כשרות

1. רקע משפטי ומתודולוגי

תיקון חקיקה שעבר בכנסת בנובמבר 2021 ביקש ליצור שינוי מבני מהותי במערך הכשרות הממלכתי בישראל, כמפורט להלן. עם זאת, רוב הרפורמה שנקבעה במסגרת התיקון טרם נכנסה לתוקף וצפוי שתבוטל בהרכב הקואליציוני החדש, ולכן נסביר את החוק גם במתכונתו הקודמת, התואמת את פני מערך הכשרות בשנת 2022.

על פי הנוסח המקורי של חוק איסור הונאה בכשרות, תשמ"ג-1983, רב מקומי שהתמנה מינוי רשמי, או רב שמועצת הרבנות הראשית לישראל הסמיכה למטרה זו, רשאי לתת תעודת כשרות ממלכתית. אולם למעשה מלבד במקרים חריגים הרבנות הראשית אינה מעניקה תעודות כשרות ואינה מסמיכה רבנים לעשות זאת, ובפועל את תעודות הכשרות מעניקים בעיקר הרבנים המקומיים. ככלל, הרבנים המקומיים מעניקים את תעודת הכשרות באמצעות המועצה הדתית הפועלת במקום כהונתם. כמתואר לעיל, ב־42 רשויות מקומיות יהודיות לא פועלת מועצה דתית. מתוכן ב־28 רשויות מקומיות שירותי הכשרות ניתנים באמצעות מחלקת דת ברשות המקומית, וביתר הרשויות ניתנים שירותי הכשרות — אם ישנם — על ידי מועצה דתית סמוכה.

עד לתיקון החקיקה בשנת 2021 קבע החוק כי רב מקומי רשאי להעניק תעודת כשרות רק במקום כהונתו, ובית עסק רשאי לקבל תעודת כשרות ממלכתית רק מהרב המקומי הפועל במקום הימצאותו של בית העסק. כך, גופי כשרות פרטיים (בד"צים) המעניקים תעודות כשרות שאינן מטעם הרבנות המקומית היו רשאים להעניק תעודה כזאת רק כ"קומה שנייה", כלומר רק לעסקים שכבר יש להם תעודת כשרות של הרבנות המקומית. בקרב החברה החרדית, תופעת גופי הכשרות הפרטיים התפתחה מאוד בעשורים האחרונים, והיא נובעת מתפיסה מחמירה יותר בכל הקשור להקפדה על הכשרות. אחדים מגופים אלו משויכים לקהילות חרדיות ספציפיות ואחרים הם על־קהילתיים.

תיקון החקיקה החדש מנובמבר 2021 הסדיר מחדש את כל מערך הכשרות. בהתאם לתיקון, מינואר 2022 התאפשר לרבנים מקומיים, בכפוף למגבלות, להעניק תעודת כשרות לעסקים שאינם בתחום השיפוט של הרשות המקומית שבה הם מכהנים, ובינואר 2023 הייתה צריכה להיכנס לתוקף הרפורמה המשמעותית: מתן אפשרות לגופי כשרות פרטיים להעניק תעודות כשרות לעסקים ללא הזדקקות לתעודת כשרות של הרבנות המקומית, בהתאם לעמידה בכללי רגולציה מינהליים והלכתיים. בשל עיכובים בירוקרטיים הפעימה השנייה של הרפורמה לא התבצעה, ומההסכמים הקואליציוניים של הממשלה ה־37 שהוקמה בדצמבר 2022 עולה כי היא מתכוונת לבטל לחלוטין את הרפורמה.

נוסף על כך, בשנת 2017 קבע בג"ץ כי אף שעל פי חוק אסור לבית עסק שאינו מחזיק בתעודת הכשר של רבנות רשמית להציג כל מצג כשרותי, מותר לבעל העסק להציג מצג אמת בדבר הסטנדרטים שהוא מקפיד עליהם ובדבר אופן הפיקוח על שמירתם.דנג"ץ 5026/16 שי גיני נ' הרבנות הראשית לישראל (2017). המשמעות המעשית של פסיקה זו הייתה שתינתן האפשרות לגופים פרטיים להעניק מעין תעודת כשרות לבתי עסק, ללא קשר לתיקון החקיקה הנזכר משנת 2021, שביקש להרחיב למעשה את האפשרות הזאת ולהופכה לנורמה המקובלת. בעקבות הפסיקה, בשנת 2018 הקים ארגון רבני צֹהר את ארגון הכשרות שלו, "צֹהר פיקוח מזון", באמצעות מיזוג עם ארגון הכשרות "השגחה פרטית" שפעל עוד קודם לכן. מערך הכשרות של צֹהר הוא הגוף המרכזי המעניק כיום תעודות כשרות כחלופה למערך של הרבנות ולא כ"קומה שנייה".

2. דפוסי צריכת כשרות

  2.1. דפוסי צריכת כשרות: יהודים

במסגרת הסקר בחנּו את דפוסי צריכת הכשרות של הציבור בישראל. התרשים הבא מציג מידע כללי על ההקפדה על כשרות בקרב הציבור היהודי בישראל.

 

שיעור גבוה של 69% מהיהודים מקפידים ברמה מסוימת על אכילת מזון כשר: 46% טוענים כי הם מקפידים תמיד ועוד 23% מקפידים באופן חלקי. נתוני ההקפדה החלקית יכולים להתפרש כהקפדה מסוימת על אכילת מזון כשר בבית בלבד או כהימנעות מאכילת חזיר, אך לא בהכרח כהזדקקות לתעודת כשרות. בשל כך, במסגרת הסקר בחנּו גם עד כמה הציבור היהודי נדרש לתעודת כשרות כאשר הוא אוכל בבית עסק.

 

35% מהיהודים השיבו כי הם אוכלים רק בבית עסק שיש לו תעודת כשרות שהם סומכים עליה, ועוד 22% שומרים על כשרות לפי הבנתם או לפי הצהרה של בעל בית העסק, גם אם אין לו תעודת כשרות. 43% היהודים הנותרים אינם בודקים כלל את מידת שמירת הכשרות של בית העסק. ניתן לראות שבקרב הציבור החרדי, הדתי־לאומי והמסורתי הדתי יש רוב ברור למי שאוכלים רק בבית עסק שיש לו תעודת כשרות, ואילו בקרב הציבור החילוני לרוב המובהק (86.5%) אין עניין בתעודת כשרות או בהצהרה של בית העסק. הציבור המסורתי הלא־דתי נמצא בתווך, כך שלצד 28% המקפידים על תעודת כשרות, 50% שומרים על כשרות לפי הבנתם או לפי הצהרה של בית העסק, גם אם אין לבית העסק תעודת כשרות.

באשר לשומרים על כשרות לפי הבנתם גם כשאין לבית העסק תעודת כשרות, ככל הנראה מדובר בקבוצה מגוונת: יש בהם מי שבאופן כללי מאמינים לכל אדם המצהיר על עצמו שהעסק שלו כשר, בעוד אחרים בודקים באופן ספציפי את חומרי הגלם, אופן הייצור ואמינות בית העסק, כך שהם לא יסכימו לאכול בכל בית עסק. לאחרונים, תעודת כשרות המוענקת לבית העסק יכולה להשפיע על ההחלטה אם הם יאכלו בו.

בקרב היהודים המקפידים לאכול רק בבית עסק שיש לו תעודת כשרות, בדקנו על אילו סוגים של תעודת כשרות הם סומכים. המשיבים התבקשו להשיב אם הם סומכים על תעודת כשרות של כלל הרבנויות או של חלק מהן, ומי שאינם סומכים כלל על תעודת כשרות של הרבנות יכלו לבחור בין הסתמכות על תעודות כשרות של רוב הבד"צים (גופי כשרות פרטיים) או רק על בד"ץ אחד או על כמה בד"צים ספציפיים.

 

48% מהיהודים המקפידים על תעודת כשרות מדווחים כי הם סומכים על כל תעודת כשרות של הרבנות, ועוד 19% סומכים על רבנות מהדרין או על רבנויות ספציפיות. השליש הנותר סומך רק על תעודות כשרות של בד"צים, רובו (22%) סומך רק על בד"צים ספציפיים.

בקרב הציבור החרדי ישנה העדפה ברורה לבד"צים, כך שרק 12% השיבו כי הם סומכים על תעודות כשרות ספציפיות של הרבנות ו־1.5% סומכים על כלל התעודות של הרבנות. מרבית החרדים גם לא סומכים על רוב הבד"צים אלא רק על בד"ץ אחד או בד"צים ספציפיים. מקרב הדתיים־לאומיים האוכלים רק במקום שיש בו תעודת כשרות ישנו רוב ברור של 88% האוכלים במקומות עם תעודת כשרות של הרבנות: 60% סומכים על כלל הרבנויות המקומיות ועוד 28% סומכים על רבנות מהדרין או רבנויות ספציפיות. גם בקרב הציבור המסורתי הדתי יש רוב כזה, אך הוא מעט נמוך יותר. 78% מהמסורתיים הדתיים המקפידים על תעודת כשרות סומכים על תעודה של הרבנות: 58% סומכים על כלל הרבנויות המקומיות ועוד 20% סומכים על רבנות מהדרין או רבנויות ספציפיות. בקרב המסורתיים הלא־דתיים הנדרשים לתעודת כשרות כמעט כולם (97%) סומכים על תעודת כשרות של הרבנות, רובם על כלל הרבנויות.

נבדקה בסקר גם עמדתו של הציבור בעניין הכשרות של ארגון צֹהר, שהוא כאמור הגוף המרכזי המעניק כיום תעודות כשרות כחלופה למערך של הרבנות ולא כ"קומה שנייה". התרשים הבא מציג עד כמה המקפידים לאכול רק במקום שיש לו תעודת כשרות סומכים על כשרות צֹהר.

מקרב היהודים המקפידים לאכול רק במקום שיש לו תעודת כשרות השיבו 37% כי הם סומכים על תעודת הכשרות של צֹהר, 11% פחות משיעור הסומכים על כל תעודת כשרות של הרבנות שהוצג לעיל. בהשוואה בין הקבוצות הדתיות ניתן לראות שהציבור החרדי שולל את תעודת הכשרות של צֹהר לחלוטין; בציבור המסורתי הדתי פחות ממחצית מהמקפידים על תעודת כשרות סומכים על תעודת כשרות של צֹהר (39%); ואילו בציבור הדתי־לאומי והמסורתי הלא־דתי רוב המקפידים על תעודת כשרות סומכים על תעודת כשרות של צֹהר (52% ו־62%, בהתאמה). השיעור הנמוך יחסית של הציבור המסורתי הדתי הסומך על תעודת כשרות צֹהר נובע ככל הנראה מאוריינטציה מסוימת שיש לקבוצה זו לציבור החרדי ולרתיעה מקבוצת רבנים דתית־לאומית הנחשבת לפתוחה יותר.

הפער הקטן ביותר בין שיעור הסומכים על כל תעודת כשרות של הרבנות ובין שיעור הסומכים על תעודת כשרות של צֹהר הוא בציבור הדתי־לאומי: מקרב הדתיים־לאומיים המקפידים על תעודת כשרות, 60% סומכים על כל תעודת כשרות של הרבנות, לעומת 52% הסומכים על תעודת הכשרות של צֹהר.

כאמור, תעודת כשרות יכולה להיות רלוונטית לא רק לקבוצת המקפידים שלא לאכול במקום ללא תעודת כשרות, אלא גם לקבוצת השומרים על כשרות לפי הבנתם או לפי הצהרה של בית העסק, שרובם מסורתיים. ואכן, אחדים מהמשיבים ששומרים על כשרות לפי הבנתם ניצלו את האפשרות להוסיף מענה מילולי והסבירו כי הם סומכים, בין היתר, על תעודת הכשרות של צֹהר. בשל כך מעניין לבחון את היקף הסומכים על תעודת הכשרות של צֹהר בשילוב של המקפידים על תעודת כשרות עם השומרים על כשרות לפי הבנתם או לפי הצהרה של בית העסק.

כאשר מוסיפים את קבוצת השומרים על כשרות לפי הבנתם עולה באופן ניכר שיעור הסומכים על תעודת כשרות של צֹהר. על רקע המחלוקת הקיימת בין רבני הציבור הדתי־לאומי בדבר הקמתו של מערך הכשרות של צֹהר בולט גם כי 58% מהדתיים־לאומיים מציינים שהם סומכים על תעודת הכשרות של צֹהר.

  2.2. דפוסי צריכת כשרות: מוסלמים

חלאל הוא מונח בשריעה, החוק הדתי המוסלמי, שמשמעותו "היתר". בשימוש יומיומי הכוונה בדרך כלל לבשר המותר לאכילה על פי האסלאם. במסגרת הסקר בדקנו כמה מהערבים המוסלמים מקפידים על אכילת מוצרי מזון ובשר המותרים לפי כללי השריעה.

רוב ברור של 66% מהציבור המוסלמי מקפידים תמיד על אכילת חלאל ועוד 23% מקפידים לפעמים. עם זאת, בישראל ההקפדה על חלאל לא נעשית באמצעות מערך של תעודות ואישורים. ככל הנראה אחת הסיבות לכך היא שמוסלמים רבים מחשיבים בשר הכשר ליהודים כחלאל. במסגרת הסקר מצאנו כי מקרב המוסלמים המקפידים תמיד על אכילת חלאל, 68% השיבו שבשר שיש לו תעודת כשרות נחשב בעיניהם מותר באכילה, 19% השיבו שלא ו־13% השיבו שאינם יודעים.

3. עסקים כשרים

  3.1. עסקים כשרים לפי ענף עסקי

בסעיף זה ובסעיפים הבאים נציג מיפוי של פעילות הכשרות הממלכתית בישראל נכון לשנת 2020, ללא התייחסות לפעילות הכשרות הפרטית של הבד"צים וארגון צֹהר. הנתונים שיוצגו מבוססים ברובם על מידע שנאסף מתוך הדוחות הכספיים של המועצות הדתיות לשנים 2019 ו־2020 המפורסמים במערכת המקוונת "אורי" של המשרד לשירותי דת. משנת 2018 התבקשה כל מועצה דתית לפרט בדוח את מספר בתי העסק שהיא מעניקה להם תעודת כשרות, בחלוקה לקטגוריות, וכן לפרט את מספר שעות ההשגחה השנתיות הממוצע בכל סוג עסק.

המשרד לשירותי דת הוא רגולטור של המועצות הדתיות, ולפיכך הנחייתו למילוי פרטי העסקים הכשרים ושעות ההשגחה בדוחות הכספיים רלוונטית רק להן, אך לא לרשויות המקומיות שלא פועלת בהן מועצה דתית. כדי להשלים את התמונה פנינו בבקשות חופש מידע לכלל הרשויות המקומיות שלא פועלת בהן מועצה דתית וביקשנו מידע על פעילות הרשות המקומית בתחום הכשרות.הבקשות הוגשו במהלך שנת 2021 וחוברו במסגרת הפרק לנתוני המועצות הדתיות של שנת 2020. מתוך אלו התקבל מידע על מספר העסקים הכשרים בכלל הרשויות המקומיות מלבד שלוש: מודיעין עילית, דרום השרון ונחל שורק. עם זאת, נתונים מפורטים על התתי־ענפים העסקיים והיקף שעות השגחת הכשרות בהם לא התקבלו ממרבית הרשויות המקומיות, ולכן בהיבט זה התיאור להלן מתמקד רק במועצות הדתיות.

מהנתונים שנאספו עולה כי בשנת 2020 פעלו בישראל 14,510 עסקים בעלי תעודת כשרות. ניתן להעריך כי בתוספת שלוש הרשויות המקומיות שמהן לא התקבל מידע מגיע מספר העסקים הכשרים בישראל ל־14,700 עסקים. מתוך 14,510 עסקים בעלי תעודת כשרות ממלכתית, 13,683 עסקים קיבלו את תעודת הכשרות הממלכתית ממועצה דתית (94%), ו־827 עסקים קיבלו את תעודת הכשרות ממחלקת דת ברשות מקומית שלא פועלת בה מועצה דתית (6%).

בתרשים הבא מתוארת חלוקה של העסקים הכשרים לפי הענף הכלכלי שבמסגרתו הם פועלים.

 

הממצאים מלמדים כי הענף הדומיננטי בשוק הכשרות הוא ענף ההסעדה והמלונאות, ובו פועלים 8,156 עסקים שהם 56% מהעסקים הכשרים. לצד זאת, בענף ייצור המזון פועלים 26% מהעסקים הכשרים ובענף מכירת המזון פועלים 18% מהעסקים הכשרים. בלוח הבא מוצגת חלוקה של העסקים הכשרים לשלושה ענפים מרכזיים ולַתתי־ענפים שלהם.

בענף ייצור המזון מרבית העסקים הכשרים הם מפעלים או בתי חרושת קטנים המעסיקים פחות מ־10 עובדים; בענף ההסעדה והמלונאות מרבית העסקים הכשרים הם בתי קפה, מסעדות ומזנונים קטנים שיש בהם מקומות ישיבה לעד 20 איש; ובענף מכירת המזון ישנה דומיננטיות לחנויות ומחסנים שאינם סיטונאים.

כיוון שסיווג ענפי הכלכלה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אינו תואם את הסיווג הנהוג בתחום הכשרות במועצות הדתיות, קשה לספק מידע מדויק בדבר שיעור העסקים הכשרים בישראל לפי ענף עסקי ומחוז גאוגרפי. עם זאת, באופן כללי, על בסיס היכרות עם תחום המזון, ניתן לומר שהרוב המוחלט של המפעלים לייצור מזון, רשתות השיווק, המרכולים ובתי המלון בישראל — כשרים. לעומת זאת, בענף ההסעדה פועלים עסקים רבים ללא תעודת הכשר. על בסיס ניתוח מיוחד שערכנו לנתוני העסקים הכשרים עם גורמי המקצוע בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ניתן להעריך שכ־66% מעסקי ההסעדה בישראל (בתי קפה, מסעדות ומזנונים) הם כשרים.להרחבה ראו אריאל פינקלשטיין וגבריאל אבן צור, מערך הכשרות בישראל: סקירת נתונים, ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2021.

הבדל זה בין ענף ההסעדה לשאר הענפים העסקיים נובע מגורמים של היצע וביקוש, בצד סיבות רגולטוריות והלכתיות; ככל הנראה אחת הסיבות העיקריות לשוני זה היא שחלק ניכר מהפעילות העסקית בתחום ההסעדה מתקיימת בשבת, וכיום מסעדה או בית קפה הפתוחים בשבת אינם יכולים לקבל תעודת כשרות מטעם רבנות מקומית, בניגוד לבתי מלון.

  3.2. עסקים כשרים לפי מחוז גאוגרפי

בתרשים הבא מתוארת חלוקת העסקים הכשרים בישראל למחוזות גאוגרפיים.

 

 

42% מהעסקים הכשרים נמצאים במרכז הארץ: 26% פועלים במחוז המרכז ועוד 16% במחוז תל אביב. במחוז ירושלים ויו"ש פועלים 18% מהעסקים הכשרים, ובכל אחד מהמחוזות דרום, צפון וחיפה פועלים 11%–16%.

בעוד התרשים הקודם הציג את ההתפלגות של העסקים הכשרים לפי מחוזות, התרשים הבא מציג את שיעור העסקים הכשרים בענף ההסעדה לפי מחוזות.

השיעור הגבוה ביותר של עסקי הסעדה כשרים הוא במחוז ירושלים ויו"ש, שבו 90% מעסקי ההסעדה הם כשרים, ואילו במחוז תל אביב 49% מעסקי ההסעדה כשרים. נתונים אלו תואמים את הפרופיל הדתי המסורתי יותר של מחוז ירושלים ויו"ש לעומת הפרופיל החילוני יותר של מחוז תל אביב. גם במחוזות צפון ודרום, ששיעור האוכלוסייה המסורתית והדתית בהם גבוה, אפשר לראות שיעור גבוה למדי של עסקי הסעדה כשרים. לעומת זאת במחוז חיפה, המאופיין בפרופיל חילוני יותר של תושבים ובשיעור גבוה של אוכלוסייה ערבית, שיעור עסקי ההסעדה הכשרים נמוך יחסית.

  3.3. מספר ועלות שעות ההשגחה

התשלום של עסקים עבור השגחת כשרות מחולק לשניים: (1) אגרת כשרות שנתית שעסק המקבל תעודת כשרות נדרש לשלם למועצה הדתית על פי תקנות שירותי הדת היהודיים (אגרות שירותים), התשע"ד-2013. בתקנות נקבעו תעריפים לסוגים השונים של העסקים, ועל העסקים לשלם אגרה זו באופן אחיד ללא הבדל בין מועצות דתיות. ניתוח נתוני הדוחות הכספיים של המועצות הדתיות מלמד כי בשנת 2019 עמד גובה האגרות בכלל המועצות הדתיות על 24.9 מיליון ש"ח, ובשנת 2020 הוא עמד על 21.3 מיליון ש"ח.
(2) תשלום שכרו של משגיח הכשרות. תשלום זה אינו משולם ישירות למועצה הדתית אלא למשגיח, אך המועצה הדתית היא שקובעת את זהות המשגיח ואת מספר השעות שעליו לעבוד בכל סוג עסק. בנושא זה אין אחידות בין המועצות הדתיות, ולכן קשה לעקוב אחריו, אך להלן ננסה להציג ממצאים בעניינו.

בבדיקה נמצא שמספר שעות השגחה הכולל במערך הכשרות הממלכתי במועצות הדתיות בשנת 2020 עמד על 6,805,624, ובמילים: 6.8 מיליון שעות השגחה. כאמור, אין בנמצא מידע על היקף שעות ההשגחה במחלקות הדת ברשויות המקומיות, אך לפי מספר העסקים בהן ניתן להעריך שיחד איתן המספר הכולל של שעות ההשגחה במערך הכשרות הממלכתי עומד על כ־7.5 מיליון שעות.

במחקר קודם הראינו כי עלות שכרו של המשגיח לשעה אינה אחידה בין המועצות הדתיות, ובמדגם של 81 מועצות דתיות ומחלקות דת נמצא כי העלות הממוצעת של שכר המשגיחים עמדה בשנת 2019 על 49 ש"ח לשעה.שם. מכאן ניתן להעריך שהעלות הכוללת של שכר המשגיחים במערך הכשרות הממלכתי עמדה בשנת 2020 על כ־350 מיליון ש"ח.

בתרשים הבא מפורטת התפלגות שעות ההשגחה לפי ענפים עסקיים.

הענף העסקי הדומיננטי ביותר בכל הנוגע למספר שעות ההשגחה הוא ענף ההסעדה והמלונאות — 3.7 מיליון שעות השגחה, שהן 55% משעות ההשגחה. מתוך התתי־ענפים בולטים במיוחד בית קפה/מסעדה/מזנון (33%) ומפעל/בית חרושת (25%).

היקף שעות ההשגחה החודשי משתנה מעסק לעסק בהתאם לצרכים, היקף הפעילות וגודל העסק. התרשים הבא מציג את ממוצע שעות ההשגחה לחודש לפי ענף עסקי.

שני הענפים שממוצע שעות ההשגחה בהם לחודש הוא הגבוה ביותר הם בית מלון/אירוח (169 שעות) ואולם אירועים (122 שעות). כמו כן, ניתן לראות את ההדרגתיות בסוגים אחרים של ענפים, כך שככל שהפעילות העסקית גדולה יותר, ממוצע שעות ההשגחה לחודש הנדרש ממנו גבוה יותר. כאמור, לאור הממצא שעלות ממוצעת של שעת השגחה עומדת על 49 ש"ח ניתן להסיק מתרשים זה גם הערכה בדבר העלות הממוצעת של השגחה לחודש, אף שיש לזכור שיש שוני גדול בין המועצות הדתיות.

לכל לוחות ותרשימי ה-Excel בפרק כשרות >>