גיור והמרת דת

1. גיור

  1.1. רקע משפטי

גיור הוא הליך המרת דתו של אדם חסר דת או בן דת אחרת ליהדות. בדיני מדינת ישראל יש לגיור חשיבות בכל מיני היבטים: חוק השבות, תש"י-1950, וחוק האזרחות, תשי"ב-1952, מעניקים למי שנולד לאם יהודייה או שהתגייר, והוא אינו בן דת אחרת, זכות לעלות למדינת ישראל ולקבל בה אזרחות. לסוגיית הגיור יש משמעות גם בכל הקשור לרישום הלאום במרשם האוכלוסין. כמו כן, להכרה כגר יש חשיבות מבחינת החוק לענייני המעמד האישי: הרבנות הראשית מכירה רק בנישואין של יהודי עם יהודי, כך שאדם המוכר על ידי הרבנות כגר יכול להתחתן עם יהודי. גם לצורך עניינים מוסדיים אחרים, כדוגמת גירושין או קבורה, יש חשיבות להכרה באדם כגר.

פסיקות בית המשפט לאורך השנים הן שעיצבו את המעמד המשפטי של גיורים למיניהם במדינה. על פי פקודת העדה הדתית (המרה), על מנת שיוכר גיורו של אדם יש לקבל את אישורו של ראש העדה הדתית או מי מטעמו. לגבי היהדות הוכר הרב הראשי לישראל המכהן בתפקיד נשיא בית הדין הרבני הגדול כראש העדה הדתית. בשל כך במוסדות הדת במדינה מוכר רק גיור אורתודוקסי שנערך באופן רשמי. מנגד, לעניין זכאות מכוח שבות ולעניין הרישום במרשם האוכלוסין וההגירה, בתי המשפט קבעו בהדרגה לאורך השנים כי מוכר גם גיור שנערך על ידי התנועה הרפורמית או התנועה הקונסרבטיבית בחו"ל או בארץ.בג"ץ 230/86 מילר נ' שר הפנים (1986); בג"ץ 264/87 התאחדות הספרדים שומרי תורה — תנועת ש"ס נ' מנהל מינהל רישום האוכלוסין (1989); בג"ץ 11013/05 דהן נ' שר הפנים (2021). נוסף על כך, בית המשפט קבע כי גיור אורתודוקסי פרטי, הנערך על ידי בית דין של קהילה יהודית דתית מוכרת בארץ שלא באמצעות מוסדות הדת של המדינה, יוכר גם כן על ידי המדינה לעניין חוק השבות, אף שאיננו מוכר על ידי מוסדות הדת של המדינה לענייני נישואין וגירושין.בג"ץ 7625/06 רגצ'ובה נ' משרד הפנים (2016).

הרבנות הראשית לישראל מכירה כאמור רק בגיור שנערך על ידי מוסדות המדינה. במרוצת השנים סמכות הגיור הממסדית עברה בין כמה מוסדות. בעבר נערך הגיור על ידי בתי הדין הרבניים ורבני הערים ובשני העשורים האחרונים התקבע כי ישנם שני מסלולי גיור ממסדיים מרכזיים: מערך הגיור במשרד ראש הממשלה; ומערך הגיור בצה"ל המיועד לחיילים בלבד. מלבד זאת, בבתי הדין הרבניים נערכים בכל שנה גיורים ספורים, בדרך כלל במקרים שבהם בדיון משפטי בענייני אישות בבית דין רבני התברר כי ישנו צורך בגיור. המתגיירים המעטים הללו שקיבלו תעודת המרה נכללים בנתוני הגיור של מערך הגיור במשרד ראש הממשלה, ולכן לא נתייחס אליהם בנפרד.

בבתי הדין הרבניים מתנהלים גם הליכים של אישור גיור: מצב שבו נערך גיור, בחו"ל או בארץ, על ידי בית דין שאינו משתייך לגורם רשמי של המדינה, ובית הדין הרבני דן בשאלה אם לאשר את הגיור לצורכי הכרה של הרבנות במעמד האישי של המתגייר.

  1.2. מספר המתגיירים

בחצי היובל שבין השנים 1996 ל־2021 התגיירו במערכי הגיור הרשמיים 101,609 איש ואישה. התרשים הבא מציג את מספר המתגיירים בכל שנה.

לאורך השנים חלו שינויים ותנודות ניכרות במספר המתגיירים. בשנת 2000 עמד מספרם על 2,570, ובשנת 2007 הגיע מספר זה לשיא של 8,008 מתגיירים. משנת 2016 מספר המתגיירים בשנה עומד על כ־3,000, ובשנת 2021 התגיירו 3,179 אנשים.

התרשים הבא מציג את החלוקה של המתגיירים בין מערך הגיור הממלכתי ובין מערך הגיור של צה"ל משנת 2008.

מרבית המתגיירים לאורך השנים התגיירו במערך הגיור הממלכתי, ומספר הגיורים שנערכו בו נתון לשינויים. לעומת זאת, מספר המתגיירים בצה"ל יציב למדי לאורך השנים ועומד על 550–850 מתגיירים בשנה, ובשנת 2021 הוא עמד על 661. בכלל השנים 2021-2008, שיעור של 82% מהמתגיירים התגיירו במסגרת מערך הגיור הממלכתי, לעומת 18% שהתגיירו במסגרת מערך הגיור בצה"ל.

  1.3. גיור לפי ארץ לידה

התרשים הבא מציג את מספר המתגיירים בכל שנה לפי ארץ הלידה של המתגיירים.

במרוצת השנים חלה ירידה ניכרת במספר המתגיירים שנולדו באתיופיה. הסיבה לכך היא הירידה הניכרת לאורך השנים במספר העולים מאתיופיה — מדיניות הרבנות הראשית היא שעל העולים מאתיופיה לעבור גיור לחומרא כתנאי להכרה בהם כיהודים ולעלייתם ארצה, ולכן מספר המתגיירים שנולדו באתיופיה הוא נגזרת ישירה של מספר העולים ממדינה זו. התנודות לאורך השנים במספר המתגיירים שנולדו באתיופיה הן אפוא הגורם העיקרי לתנודות במספר המתגיירים הכללי.

מספר המתגיירים שנולדו במדינות ברית המועצות לשעבר נמצא גם כן בירידה לאורך השנים: בשנת 2010 עמד מספר זה על 1,736, ואילו בשנת 2021 הוא הגיע למינימום של 691 מתגיירים. ייתכן שירידה זו נובעת מכך שכיום רבים מהמתגיירים הם ילידי הארץ שהוריהם נולדו בברית המועצות לשעבר. מספר המתגיירים שהם ילידי הארץ אכן עלה לאורך השנים: בשנת 2008 הוא עמד על 409, ובשנת 2021 הוא הגיע ל־815. עם זאת, העלייה במספר המתגיירים ילידי הארץ קטנה בהרבה מהירידה במספר המתגיירים שנולדו במדינות ברית המועצות לשעבר. נראה אפוא שלאורך השנים חלה ירידה במספר המתגיירים יוצאי מדינות ברית המועצות לשעבר, אף שחלה עלייה הדרגתית במספר הלא־יהודים יוצאי מדינות אלו החיים בישראל.

מספר המתגיירים שנולדו במדינות אחרות, שאינן אתיופיה וברית המועצות לשעבר, עמד במרבית השנים על בין 500 ל־1,000 אנשים ונשים. בשנים האחרונות מספר זה עבר תנודות: בעוד בשנים 2019 ו־2020 הוא הגיע למינימום של 483 ו־386 (בהתאמה), בשנת 2021 הוא הגיע למקסימום של 1,118 מתגיירים.

התרשים הבא מציג את מספר ושיעור המתגיירים הכללי בשנים 2021-2008 לפי ארץ הלידה שלהם.

מספר המתגיירים שנולדו באתיופיה הוא הגבוה ביותר ועומד על 20,761. מספר המתגיירים שנולדו במדינות ברית המועצות לשעבר בשנים אלו עומד על 16,797, וסביר להניח שגם שיעור ניכר מקרב 9,640 המתגיירים שנולדו בישראל הם ממשפחות של יוצאי מדינות ברית המועצות לשעבר.

 

  1.4. גיור לפי מין

התרשים הבא מציג חלוקה של המתגיירים לאורך השנים לפי מין.

בכל אחת מהשנים מספר הנשים המתגיירות היה גבוה ממספר הגברים המתגיירים, ושיעור הנשים מקרב כלל המתגיירים עמד על 59%–69%; ובכלל השנים 2021-2018 היו נשים 63% מכלל המתגיירים. ועם זאת, ניתן לראות הבדלים ניכרים במין המתגיירים לפי ארצות המוצא שלהם, כמוצג בתרשים הבא.

בקרב המתגיירים ילידי ברית המועצות לשעבר בולט שיעור גבוה מאוד של נשים מתוך המתגיירים — 80%; ואילו בקרב ילידי אתיופיה, המתגיירים מתפלגים שווה בשווה בין גברים לנשים. בקרב המתגיירים ילידי הארץ ומדינות אחרות ניתן לראות רוב נשי למתגיירים (60% ו־62%, בהתאמה), אך בשיעור נמוך בהרבה מאשר בקרב המתגיירים ילידי ברית המועצות לשעבר.

הסיבה המרכזית לשיעור הגבוה יותר של נשים בקרב המתגיירים, ובפרט בקרב ילידות ברית המועצות לשעבר, היא שאחת המוטיבציות החשובות לגיור, הן מצד הממסד הדתי והן מצד המתגיירים עצמם, היא ההשתייכות הדתית של הילדים. במקרה של אישה יהודייה הנישאת לגבר לא־יהודי, הילדים של בני הזוג יוכרו כיהודים על פי ההלכה ועל פי הרבנות, ואילו ילדיהם של גבר יהודי הנשוי לאישה לא־יהודייה לא יוכרו כיהודים על פי ההלכה ועל פי הרבנות. הגיור של ילידי ברית המועצות לשעבר נערך באופן וולונטרי, ולכן ניתן בו ביטוי למוטיבציה זו, בעוד אצל המתגיירים ילידי אתיופיה הגיור נערך כתנאי לעלייה לארץ, ולכן אין בקרבם פערים בין מספר הנשים למספר הגברים. סיבה נוספת לפער נעוצה ככל הנראה בדרישה מגברים לעבור ברית מילה כחלק מהליך הגיור, שהיא חסם עבור חלק מהמועמדים לגיור.

  1.5. גיור לפי גיל

בתרשים הבא מוצגת התפלגות הגילים של המתגיירים בשנים 2021-2008. בהצגת הנתונים הפרדנו את הילדים הקטנים שלא הגיעו לגיל מצוות (גיל 12 לנשים וגיל 13 לגברים). ילדים אלו מוגדרים על פי ההלכה "קטנים", וגיורם הוא פרוצדורה הלכתית ייחודית. מכיוון שמבחינה הלכתית "קטן" אינו נחשב בר דעת ואין תוקף הלכתי למעשיו, גיורו נעשה על ידי בית דין, והוא מותנה בהחלטה סופית שתיקבע על ידי ה"קטן" בעת הגיעו לבגרות.

רבע מהמתגיירים הם קטינים לפני גיל מצוות, ועוד כמחצית מהמתגיירים הם ילדים וצעירים בין גיל מצוות לגיל 30 (ובתוכם כלולים כל המתגיירים בצה"ל). עוד כרבע מהמתגיירים הם מעל גיל 30, רובם בגילי 45-31. השיעור הגבוה של מתגיירים מתחת לגיל 30 נשמר לאורך כל השנים, אף כי הוא בירידה קלה: בשנת 2008 שיעור המתגיירים מתחת לגיל 30 עמד על 78%, ואילו בשנת 2021 שיעור זה עמד על 66%. התרשים הבא מציג את שיעור המתגיירים לפי גיל ולפי ארץ לידה.

בקרב ילידי הארץ רוב מוחלט (98%) של המתגיירים צעירים מגיל 30, רובם אף מתחת לגיל מצוות, כך שרק מיעוט קטן (2%) מהמתגיירים הם מעל גיל 30. שיעור גבוה של מתגיירים מתחת לגיל מצוות ישנו גם בקרב ילידי אתיופיה (34%), בעוד בקרב ילידי מדינות ברית המועצות לשעבר ומדינות אחרות שיעור המתגיירים מתחת לגיל מצוות נמוך בהרבה (13% ו־7%, בהתאמה). בקרב ילידי ברית המועצות לשעבר בולט השיעור הגבוה מאוד של מתגיירים בין גיל מצוות לגיל 30 (65%), רבים מהם במסגרת הגיור הצבאי.

 

  1.6. נשירה מתהליך הגיור

על מנת להתגייר במערכי הגיור הרשמיים על המתגייר, הן במערך הגיור הממלכתי והן במערך הגיור בצה"ל, להשתתף בקורס הכנה לגיור. לאחר תחילת הלימודים וריאיון עם דייני בית הדין לגיור, ניתן לפתוח תיק גיור בבית הדין. הלימודים הם בהיקף של כ־400 שעות, והם נפרשׂים על פני כעשרה חודשים במסלול האזרחי או כשלושה חודשים וחצי במסלול הצבאי. לאחריהם נערך דיון לפני דייני בית הדין, ואם הוחלט לאשר את הגיור מונפקת למתגייר תעודת המרת דת ("תעודת המרה").

לא כל המתחילים בהליך הגיור מסיימים אותו. קשיים במחשוב הנתונים אינם מאפשרים לבחון כמה מתוך מי שהחלו בהליך הגיור נשרו ממנו, ומה הייתה הסיבה לנשירה. עם זאת, ניתן ללמוד על היקף התופעה מאומדן היחס בין מספר המתגיירים ובין מספר התיקים שנפתחו בכל שנה. להלן נציג אומדן כזה במערך הגיור הצבאי בלבד, משתי סיבות: ראשית, במערך הגיור הממלכתי חסרים נתונים מהימנים לגבי תיקים שנפתחו; שנית, נראה שדווקא לנתוני מערך הגיור בצה"ל יש חשיבות רבה יותר לעניין זה. ילידי אתיופיה הם פחות מ־2% מהמתגיירים בצה"ל, ואילו מרבית המתגיירים בצה"ל הם ילידי מדינות ברית המועצות לשעבר או ילדיהם. מאחר שהגיור של ילידי אתיופיה הכרחי בהליך העלייה והקליטה, סביר להניח שכמעט לא יהיה פער בין המתחילים בהליך הגיור למסיימים אותו. לעומת זאת, אצל שאר המתגיירים ישנה היתכנות גבוהה יותר שמתגייר שהחל בהליך הגיור יבחר להפסיק אותו מכל מיני סיבות, או שגיורו יידחה על ידי בית הדין.

מספר התיקים שנפתחו למתגיירים במערך הגיור הצבאי בשנים 2021-2008 עמד במרבית השנים על בין 1,400 ל־1,500 תיקים, ובממוצע לשנה הוא עומד על 1,444. התרשים הבא מציג את היחס בין מספר הגיורים שנערכו ובין מספר תיקי הגיור שנפתחו בכל שנה.

ניתן לראות כי לאורך השנים חלה ירידה הדרגתית ביחס בין הגיורים לתיקי הגיור שנפתחו: בעוד שבשנת 2008 מספר הגיורים שנערכו היה 69% ממספר תיקי הגיור שנפתחו, בשנת 2021 מספר הגיורים שנערכו היה 44% ממספר תיקי הגיור שנפתחו.

  1.7. אישורי גיור

כאמור לעיל, בבתי הדין הרבניים מתנהלים הליכים של אישור גיור: מצב שבו גיור נערך על ידי בית דין שאינו משתייך לגורם רשמי של המדינה (בארץ או בחו"ל), ובית הדין הרבני דן בשאלה אם לאשר את הגיור לצורכי הכרה של הרבנות במעמד האישי של המתגייר. הצורך באישור גיור שנערך בחו"ל הוא בדרך כלל תוצאה של עלייה לארץ. לעומת זאת, באשר לגיורים בארץ, בתי הדין הרבניים דנים בגיורים של בתי דין פרטיים, רובם ככולם חרדיים. בתי דין פרטיים אלה אינם מספקים בדרך כלל מסגרת רחבה של תוכנית לימודים ומערך ליווי למתגייר, כפי שנעשה במערך הגיור ובצה"ל, והם מקבלים מועמדים אשר למדו לגיור באופן פרטי. אין מידע על היקף פעילות הגיור בבתי דין אלו, והמידע שיוצג להלן נוגע אך ורק למקרים שבהם המתגייר ביקש גם מבית הדין הרבני הממלכתי הכרה בגיורו.

מספר הגיורים הלא־ממלכתיים המאושרים בבתי הדין הרבניים בכל שנה הגיע לשיא בשנת 2018, שבה הוא עמד על 129, ומאז הוא ירד בהדרגה עד ל־70 בשנת 2021. מתוך הגיורים שאושרו בעשור זה 76% הם גיורים שנערכו בחו"ל, לעומת 24% שנערכו בארץ. כך, בשנים 2016–2021 עמד מספר הגיורים הפרטיים שנערכו בארץ וזכו לאישורם של בתי הדין הרבניים על 20–30 בכל שנה. כאמור, מידע זה נוגע למקרים שבהם המתגייר ביקש גם מבית הדין הרבני הממלכתי שיכיר בגיורו, אך ישנם גיורים אחרים שנערכים בבתי דין חרדיים פרטיים לצרכים קהילתיים, ומתגיירים אלו אינם מבקשים בהכרח מהמדינה להכיר בגיורם.

  1.8. גיורים לא רשמיים

לצד המערכת הממסדית של גיורים רשמיים בישראל פועלים עוד גופים שעורכים גיורים באופן פרטי שלא מטעם המדינה. גיורים אלו מוכרים לעניין זכאות לאזרחות מכוח חוק השבות ולעניין רישום במרשם האוכלוסין, אך אינם מוכרים על ידי מוסדות הדת של המדינה לענייני מעמד אישי ובפרט נישואין. מלבד בתי הדין החרדיים הפרטיים שבהם נגענו בסעיף הקודם ניתן להצביע על שני סוגים עיקריים של גיורים לא רשמיים:

• התנועות הלא־אורתודוקסיות. התנועה ליהדות מתקדמת (רפורמית) והתנועה המסורתית (קונסרבטיבית) מפעילות כבר שנים רבות מערך מסודר של גיורים הכולל גם תהליך מובנה של הכנה לגיור וליווי של המתגייר.
• "גיור כהלכה". מערך בתי דין עצמאיים אורתודוקסיים לגיור שהוקם בשנת 2015 על ידי ארגון "עתים" עם קבוצה של רבנים מהחברה הדתית־לאומית ובתמיכתה של הסוכנות היהודית. מערך גיור זה הוקם מתוך תפיסה שמדיניות הגיור של הרבנות הראשית מחמירה מדי, ושעל הגיור של "זרע ישראל" (בנות ובנים לאב יהודי או לסבים יהודים שאימם אינה יהודייה) החיים בישראל להיות מקרב ומכיל יותר. המערך אף מפעיל מסלול ייחודי לגיור לילדים, על פי תפיסה הלכתית הגורסת כי ניתן להקל יותר בגיורם. במסגרת "גיור כהלכה" אף מתקיימים קורסי הכנה לגיור ומוצע ליווי בתהליך הגיור וגם לאחריו.

בסעיף זה נציג נתונים על פעילות הגיור של התנועות הלא־אורתודוקסיות ושל "גיור כהלכה", בהתאם למידע שהתקבל מהמערכים שמפעילים גופים אלו. לעומת זאת, בתי הדין החרדיים הפרטיים אינם מפעילים מערך מסודר ומוגדר, ולפיכך לא קיימים נתונים זמינים על היקף הגיורים הנערכים בהם.

מאז הוקם מערך "גיור כהלכה" באוגוסט 2015 ועד סוף שנת 2021 התגיירו במסגרתו 1,503 מתגיירים. מספר המתגיירים עלה עלייה קלה לאורך השנים, והוא הגיע לשיאו בשנת 2021, שבה עמד על 291, ובממוצע לשנת פעילות מלאה (לא כולל 2015) במערך זה מתגיירים 230 איש ואישה בכל שנה. ילדים מתחת לגיל מצוות הם מרבית המתגיירים במערך זה (כ־65%), ושיעורן של נשים בקרב המתגיירים עומד על 59%.

התרשים הבא מציג את מספר המתגיירים בשנים האחרונות בתנועות הלא־אורתודוקסיות בישראל.

במסגרת התנועה הרפורמית התגיירו בשנים 2021-2015 1,342 אזרחים ועוד 183 תושבי ארעי. התנועה המסורתית מסרה נתונים על שנת 2017 ואילך, ומספר המתגיירים בה בשנים 2021-2017 עמד על 484 אזרחים ועוד כ־50 מתגיירים תושבי ארעי. בכל אחת מהשנים מספר המתגיירים בתנועה המסורתית נמוך מאשר בתנועה הרפורמית. כך, בעוד מספר המתגיירים הממוצע לשנה בתנועה הרפורמית עומד על 218, מספר המתגיירים הממוצע לשנה בתנועה המסורתית עומד על 107.

בשתי התנועות ישנו רוב קטן למתגיירים קטינים: בתנועה הרפורמית 51% מהמתגיירים הם מתחת לגיל מצוות, ובתנועה המסורתית 51% מהמתגיירים הם קטינים מתחת לגיל 18. נוסף על כך, מהתנועה הרפורמית נמסר כי 22% מהמתגיירים בשנים 2021-2015 הם צאצאים של יהודים ("זרע ישראל"); ומהתנועה המסורתית נמסר כי נשים היו 67% מהמתגיירים הבגירים בשנים 2021-2017.

  1.9. ההכרה בגיורים בקרב הציבור

במסגרת הסקר נבחנה עמדתם של המרואיינים היהודים בעניין הכרה שלהם בקבוצות שונות כיהודים: ילדים לאב יהודי ולאם לא־יהודייה; אנשים שעברו גיור שאינו אורתודוקסי; ואנשים שעברו גיור אורתודוקסי במסגרת שירותם בצה"ל. כפי שנאמר, הסקר לא בחן את עמדתם של המשיבים בשאלה אם המדינה צריכה להכיר באנשים אלו כיהודים, אלא רק את תפיסתם האישית באשר ליהדותם.

 

70% מהמשיבים היהודים אינם רואים במי שנולד לאב יהודי ולאם לא־יהודייה יהודים, לעומת 26% הרואים בהם יהודים, ו־4% שאינם יודעים. פילוח הנתונים לפי הגדרה דתית מלמד שככל שהמשיבים חילונים יותר, כך הם רואים יותר בילדים לאב יהודי יהודים. עם זאת, גם בקרב הציבור החילוני ישנו רוב קטן (50% לעומת 44%) שאינו רואה באנשים ובנשים אלו יהודים. תפיסות אלו בקרב הציבור היהודי בישראל יכולות להסביר את הביקוש לגיור בקרב חלקים בקבוצה באוכלוסייה המכונה "זרע ישראל" (צאצאים ליהודים שאימם אינה יהודייה על פי ההלכה).

התרשים הבא מציג את עמדת הציבור היהודי בעניין גיורים לא־אורתודוקסיים.

היחס של הציבור היהודי לגיור הלא־אורתודוקסי הוא אמביוולנטי: 44% מהיהודים אינם רואים במי שהתגיירו בגיור כזה יהודים, 40% רואים בהם יהודים, ו־16% אינם יודעים. גם בשאלה זו ניתן לראות מדרג ברור לפי ההגדרה הדתית, כך שככל שאדם קרוב לקצה החילוני בציר חרדי־חילוני הוא נוטה יותר לראות במתגיירים שעברו גיור לא־אורתודוקסי יהודים. בקרב הציבור החילוני ניתן לראות רוב ברור (67% לעומת 18%) הרואים במתגיירים אלו יהודים, ואילו בשאר הקבוצות הדתיות יש רוב למי שאינם רואים בהם יהודים (בקרב הציבור המסורתי הלא־דתי רוב קטן בלבד).

מעניין שבעוד ביחס למי שאביו יהודי ואימו אינה יהודייה הייתה לרוב הציבור דעה מוצקה ורק 4% השיבו "לא יודעים", ביחס לגיור הלא־אורתודוקסי ניתן לראות שיעור גבוה בהרבה שהשיבו "לא יודעים" — 16% מהציבור. שיעור הלא יודעים גבוה במיוחד בקרב הציבור המסורתי: 21% מהמסורתיים הדתיים והמסורתיים הלא־דתיים השיבו כך על שאלה זו.

התרשים הבא מציג את עמדת הציבור היהודי בדבר גיורים הנערכים בצה"ל.

בעניין הגיור האורתודוקסי הנערך בצה"ל ניתן לראות רוב ברור של 68.5% מהציבור היהודי הרואים במתגיירים אלו יהודים, 15.5% הסבורים כי הם אינם יהודים ו־16% ענו שאינם יודעים. מלבד הציבור החרדי, שרק 6% ממנו מכירים בגיורים שנערכים בצה"ל, בשאר הקבוצות הדתיות במדינה ישנו רוב מוצק לרואים במתגיירים בצה"ל יהודים. אף שבאופן כללי ניתן לראות מדרג בתפיסת היהדות של מתגיירים מכל מיני סוגים, בעניין זה ניתן לראות ששיעור הדתיים־לאומיים המכירים בגיורי צה"ל גבוה יותר משיעור המסורתיים הדתיים המכירים בגיורים אלו (61% לעומת 54%). ניתן לשער כי הדבר קשור לכך שמערך הגיור של צה"ל מנוהל בעיקר על ידי רבנים דתיים־לאומיים, דבר שמעלה את האמון בגיורים בקרב ציבור זה; ואילו בציבור המסורתי הדתי יש קבוצות שיש להן זיקה למפלגת ש"ס החרדית, שמנהיגיה ביטאו בעבר עמדות אמביוולנטיות באשר לגיורי צה"ל.

גם בעניין הגיור בצה"ל ניתן לראות כי ל־16% מהציבור היהודי אין דעה מוצקה, אך בהשוואה לשאלה הקודמת היוצרות התהפכו: בכל הנוגע לגיור הלא־אורתודוקסי, בקרב הציבור החרדי והציבור הדתי הייתה דעה מוצקה מאוד, ושיעור הלא יודעים היה גבוה מאוד בקרב הציבור המסורתי והציבור החילוני; ואילו בכל הנוגע לגיורי צה"ל ניתן למצוא שיעור גבוה מאוד של לא יודעים בקרב הציבור החרדי (30%) והציבור הדתי־לאומי (25.5%). נראה בפשטות שלציבור האורתודוקסי קל לגבש עמדה (שלילית) בעניין גיור שאינו אורתודוקסי, אך בעניין גיור אורתודוקסי הנחשב למקל ויש רבנים אורתודוקסים המתנגדים לו, רבים בציבור האורתודוקסי מתקשים לגבש עמדה מוצקה. ייתכן גם כי בקרב הציבור החרדי הסיבה לריבוי הלא יודעים נובעת מחוסר היכרות עם הגיור הצה"לי.

2. המרות דת אחרות

שלא כמו בהליכי הגיור, המדינה אינה מנהלת בעצמה הליכי המרות דת לדתות אחרות (מיהדות לדת אחרת או המרה בין העדות הדתיות במדינה, כדוגמת המרה בין עדות בתוך הנצרות), אך היא מבצעת רישום של המרות הדת לצורכי מעמד אישי ומרשם. המרות הדת שאינן גיור הן בסמכותה של יחידת המרות דת, העדות הנוצריות ומרשם ברית הזוגיות במשרד המשפטים. על פי פקודת העדה הדתית (המרה), על המבקש הכרה בכך שהמיר את דתו להציג לפני היחידה מסמך מראש העדה הדתית שהוא מבקש להצטרף אליה, או ממי שהוא הסמיך לכך, המאשר את הליך המרת הדת. היחידה מטפלת גם בהליכי "השבה ליהדות" —
אנשים שהמירו את דתם מיהדות לדת אחרת ומבקשים לשוב ליהדות (ואינם נדרשים לגיור).

הנתונים שהתקבלו ממשרד המשפטים מאפשרים לבחון לעומק את הבקשות להמרת דת בין עדות דתיות במדינה ולא את נתוני המרות הדת עצמן; אך מכיוון ש־78% מהבקשות מתקבלות, נראה שאין הבדל גדול בין שני סוגי הנתונים בעניין זה. נתוני השנים 2021-2020 אינם נגישים במלואם, ולכן מוצגים הנתונים על השנים 2019-2015.

המספר הגבוה ביותר של בקשות להמרות דת הוא מהסוג של מעבר בין עדות דתיות בתוך הדת הנוצרית: כך, בחמש השנים הנזכרות ביקשו 651 נוצרים לעבור בין עדות נוצריות. מלבד זאת ישנם 291 נוצרים שביקשו להמיר את דתם לאסלאם, ומנגד 101 מוסלמים שביקשו להמיר את דתם לנצרות.

מקרב 432 יהודים שביקשו להמיר את דתם בתקופה של 5 שנים, 359 (83%) ביקשו להמיר את דתם לאסלאם, והיתר — לנצרות. לעומת זאת, בתקופה זו היו 84 בקשות של יהודים להירשם מחדש כיהודים לאחר שהמירו את דתם לאסלאם, ועוד 13 בקשות של יהודים לשוב ליהדות לאחר שהמירו את דתם לנצרות.

כמו בנוגע לגיור, מהנתונים עולה כי תופעת המרות הדת האחרות רווחת יותר בקרב נשים: מתוך 1,661 המרות דת בשנים 2019-2015, ב־1,127 מקרים (68%) אישה המירה את דתה, יותר מפי שניים מהיקף המרות הדת של גברים. באשר לקטינים, שיעורם בקרב הממירים את דתם נמוך יחסית ועומד על 6% (20 קטינים בממוצע לשנה).

הלוח הבא בוחן את הבקשות להמרות דת של קבוצת חסרי הדת. מרבית חסרי הדת בישראל הם יוצאי מדינות ברית המועצות לשעבר, שעל פי ההלכה אימם אינה יהודייה וייתכן שיש להם גם שורשים נוצריים. בשל כך מעניין לבחון את הזיקה של קבוצה זו לדת הנוצרית, כפי שהיא משתקפת בסוגיית המרות הדת.

מהנתונים עולה כי היקף הבקשות של חסרי דת להמיר את דתם לנצרות עומד על 304 (61 בקשות בממוצע לשנה), לעומת 198 בקשות להמרה לאסלאם (40 בקשות בממוצע לשנה). נראה שהמספר הזעום של חסרי הדת הממירים את דתם לנצרות, בוודאי בהשוואה להיקף המתגיירים שתואר לעיל, מלמד על זיקה חלשה שלהם לדת הנוצרית. הלוח מצביע גם על 14 מקרים שבהם חסרי דת ביקשו להיות מוגדרים יהודים. אנשים אלו נרשמו בעבר כחסרי דת אף שאימם יהודייה, ולכן הם יכולים לשנות את הרישום בחזרה ל"יהודים" גם בלי לעבור הליך גיור.

לכל לוחות ותרשימי ה-Excel בפרק גיור והמרת דת >>