שבת ויום המנוחה

 

1. תעסוקה ביום המנוחה

  1.1. רקע משפטי

חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951, קובע שעל המעסיק להעניק לעובד מנוחה שבועית הכוללת 36 שעות רצופות. על המנוחה השבועית של יהודי לכלול את יום השבת (במשמעותו ההלכתית, מערב שבת ועד לצאת השבת), ואילו על המנוחה השבועית של מי שאינו יהודי לכלול את יום שישי, שבת או ראשון, לפי המקובל עליו כיום המנוחה השבועי שלו. בהתאם לכך, החוק קובע כי יש איסור להעסיק עובד ביום המנוחה השבועי שלו, אם אלא כן התקבל לכך היתר משר העבודה, שסמכויותיו נתונות כיום בידי שר הכלכלה והתעשייה. למעשה, לציבור היהודי המשמעות של מתן היתר להעסקה ביום המנוחה היא מתן היתר להעסקה בשבת.

החוק קובע 5 עילות שבגינן רשאי השר להתיר למעסיק העסקה של עובדים ביום המנוחה השבועי שלהם.

• פגיעה בביטחון והגנת המדינה
• פגיעה בביטחון הגוף או הרכוש
• פגיעה רבה בכלכלה
• פגיעה בתהליך עבודה
• פגיעה בצרכים חיוניים לציבור או לחלק ממנו

החוק קובע גם שני מסלולים למתן היתר העסקה ביום המנוחה השבועי על ידי השר:

היתר פרטני (מיוחד) — למעסיק. היתר שהשר רשאי להעניק למעסיק שהגיש בקשה להיתר בהתאם לעילות הקבועות בחוק. היתר זה יכול להינתן לתקופה של עד שנתיים, ולאחר מכן נדרשת הגשת בקשה מחודשת. בכל היתר פרטני שניתן יש תנאים ומגבלות, ובהם, בין היתר, התייחסות למספר העובדים ולמספר הכוננים שהמעסיק רשאי להעסיק ביום המנוחה השבועי במסגרת ההיתר.

היתר כללי — לענף מקצועי. היתר זה ניתן לענף מסוים או לסוג מסוים של מקומות עבודה על פי החלטת ועדת שרים שבה חברים ראש הממשלה, השר לשירותי דת ושר העבודה. היתר כללי הוא גורף, כך שניתן להעסיק את סוג העובדים המוזכרים בו ביום המנוחה השבועי שלהם (כל עובד לפי דתו) ללא צורך בהיתר פרטני, ולכן גם אין הגבלה בהיתר על מספר העובדים והכוננים שהמעסיק רשאי להעסיק ביום המנוחה השבועי.

  1.2. היתרים להעסקת עובדים ביום המנוחה השבועי

לאורך השנים ניתנו 16 היתרים כלליים להעסקה ביום המנוחה השבועי. מתוכם 14 היתרים ניתנו בראשית המדינה בשנים 1960-1951, סמוך לחקיקת החוק, בתחומים האלה: שמירה; טיפול בבעלי חיים; לולנות; הספקת מים; בתי אירוח; מפעלים רפואיים ומוסדות לטיפול בזקנים או בילדים; שמשים בבתי הכנסת; שמשים וסדרנים במקומות ציבוריים; מצילים וסדרנים על שפת הים; מצילים בבריכות שחייה; כבאות; עבודות קידוח; ייצור והספקת קרח; ועבודות ביוב. כל ההיתרים הללו עדיין בתוקף. נוסף על כך, בשנת 2018 ניתן היתר להעסקת עובדים ביום המנוחה השבועי לצורך קיום משחקי כדורגל, ובשנת 2019 ניתן היתר להעסקת עובדים ביום המנוחה השבועי לצורך קיום אירועי האירוויזיון בישראל. ההיתר האחרון ניתן לאירוע באופן ספציפי, כך שהוא היחיד שאיננו בתוקף. אין נתונים בדבר מספר העובדים ביום המנוחה השבועי על פי היתרים אלו, אך ניתן להעריך כי מדובר בעשרות רבות של אלפים.

באשר להיתרים פרטניים, נכון ליוני 2022 ל־467 מעסיקים יש היתר להעסיק עובדים ביום המנוחה השבועי. צירוף של כלל ההיתרים הפרטניים מלמד כי הם כוללים מתן היתר להעסקה ביום המנוחה השבועי ל־22,345 איש ואישה: 19,828 עובדים ו־2,517 כוננים. התרשים הבא מתאר את התפלגות ההיתרים הפרטניים בחלוקה לפי עילות ההיתר שנקבעו בחוק.

שלוש העילות הדומיננטיות למתן היתרים הן ביטחון הגוף והרכוש, פגיעה בתהליך העבודה וצרכים חיוניים לציבור. התפלגות ההיתרים ביניהן כמעט שווה לחלוטין, כך שבגין כל אחת ניתנו למעלה מ־30% מההיתרים לעבודה ביום המנוחה השבועי. לעומת זאת, כמעט לא ניתנו היתרים בשל חשש לפגיעה בביטחון המדינה, ולא ניתנו היתרים כלל בשל חשש לפגיעה רבה בכלכלה. בחינת ההיתרים לפי מספר העובדים והכוננים שהם כוללים מלמדת שבהיתרים שניתנו לצורך מניעת פגיעה בביטחון הגוף והרכוש שיעור העובדים והכוננים קטן יחסית, כך שבסך הכול נכללים בהם 10% מהעובדים והכוננים שקיבלו היתר עבודה ביום המנוחה השבועי, לעומת ההיתרים שניתנו לצורך מניעת פגיעה בצרכים חיוניים לציבור, הכוללים 53% מהעובדים והכוננים שקיבלו היתר.

כאמור, ההיתרים הפרטניים ניתנים לתקופה מוגבלת של עד שנתיים. בעוד התרשים הקודם הציג את תמונת המצב הנוכחית בנוגע לאפיון ההיתרים, התרשים הבא מתאר את מספר ההיתרים שניתנו בכל אחת מהשנים האחרונות בנפרד.

הממצאים מלמדים על עלייה הדרגתית במספר ההיתרים שניתנו בשנתיים האחרונות. כך, בעוד בשנים 2019-2016 נע מספר ההיתרים שניתנו בכל שנה סביב 450, בשנת 2020 הוא עלה ל־534 ובשנת 2021 הוא הגיע לשיא של 568. העלייה במספר ההיתרים בשנתיים האחרונות היא ברובה תוצאה של עלייה בהיתרים שניתנו בשל החשש מפגיעה בביטחון הגוף והרכוש.

  1.3. היקף התעסוקה בשבת וביום המנוחה

גורמי הממשל במדינה אינם מרכזים נתונים מסודרים בדבר היקף התעסוקה בשבת. בשל כך הנתונים המוצגים בנושא זה מבוססים על הסקר שערכנו לצורך העבודה על הדו־שנתון.

בשנים האחרונות חלו שינויים מרחיקי לכת בשוק העבודה: בעוד בעבר עבודה נעשתה כמעט אך ורק ממקום העבודה עצמו, בשנים האחרונות, ובוודאי למן התפרצות נגיף הקורונה, יותר ויותר עובדים החלו לעבוד גם, ולעיתים בעיקר, מהבית. מסיבה זו בחרנו להפריד בהצגת הנתונים בין אנשים העובדים בשבת מהשטח או מהמשרד ובין אנשים העובדים בשבת מהבית.את מיעוט האנשים שעבדו בשבת גם ממקום העבודה/השטח וגם מהבית החשבנו כמי שעובדים ממקום העבודה/השטח. "עבודה בשבת" בנתונים המוצגים היא בהתאם להגדרה החוקית, התואמת להגדרה ההלכתית: מכניסת השבת ועד ליציאתה (כולל שישי בערב, לא כולל מוצאי שבת).

על פי ממצאי הסקר, 19.8% מציבור העובדים בישראל מעל גיל 18 עבדו בשנה האחרונה בשבת: 12.6% מהשטח או מהמשרד ו־7.2% מהבית. מספר העובדים הכולל בישראל על פי נתוני סקר כוח אדם של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מאפשר להעריך כי מספר העובדים מעל גיל 18 שעבדו בשנה האחרונה בשבת עומד על כ־740,000, מתוכם כ־470,000 עבדו מהשטח או מהמשרד וכ־270,000 עבדו מהבית. ניתוח הנתונים בפילוח בין עצמאים לשכירים מלמד כי מתוך השכירים 18.8% עובדים בשבת, ואילו מתוך העצמאים 26.6% עובדים בשבת.

בקרב יהודים שיעור העובדים בשבת עומד על 18.8% (כ־610,000 עובדים), ואילו בקרב ערבים על 24.9% (כ־130,000 עובדים). אצל הערבים כמעט כל העובדים בשבת עבדו מהשטח או מהמשרד ולא מהבית, בעוד אצל היהודים החלוקה היא בין 10.4% מהעובדים בשבת שעשו זאת מהשטח או מהמשרד (כ־340,000 עובדים) לבין 8.4% שעשו זאת מהבית (כ־270,000 עובדים).

שאלה אחרת בסקר העלתה כי מתוך השכירים היהודים שעבדו בשבת מהבית, 6% ציינו כי העבודה בשבת היא תנאי סף על מנת לעבוד במשרה; 23% ציינו כי העבודה בשבת איננה תנאי סף על מנת לעבוד במשרה, אך יש ציפייה ברורה שיעבדו בשבת; ואילו 71% ציינו כי הדבר נתון לגמרי לבחירתם.

התרשים הבא מציג את תדירות העבודה בשבת בקרב העובדים בשבת.

בקרב העובדים היהודים ניתן לראות הבדלים בין עבודה מהבית לעבודה מהשטח או מהמשרד: אצל העובדים מהשטח או מהמשרד שיעור גבוה יותר עובדים בכל שבת או ברוב השבתות, בהשוואה לעובדים מהבית. בסך הכולל, 25.5% מהעובדים היהודים העובדים בשבת עובדים בכל שבת או ברוב השבתות, 28% עובדים בשבת לפחות פעם אחת בחודש, ו־46.5% עובדים בתדירות של פחות מפעם אחת בחודש. בקרב ערבים העובדים בשבת (שכמעט כולם כאמור עובדים מהשטח או מהמשרד) מדובר בעבודה כמעט קבועה: 49% עובדים בכל שבת ו־30% נוספים עובדים ברוב השבתות.

התרשים הבא מציג מידע על היקף שעות העבודה בשבת.

בקרב העובדים היהודים שעבדו בשבת מהשטח או מהמשרד רוב קטן (53%) עבדו יום עבודה מלא; ואילו בקרב העובדים מהבית רק 3% עבדו יום עבודה מלא, ורוב מובהק (84%) עבדו עד שלוש שעות. הדבר תואם את הממצא שהוזכר לעיל כי אצל רוב העובדים מהבית בשבת העבודה נעשית מתוך בחירה, ונראה שלכן היא יכולה להיות מצומצמת. בקרב הערבים ניתן לראות דומיננטיות לשיעור העובדים יום עבודה מלא או 5-3 שעות, ורק מיעוט (12%) מהם עובדים בשבת למשך פחות משלוש שעות.

בתרשים הבא מוצג פילוח של היהודים העובדים בשבת לפי הגדרה דתית.

מרבית היהודים שעבדו בשבת בשנה האחרונה היו חילונים (72%), אך ניתן לראות שישנם גם מסורתיים שעבדו בשבת, ואף דתיים־לאומיים (6%). מקרב החרדים לא נמצא כי היו מי שעבדו בשבת בשנה האחרונה.

התרשים הבא מציג את התפלגות העובדים בשבת לפי תחום העיסוק שלהם.

תחום העיסוק של 19% מהעובדים בשבת הוא היי־טק וטכנולוגיה. תחומי עיסוק בולטים אחרים הם עובדים לא מקצועיים או חצי מקצועיים כדוגמת נהג, אופה, מנקה, מתדלק וסבל (עבודות אלו דומיננטיות בקרב הציבור הערבי); חינוך, הוראה ומחקר; ומקצועות הבריאות והטיפול.

התרשים הבא מציג את שיעור העובדים בשבת מקרב העובדים בכל תחום עיסוק, מתוך הבחנה בין העובדים מהשטח או מהמשרד לבין העובדים מהבית.

מקרב העובדים בענף האירוח, התיירות, הפנאי והתרבות 54% עובדים בשבת, ובקרב עובדי כוחות הביטחון 45% עובדים בשבת. השיעור הגבוה של העובדים בשבת בענפים אלו תואם כמובן את היקף הפעילות המוגבר בענף התרבות והאירוח בשבת וכן את הצורך החיוני בפעילות שוטפת של כוחות הביטחון בשבת. לנוכח אופי העבודה ברור גם מדוע בשני ענפים אלו רוב העובדים עובדים מהשטח או מהמשרד ולא מהבית. גם בענף מקצועות הבריאות והטיפול שיעור גבוה עובדים בשבת (24%), ככל הנראה בעיקר בשל הצורך בפעילות שוטפת של בתי החולים בשבת. שיעור גבוה של עובדים בשבת נמצא גם בענף ההיי־טק והטכנולוגיה (23%). בענף זה בולט כי מרבית העובדים בשבת עובדים מהבית ולא מהשטח או מהמשרד.

נציין כי ישנם ענפי תעסוקה בולטים, דוגמת מסחר, שירותים, אירוח, תיירות, פנאי ותרבות, שבהם בולט היקף גבוה של עובדים יהודים בשבת מהשטח או מהמשרד, אף שכמעט אין היתרי העסקה ביום המנוחה השבועי לעסקים הפועלים בענפים אלו. נראה כי ישנם גם ענפי תעסוקה נוספים שמספר העובדים היהודים בהם מהשטח או מהמשרד גבוה ממספר ההיתרים שניתנו בתחומם, אך קשה לקבוע במדויק את גודלו של הפער.

בתרשים הבא מוצגים נתונים על התפלגות ההכנסה של העובדים בשבת.

בקרב הציבור היהודי, העובדים בשבת הם מכל רמות השכר. בקרב העובדים מהבית ניתן לראות שיעור גבוה של עובדים ברמת ההכנסה הגבוהה ביותר (29%), ככל הנראה מאחר ששיעור גבוה מהם משתייכים לענף ההיי־טק והטכנולוגיה. רמת השכר של העובדים מהשטח או מהמשרד נמוכה יותר, ו־64.5% מתוכם מרוויחים שכר הנמוך מ־12,000 ש"ח. בקרב הציבור הערבי 64.5% מהעובדים מרוויחים שכר הנמוך מ־8,000 ש"ח.

באשר לציבור המוסלמי, בדקנו את היקף עבודתו של ציבור זה ביום שישי, שהוא היום המקודש לדת המוסלמית, אף שיום זה אינו מוגדר רשמית כיום המנוחה של המוסלמים בישראל והדבר נתון לבחירתם.בבדיקת הנתונים מצאנו כי כל המוסלמים העובדים ביום שישי לאחר כניסת השבת עובדים גם ביום שישי טרם לכניסת השבת, כך שאין הבדל בהגדרת יום שישי לצורך עניין זה.

 

 

39% מהמוסלמים עובדים ביום שישי, רובם המובהק מהשטח או מהמשרד (37%). בהשוואה ליהודים העובדים בשבת, מוסלמים העובדים ביום שישי עושים זאת בתדירות גבוהה הרבה יותר ובהיקף שעות יומי גבוה בהרבה: 31% מהם עובדים בכל יום שישי, 55% עובדים ברוב ימי השישי, ועוד 15% עובדים לפחות יום שישי אחד בחודש. כמו כן, מתוך המוסלמים העובדים ביום שישי, למעלה ממחצית (51%) ציינו כי הם עובדים יום עבודה מלא, ועוד 44% ציינו כי הם עובדים 5-3 שעות.

  1.4. אכיפה בגין העסקת עובדים ביום המנוחה השבועי

בזרוע העבודה שבמשרד הכלכלה והתעשייה פועל מינהל הסדרה ואכיפת חוקי עבודה. המינהל ממונה על אכיפת חוקי העבודה במדינה ובכלל זה על אכיפת חוק שעות עבודה ומנוחה, בפרט על אכיפה של העסקת עובדים ביום המנוחה השבועי ללא היתר או בניגוד להיתר. מפקחי המינהל אוכפים את כלל חוקי העבודה, כך שאין מפקחים ייחודים לעניין יום המנוחה השבועי. למינהל יש סמכות לבצע אכיפה בשני אפיקים: אכיפה מינהלית ואכיפה פלילית.

האכיפה המינהלית של חוקי העבודה מתבצעת בצורה של סנקציות הדרגתיות: בשלב הראשון נפתח תיק, בשלב השני ניתנת התראה ובשלב השלישי, במידת הצורך, מוטל עיצום כספי. בנתוני האכיפה של חוקי העבודה המינהל אינו מפריד בין יהודים לערבים, אך על רקע הרוב היהודי במדינה והעובדה שלצורכי האכיפה מועסקים פקחים שאינם יהודים, ניתן לשער שמרבית פעילות האכיפה המינהלית הקשורה להעסקה ביום המנוחה השבועי בניגוד לחוק מכוונת כלפי עסקים המעסיקים יהודים בשבת.

המינהל מפריד בין שני סוגים של אכיפה על העסקה ביום המנוחה שלא על פי היתר:

1. העסקה ללא היתר. העסקת עובדים ביום המנוחה השבועי שלהם ללא היתר פרטני או כללי.
2. העסקה בניגוד להיתר. העסקה על פי ההיתר אך מתוך חריגה מהתנאים ומההגבלות שנקבעו בו. לשם הדוגמה, העסקת עובדים בניגוד להיתר היא העסקה של מספר עובדים גבוה משנקבע בו, או העסקת עובד יותר משלוש פעמים ברציפות ביום המנוחה השבועי.

מרבית פעילות האכיפה של המינהל ממוקדת בהעסקת עובדים ללא היתר, כך שמתוך כלל התיקים שנפתחו בשנים 2021-2016 בנושא זה 79% היו בגין העסקה ללא היתר (ו־21% בגין העסקה בניגוד להיתר), ומתוך התיקים שהוטלו בהם עיצומים כספיים 92% היו בגין העסקה ללא היתר (ורק 8% בגין העסקה בניגוד להיתר).

התרשים הבא מציג את נתוני הסנקציות המינהליות שננקטו כלפי מעסיקים בגין העסקה ביום המנוחה השבועי ללא היתר או בניגוד להיתר.נתוני התיקים שנפתחו בשנים 2015-2013 אינם מופיעים מכיוון שלמשרד אין כיום את המידע בנושא. נתוני ההתראות והעיצומים הכספיים לשנים אלו מבוססים על דוחות ישנים שהמינהל פרסם, שלא הופיעו בהם נתוני פתיחת התיקים.

היקף פתיחת התיקים ומתן ההתראות בגין העסקת עובדים ביום המנוחה השבועי ללא היתר או בניגוד להיתר הגיע לשיא בשנת 2018, אז עמד על 360 תיקים ו־168 התראות. מאז שנה זו ישנה ירידה הדרגתית ניכרת בהיקף פעילות הסנקציות שנוקט משרד הכלכלה והתעשייה בכל סוגי הסנקציות. הממצאים מעלים גם כי שיעור נמוך מאוד מהתיקים שנפתחו הגיע לבסוף לכדי נקיטת עיצום כספי בגין העסקה ביום המנוחה השבועי ללא היתר או בניגוד להיתר, ובשנת 2021 מספר העיצומים הכספיים עמד על שניים בלבד.

על רקע הירידה ההדרגתית בהטלת הסנקציות על העסקת עובדים ביום המנוחה השבועי ללא היתר או בניגוד להיתר, בדקנו אם מדובר בתופעה רחבה יותר של הפחתת השימוש בכלי האכיפה המינהלית בתחום חוקי העבודה, אולי על רקע שינויים בשוק העבודה בעקבות משבר הקורונה בשנים 2021-2020, או שמא מדובר בתופעה ייחודית לחוקי העבודה ביום המנוחה השבועי. בחינת הממצאים מלמדת על מגמה מעורבת.

מצד אחד, בכל הקשור לפתיחת תיקים עולה כי אכן בשנת 2020 הייתה ירידה רוחבית ניכרת בפעילות האכיפה המינהלית בכלל הנושאים. כך, בעוד בשנים 2019-2017 נפתחו על ידי משרד הכלכלה 2,000–2,500 תיקי אכיפה מינהלית בשנה, בשנת 2020 נפתחו רק 1,064 תיקים; בשנת 2021 מספר התיקים שנפתחו חזר לקדמותו ועמד על 2,428 תיקים. עולה מכך שהירידה ההדרגתית בתיקי האכיפה המינהלית שנפתחו בשל העסקה ביום המנוחה ללא היתר או בניגוד להיתר, מ־360 בשנת 2018 עד ל־89 בשנת 2021, היא ייחודית לתחום זה.

מן הצד האחר, בכל הקשור להיקף ההתראות שניתנו עולה כי אכן ישנה מגמה כוללת של ירידה בהיקף ההתראות באכיפת חוקי העבודה. מספר זה ירד באופן הדרגתי משנת 2017, שבה הוא עמד על 5,600. בשנת 2020 הוא הגיע לשפל של 1,290 התראות, ובשנת 2021 הוא עלה במקצת ל־1,969, עדיין נמוך בהרבה מהיקף ההתראות שניתנו בכל אחת מהשנים 2019-2017. ניתן ללמוד מכך שיש בשנים האחרונות ירידה כללית בשיעור תיקי האכיפה המינהלית שניתנו בהם התראות, כך שהירידה ההדרגתית במספר ההתראות שניתנו אינה ייחודית לאכיפת חוקי העבודה הנוגעים ליום המנוחה השבועי.

על פי החוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, תשע"ב-2011, המינהל רשאי להטיל עיצום כספי בסכום מרבי של 36,560 ש"ח בגין העסקת עובד ביום המנוחה השבועי ללא היתר, ובסכום מרבי של 20,890 ש"ח בגין העסקת עובד ביום המנוחה השבועי בניגוד להיתר. הפרה מתמשכת של החוק עשויה להביא להגדלת העיצום הכספי.

התרשים הבא מציג את סכום העיצומים שהוטלו בשנים 2021-2013 בגין העסקת עובדים במנוחה השבועית ללא היתר או בניגוד להיתר, בצד מספר העיצומים שהוטלו בכל שנה.

סכום העיצומים הכולל שהוטל בגין העסקת עובדים ביום המנוחה השבועי ללא היתר או בניגוד להיתר בשנים 2021-2013 הוא 15 מיליון ש"ח, ובממוצע לשנה 1.66 מיליון ש"ח. עם זאת, ניתן לראות תנודות בהיקף העיצומים הכספיים, הנובעות מהשינוי במספר העיצומים אך גם משינוי בסכום הממוצע לעיצום כספי. במרבית השנים עמד הסכום הממוצע על 50,000–100,000 ש"ח, בעוד בשנת 2019 עמד הסכום הממוצע על 220,000 ש"ח; מנגד, בשנת 2021 הוא עמד על 11,500 ש"ח בלבד.

נוסף על העסקה ללא היתר או בניגוד להיתר, מינהל הסדרה ואכיפת חוקי עבודה במשרד הכלכלה והתעשייה מופקד גם על אכיפה מינהלית של סעיף 17 לחוק שעות עבודה ומנוחה, הקובע כי על המעסיק להעניק לעובד המועסק ביום המנוחה השבועי שלו שכר עבודה של לפחות 150% משכרו הרגיל.

מגמת הירידה בשנים האחרונות בפתיחת תיקים ובמתן התראות ניכרת גם בעניין האכיפה המינהלית של מתן תגמול כספי מוגדל עבור עבודה ביום המנוחה השבועי. כשמדובר בעיצומים הכספיים על מעסיקים, ניתן לראות שמשרד הכלכלה כמעט אינו משתמש בהם בנוגע לאכיפת תחום זה, כך שבשנים 2021-2016 ניתנו רק שני עיצומים בגין אי־תשלום גמול כספי נוסף עבור עבודה ביום המנוחה השבועי.

באשר לאכיפה הפלילית, משרד הכלכלה ממעט לעשות בה שימוש. מנתונים שהתקבלו ממשרד הכלכלה והתעשייה עולה כי בשנים 2021-2016 נבדקו בהליכים פליליים במסגרת האכיפה רק שני מעסיקים בחשד להפרת סעיפי העבודה ביום המנוחה השבועי שבחוק שעות עבודה ומנוחה. בתשובה שהתקבלה מהממונה על חופש המידע בזרוע העבודה ביולי 2022 נטען כי באופן כללי מאז כניסתו לתוקף של החוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, תשע"ב-2011, והשתת העיצומים הכספיים על מעסיקים בגין הפרות של דיני העבודה, יוחד ההליך הפלילי רק למעסיקים שהם מפרים חוזרים, ולפיכך השימוש בו פחת.

2. פעילות מסחר ותרבות בשבת

  2.1. רקע משפטי

עד עתה עסקנו ביום השבת מנקודת המבט של ענף התעסוקה (מעסיקים ועובדים). כעת ענייננו בהיקף הפעילות בשבת מנקודת המבט של ענף התרבות והמסחר. ברמת ההסדר החוקי, חוק שעות עבודה ומנוחה, על פי פרשנותו בבית המשפט העליון, הוא חוק סוציאלי הנוגע רק לעניין העסקה ועבודה בשבת, אך אין בו כל איסור על פתיחת עסקים בשבת, ובוודאי אין בו איסור על פתיחת מתחמי תרבות ובילוי. נושא זה מוסדר בחקיקה נפרדת: חוקי העזר העירוניים של הרשויות המקומיות.

סעיף 249(20) לפקודת העיריות [נוסח חדש], החל גם על מועצות מקומיות ואזוריות, קובע כי מסמכותה של רשות מקומית להסדיר את פתיחתם וסגירתם של סוגי עסקים בתחומה ולקבוע את שעות פתיחתם וסגירתם ביום פלוני. סעיף 249(21) לחוק קובע כי רשות רשאית להפעיל את סמכותה הנזכרת על פתיחה וסגירה של עסקים "לגבי ימי המנוחה, בהתחשב בטעמים שבמסורת דתית ולגבי יום תשעה באב". החוק קובע כי ימי המנוחה המוגדרים עבור יהודים הם שבת ומועדי ישראל ועבור בני דתות אחרות בהתאם לדתם. אם כן, בעוד האיסור על העסקת יהודים בשבת המופיע בחוק שעות עבודה ומנוחה נטוע בהקשרים סוציאליים, סמכותן של הרשויות המקומיות להסדיר חוקי עזר עירוניים הנוגעים לפתיחת עסקים ביום המנוחה נטועה בחקיקה עירונית המבוססת על מסורת דתית.

החוק אינו מחייב את הרשויות המקומיות להתקין חוקי עזר בנושא פתיחת עסקים וסגירתם ביום המנוחה. עם זאת, בדיקה מקיפה שערכנו מלמדת כי נכון לשנת 2022 מתוך 255 רשויות מקומיות בישראל, ל־147 רשויות (58%) יש חוק עזר המתייחס ליום המנוחה: 114 רשויות יהודיות ו־33 רשויות ערביות. בתרשים הבא מוצג שיעור הרשויות שיש להן חוק עזר בעניין, בחלוקה למעמד המוניציפלי של הרשות.

שיעור הרשויות היהודיות שהתקינו חוק עזר בנושא יום המנוחה גבוה בהרבה משיעורן של הרשויות הערביות ועומד על 67% לעומת 39%. כמו כן, בולט במיוחד השיעור הגבוה של עיריות שהתקינו חוק עזר (91% מהעיריות היהודיות ו־75% מעיריות הערביות), לעומת שיעור נמוך יותר במועצות המקומיות ושיעור נמוך מאוד במועצות האזוריות. ככל הנראה הסיבה לכך היא שמרבית פעילות המסחר והתרבות המשפיעה על מרקם החיים ברשות ומעוררת מחלוקת והתנגדויות מתרחשת בריכוזים העירוניים, ובפרט בערים הגדולות, ואילו ברשויות שבהן לא מתקיימת פעילות מסוג זה לא התעורר הצורך להסדיר חוקי עזר בעניין.

בעוד הרשויות היהודיות מציינות בחוק העזר רק את יום השבת, ברשויות הערביות יש הבדלים לפי הדת העיקרית של תושבי הרשות, ולעיתים חוק עזר עירוני מציין שני ימי מנוחה נפרדים, מאחר שמדובר ביישוב מעורב שבו מתגוררות שתי קבוצות דתיות: מתוך 33 הרשויות הערביות שהתקינו חוק עזר, ב־22 (67%) מהן יום המנוחה שחוק העזר מדבר עליו הוא יום שישי, ב־9 רשויות יום המנוחה הוא יום ראשון, ובשתי רשויות חוק העזר קובע כי יום המנוחה החל על בעל העסק יוגדר על פי דתו — שישי או ראשון. ברשות אחת יום המנוחה בחוק העזר אינו מוגדר במפורש.

חוקי העזר העירוניים אינם כתובים במתכונת אחידה לחלוטין, אך ככלל ניתן לחלק את ההגדרות החוקיות בהם לשלוש קטגוריות של פעילות עסקית בשבת:

• מכירת מזון. בלשון החוק פעילות זו מכונה בדרך כלל "בתי אוכל". בפעילות זו כלולים מסעדות, בתי קפה, פיצריות ועסקים אחרים העוסקים במכירת מזון.
• תרבות. בלשון החוק פעילות זו מכונה בדרך כלל "בתי עינוג" או "עינוג ציבורי". בפעילות זו כלולים בתי קולנוע, תיאטראות, הופעות מוזיקה ועסקים אחרים בענף התרבות.
• מסחר. בלשון החוק פעילות זו מכונה בדרך כלל "בתי עסק". בפעילות זו כלולים עסקים שאינם עוסקים במכירת מזון או בפעילות תרבות, למשל חנויות למכירת מוצרים ומפעלים ובתי מלאכה.

הרשויות המקומיות יכולות להתיר או לאסור לחלוטין את קיומן של כל אחת מהפעילויות הללו בשטחן, אך יש להן גם אפשרויות ביניים. חילקנו את אפשרויות הביניים לשתי קטגוריות עיקריות:

• רשויות המתירות בתנאים מסוימים. חוק העזר מציג היתר לפעילות העסקית הרלוונטית ביום המנוחה, אך מתוך הגבלות ותנאים ולא באופן גורף. במרבית המקרים מדובר בהתניית ההיתר בכך שהפעילות תתבצע בשעות ספציפיות (בדרך כלל שעות נורמטיביות של הפעילות העסקית הרלוונטית) או בהגבלה לאזורים גאוגרפיים מסוימים בתחומי הרשות המקומית.
• רשויות האוסרות אלא אם ניתן היתר ייחודי. חוק העזר אוסר את הפעילות העסקית הרלוונטית ביום המנוחה, אך יש בו פתח למתן היתר ספציפי וייחודי מראש הרשות, ממועצת הרשות או ממי שהוסמך לכך על ידם. במצב זה אין לעסקים היתר כללי לפעול מכוח חוק העזר, אלא רק מכוח היתרים ייחודיים הניתנים באופן פרטני.

  2.2. ההיתרים והאיסורים בחוקי העזר העירוניים

התרשים הבא מסכם את המדיניות של הרשויות המקומיות היהודיות שיש להן חוקי עזר עירוניים העוסקים בפתיחת עסקים בשבת.

מרבית הרשויות היהודיות מתירות פתיחה של עסקי מכירת מזון בשבת: 7% מתירות לחלוטין, ו־74% מתירות בתנאים מסוימים כמו הגבלת הפעילות לשעות מסוימות או למבנה סגור, או איסור על השמעת מוזיקה. כמו כן, ב־4% מהרשויות ניתן לקבל היתר ייחודי למכירת מזון. יתר 15% הרשויות אוסרות לחלוטין למכור מזון בשטחיהן.

לעומת זאת, ניתן לראות כי מרבית חוקי העזר העירוניים אוסרים לחלוטין על פעילות בתחום התרבות והמסחר. 88.5% מהרשויות היהודיות אוסרות לחלוטין פתיחת עסקי מסחר בשבת, ו־9% אוסרות זאת אבל מתוך נתינת פתח להיתר ייחודי, כך שרק 2.5% מהרשויות היהודיות (שלהן חוק עזר בנושא) מתירות פעילות עסקית מסחרית בתחומן בשבת. באשר לענף התרבות, 70% מהרשויות היהודיות אוסרות לחלוטין פתיחת מוסדות תרבות, ו־5.5% נוספות אוסרות זאת מתוך נתינת פתח להיתר ייחודי. מנגד, 19% מהרשויות היהודיות מתירות פתיחת מוסדות תרבות באופן גורף ועוד 5.5% מתירות זאת בתנאים מסוימים, לרוב כאשר מדובר בפעילות ללא תשלום.

התרשים הקודם הציג את המדיניות של חוקי העזר באופן נפרד לגבי כל אחד מהתחומים, ואילו בתרשים הבא מוצגת התפלגות הרשויות המקומיות היהודיות לפי המדיניות שלהן באשר לתחומי הפעילות המותרים בשטחן בשבת.

 

18% מהרשויות המקומיות היהודיות שחוק עזר עירוני שלהן עוסק בנושא השבת אוסרות על פעילות של עסקים מכל סוג שהוא בשבת, לעומת 3% שמאפשרות לקיים בשטחן את כל סוגי הפעילויות העסקיות בשבת. בתווך, 58% מהרשויות המקומיות היהודיות מתירות פעילות עסקית בתחום התרבות או מכירת המזון (ברובן בהתאם לתנאים מסוימים),מתוך רשויות אלו רק רשות אחת — ירושלים — מתירה פעילות תרבות ואוסרת פעילות של מכירת מזון, וכל השאר מתירות פעילות מכירת מזון ואוסרות פעילות תרבות. ו־21% מתירות פעילות עסקית גם בתחום מכירת המזון וגם בתחום התרבות.

לעומת זאת, ברשויות הערביות יש דמיון רב בתוכֶן חוק העזר בנושא יום המנוחה: בכל 33 הרשויות הערביות שהתקינו חוק עזר בנושא יום המנוחה יש איסור על פעילות של בתי עסק בתחום המסחר בצד היתר לפעילות עסקי מכירת מזון, לעיתים על פי תנאים הקבועים בחוק העזר. רוב חוקי העזר העירוניים של הרשויות הערביות אינם מאזכרים פעילות תרבות ("עינוג ציבורי"), ומשתמע מכך שפעילות כזאת לא נאסרה, אך בשתי רשויות (כפר מנדא וג'דיידה־מכר) יש איסור מפורש על פעילות תרבות ביום המנוחה.

  2.3. פעילות מסחר ותרבות בשבת בפועל: נתונים כלליים

למשרדי הממשלה ולגופים ציבוריים אין מידע על היקף הפעילות של מוסדות התרבות והמסחר הפועלים בשבת. בשל כך בחרנו לבחון נושא זה באופן עצמאי. להלן נציג נתונים על היקף הפעילות בשבת של מוסדות אלו בחלוקה לארבע קטגוריות: בתי קולנוע; מוזיאונים; היכלי תרבות ותיאטראות; וקניונים ומרכזי קניות.

בכל אחת מארבע הקטגוריות הללו גיבשנו רשימה של מוסדות ובחודשים אפריל־יוני 2022 בדקנו באופן פרטני אם כל מוסד פועל בשבת. המתודולוגיה להגדרת רשימת המוסדות הרלוונטיים בכל אחת מן הקטגוריות מוצגת להלן (במתודולוגיה זו נעשה שימוש גם במחקר קודם בנושא).ראו אריאל פינקלשטיין, השבת בישראל: תמונת מצב, ירושלים: המכון לאסטרטגיה ציונית, 2016.

• בתי קולנוע. מוסד החבר בהתאחדות בתי הקולנוע — בשנת 2022 עמדו בקריטריון זה 43 בתי קולנוע. לצד אלו פועלים ברחבי הארץ מוסדות ספורים אחרים שמקרינים סרטים, אך רובם עושים זאת בתדירות לא קבועה, ולכן לא התייחסנו אליהם בבדיקה.
• מוזיאונים. מוסד שהמדינה מכירה בו על פי חוק המוזיאונים, תשמ"ג-1983, ומשרד התרבות והספורט מתקצב אותו בהתאם — בשנת 2022 עמדו בקריטריון זה 55 מוזיאונים. קטגוריה זו כוללת את מרבית המוזיאונים הגדולים והחשובים בישראל. לצד אלו פועלים ברחבי הארץ עוד מוסדות המכונים "מוזיאון", רובם גופים פרטיים קטנים, מקצתם אינם פועלים באופן תדיר, ולכן לא התייחסנו אליהם בבדיקה.
• היכלי תרבות ותיאטראות. מהמרכז למידע ומחקרי תרבות (המופעל על ידי זכיין של משרד התרבות והספורט) קיבלנו רשימה הכוללת מגוון רחב של אולמות שמתקיימים בהם אירועי תרבות ומופעי תרבות, ובהם גם אולמות של בתי ספר ומרחבים פתוחים. מרשימה זו בררנו את כל המקומות הקרויים בשם "היכל תרבות", "משכן לאומנויות הבמה" ומקומות שבשמם מופיעה המילה "תיאטרון". לא נכללו אולמות שתחום הפעילות העיקרי שלהם אינו הופעות תרבות מסחריות. לרשימה הוספנו עוד כמה תיאטראות בעלי מבנה קבע שהופיעו ברשימת התיאטראות הציבוריים בישראל. בסך הכול נמצאו 88 מוסדות שענו לקטגוריה זו בשנת 2022.
• קניונים ומרכזי קניות. בחוקי מדינת ישראל אין הגדרות כלשהן לקניון או למרכז קניות, והללו גם לא זוכים כמובן למימון ממשלתי. לפיכך אין בנמצא רשימה מסודרת של קניונים ומרכזי קניות. התבססנו אפוא על רשימת הקניונים ומרכזי הקניות המופיעה באתר האינטרנט Kenyonim.com, המציג מידע על פעילות הקניונים ומרכזי הקניות ברחבי הארץ. לרשימה זו הוספנו קניונים ומרכזי קניות שלא הופיעו באתר ושייכים לרשתות הקניונים הגדולות. בשנת 2022 נכללו ברשימה הסופית 242 קניונים ומרכזי קניות. היקף החנויות או העסקים בכל אחד ממקומות אלו עומד על בין עשרות ספורות לכמה מאות חנויות.

להלן מוצגים הממצאים העיקריים שעלו מהבדיקה שנערכה.

הממצאים מלמדים כי 98% מבתי הקולנוע פועלים בשבת, 82% מהמוזיאונים המוכרים, 52% מהיכלי התרבות והתיאטראות ו־26% מהקניונים ומרכזי הקניות. ובמספרים: בשבת פועלים בישראל 42 בתי קולנוע (החברים בהתאחדות בתי הקולנוע),נוסף על כך, במסגרת המחקר נמצאו עוד ארבעה בתי קולנוע הפועלים באופן תדיר (מדי יום) שאינם חברים בהתאחדות בתי הקולנוע, וכולם פועלים בשבת. כמו כן, נמצאו עוד שמונה מוסדות תרבות שמקרינים סרטים כבית קולנוע, אך לא מדי יום. מתוכם, שישה מקרינים סרטים גם בשבת. 45 מוזיאונים מוכרים,במרץ 2021 הושק על ידי משרד התרבות והספורט מיזם "שבת ישראלית" המסבסד פעילות בסופי שבוע (שישי ושבת) של מוזיאונים ואתרי מורשת כך שהכניסה אליהם היא ללא עלות כלל בימים אלו. נכון לאפריל 2022 היו פעילים במסגרת המיזם 85 מוזיאונים ואתרי מורשת, מתוכם 60 אינם מוזיאונים מוכרים. על פי ההודעה על השקת המיזם באתר משרד התרבות והספורט: "מדובר במוסדות אשר פתוחים בשבת באופן קבוע, אשר כעת יקבלו תקצוב לפתיחתם בחינם". 46 היכלי תרבות ותיאטראות ו־62 קניונים ומרכזי קניות.

נתונים אלו הם רוחביים ומתייחסים בכל קטגוריה לכלל המוסדות בלי להבחין בין מוסדות לפי גודלם או היקף הפעילות שלהם. בחינת הממצאים מתוך התייחסות להיבטים אלו מלמדת כי למוסדות גדולים יותר או בעלי היקף פעילות גבוה יותר ישנה נטייה גבוהה יותר לפעול גם בשבת. כך, מתוך 20 המוזיאונים שדורגו על ידי משרד התרבות כבעלי היקף הפעילות הגדול ביותר — בין 40,000 למיליון מבקרים בשנה — נמצא כי 18 פועלים בשבת (90%). באשר להיכלי התרבות והתיאטראות, נמצא שיש פער בתפקוד בשבת בין מוסדות הפועלים באופן תדיר לבין אלה הפועלים רק כמה ימים בחודש. כך, מצאנו שמתוך 55 היכלי התרבות והתיאטראות הפעילים בתדירות גבוהה, 35 פועלים בשבת (64%), ואילו מתוך 33 היכלי התרבות והתיאטראות הפעילים כמה ימים בחודש 11 פועלים בשבת (33%). בנוגע לקניונים ומרכזי קניות אין נתונים זמינים המאפשרים להשוות אותם לפי גודל או היקף פעילות.

כאמור, בדיקה דומה נעשתה במחקר קודם בשנת 2015. בתרשים הבא מוצגת השוואה בין נתוני 2015 לנתוני 2022.

ההשוואה מלמדת על עלייה בהיקף פעילות התרבות והמסחר בשבת ב־7 השנים שחלפו: שיעור המוזיאונים הפועלים בשבת עלה מ־65% בשנת 2015 ל־82% בשנת 2022; שיעור היכלי התרבות והתיאטראות הפועלים בשבת עלה מ־46% ל־52%; ושיעור הקניונים ומרכזי הקניות הפועלים בשבת עלה מ־20% ל־26%.

 

  2.4. פעילות מסחר ותרבות בשבת בפועל: לפי מחוז גאוגרפי

בסעיף הקודם הוצגו נתונים על פתיחת מוסדות התרבות והמסחר באופן כללי, ואילו בסעיף זה יוצגו הנתונים על פי המחוז הגאוגרפי שבו ממוקמים המוסדות. התרשים הבא מציג את נתוני פעילות היכלי התרבות והתיאטראות בשבת בחלוקה למחוז גאוגרפי.

התרשים מלמד כי יש הבדלים ניכרים בין המחוזות בכל הנוגע לפעילות היכלי התרבות והתיאטראות: פעילות בולטת של מוסדות תרבות נמצאה במחוז תל אביב (22 מוסדות, שהם 76% מהיכלי התרבות והתיאטראות במחוז זה) ובמחוז חיפה (8 מוסדות, שהם 80% מהיכלי התרבות והתיאטראות במחוז זה). במחוז המרכז ומחוז הצפון כמעט מחצית מהיכלי התרבות והתיאטראות פועלים בשבת, ואילו במחוזות ירושלים, הדרום ויהודה ושומרון רק מיעוט קטן מהם.

בתרשים הבא מוצגת פעילות הקניונים ומרכזי הקניות בשבת בחלוקה למחוז גאוגרפי.

בענף הקניונים ומרכזי הקניות החלוקה בין המחוזות מאוזנת יותר. ועם זאת, הנתון הבולט ביותר הוא שבמחוז ירושלים כל 18 הקניונים ומרכזי הקניות סגורים בשבת, וכך גם שלושת הקניונים ומרכזי הקניות הממוקמים במחוז יהודה ושומרון. מנגד, במחוז חיפה ניתן לראות את המספר (13) והשיעור (43%) הגבוהים ביותר של קניונים ומרכזי קניות הפועלים בשבת. בשאר המחוזות שיעור הקניונים ומרכזי הקניות הפועלים בשבת עומד על בין 23% ל־28%.

בתרשים הבא מוצגת הפעילות בשבת של המוזיאונים המוכרים בחלוקה למחוז גאוגרפי.

גם בענף המוזיאונים המוכרים ניתן לראות כי במחוז ירושלים שיעור המוזיאונים הפעילים בשבת נמוך יותר, כך שמתוך 9 מוזיאונים מוכרים 5 פועלים בשבת. לעומת זאת, בשאר המחוזות — אף במחוז דרום — רובם ככולם של המוזיאונים המוכרים פועלים בשבת; יוצא דופן הוא מחוז יהודה ושומרון, שפועל בו רק מוזיאון מוכר אחד, והוא סגור בשבת.

  2.5. דפוסי בילוי וקניות של הציבור היהודי בשבת

עד כה הוצגו הנתונים על פעילות בשבת מהזווית של בתי העסק. בהשלמה לנתונים אלו בדקנו על בסיס הסקר את דפוסי הבילוי והקניות של הציבור היהודי בשבת. בסקר הוצגו למרואיינים פעילויות בילוי וקניות ולצידן השאלה "באיזו תדירות אתה נוהג לעשות את הפעולות הבאות בשבת?" אפשרויות המענה שהוצגו הן: "תמיד", "לעיתים קרובות", "לעיתים רחוקות" ו"אף פעם". התרשים הבא מרכז לגבי כל אחת מפעילויות הבילוי והקניות את התפלגות התשובות (התשובה "אף פעם" אינה מוצגת בתרשים).

פעילות הפנאי הנפוצה ביותר בקרב יהודים הקונים ומבלים בשבת היא בילוי בים או בבריכה —72% ציינו שהם נוהגים לבלות במקומות אלו בשבת. לצד זאת, 67.5% יוצאים לבתי קפה ומסעדות, 65.5% עוסקים בפעילות ספורטיבית, ו־61% מבלים במופעי תרבות (מוזיקה/תיאטרון/מוזיאונים). רוב היהודים הישראלים גם נוהגים לערוך קניות בשבת: 59% קונים מזון, ו־58.5% עורכים קניות לבית ולצרכים אישיים (בגדים/רהיטים/מכשירי אלקטרוניקה וכדומה). פעילות נפוצה אחרת בשבת היא צפייה במשחקי ספורט במקום התרחשותם — 37% ציינו שהם עוסקים בפעילות זו.

3. תחבורה ציבורית בשבת

  3.1. תחבורה ציבורית רשמית

תיקון לפקודת התעבורה [נוסח חדש] משנת 1991 קבע כי שר התחבורה רשאי להתקין תקנות בנוגע ל"איסור הפעלת אוטובוס ציבורי בימי מנוחה בקו שירות" מתוך התחשבות "ככל שניתן במסורת ישראל בכל הנוגע לאיסור תנועת כלי רכב בימי מנוחה". בעקבות החוק נוסף לתקנות התעבורה, תשכ״א–1961, סעיף הקובע כי לַמפקח על התעבורה במשרד התחבורה סמכות ליתן רישיון קו להפעלת אוטובוס ציבורי בימי מנוחה לקו שירות העומד באחד קריטריונים האלה: משרת נוסעים לבית חולים; משרת נוסעים ליישוב ספר; משרת נוסעים ליישובים שתושביהם אינם יהודים; חיוני לביטחון הציבור; חיוני מבחינת קיום שירותי תחבורה ציבורית. נוסף על כך, נקבע בתקנות כי קווים שקיבלו רישיון לפני שנת 1991 (שבה נחקקו החוק והתקנות) יוכלו להמשיך לפעול ביום המנוחה גם לאחר מכן.

נכון לפברואר 2022 פועלים בישראל 2,913 קווי אוטובוס. התרשים הבא מציג נתונים על קווי האוטובוס הפועלים בשבת בחלוקה לשתי קטגוריות: קווים הפועלים באופן תדיר בשבת; קווים שאינם פעילים ברוב השבת אלא רק זמן קצר לאחר כניסת השבת או זמן קצר בטרם יציאת השבת.

מתוך 2,913 קווי האוטובוס הפעילים כאמור בישראל, 284 (10%) פועלים בשבת. אלו מתחלקים ל־210 קווים (7%) הפועלים באופן תדיר לאורך השבת, ו־74 קווים (3%) הפועלים רק זמן קצר לאחר כניסת השבת או זמן קצר בטרם יציאת השבת.

284 הקווים הפועלים בשבת מפעילים 5,251 נסיעות סך הכול, כך שכל קו מפעיל בממוצע 18.5 נסיעות בשבת. בתרשים הבא מוצגת התפלגות הקווים והנסיעות לפי סוג היישוב שבו האוטובוסים פועלים בחלוקה לשלושה סוגי יישובים: יישובים שבהם רוב מובהק של האוכלוסייה (למעלה מ־95%) הם יהודים (יישובים יהודיים); יישובים שבהם רוב מובהק של האוכלוסייה הם ערבים (יישובים ערביים); ויישובים או אזורים (במקרה שהתחנה מחוץ לתחום יישוב) שבהם חיים במשותף יהודים וערבים (יישובים ואזורים מעורבים). התרשים מציג נתונים גם על קווים בין עירוניים המחברים בין יישובים משני סוגים.

 

39% מהקווים הפועלים בשבת עוברים ביישובים יהודיים, חלק מהם עוברים רק ביישובים יהודיים (13%) ואחרים ביישובים יהודיים וביישובים מעורבים או ערביים (26%). עם זאת, היקף הפעילות של קווים אלו בשבת נמוך יחסית, כך שבמסגרתם מתבצעות רק 13% מהנסיעות של קווי האוטובוס בשבת (4% ביישובים יהודיים בלבד, ו־9% ביישובים יהודיים וביישובים מעורבים או ערביים).

עיקר פעילות קווי האוטובוס בשבת נעשית ביישובים ערביים או מעורבים: 37% מהנסיעות ביישובים ערביים בלבד, 8% בין יישובים ערביים ליישובים ואזורים מעורבים, ו־42% ביישובים ואזורים מעורבים בלבד. עיקר פעילות קווי האוטובוס ביישובים מעורבים נעשית בתוך ירושלים (67% מהנסיעות), ויתר הנסיעות בעיקר בחיפה ובנוף הגליל (13% ו־12%, בהתאמה).

בכל הנוגע למוניות השירות, בעקבות רפורמות חוקיות ושינויים רבים בשטח ענף זה עובר בשנים האחרונות תמורות. החוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 120), התשע"ח-2018, קבע כי רישיונות להפעלת קווי שירות למוניות יינתנו בהליך תחרותי, שוויוני ופומבי. בפועל יישום הרפורמה מתעכב, בין היתר בגלל משבר הקורונה וחוסר היציבות השלטונית. מתשובה שהתקבלה ממשרד התחבורה עולה כי נכון למאי 2022 ישנם 11 קווי מוניות שירות הפועלים ברישיון המשרד: 9 קווים פועלים במרכז הארץ, בערים תל אביב־יפו, בת ים, חולון, רמלה ולוד, ועוד שני קווים פועלים בנתניה.

אין רגולציה של המשרד על פעילות מוניות השירות בשבת, ולכן אין בידיו מידע ודאי על כמות הקווים הפעילים בשבת. עם זאת, בדיקה שנעשתה לצורך מחקר זה מעלה כי מתוך 11 קווי מוניות השירות שיש להם רישיון שני קווי מוניות שירות פועלים בשבת — שניהם בתל אביב. סיבה אפשרית לפעילות המצומצמת של קווי מוניות השירות בשבת היא העובדה שלא ניתן לתקף כרטיס רב־קו בשבת אלא רק לשלם במזומן.

במסגרת הסקר בחנו את היקף השימוש בתחבורה הציבורית הרשמית בשבת. מכיוון שהסקר הופנה לבני 18 ומעלה, ובני נוער הם אוכלוסייה שעושה שימוש ניכר בתחבורה הציבורית, המשיבים נשאלו אם הם או בני משפחתם נסעו בשנה האחרונה בתחבורה ציבורית רשמית (בתשלום) בשבת.

 

27% מהמשיבים ציינו שהם בטוחים או חושבים שהם או בני משפחתם השתמשו בשנה האחרונה בתחבורה ציבורית בשבת. בעניין זה ישנו פער משמעותי בין יהודים לערבים, על רקע ההיקף הגבוה בהרבה של תחבורה ציבורית הפועלת ביישובים הערביים: 43.5% מהציבור הערבי דיווחו על שימוש שלהם או של בני משפחתם בתחבורה ציבורית בשבת, לעומת 23.5% מהציבור היהודי. מפילוח הנתונים לפי מקום מגורים עולה כי השימוש הגבוה ביותר של יהודים בתחבורה הציבורית בשבת הוא במחוז חיפה — 44% מהם דיווחו על שימוש כזה שלהם או של בני משפחתם.

  3.2. תחבורה ציבורית שיתופית ועירונית

על רקע מיעוט קווי התחבורה הציבורית הפועלים בשבתות, בשנת 2015 החלו כמה התארגנויות פרטיות של הפעלת קווי תחבורה בשבת — שתי המרכזיות שבהן הן המיזמים "שבוס" ו"נוע תנוע". בשל האיסור להפעיל תחבורה ציבורית ללא היתר ממשרד התחבורה הוקמו מיזמי תחבורה אלו במסגרת אגודה שיתופית, והם פועלים ללא כוונת רווח. התאגדות במסגרת אגודה שיתופית שרק חבריה יכולים לנסוע באוטובוסים המופעלים על ידה אינה מצריכה רישיון ממשרד התחבורה, וכך היא מאפשרת להסיע נוסעים בשבת. חברי האגודה משלמים סכום סמלי כדי להצטרף אליה, וכן משלמים על כל נסיעה.

בעידודם של המיזמים השיתופיים, בשנת 2019 החלו רשויות מקומיות להפעיל בשבתות קווי תחבורה ציבורית. אומנם החוק מחייב רישיון ממשרד התחבורה לצורך הפעלת קו תחבורה ציבורית, אך מכיוון שהרשויות המקומיות אינן גובות תשלום עבור הנסיעה, הקווים נחשבים להסעות פרטיות שמממנות הרשויות ואינם דורשים רישיון. מיזמי התחבורה הציבורית העירוניים הביאו בהדרגה לירידה בפעילותם של קווי התחבורה הציבורית השיתופיים.

בדיקה של הפעילות בפועל מלמדת כי בשנת 2022 פעלו בישראל 19 קווי תחבורה ציבורית משני הסוגים הללו; מתוכם 17 קווים הופעלו על ידי רשויות מקומיות. המיזם העיקרי הוא "נעים בסופ"ש", שחברות בו 7 הרשויות המקומיות האלה: תל אביב־יפו, גבעתיים, רמת השרון, קריית אונו, שוהם, מודיעין והוד השרון. המיזם מפעיל בקביעות בשבתות 10 קווי תחבורה ציבורית בתוך הרשויות הללו וביניהן. כמו כן, שלוש עיריות מפעילות מיזמי תחבורה עצמאיים: עיריית הרצליה את מיזם "קווי החוף", המפעיל שני קווי תחבורה ציבורית בשבת בין הרצליה לתל אביב; עיריית רמת גן את מיזם "סבבוס", המפעיל שני קווי תחבורה ציבורית בשבת בין רמת גן לתל אביב; ועיריית כפר סבא את מיזם "כפר סבוס", המפעיל שני קווי תחבורה ציבורית בשבת בין כפר סבא לתל אביב.

נוסף על כך, מיזם התחבורה הציבורית השיתופית "שבוס" מפעיל קו תחבורה ציבורית בראשון לציון, ובחודשים יולי-אוגוסט הוא מפעיל גם קו תחבורה ציבורית בין חריש לקיסריה. קו נוסף הפועל רק בחודשים יולי-אוגוסט הוא קו שמספקת עיריית חולון — בין חולון לתל אביב. כך, רבים מקווי התחבורה הציבורית בשבת מיועדים בעיקר לחבר אזורים פנימיים בערים אל חופי רחצה בים.

במסגרת הסקר נבחן היקף השימוש של הציבור בתחבורה הציבורית העירונית בשבת. כמו בנוגע לתחבורה הציבורית הרשמית, גם כאן המרואיינים נשאלו על השימוש שלהם ושל בני משפחתם בתחבורה זו. מכיוון שתחבורה זו פועלת במרכז הארץ ולא בריכוזים של הציבור הערבי בישראל, השאלה הופנתה לציבור היהודי.

 

18% מהיהודים ציינו שהם בטוחים או חושבים שהם או בני משפחתם השתמשו בשנה האחרונה בתחבורה הציבורית העירונית החינמית בשבת. באופן טבעי, השיעור הגבוה ביותר של יהודים שהשיבו כך היה במחוז תל אביב (27%).

  3.3. ביקוש לתחבורה ציבורית בשבת

לנוכח המיעוט של קווי תחבורה ציבורית הפועלים בשבת בישראל, בחרנו במסגרת הסקר לבחון עד כמה יש ביקוש לכך בקרב הציבור. על מנת לזהות את הביקוש בחרנו שלא לשאול את השאלה "האם אתה תומך או מתנגד לתחבורה ציבורית בשבת" (כפי שנהוג בדרך כלל לשאול בסקרים), ובמקום זאת שאלנו: "אם הייתה פועלת תחבורה ציבורית בשבת, האם אתה חושב שהיית משתמש בה?".

 

23.5% מהמשיבים היהודים בטוחים שהיו משתמשים בתחבורה ציבורית בשבת אם הייתה להם האפשרות, ועוד 19.5% השיבו שכנראה היו משתמשים בה. יש לזכור שהסקר פנה לבני 18 ומעלה, וייתכן שבקרב נערים ונערות מתחת לגיל 18, שמלכתחילה הביקוש אצלם לתחבורה ציבורית גבוה יותר מאצל המבוגרים, המענה היה מעט שונה.

בתרשים הבא מוצגים הנתונים בחלוקה לפי הגדרה דתית.

באופן טבעי, עיקר הביקוש לתחבורה ציבורית בשבת הוא בקרב הציבור החילוני והציבור המסורתי הלא־דתי: 45% מהחילונים השיבו כי אם הייתה תחבורה ציבורית בשבת הם בטוחים שהיו משתמשים בה, ו־30% השיבו שכנראה היו משתמשים בה; בקרב הציבור המסורתי הלא־דתי, 16% השיבו כי אם הייתה תחבורה בשבת הם בטוחים שהיו משתמשים בה, ועוד 26% השיבו שכנראה היו משתמשים בה.

מניתוח הסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2015 עולה כי 71% מהחילונים מעל גיל 20 השתמשו בתקופה של שנה בתחבורה הציבורית (אוטובוס או רכבת), וכך גם 71% מהמסורתיים הלא־דתיים. עולה מכאן שבקרב חילונים כמעט כל צרכני התחבורה הציבורית, ואולי אף מי שאינם צרכני תחבורה ציבורית, סבורים שהיו משתמשים בתחבורה ציבורית בשבת, בעוד בקרב המסורתיים הלא־דתיים הביקוש לתחבורה ציבורית בשבת נמוך מהיקף המשתמשים בתחבורה הציבורית במהלך השבוע.

לכל לוחות ותרשימי ה-Excel בפרק שבת ויום המנוחה >>