשמו בישראל לאורך השנים.

 

מספר הזוגות שנרשמו כנשואים בישראל על סמך נישואין שנערכו בחו"ל יציב למדי לאורך השנים ועומד על כ־9,000 בשנה לאורך השנים 2019-2003. בשנת 2020 ניכרה ירידה משמעותית ל־6,660, שסביר להניח שנובעת מהשפעות של משבר הקורונה. לאורך כלל התקופה, במשך 20 שנה, נרשמו כנשואים במרשם האוכלוסין 166,363 זוגות שנישאו בחו"ל (לא כולל זוגות חד־מיניים). מתוך אלו 40% הם זוגות שבהם שני בני הזוג היו בעלי מעמד תושב בישראל בעת הרישום לנישואין (או מעט אחריו).

  3.3. נישואין בחו"ל: לפי דת וקבוצת אוכלוסייה

בהקשר של סוגיות דת ומדינה מעניין לבחון עד כמה נישואין בחו"ל מאפיינים בני זוג שהם בני אותה דת — ורובם יכולים להינשא גם בישראל — לעומת בני זוג שכל אחד מהם משויך לדת אחרת, ולפיכך אינם יכולים להינשא בישראל לפי ההסדר החוקי הקיים. במקרה הראשון הנישואין בחו"ל נערכים לעיתים בעקבות נסיבות משפחתיות או גאוגרפיות, ופעמים מתוך בחירה מודעת שלא להירשם במסגרת מוסדות הדת במדינה (או במרשם הזוגיות לחסרי דת), אף שהייתה לבני הזוג אפשרות כזאת. לעומת זאת, במקרים מהסוג השני הנישואין בחו"ל הם האפשרות היחידה של בני הזוג לקבל הכרה כנשואים בישראל.

כאמור, משנת 2017 מספר הזוגות הנישאים בחו"ל שידועה בהם דתם של שני בני הזוג גבוה בהרבה. מתוך הזוגות שנישאו בחו"ל בשנים 2020-2017 ידועה דתם של שני בני הזוג ב־65% מהמקרים (לעומת 50% בשנים 2016-2010). בשל כך נביא את הנתונים על השנים העדכניות יותר.הממצאים מהשנים הקודמות קרובים במידה רבה.

 

ל־51% מתוך הזוגות שנישאו בחו"ל, שבהם הדת של שני בני הזוג ידועה, ככל הנראה הייתה אפשרות להינשא גם בארץ: 35% ממקרי הנישואין בחו"ל הם של יהודי עם יהודייה שיכולים להינשא ברבנות (מיעוטם אינם יכולים להינשא ברבנות כיוון שמדובר ביהודים פסולי חיתון או במקרים שבהם אחד מבני הזוג מוכר כיהודי לפי ההגדרות של משרד הפנים, אך לא לפי ההגדרות של הממסד הדתי); וב־16% ממקרי הנישואין בחו"ל שני בני הזוג הם חסרי דת, כך שיש להם אפשרות להירשם גם במרשם ברית הזוגיות בישראל (ראו בהרחבה להלן). לעומת זאת, ב־46% מהזוגות בן זוג אחד יהודי והשני איננו יהודי. זוגות אלו ודאי אינם יכולים להינשא במוסדות הדת בישראל, וכך גם רוב הזוגות הנותרים, שבהם בני הזוג אינם בני אותה הדת (חסר דת עם ערבי, חסר דת עם נוצרי שאינו ערבי ועוד).

עוד עולה מהתרשים שבציבור הערבי התופעה של נישואין בחו"ל היא זעומה עד לא קיימת. מקרב כלל הנרשמים לנישואין על בסיס נישואין בחו"ל בשנים 2017-2020 שדתם ידועה רק ב־0.7% מהזוגות היו שני בני הזוג ערבים. כך, בשנים הללו נישאו בחו"ל 114 זוגות כאלה, 29 זוגות בממוצע לשנה. מנגד, בשנים אלו נישאו במוסדות הדת של הציבור הערבי בישראל (מוסלמי/דרוזי/נוצרי) 56,719 זוגות; כך שהנישאים בחו"ל הם רק 0.2% מכלל הזוגות הערבים שנישאו בשנים אלה.

 

שיעור הזוגות היהודים שנרשמו כנשואים בארץ על בסיס נישואיהם בחו"ל היה בשיאו בשנת 2004 — 6.2% מכלל הזוגות היהודים תושבי ישראל שנישאו. הוא ירד בהדרגה עד למינימום של 3.7% בשנת 2013, ומאז עלה בהדרגה עד לשיעור של 5.6% בשנת 2019. הנתונים מלמדים גם שבשנים 2016-2001 נישאו בממוצע בכל שנה עוד 3,945 יהודים למי שאינם תושבי ישראל ודתם אינה ידועה, ובשנים 2019-2017 ישנם בממוצע 2,512 זוגות כאלה. סביר להניח שרבים מהמקרים הלא ידועים הללו גם הם מקרים של זוגות שבהם שני בני הזוג הם יהודים.

אף שאי־אפשר לדעת בוודאות אם נישואין שנערכו בחו"ל היו במסגרת טקס נישואין אזרחי או דתי, ניתן לשער שרבים מהזוגות היהודים תושבי ישראל שבחרו להינשא בחו"ל עשו זאת בשל הרצון להימנע מטקס נישואין דתי, אף שיש כמובן אפשרות שבחירה זו נבעה מסיבות אחרות. כך, באשר ליהודי שנישא למי שאינו תושב, הנישואין בחו"ל יכולים להיות מושפעים ממדינת המוצא של בן הזוג.

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מצאה שניתן להעריך את זהותו של הטקס (אזרחי או דתי) לפי המדינה שבה התקיים. כך, חתונות שנערכו במדינות כמו קפריסין, שאין בהן קהילה יהודית גדולה והן קרובות לישראל, הן בסבירות גבוהה מאוד נישואין אזרחיים; לעומתן, כשמדובר בחתונות שנערכו במדינות שיש בהן קהילה יהודית דתית גדולה (ארצות הברית, קנדה, אנגליה וצרפת), קשה להעריך את זהות הטקס, וייתכן שהנישואין נערכו בטקס דתי; מדינות ברית המועצות לשעבר יכולות להיות יעד לנישואין אזרחיים, בעיקר לנישאים שמוצאם מהן, אולם אין הן יעד מובהק לנישואין אזרחיים בלבד (כמו קפריסין), שכן חלק ממדינות אלו מאופיינות בקהילות יהודיות גדולות.נהיר, לעיל הערה 6.

התרשים הבא מציג נתונים על נישואין של זוגות שבהם שני בני הזוג הם יהודים תושבי ישראל ושל זוגות שבהם אחד מבני הזוג הוא יהודי תושב ישראל ודתו של האחר אינה ידועה, בחלוקה לפי המדינות שבהם התקיימו.

 

בקרב זוגות שבהם שני בני הזוג הם יהודים תושבי ישראל בולט מאוד השיעור הגבוה (48%) של נישואין בקפריסין, שמלמדים בסבירות גבוהה כאמור על טקסים אזרחיים. מנגד, 25% נישאו במדינות עם קהילה יהודית גדולה, אך ייתכן כאמור שגם במדינות אלו הטקסים היו אזרחיים. באשר ליהודים שהתחתנו עם מי שאינם תושבים ודתם אינה ידועה, ניתן לראות שיעור גבוה בהרבה של נישואין במדינות ברית המועצות לשעבר (28%), ושיעור נמוך יותר של נישואין בקפריסין (10%).

  3.4. נישואין בחו"ל: לפי גיל

התרשים הבא מציג השוואה בין גילם של הנישאים בארץ לבין גילם של הנישאים בחו"ל.

 

באופן כללי עולה מהתרשים כי נישואין בחו"ל רוֹוְחים יותר בקרב מי שנישאים בגיל מבוגר. ניתן לראות זאת גם בגיל הממוצע של הנישאים: בשנים 2020-2017 הגיל הממוצע לנישואין בחו"ל הוא 37 לחתנים ו־33 לכלות, ובארץ 29 לחתנים ו־26 לכלות.

סביר להניח שהדבר מושפע מכך שקבוצת הנישאים בחו"ל היא באופן טבעי חילונית יותר ולכן נוטה להתחתן בגיל מבוגר יותר; אך לנוכח השיעור הגבוה של נישאים בחו"ל גם לאחר גיל 35, ניתן לשער שהדבר נובע גם מכך שבקרב הנישאים בגיל מבוגר, ובפרט כשמדובר בנישואין שניים, ישנה העדפה גבוהה יותר מהממוצע לנישואין בחו"ל.

  3.5. נישואי זוגות חד־מיניים

כאמור, לפי פסיקת בג"ץ, משנת 2006 על מרשם האוכלוסין לרשום כנשואים זוגות חד־מיניים שנישאו כדין במדינה זרה. בתרשים הבא מוצגים נתוני הזוגות החד־מיניים שנרשמו בישראל לאורך השנים, לפי מין הזוג ושנת הנישואין.

 

הממצאים מלמדים על עלייה הדרגתית לאורך השנים במספר הזוגות החד־מיניים הנרשמים כנשואים בארץ על בסיס עריכת נישואין בחו"ל, כך שמספרם הגיע לשיא בשנת 2019, אז נרשמו במרשם האוכלוסין 185 זוגות.

מאז החל רישום הזוגות החד־מיניים נרשמו בישראל בסך הכול 1,151 זוגות חד־מיניים, מתוכם 704 זוגות של גברים (61%) ו־447 זוגות של נשים (39%). השיעור הגבוה יותר של גברים מאפיין את כל השנים, ובשנים הראשונות של הרישום הוא אף היה גבוה יותר וברובן עמד על למעלה מ־75%.

  3.6. ברית הזוגיות לחסרי דת

כאמור, בשנת 2010 חוקקה הכנסת את חוק ברית הזוגיות לחסרי דת, תש"ע-2010, המאפשר לזוגות ששני בני הזוג בהם חסרי דת להירשם במרשם זוגיות במשרד המשפטים, רישום המקנה זכויות זהות לזכויות של בני זוג נשואים. התרשים הבא מציג את מספר הזוגות שקיבלו תעודות רישום במסגרת מרשם זה מאז נוסד, לפי שנים.

 

לאורך 11 השנים שמרשם ברית הזוגיות פועל בהן נרשמו במסגרתו רק 144 זוגות, כ־13 בממוצע לשנה. ניתן לראות ירידה הדרגתית לאורך השנים ברישום: בשנתיים הראשונות לפעילות המרשם נרשמו 71 זוגות, מספר כמעט זהה למספר הנרשמים בכל 9 השנים שאחר כך. משנת 2016 מספר הנרשמים הוא חד־ספרתי, ובשנת 2019 הוא הגיע לשפל של 0 נרשמים. לצד זאת, על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה זוגות רבים ששני בני הזוג בהם חסרי דת נישאים בחו"ל, כמתואר בתרשים הבא.

 

בכל אחת מהשנים 2016-2011 נרשמו כנשואים בארץ על בסיס נישואיהם בחו"ל בין 400 ל־500 זוגות של חסרי דת ששני בני הזוג בהם תושבי ישראל. משנת 2017 מחושבים בנתונים גם זוגות שאחד מבני הזוג בהם הפך לתושב ישראל בשנה שלאחר הנישואין. סביר להניח שזוהי הסיבה לגידול הניכר במספרם של זוגות של חסרי דת שנישאו בחו"ל (כלומר לא מדובר בגידול ממשי אלא בעניין של עיתוי הרישום). מנתונים אלו עולה שמספרם הנמוך של זוגות חסרי דת הנרשמים בברית הזוגיות לא נובע ממיעוט הזוגות הללו, אלא מכך שרק שיעור אפסי מתוכם בוחרים להירשם במסגרת ברית הזוגיות (או מודעים לאפשרות הזו), בעוד הרוב הגדול מעדיפים להינשא בחו"ל ולהירשם לאחר מכן בארץ.

  3.7. נישואין פרטיים

עד כה עסקנו בנישואין הנערכים שלא במוסדות הדת אך זוכים להכרה רשמית ממסדית מהמדינה. כהשלמה לכך נציג בסעיף זה מידע על היקף הנישואין הנערכים על ידי ארגונים שעורכים טקסי חתונה באופן פרטי שלא במסגרת הרבנות. זוגות המתחתנים באמצעות ארגונים אלו יכולים להיות זוגות שבאופן פורמלי נישאו בנישואין אזרחיים בחו"ל או נרשמו במרשם ברית הזוגיות (לפני או לאחר הטקס), אך גם זוגות שבחרו לקיים טקס נישואין אף שלא נרשמו כלל במוסדות המדינה כנשואים והם נחשבים "ידועים בציבור". יש מהארגונים שאף מנפיקים לבני הזוג תעודת זוגיות או תעודת חיים משותפים המסייעת להם לקבל הכרה כידועים בציבור. ברמה הפורמלית ישנה אפשרות שגם זוגות שנישאו ברבנות יבקשו לערוך טקס נישואין נוסף המשקף את תפיסת עולמם, אך ככלל הארגונים המדוברים מציגים את עצמם כחלופה לרבנות, ולכן נראה שרוב הנישאים באמצעותם לא עברו את המסלול הסטנדרטי של נישואין ברבנות קודם לכן.

עריכת טקס נישואין בלי לרשום את הנישואין נחשבת לכאורה לעבירה על החוק, בהתאם לתיקון משנת 2013 לפקודת הנישואין והגירושין (רישום), שקבע כי "כל שאינו דואג לרישום הנישואין או הגירושין שלו, או לרישום הנישואין או הגירושין שהוא סידר לאחר, דינו — מאסר שנתיים". למעשה, היקף התחולה של סעיף זה אינו ברור די הצורך ונתון במחלוקות משפטיות (למשל, אם הוא חל רק על נישואין אורתודוקסיים), ובפועל לא מתבצעת אכיפה בנושא זה.

להלן נציג נתונים על היקפי הנישואין שערכו בשנים האחרונות הארגונים והמיזמים הבאים: התנועה ליהדות מתקדמת (רפורמית), התנועה המסורתית (קונסרבטיבית), "חופות", "הֲוָיָה" ומכון תמורה. שני הארגונים הראשונים הם ארגונים שעורכים טקסי נישואין דתיים לא־אורתודוקסיים. לעומתם, מיזם חופות הפועל במסגרת ארגון "השגחה פרטית" עורך טקסי נישואין על פי כללי ההלכה האורתודוקסית, אך במוצהר מחוץ למסגרת של הרבנות. הארגון עורך טקסי נישואין לזוגות המעוניינים בחתונה אורתודוקסית ומסיבות אידאולוגיות אינם רוצים להתחתן ברבנות, או לזוגות שאינם יכולים להינשא ברבנות בשל המדיניות ההלכתית הננקטת כלפיהם (למשל אי־הכרה ביהדות או בגיור), שאנשי "חופות" חלוקים עליה. מנגד, ארגון "הֲוָיָה" הפועל במסגרת תנועת "ישראל חופשית" ומכון "תמורה" המשתייך לזרם היהדות החילונית ההומניסטית, מציעים לציבור החילוני טקסי חיים ישראלים, ובתוכם נישואין, והם למעשה ארגונים בעלי זיקה חילונית ברורה. לצד ארגונים אלו, ישנם גם זוגות הבוחרים לערוך טקסי נישואין פרטיים באופן עצמאי ולא דרך ארגון (כאשר עורך הטקס הוא חבר, בן או בת משפחה, מורה רוחני או ידוען), אך עליהם אין מידע מסודר.

 

מספר הזוגות שנישאו באמצעות חמשת הארגונים שהתקבל מידע מהם עומד על בין 1,300 ל־1,400 לשנה, מלבד בשנת 2020 שבה הייתה ירידה ברורה שנבעה מירידה במספר החתונות בשל הנחיות הקורונה. ארגון הֲוָיָה והתנועה הרפורמית הם שני הארגונים הבולטים בזירה זו, ובמסגרת כל אחד מהם נערכים בכל שנה כ־500 טקסי נישואין. ארגון חופות התפתח בהדרגה מאז הוקם באמצע שנת 2018, ובשנת 2021 הוא הגיע למספר שיא של 303 טקסי נישואין שנערכו במסגרתו. מכון תמורה עורך את המספר הנמוך ביותר של טקסי נישואין מתוך חמשת הארגונים, כ־100 טקסי נישואין בשנה.

כל הארגונים הנזכרים עורכים טקסי נישואין גם לזוגות מקהילת הלהט"ב, מלבד ארגון חופות האורתודוקסי. בשנים הנזכרות ערכה התנועה הרפורמית בממוצע 8 טקסי נישואין של להט"ב בשנה, התנועה המסורתית ערכה 2 טקסים כאלה בממוצע לשנה, וארגון הֲוָיָה ערך 22 טקסי נישואין של להט"ב בממוצע לשנה.

4. ניהול משק בית משותף ללא נישואין ("ידועים בציבור")

  4.1. רקע מתודולוגי

הנתונים שהוצגו עד כה על נישואין בארץ, נישואין בחו"ל ומרשם ברית הזוגיות מבוססים על הליכי רישום סדורים הנערכים על ידי מוסדות המדינה. לעומת זאת, כאמור לעיל, אין למדינה רישום מסודר ומפורט של כלל האנשים המוגדרים "ידועים בציבור", ויתרה מזו, ההגדרה של "ידועים בציבור" עצמה אינה בהירה די הצורך. רישומי הביטוח הלאומי בעניין כוללים רק את מי שביקשו להיות מוגדרים "ידועים בציבור" לצורכי הביטוח הלאומי, אך ברור שרבים מהזוגות שהם בפועל ידועים בציבור לא רשומים במוסד.

על מנת למפות בכל זאת את היקף התופעה, נבחן את המקרה של זוגות החיים במשותף ללא נישואין (קוהביטציה), שזהו בדרך כלל הקריטריון העיקרי שעל פיו נקבע מעמד הידועים בציבור. הנתונים שיוצגו מבוססים על ניתוחים מקיפים שערכנו לסקר הוצאות משק הבית, אחד הסקרים המרכזיים שעורכת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ומשנת 1997 הוא נערך בכל שנה בקרב אלפי משקי בית שהם מדגם מייצג של משקי הבית בישראל. מכיוון שמדובר בסקר מדגמי, בחרנו להציג את תמונת המצב העדכנית בכל מיני פילוחים על בסיס נתוני השנים 2020-2017 יחד ולא רק על בסיס נתוני שנת 2020. בהצגת הנתונים אנו עוסקים רק במשקי בית שבהם הנדגמים הגדירו את עצמם בני זוג, מדגם של כ־22,000 זוגות.

נבהיר כי לא מדובר בהכרח בבני זוג שבחרו במודע להגדיר את עצמם "ידועים בציבור", וסביר להניח שיש בהם, בוודאי בגיל הצעיר, שאינם רואים בשלב החיים המשותפים ללא נישואין חלופה לנישואין אלא שלב מקדים להם. מנגד, ייתכנו גם זוגות שבמסגרת הסקר הגדירו את עצמם נשואים, אף שלמעשה לא נישאו ברבנות או נרשמו כנשואים על סמך נישואין בחו"ל וסביר שנישאו בטקס פרטי שאינו מוכר. זוגות אלו רואים עצמם נשואים, אך ברמה הפורמלית המשפטית, בעיני מוסדות המדינה מעמדם הזוגי הוא של ידועים בציבור.

  4.2. היקף תופעת הזוגות החיים במשותף ללא נישואין

התרשים הבא מציג את השינוי לאורך השנים בשיעור הזוגות המנהלים משק בית משותף ללא נישואין מתוך כלל בני הזוג החיים במשותף בישראל.

 

לאורך השנים ניתן לראות עלייה הדרגתית וקבועה בשיעור הזוגות החיים במשותף ללא נישואין: בשנת 1987 שיעורם היה רק 0.4% מהזוגות החיים במשותף בישראל, אך שיעור זה עלה בהדרגה לאורך השנים עד שהגיע לשיא של 6.1% בשנת 2019 ואז ירד ל־5.2% בשנת 2020, שהם כ־96,555 זוגות החיים במשותף ללא נישואין (מכיוון שמדובר בסקר מדגמי, סביר להניח שלא הייתה ירידה משמעותית כל כך בתקופה של שנה ומדובר בפערים הנובעים מהמדגם).

  4.3. זוגות חד־מיניים

תופעת החיים במשותף ללא נישואין רווחת במיוחד בקרב זוגות חד־מיניים. בצידו השמאלי של התרשים הבא מוצגת התפלגות הזוגות החד־מיניים בין זוגות החיים במשותף ללא נישואין ובין זוגות החיים בנישואין; לצורך השוואה, בצידו הימני מוצגת התפלגות זו בין נשואים ללא נשואים אצל בני זוג שאינם מאותו המין.

 

בעוד בקרב הזוגות שבהם בני הזוג אינם מאותו המין רק 5% חיים במשותף ללא נישואין, בקרב הזוגות החד־מיניים 81% חיים במשותף ללא נישואין, הווה אומר: רק 19% מתוכם נישאו. כך, מקרב הזוגות הנשואים הזוגות החד־מיניים הם שיעור זניח של 0.1%, ואילו מקרב הזוגות החיים במשותף ללא נישואין זוגות אלו הם 8.6%. ייתכן כמובן שהשיעור הנמוך של זוגות חד־מיניים בקרב הזוגות הנשואים קשור לכך שעל מנת להיות מוכרים כנשואים נדרשים זוגות אלו להינשא בחו"ל. על כל פנים, נכון לשנת 2020 שיעור הזוגות החד־מיניים (זוגות נשואים וזוגות שחיים במשותף ללא נישואין) הוא 0.6% מהזוגות בישראל.

  4.4. זוגות החיים במשותף ללא נישואין לפי קבוצת אוכלוסייה והגדרה דתית

התרשים הבא מציג את שיעור הזוגות החיים במשותף ללא נישואין בחלוקה לשלוש קבוצות אוכלוסייה: יהודים, ערבים, אחרים. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מגדירה "אחרים" אנשים שהם חסרי דת ונוצרים שאינם ערבים, ולמעשה קבוצת האחרים מורכבת בעיקר מעולים ממדינות ברית המועצות לשעבר וילדיהם שאינם מוכרים כיהודים על פי ההלכה.בהתאם להגדרות הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה קבוצת האוכלוסייה של הזוג מוגדרת לפי ההשתייכות של ראש משק הבית (המפרנס העיקרי). סביר להניח שישנו שיעור זניח של זוגות שבני הזוג בהם מגיעים מאוכלוסיות שונות הנחשבים כאן כשייכים לאוכלוסייה אחת בלבד.

 

בחברה הערבית תופעת הזוגות החיים במשותף ללא נישואין מצומצמת מאוד (0.7%), בחברה היהודית שיעורה גבוה יותר (6.3%), ובקבוצת האחרים שיעורה הוא הגבוה ביותר (12.4%). ייתכן שהדבר נובע מכך שרבים מבני קבוצה זו אינם יכולים להינשא בארץ, והם מעדיפים לחיות יחד ללא נישואין מלהינשא בנישואין אזרחיים בחו"ל.

בתוך החברה היהודית ישנם הבדלים ניכרים במספר הזוגות החיים במשותף ללא נישואין לפי ההגדרה הדתית של בני הזוג. התרשים הבא מציג את שיעור הזוגות החיים במשותף ללא נישואין בקרב כל קבוצה דתית בנפרד.ישנו שיעור קטן של זוגות המגדירים את עצמם כזוגות מעורבים מבחינה דתית, כך שההגדרה הדתית אינה אחידה בין בני הזוג. בשל המדגם הקטן של קבוצה זו לא הוצגו נתונים לגביה. 

 

בחברה החילונית תופעת החיים המשותפים ללא נישואין רווחת יותר, ונמצא כי 10% מהזוגות החילונים הם זוגות שמנהלים משק בית בלי להינשא. נתון זה גבוה בהרבה מאשר בקרב זוגות מסורתיים (3.7%), ובוודאי מאשר בקרב זוגות דתיים וחרדים, שבקרבם התופעה כמעט אינה קיימת.

  4.5. זוגות החיים במשותף ללא נישואין לפי גיל וילדים

היבט חשוב נוסף במיפוי תופעת הזוגות החיים במשותף ללא נישואין הוא גיל הזוגות לעומת גיל הזוגות הנשואים, כפי שמוצג בתרשים הבא.

 

ניתן לראות כי זוגות החיים במשותף ללא נישואין הם צעירים בהרבה מזוגות נשואים, כך שב־47% מזוגות אלה האישה צעירה מגיל 35, לעומת 23% מהזוגות הנשואים. פער זה קשור כל הנראה לעובדה שלחלק מהזוגות החיים במשותף ללא נישואין מדובר רק בשלב ביניים בטרם החתונה, ולכן התופעה רווחת יותר בגיל צעיר. ייתכן שגורם נוסף למגמה זו הוא התחזקות של תופעת ניהול החיים המשותפים ללא נישואין בישראל ובעולם בעשורים האחרונים, ולכן היא רווחת יותר בקרב צעירים. ועם זאת, ניתן לראות ששיעור לא מבוטל בקרב זוגות החיים במשותף ללא נישואין אינם צעירים, וב־43% מזוגות אלו האישה עברה את גיל 40.

ההבדלים בדפוסי המשפחה בין זוגות החיים במשותף ללא נישואין לזוגות נשואים באים לידי ביטוי גם בהורות. בקרב הזוגות הנשואים נמצא כי 74% (כ־1,255,000 זוגות) הם הורים לילדים המתגוררים בבית, ואילו בקרב זוגות החיים במשותף ללא נישואין 34% (כ־33,500 זוגות) הם הורים לילדים המתגוררים בבית. ההסבר הטריוויאלי לפער זה הוא שישנם זוגות שהחיים ללא נישואין הם עבורם שלב ביניים לפני הבאת ילדים לעולם, הנעשית במקרים רבים לאחר הנישואין. לעומת זאת, ניתן לשער שהבחירה לחיות יחד באופן קבוע ללא נישואין מתואמת במידה כלשהי עם התמשכות של חיי זוגיות ללא ילדים, ובמקרים מסוימים אף עם בחירה באל־הורות. ועם זאת, העובדה שלמעלה משליש מהזוגות החיים במשותף ללא נישואין הם הורים לילדים המתגוררים בבית מלמדת על היקף לא מבוטל של זוגות שככל הנראה אינם מתכננים להינשא כלל.

  4.6. תעודות זוגיות עירוניות

משנת 2021, כמה רשויות מקומיות (כולן עיריות במרכז הארץ) החלו לאפשר לתושביהן שאינם רשומים כנשואים במרשם האוכלוסין להירשם כזוגות בעירייה, רישום שמעניק להם זכויות עירוניות המוקנות לזוגות נשואים. המרשמים שעורכות העיריות הללו (כל אחת בנפרד) נועדו למעשה לזוגות שהם ידועים בציבור, ובחלק מהעיריות הם אף מכונים במפורש בשם "מרשם זוגיות לידועים בציבור" או "תעודת זוגיות לידועים בציבור". בעיריות רבות הדגישו בפרסומים הציבוריים שליוו את הקמת המרשמים כי הם נועדו לתת מענה לזוגות מקהילת הלהט"ב. הלוח הבא סוקר את מספר הרשויות המקומיות שמפעילות מיזמים של תעודות זוגיות עירוניות ומספר הנרשמים בכל עירייה עד לחודשים פברואר־מרץ 2022.

 

מהלוח עולה כי נכון למרץ 2022 ישנן 9 עיריות שהודיעו על השקת מיזם של תעודת זוגיות עירונית. מתוך אלו, 5 רשויות החלו ברישום עוד בשנת 2021, רשות אחת החלה ברישום בינואר 2022 ו־3 רשויות עדיין לא החלו את הליכי הרישום נכון למרץ 2022. ב־6 הרשויות שהחלו את הליכי הרישום נרשמו 86 זוגות עד מרץ 2022, מתוכם 32 הם זוגות חד־מיניים (37%). רוב הנרשמים (58%) הם מעיריית תל אביב.

5. נישואין וזוגיות בין בני דתות שונות

  5.1. נישואין בין־דתיים: נתונים כלליים

בסעיף זה נמפה את היקף התופעה של זוגות שבני הזוג בהם אינם מאותה הדת וקבוצת האוכלוסייה. כאמור לעיל, נישואין שנערכים במוסדות הדת בישראל יכולים להיות רק בין בני זוג מאותה הדת, אך בני זוג שאינם נמנים עם אותה הדת יכולים לערוך נישואין אזרחיים בחו"ל וכך להיות מוכרים כנשואים על ידי המדינה. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לתחילת שנת 2021 ישנם בישראל 1,747,195 זוגות נשואים. בלוח הבא מופיעה החלוקה של הזוגות הללו לפי הדת של בני הזוג.

 

לוח זה מלמד כי מרבית הנישואין הבין־דתיים הם בין יהודים לנוצרים ובין יהודים לחסרי סיווג דת. רובם המכריע של חסרי הדת והנוצרים הבאים בקשרי נישואין עם יהודים הם למעשה יוצאי ברית המועצות, וניתן לראות בהם קבוצת אוכלוסייה מובחנת. הלוח הבא מבחין בין שלוש קבוצות אוכלוסייה: יהודים, ערבים ואחרים (חסרי סיווג דת ונוצרים שאינם ערבים), ומצביע על דפוסי הנישואין בכל קבוצה ובין הקבוצות.

 

מקרב הזוגות שלפחות אחד מבני הזוג בהם הוא יהודי, 6.4% הם זוגות של יהודי הנשוי לבן זוג שאינו יהודי: רובם המובהק (6.3%, שהם 84,399 זוגות) הם של יהודי הנשוי לאחר (חסר דת או נוצרי שאינו ערבי) ומיעוט מקרבם (0.1%, שהם 836 זוגות) הם של יהודי הנשוי לערבי. מתוך היהודים הנשואים לאחרים ב־88% מהמקרים (74,741 זוגות) מדובר ביהודי הנשוי לחסר דת, וביתר המקרים (9,658 זוגות) ביהודי הנשוי לנוצרי שאינו ערבי. ניתוח הנתונים ברמת הפרט (ולא ברמת הזוגות) מלמד שמתוך כלל היהודים הנשואים בישראל 3.3% נשואים לאדם שאינו יהודי.

במספרים מוחלטים, נכון לשנת 2022 ישנם בישראל 85,235 זוגות הרשומים כנשואים שבהם אחד מבני הזוג יהודי והאחר אינו יהודי. נוסף לכך, ניתוח סקר הוצאות משק הבית לשנים 2020-2019 מלמד כי 9% מהזוגות החיים במשותף ללא נישואין הם זוגות של בן זוג יהודי החי עם בן זוג לא־יהודי, ומספרם עומד על כ־8,700 זוגות.

באוכלוסייה הערבית בישראל נישואין בין־דתיים הם תופעה זניחה. אצל 99.2% מהזוגות שלפחות אחד מבני הזוג בהם הוא ערבי שני בני הזוג הם מאותה הדת, ועוד 0.2% הם זוגות שבהם שני בני הזוג הם ערבים אך דתם אינה אחידה. רק אצל 0.6% מהזוגות מדובר בערבי שהתחתן עם מי שאינו ערבי, ובהם ב־0.2% מהמקרים בן הזוג הוא יהודי וב־0.4% בן הזוג הוא אחר (ייתכן שבאחדים מהמקרים האלה מדובר בנוצרי ערבי שהתחתן עם נוצרי שאינו ערבי). ניתוח הנתונים ברמת הפרט מלמד שמקרב כלל הערבים הנשואים בישראל, 0.3% נשואים לאדם שאינו ערבי.

בקרב אוכלוסיית האחרים המצב שונה לחלוטין, משום שלמעשה מדובר באוכלוסיית מיעוט שנטמעת באוכלוסיית הרוב היהודי במדינה, וכן משום שחלק מחסרי הדת רואים עצמם יהודים. כך, שני שלישים (66.5%) מהזוגות שבהם אחד מבני הזוג הוא אחר הם זוגות שבהם אחר נשוי ליהודי, כמעט שליש (32.5%) הם זוגות שבהם שני בני הזוג הם אחרים, ורק ב־1% מהזוגות בן הזוג הוא ערבי. ניתוח הנתונים ברמת הפרט מלמד שמקרב כלל האחרים הנשואים בישראל, 50.9% נשואים לאדם שאינו נמנה עם אוכלוסיית האחרים.

  5.2. יהודים הנשואים ללא־יהודים, לפי מין וגיל

כאמור, בישראל חיים 85,235 יהודים שנשואים לבן זוג שאינו יהודי, 99% מהם נשואים לאחר ו־1% נשואים לערבי. מתוך כלל הזוגות שבהם יהודי נשוי לבן זוג לא־יהודי אצל 52,710 זוגות (62%) מדובר בגבר יהודי שנשוי לאישה שאינה יהודייה; ואצל 32,525 זוגות (38%) מדובר באישה יהודייה שנשואה לגבר שאינו יהודי. לנתון זה חשיבות בנוגע להכרה של ילדי בני הזוג כיהודים על פי ההלכה היהודית, שכן רק כאשר האם יהודייה גם ילדיה נחשבים ליהודים.

התרשים הבא מציג מידע על יהודים הנשואים ללא־יהודים בחלוקה לפי מין וקבוצת אוכלוסייה.

 

השיעור הגבוה יותר של זוגות מעורבים דתית שבהם האישה אינה יהודייה הוא תוצאה של ריבוי המקרים הללו בקרב יהודים הנשואים לאחרים, שזוהי האוכלוסייה שמרבית היהודים הנשואים ללא־יהודים באו עימה בקשרי נישואין: 62% מהזוגות של יהודי הנשוי לאחר הם זוגות שבהם הגבר יהודי והאישה לא־יהודייה. ניתוח תוצאות סקר הוצאות משק הבית לשנים 2020-2019 מלמד כי בקרב זוגות של יהודי ואחר המנהלים משק בית משותף ללא נישואין התופעה מובהקת אף יותר: 73% מהזוגות הללו הם זוגות של גבר יהודי ואישה לא־יהודייה.

מנגד, בקרב יהודים הנשואים לערבים רווחת דווקא התופעה ההפוכה של גבר ערבי הנשוי ליהודייה: מתוך 836 המקרים שבהם יש קשר נישואין בין יהודי לערבי, 71% מהזוגות הם זוגות שבהם הגבר ערבי והאישה יהודייה, ורק ב־29% מהזוגות הגבר יהודי והאישה ערבייה.

כפי שצוין, הקבוצה הגדולה ביותר של נישואין בין־דתיים היא של יהודים הנשואים לאחרים. מרבית האחרים הללו הם חסרי דת שעלו לארץ או שמשפחתם עלתה לארץ ממדינות ברית המועצות לשעבר. התרשים הבא מציג את הזוגות הללו לפי גיל האישה.

 

ב־29% מהמקרים שבהם יהודי נשוי לאחר גיל האישה הוא מתחת ל־40 (7% עד גיל 30 ו־22% בין 31 ל־40), ובעוד 23% מהמקרים גיל האישה הוא בין 41 ל־50. ב־48% מהמקרים גיל האישה הוא מעל 50. התרשים הבא מציג את שיעור הזוגות של יהודים הנשואים לאחרים מתוך כלל הזוגות שבהם אחד מבני הזוג יהודי והשני יהודי או אחר, בכל אחת מקבוצות הגיל.

 

בתרשים ניתן לראות שבקרב קבוצות הגיל המבוגרות (מעל גיל 50) שיעור הזוגות שבהם יהודי נשוי לאחר גבוה יותר, והשיא הוא בקרב זוגות שבהם האישה היא בין גיל 51 ל־60: 7.9% מהזוגות הללו שלפחות אחד מבני הזוג בהם הוא יהודי הם זוגות של יהודי הנשוי לאחר. אף שללשכה המרכזית לסטטיסטיקה אין נתונים מדויקים על שנת הנישואין של כל זוג (בוודאי במקרה שהזוגות נישאו טרם עלייתם לארץ), ניתן להעריך ששיעור ניכר בקרב הזוגות המעורבים מבחינה דתית הם זוגות שנישאו בטרם עלייתם ארצה או זמן קצר לאחר העלייה, לפני שנות ה־90 או בתחילתן.

השיעור ההולך וקטן של זוגות יהודים הנשואים לאחרים ככל שגיל האישה יורד יכול להיות מושפע מגורמים אחדים: מצד אחד, ייתכן שתופעה זו מצטמצמת, דבר שיכול לנבוע גם מגיור של חלק מהאחרים המתחתנים עם יהודים. מנגד, הצטמצמות התופעה בזוגות שבהם האישה מתחת לגיל 30 קשורה בסבירות גבוהה לכך ששיעור גבוה מתוך המתחתנים בגילים אלו הם חרדים ודתיים, בעוד שיעור ניכר מהאוכלוסייה החילונית מתחתן לאחר גיל 30.

לכל לוחות ותרשימי ה-Excel בפרק נישואין >>