החרדים בבחירות לרשויות המקומיות: סקירת נתונים
הציבור החרדי מגלה עניין רב בבחירות לרשויות המקומיות, וכך גם המפלגות החרדיות הארציות • מבחינת מספר מושבים והיקף הקולות, ש"ס ויהדות התורה הן המפלגות הדומיננטיות ביותר בזירה המקומית, לצד הליכוד • כמחצית מהח"כים במפלגות החרדיות לאורך השנים החלו את הקריירה הפוליטית שלהם בשלטון המקומי, שיעור גבוה בהרבה בהשוואה למפלגות אחרות.
Photo by Hadas Parush/Flash90
החברה החרדית בישראל מייחסת חשיבות רבה לבחירות המקומיות. נראה כי הסיבה לכך היא שהסוגיות העומדות על סדר יומו של השלטון המקומי מצויות בליבת תחומי העניין של החברה החרדית, ובהן מערכת החינוך, תכנון שכונות למגורים והקצאת קרקעות למוסדות דת. גם ברמה הארצית ניתן לראות את המפלגות החרדיות עוסקות בדרך כלל בתחומים אלו ודורשות את תיקי הפנים והשיכון.
מטרתה של סקירה זה היא לבחון בעזרת נתונים את דפוסי ההתמודדות השונים של נציגי החברה החרדית בבחירות המקומיות, את שיעור הייצוג שלהם ואת כוחם הפוליטי בזירה המקומית. במחקר קודם עסקתי בניתוח ההתנהלות של החברה החרדית ברשויות החרדיות, קרי הרשויות שבהן רוב מובהק של הציבור הוא חרדי.אריאל פינקלשטיין, חרדים לעירם: פוליטיקה ומינהל ברשויות החרדיות המקומיות החרדיות, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2022. בסקירה הזאת אבקש לבחון את דפוסי ההתמודדות ואת מידת ההצלחה של החרדים בבחירות בכל הרשויות המקומיות בישראל.
שיעור ההצבעה בבחירות – המכונה גם שיעור ההשתתפות בבחירות – הוא משתנה חשוב להבנת דפוסי ההתנהלות הפוליטיים של קבוצות שונות באוכלוסייה הישראלית. מקובל לטעון ששיעור הצבעה הוא אינדיקציה לחשיבות הבחירות בעיני התושבים, לתחושתם שיש ביכולתם להשפיע על עיצוב המדיניות ולרמת האמון שהם רוחשים כלפי השיטה. מכיוון ששיעורי ההצבעה מפורסמים ברמה יישובית, לא ניתן לקבוע במדויק מהו שיעור ההצבעה של חרדים ברשויות שבהן הם מתגוררים לצד מי שאינם חרדים. בשל כך נתמקד בבחינת הנתונים ברשויות החרדיות, שבהן רוב מובהק של התושבים (90% או יותר) הם חרדים. בהמשך נראה כי ייתכן שאכן קיימים הבדלים בדפוסי ההשתתפות הפוליטית של חרדים בין רשויות חרדיות לרשויות שאינן חרדיות.
בתרשים 1 מוצגת השוואה בין שיעורי ההצבעה ברשויות חרדיות, ברשויות יהודיות לא-חרדיות (שבחלקן מתגוררים גם תושבים חרדים) וברשויות ערביות.
תרשים 1. שיעור ההצבעה בבחירות, לפי סוג רשות, 2018-2003 (ב-%)
מהתרשים עולה כי שיעור ההצבעה ברשויות חרדיות גבוה בהרבה משיעור ההצבעה ברשויות יהודיות לא חרדיות, ובבחירות האחרונות (2018) הוא עמד על 75.4% לעומת 54.3% ברשויות יהודיות לא חרדיות. עם זאת, ניתן לראות ששיעור ההצבעה ברשויות הערביות גבוה בכמעט 10% מברשויות החרדיות.
בתרשים ניתן לראות גם עלייה בשיעור ההצבעה ברשויות החרדיות בין בחירות 2003 לבחירות 2008. נראה שהסיבה לכך היא בעיקרה טכנית: מבין שבע הרשויות החרדיות, בשנת 2003 נערכו בחירות רק בבני ברק וברכסים, רשויות שבאותה העת היה בהן עדיין מיעוט משמעותי של ציבור לא חרדי. בחירות 2013 ובחירות 2018 נערכו כמעט בכל הרשויות החרדיות, ובכלל זה בכל ארבע העיריות החרדיות, ולכן המידע עליהן משקף טוב יותר את המצב ברשויות החרדיות.
השוואה של הנתונים האלה לבחירות הארציות מגלה הבדלים ניכרים בין שלוש הקבוצות. בתרשים 2 מוצגים שיעורי ההצבעה בבחירות המקומיות 2018 בהשוואה לשיעור ההצבעה בבחירות הארציות שהתקיימו בסמוך, באפריל 2019.
תרשים 2. שיעור ההצבעה בבחירות המקומיות 2018 בהשוואה לשיעור ההצבעה בבחירות הארציות 2019 (אפריל), לפי סוג רשות (ב-%)
מהתרשים עולה כי בחברה הערבית ובחברה היהודית הלא-חרדית יש פערים ניכרים בין שיעור ההצבעה בבחירות הארציות לשיעור ההצבעה בבחירות המקומיות, אם כי בכיוונים הפוכים – בקרב הערבים שיעורי ההצבעה בבחירות הארציות הם הנמוכים ביותר, ועומדים על פחות מ-50%;בכמה ממערכות הבחירות הארציות היו שיעורי ההצבעה ברשויות ערביות גבוהים מעט יותר, אך עדיין נמוכים בהרבה בהשוואה לרשויות יהודיות בבחירות הארציות ובהשוואה לרשויות ערביות בבחירות המקומיות. לעומת זאת, במגזר היהודי הלא-חרדי שיעורי ההצבעה בבחירות הארציות גבוהים יותר משיעורי ההצבעה בבחירות המקומיות.
החברה החרדית היא הקבוצה היחידה ששיעורי ההצבעה שלה בשני סוגי מערכות הבחירות קרובים למדי, אם כי, כפי שאפשר להבחין, שיעורי ההצבעה בבחירות הארציות גבוהים יותר בכמה אחוזים.שיעורי ההצבעה ברשויות החרדיות במועדי בחירות ארציות אחרים היו דומים. כך למשל, בבחירות הארציות האחרונות, שנערכו בשנת 2022, עמד שיעור ההצבעה ברשויות החרדיות על 79.1%. ייתכן כי הסיבה לדבר נעוצה בכך שהנתונים הם על רשויות חרדיות בלבד, כך שהמאבק הוא בין קבוצות חרדיות שונות, ולא מול קבוצות אחרות באוכלוסייה. הסבר אחר תולה את הדברים בהבדלים בין רשויות חרדיות שונות. בתרשים הבא מוצגים שיעורי ההצבעה בבחירות הארציות ובבחירות המקומיות בשש רשויות החרדית.
תרשים 3. שיעור ההצבעה בבחירות המקומיות 2018 ובבחירות הארציות 2019 (אפריל), רשויות חרדיות (ב-%)
מהתרשים עולה כי הפער הגדול ביותר בין הבחירות הארציות לבחירות המקומיות הוא בבני ברק, עיר שבה מתגוררים למעלה ממחצית מהחרדים המתגוררים ברשויות חרדיות (ולפיכך ההשפעה שלה על הנתונים דרמטית). ניתן לשער ששיעורי ההצבעה הנמוכים יותר בבני ברק בבחירות המקומיות קשורים לכך שבבחירות המקומיות 2018 (וכן בבחירות קודמות) לא היה למעשה קרב ממשי על ראשות העיר בבני ברק, מכיוון שהיה מועמד מוסכם על כלל הממסד החרדי. באלעד, לעומת זאת, שבה התקיימו בחירות צמודות (המנצח זכה רק ב-56%), לא היו שיעורי ההצבעה בבחירות המקומיות נמוכים יותר מבבחירות הארציות, ובבחירות 2013, שבהן הבחירות המקומיות באלעד היו סוערות ומתוחות במיוחד, היו שיעורי ההצבעה בה גבוהים אף יותר והגיעו ל-88%.גם בביתר עילית ובמודיעין עילית לא היה קרב ממשי על ראשות העיר. בביתר עילית שיעורי ההצבעה לבחירות המקומיות אכן נמוכים מעט יותר מבבחירות הארציות, ואילו במודיעין עילית המצב מעט הפוך, ושיעורי ההצבעה לבחירות המקומיות גבוהים מעט יותר.
על פי חוקי הבחירות לרשויות המקומיות, רשימה המתמודדת בבחירות למועצת הרשות המקומית יכולה לפעול מתוך זיקה ארגונית-פורמלית למפלגה המיוצגת בכנסת (להלן: מפלגה ארצית). המפלגה הארצית מוגדרת "סיעת האם" ומממנת את רשימת הבת בבחירות. התמודדות בזיקה למפלגה ארצית אפשרית בעיריות ובמועצות המקומיות, אך לא במועצות האזוריות. הסיבה לכך היא שהבחירות למועצה במועצות האזוריות מתנהלות בשיטה אחרת, ברמת היישוב ולא ברמת כל המועצה.
ניתן להבחין בין שלושה סוגים עיקריים של רשימות המתמודדות בבחירות המקומיות:
- רשימת בת המורכבת מסיעה אחת: רשימה המתמודדות בזיקה למפלגה ארצית אחת שהיא סיעת האם שלה.
- רשימה מקומית/עצמאית המורכבת מסיעה אחת: רשימה המורכבת מסיעה אחת בלבד שאין לה כל זיקה למפלגה ארצית.
- רשימת מועמדים משותפת: רשימה המורכבת מכמה סיעות (במרבית המקרים, שתי סיעות). מבחינת הזיקה למפלגות הארציות, יכולות להיות רשימות משותפות בעלות זיקה ליותר ממפלגה ארצית אחת, ויש רשימות שהן שיתוף פעולה בין סיעת בת לסיעה עצמאית.
השיוך למפלגה ארצית יכול להיעשות גם ברמת הסיעה שהיא חלק ממפלגה ארצית. לדוגמה, שתי הסיעות המרכיבות את מפלגת יהדות התורה – דגל התורה ואגודת ישראל – יכולות לפעול בנפרד בזירה המקומית. כך, רשימות מקומיות יכולות לפעול בזיקה לדגל התורה, לאגודת ישראל, או למפלגה המשותפת של שתיהן ביחד.
במחקר קודם שערכתי עם אסף הימן ויחיאל נועם ניתחנו בהרחבה את הזיקות בין רשימות מקומיות למפלגות ארציות בכלל המדינה על בסיס נתונים שנאספו ממשרד הפנים וממשרד מבקר המדינה. במסגרת המחקר בחרנו להוסיף רשימות מקומיות שגם הכינוי שלהן וגם האות שלהן הם של מפלגה ארצית, אף שמסיבות כלשהן, ארגוניות או טכניות, רשימות אלו אינן מוגדרות רשמית רשימות בת (מספר הרשימות האלה אינו גבוה, ועמד על 15–32 במערכות הבחירות השונות).כדי להשתמש בשם של מפלגה ארצית או באות שלה, רשימה מקומית מחויבת לקבל את הסכמת המפלגה הארצית. הסיבה שרשימות אלו אינן מוגדרות רשמית סיעות בת יכולה להיות קשורה להחלטות מימון כלשהן של המפלגה הארצית, אך הזיקה המהותית שלהן למפלגה הארצית ברורה לחלוטין. במחקר הראינו כי בבחירות 2018 התמודדו 38% מהרשימות ברשויות היהודיות בזיקה למפלגה ארצית, ורשימות אלו זכו לסך כולל של 47% מהמנדטים במועצות (ברשויות הערביות, לעומת זאת, שיעור זעום של רשימות מתמודדות בזיקה למפלגה ארצית).אריאל פינקלשטיין, אסף הימן ויחיאל נועם, רשימות הבת – כוחן של המפלגות הארציות בשלטון המקומי: סקירת נתונים, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2024. בסקירה זאת אבקש להתמקד במאפייני ההתמודדות של רשימות המזוהות עם החברה החרדית, ובמיוחד בשלוש הקבוצות הדומיננטיות בחברה החרדית: הספרדים – מפלגת ש"ס; הליטאים – מפלגת דגל התורה, והחסידים – מפלגת אגודת ישראל.מפלגת אגודת ישראל מורכבת מכמה סיעות פנימיות, שאחת מהן, סיעת "שלומי אמונים" המאגדת קבוצה של חסידויות קטנות ובינוניות, דומיננטית במיוחד בזירה המקומית. בבחירות הקרובות חלו פיצולים מסוימים גם בתוך אגודת ישראל, שהתבטאו במרבית המקרים בחילוקי דעות בדבר תמיכה במועמד לראש הרשות, אך לא אדרש לכך בסקירה זו.
בבחירות המקומיות ב-2018 התמודדו 105 רשימות שיש להן זיקה לאחת המפלגות החרדיות הארציות, ואילו בבחירות הקרובות (2024) מתמודדות 116 רשימות שיש להן זיקה לאחת המפלגות החרדיות ארציות. בלוח 1 מוצגת חלוקת הרשימות האלה לפי דפוס ההתמודדות: רשימות שהתמודדו בזיקה למפלגה חרדית ארצית אחת בלבד (ואם כן, איזו מפלגה)במקרים ספורים אחת המפלגות החרדיות משתפת פעולה עם מפלגות ארציות אחרות (דוגמת מפלגות של הציבור הדתי-לאומי או הליכוד). כדי שלא להעמיס בחרתי שלא לכלול נתונים אלו בלוח, ולכן רשימות אלו נספרות בלוח לפי הזיקות למפלגות חרדיות אחרות בלבד (לדוגמה, רשימה משותפת של ש"ס והציונות הדתית נספרת בלוח כרשימה של ש"ס). לצד רשימות שהתמודדו בזיקה ליותר ממפלגה ארצית אחת.חשוב לציין כי החלוקה בין דגל התורה לאגודת ישראל נעשתה לא רק על בסיס הזיקה הרשמית אלא גם לפי הכינוי של הרשימה, מכיוון שבכמה מקרים אף שהזיקה הפורמלית הייתה ליהדות התורה, כינוי הרשימה התייחס לאגודת ישראל בלבד, ואכן היו לנו אינדיקציות שמדובר ברשימה הפונה לציבור החסידי.
לוח 1. מספר הרשימות החרדיות שיש להן זיקה למפלגה ארצית חרדית, לפי המפלגה הארצית ואופן ההתמודדות, בחירות 2018 ובחירות 2024
ראשית, מהלוח עולה כי המפלגה החרדית המריצה את מספר הרשימות הגבוה ביותר בשלטון המקומי היא ש"ס. בבחירות 2018 התמודדו 70 רשימות בזיקה לש"ס ומספר זהה של רשימות מתמודדות מטעם ש"ס בבחירות הקרובות. במרבית הרשימות האלה (60 בבחירות 2018 ו-63 בבחירות הקרובות) ש"ס אינה משתפת פעולה עם מפלגות חרדיות אחרות.
שנית, מהלוח עולה כי יש הבדל משמעותי בין שתי הסיעות המרכיבות את יהדות התורה: דגל התורה ואגודת ישראל. דגל התורה מריצה מספר גבוה בהרבה של רשימות מקומיות, וחלה עלייה ניכרת במספר הרשימות שהיא מריצה בין הבחירות הקודמות לבחירות הקרובות. בבחירות הקודמות הייתה דגל התורה שותפה ב-32 רשימות מקומיות, וב-20 מהן היא לא שיתפה פעולה עם מפלגות חרדיות אחרות, ואילו בבחירות הנוכחיות דגל התורה מריצה 42 רשימות מקומיות, וב-31 מהן היא אינה משתפת פעולה עם מפלגות חרדיות אחרות. מטעם אגודת ישראל, לעומת זאת, מתמודדות בבחירות הקרובות 18 רשימות, לעומת 19 בבחירות הקודמות, ורק ב-10 מהן אגודת ישראל אינה משתפת פעולה עם מפלגות חרדיות אחרות.
בחינת הרשויות המקומיות שבהן מתמודדת כל אחת מהמפלגות החרדיות יכולה להסביר את ההבדלים בין אגודת ישראל לדגל התורה. אגודת ישראל מתמקדת ברשויות שיש בהן ריכוזים חרדיים מובהקים – במיוחד חסידיים – ובהן רשויות חרדיות (בני ברק, מודיעין עילית, ביתר עילית, אלעד ועמנואל), ירושלים, בית שמש, צפת, רחובות וטבריה. לעומתה, דגל התורה פועלת באופן רחב הרבה יותר גם ברשויות שאינן מאופיינות בבירור בריכוזים ליטאיים. רשויות מסוג זה שבהן התמודדה דגל התורה כבר בבחירות הקודמות הן הרצליה, באר שבע וקריית אתא. בבחירות הקרובות נוספו רשויות רבות שבהן דגל התורה לא התמודדה בבחירות הקודמות: אשקלון, בת ים, דימונה, חולון, ראשון לציון, רמת גן, חריש ומזכרת בתיה (בחלקן דגל התורה משתפת פעולה עם מפלגות ארציות אחרות, ולא מתמודדת לבדה). ברשויות אלו מנסה דגל התורה לפנות לאוכלוסייה שיש לה זיקה למסורת, ולעתים זיקה חלקית לחברה החרדית, אף שהיא אינה שייכת לזרם המרכזי של החברה החרדית. נראה שהשוני בין התנהלות הליטאים להתנהלות החסידים נובע מכך שהחברה הליטאית היא פתוחה יותר לציבור הישראלי, הן מבחינת אזורי המגורים והן מבחינת ניסיונות הקירוב (החזרה בתשובה).
בשל כך, באגודת ישראל ובש"ס כמעט כל הרשימות קרויות בשם של המפלגה הארצית ומשתמשות באותיות המזוהות עימה, ואילו ברשימות של דגל התורה המצב מורכב יותר. ברשויות שבהן אין ריכוזים חרדיים גדולים רשימות הבת של דגל התורה משתמשות במקרים רבים בשמות המזוהים עם שמירה על המסורת והדת, ולא בשם של המפלגה. למשל, בהרצליה ובבאר שבע משתמשות רשימות בת של דגל התורה בבחירות הקרובות בשם "גשר", בקריית אתא בשם "עשייה מנצחת", במזכרת בתיה בשם "ביחד מסורתית חברתית", בדימונה – "שותפות אמיתית" ובחריש – "אחדות ומסורת". כאשר המפלגה חוברת לקבוצות דתיות אחרות (ש"ס או דתיים לאומיים) ניכרת גם נטייה להשתמש בשם כללי המעיד על זיקה למסורת, דוגמת רשימות "מאמינים בכרמיאל" ו"מאמינים בבת ים", ולא להבליט את שם המפלגות הארציות.
מאפיין נוסף המבדיל את מרבית הרשימות האלה מהנהוג ברשימות חרדיות ממסדיות הוא שבשם הרשימה מופיע שמו של ראש הרשימה: "גשר בראשות אלעד צדיקוב" (הרצליה), "שותפות אמיתית בראשות אבנר מוסאי" (דימונה) ועוד ועוד. ברשימות אחרות המתמודדות מטעם דגל התורה או אגודת ישראל נדיר לראות שימוש בשמו של המועמד בשם הרשימה, מכיוון שברור שראש הרשימה הוא חלק מהמנגנון הממסדי ואין לראות בו פרסונה העומדת בפני עצמה. לעומת זאת, ברשימות האלה ראש הרשימה הוא בדרך כלל נציג מקומי ולזיהוי איתו יש פוטנציאל אלקטורלי בקרב התושבים יותר מזיהוי ארצי עם יהדות התורה. אם כן, הפנייה של דגל התורה לקהלים רחבים יותר היא במקרים רבים באמצעות שיתופי פעולה עם נציגים מקומיים, שאינם בהכרח בשר מבשרה של החברה החרדית הליטאית. למשל, בבחירות 2013 ובבחירות 2018 עמד בראש רשימת הבת של דגל התורה בקריית אתא סימיון מושיאשוילי, שאף היה חבר מועצה. במהלך הקדנציה הוא התמודד בבחירות לכנסת, אבל עשה זאת במסגרת מפלגת ש"ס, ומפברואר 2023 הוא חבר כנסת מטעמה. כך, בראש רשימת דגל התורה בבאר שבע עומד בבחירות הקרובות, בפעם השנייה ברציפות, שמעון טובול, שבעבר היה חבר מועצה מטעם ש"ס.
הסעיף הקודם עסק במיפוי הרשימות המקומיות המשויכות למפלגות החרדיות, ואילו בסעיף זה אבקש לבחון גם את הייצוג היחסי של המפלגות החרדיות למיניהן, כפי שהוא מתבטא במספר המנדטים (מושבים) שיש לכל אחת מהן. במקרה שבו הרשימה המקומית משויכת רק למפלגה ארצית אפשר בפשטות לשייך את המנדטים והקולות של הרשימה המקומית למפלגה הארצית. במקרה שבו הרשימה המקומית היא בעלת זיקה לכמה מפלגות ארציות, שויכו המנדטים לפי השיוך המפלגתי של הנבחרים בכל רשימה, וכך גם שויכו הקולות של רשימות משותפות.למשל, ברשימה של ש"ס ודגל התורה שקיבלה שלושה מנדטים, כך ששני מנדטים הם לנציגי ש"ס ומנדט אחד לנציג דגל התורה. לש"ס יירשמו שני מנדטים והיא תקבל שני שלישים מהקולות של הרשימה. חלוקת הקולות הזאת היא כמובן בקירוב ולא מדויקת, אך היא נעשית מכיוון שאין יכולת להפריד בין המצביעים השונים של הרשימות לפי הזהות שלהם.
לוח 2. מספר רשימות, מנדטים וקולות של שלוש המפלגות החרדיות בבחירות המקומיות, בחירות 2018
מהלוח עולה כי מבין המפלגות החרדיות ש"ס היא הדומיננטית ביותר בשלטון המקומי, ויש לה בסך הכול 145 מושבים וכמעט 250,000 קולות. בהשוואה בין דגל התורה לאגודת ישראל ניתן לראות שלדגל התורה יש מספר כמעט כפול של מנדטים (78 לעומת 42), אך במספר הקולות הפער נמוך יותר (פי 1.39). הסיבה לכך היא שרשימות של אגודת ישראל נוטות לקבל מנדטים ברשויות גדולות יותר, שבהן נדרשים יותר קולות למנדט. לדגל התורה, כאמור לעיל, יש פעילות ענפה יותר גם ברשויות קטנות בפריפריה, שבהן נדרשים פחות קולות למנדט בדרך כלל.ראוי גם לציין ש-12 מנדטים של דגל התורה ו-8 מנדטים של ש"ס לא תורגמו לקולות. הכוונה היא למנדטים ברכסים ובקריית יערים שבהן הייתה בבחירות 2018 רק רשימה אחת, ולכן הייתה חלוקת מנדטים לרשימות המשותפות של ש"ס ודגל התורה ברשויות אלו, אף שהתושבים לא הצביעו. על כל פנים, מכיוון שמדובר בשתי רשויות קטנות ברור שמדובר באלפים ספורים של קולות (בבחירות 2013 קיבלה רשימה משותפת של ש"ס ודגל התורה ברכסים 3,469 קולות, ובקריית יערים 1,078 קולות).
לוח 3 מציג את נתוני המפלגות החרדיות בהשוואה לשאר המפלגות היהודיות בשלוש מערכות הבחירות האחרונות. מכיוון שההשוואה היא ברמה המפלגתית, איחדתי את הנתונים של דגל התורה ואגודת ישראל לממצא משותף של מפלגת "יהדות התורה", וכך עשיתי גם במפלגות אחרות שהורכבו מסיעות שרצו לעיתים בנפרד בזירה המקומית, אף שבזירה הארצית הן התמודדו יחד, כמו הבית היהודי והאיחוד הלאומי/תקומה.
לוח 3. כוחן של המפלגות הארציות בבחירות המקומיות :רשימות, מנדטים וקולות, לפי מפלגה ארצית, בחירות 2018
ניתוח נתוני בחירות 2018 מראה כי המפלגות הארציות החזקות בשלטון המקומי הן הליכוד, ש"ס ויהדות התורה. שלוש המפלגות האלה הן המפלגות היחידות שעברו את סך 100 המנדטים. אף שמספר המנדטים של הליכוד גבוה בהרבה ממספר המנדטים של ש"ס ויהדות התורה, מספר הקולות של הליכוד גבוה רק במעט ממספר הקולות של כל אחת מהמפלגות החרדיות. הסיבה לכך היא שליהדות התורה וש"ס יש כוח משמעותי בערים הגדולות, שבהן כל מנדט שווה מספר גבוה יחסית של קולות. לדוגמה, בירושלים יש ליהדות התורה 9 מנדטים המייצגים 67,500 קולות, לש"ס יש 5 מנדטים המייצגים 34,500 קולות ולליכוד יש מנדט אחד המייצג 8,000 קולות.
ניתן לראות בלוח כי המפלגות החרדיות בשלטון המקומי חזקות הרבה יותר ממפלגות אחרות שכוחן בזירה הארצית דומה לזה של מפלגות חרדיות ואף עולה עליהן. הסיבה לכך היא תפיסה אחרת של הבחירות המקומיות. עבור המפלגות החרדיות הזירה המקומית היא זירה חשובה מאוד, ולמעשה הרשימות המקומיות החרדיות הן שלוחה ישירה של המפלגה הארצית, כלומר, נציגי המפלגה הארצית הם המעצבים את הרשימה המקומית. במפלגות הארציות האחרות יש עניין נמוך יותר בבחירות המקומיות, וגם הזיקה של רשימות מקומיות למפלגה הארצית אינה מבטאת בהכרח היררכיה ברורה. כך, ברשימות מקומיות המזוהות עם מפלגות ארציות, כמו הליכוד, העבודה והציונות הדתית, הממסד המקומי עצמאי יחסית, ואת המתמודדים בוחרים בדרך כלל פעילים מקומיים, או שהם נבחרים בשיתוף פעולה ברור איתם. לעיתים קרובות הזיקה של מפלגה ארצית לרשימה מקומית מבטאת בפועל את הבחירה של המפלגה הארצית לתמוך במועמד מקומי שצמח מהשטח.
ניתוח הנתונים על רצף השנים מלמד כי המפלגות החרדיות התחזקו בהדרגה לאורך השנים. יהדות התורה התחזקה בעיקר בין בחירות 2013 לבחירות 2018 (עלייה מ-86 ל-120 מנדטים), וש"ס התחזקה בין בחירות 2008 ל-2013 (עלייה מ-116 ל-148 מנדטים) ובשנת 2018 שמרה על יציבות. הבחירות המקומיות בשנת 2013 התקיימו שלושה שבועות לאחר פטירתו של הרב עובדיה יוסף, וייתכן שהדבר תרם להתחזקותה של ש"ס בבחירות אלו.נוסף על כך, מערכת הבחירות של 2008 לא כללה בחירות בשתי רשויות חרדיות מובהקות (ביתר עילית וקריית יערים, שבהן נערכו בחירות שלא במועדן, בשנת 2007), ונראה שגם נתון זה השפיע על התוצאות. סביר להניח שהעלייה ההדרגתית של מפלגות אלו היא, בחלקה לפחות, תוצאה של הגידול הדמוגרפי ההדרגתי של האוכלוסייה החרדית. ייתכן שביטוי לכך הוא שבניגוד לליכוד, העלייה בכוחן של מפלגות אלו אינה מלווה בעלייה ניכרת במספר הרשימות המתמודדות מטעמן.
עד כה דנו ברשימות חרדיות מקומיות שיש להן זיקה למפלגות החרדיות הארציות. אף שאלו אכן הרוב המובהק של הרשימות החרדיות המקומיות, קיימות גם רשימות חרדיות שאינן פועלות בזיקה למפלגה ארצית, שניתן לחלק אותן לכמה קטגוריות:
רשימות "בני תורה" (הפלג הירושלמי). סמוך לפטירת מנהיג הציבור הליטאי הרב יוסף שלום אלישיב בשנת 2012 התפתח סכסוך בין שני פלגים ביהדות החרדית-ליטאית. מצד אחד ניצב רוב הציבור הליטאי שתמך בהנהגת הרב אהרן יהודה לייב שטינמן, שזכה לתמיכת מצד רוב גדול של חברי מועצת גדולי התורה וחברי הכנסת של המפלגה. לעומתו ניצבו נאמני הרב שמואל אוירבך, שראו ברבם את גדול הדור, ממשיך דרכם של הרב שך והרב אלישיב. בעקבות סכסוך זה קם הפלג הירושלמי, קבוצה חדשה בציבור החרדי.במקורו היה הפלג הירושלמי מורכב ברובו מחרדים תושבי ירושלים, אך עם השנים נעשה "הפלג הירושלמי" כינוי לאגף הקיצוני יותר של המגזר הליטאי בכללו, בלא קשר למקום מושבם של אנשיו. הפלג הירושלמי אינו מתמודד בבחירות הארציות, אך משנת 2013 הוא מתמודד בבחירות המקומיות ברשימה ששמה "בני תורה" ואותיותיה – "עץ". בבחירות 2013 התמודדו רשימות של בני תורה בירושלים, בבני ברק ובמודיעין עילית וזכו למנדט אחד בירושלים (כ-7,400 קולות), לשני מנדטים בבני ברק (כ-4,800 קולות) ולשני מנדטים במודיעין עילית (כ-2,000 קולות). בבחירות 2018 שחזרו רשימות בני תורה את הישגיהן בירושלים ובמודיעין עילית, ובבני ברק אף זכתה הרשימה במנדט נוסף. נוסף על כך, בבחירות 2018 התמודדו רשימות של בני תורה בשלוש רשויות נוספות: בבית שמש, בביתר עילית ובאלעד – בבית שמש זכתה למנדט (1,800 קולות), אך בביתר עילית ובאלעד קיבלה יחד 1,450 קולות בלבד ולא עברה את אחוז החסימה.
בשנים האחרונות התגלעו חילוקי דעות בתוך ההנהגה הרבנית של הפלג הירושלמי, בין הרב אשר דויטש לרב צבי פרדימן, שהובילו לפיצולים פנימיים בכמה ממוסדות הקבוצה. לקראת הבחירות המקומיות הוביל הרב פרידמן מהלך לפיצול פוליטי ולהקמת רשימות מקומיות מתחרות לבני תורה, אך בסופו של דבר הגיעו הצדדים להסכמות, והפלג הירושלמי מתמודד כמקשה אחת.חנני ברייטקופף, "הפילוג ירד מהפרק: אנשי הגר"צ פרידמן הסירו את הרשימות בב"ב ומודיעין עילית", כיכר השבת, 27.9.2023. ברמה הפורמלית הוגשו במודיעין עילית ובבני ברק רשימות המאוישות באנשיו של הרב פרידמן, אך נראה שהן למעשה מסירות את המועמדות לפני הבחירות (רשימת "תלמידי מרן רבינו שמואל אויערבאך זצוק"ל" במודיעין עילית ורשימת "תורה לשמה" בבני ברק). כך, בבחירות הקרובות תתמודד רשימת בני תורה בשש הערים שבהם היא התמודדה בבחירות 2018: ירושלים, בני ברק, מודיעין עילית, בית שמש, ביתר עילית ואלעד.
כמו כן, מפרסומים בתקשורת עולה כי בצפת ובאשדוד שולבו נציגים של הפלג הירושלמי ברשימות של אגודת ישראל.אבי גדלוביץ, "הפלג מתרחב לערים נוספות: אלו הרשימות שהוגשו", בחדרי חרדים, 22.9.2023. ככל הנראה, לפלג הירושלמי קשה יותר לשתף פעולה עם דגל התורה שממנה התפצל ועימה הוא מצוי בחיכוך תמידי, ויש לו יכולת גבוהה יותר לשתף פעולה עם הציבור החסידי דווקא.
רשימות קהילתיות-עדתיות. במקומות מסוימים יש קהילות חרדיות קטנות המתמודדות בבחירות המקומיות בנפרד מהמפלגות החרדיות הממסדיות. דוגמה בולטת לכך היא חסידות חב"ד שלעיתים חוברת לרשימות ממסדיות ולעיתים מריצה רשימות עצמאיות. בבחירות הקרובות מתמודדות חמש רשימות ששמן חב"ד: בדימונה, בצפת, ברחובות, ברמלה ובעמנואל. רשימה נוספת המתמודדת בקריית מלאכי – רשימת "ואהבת" – היא למעשה גם כן רשימה של חב"ד. בבחירות הקודמות התמודדו שלוש רשימות תחת השם חב"ד, בצפת, בעמנואל ובקריית מלאכי, וכולן זכו במנדטים במועצת הרשות.בביתר עילית התמודדה בבחירות 2018 רשימת קהילת הקודש, שבראשה עמד נציג חב"ד שחבר לקהילות נוספות בעיר. הרשימה זכתה למנדט אחד.
ביישוב עמנואל באופן מסורתי יש רשימות קהילתיות רבות, לצד הרשימות של המפלגות הממסדיות, וכן מתמודדות בו קהילות של ברסלב, של תימנים וכדומה. מפלגה עדתית ותיקה יש לקהילה התימנית בעיר אלעד (ישי – יחד שבטי ישראל), ובראשה עומד זה שנים ברק צברי. הרשימה זוכה לתמיכה של רבני הקהילה התימנית, וזכתה לאורך השנים במושב או שניים במועצת הרשות. באלעד מתמודדת בפעם השנייה ברציפות גם רשימת "איחוד הקהילות" בראשות חבר המועצה אבי דיין, המייצגת קהילות ספרדיות שאינן תומכות בש"ס בזירה המקומית, והיא זוכה לתמיכתו של הרב מאיר מאזוז מבני ברק. בבחירות הקודמות התמודדו בעוד כמה רשויות רשימות המזוהות עם הרב מאזוז שפעלו בזיקה למפלגת יחד של אלי ישי, אך בבחירות הקרובות אין רשימות כאלה, ככל הנראה לנוכח ה"רגיעה" שחלה ביחסיו של הרב מאזוז עם ש"ס. מנגד, קהילה חדשה שמתמודדת בבחירות הקרובות היא קהילת פני מנחם, פלג בחסידות גור שנוצר בעקבות הפיצול בחסידות גור בשנת 2019. מטעם הקהילה מתמודדת בעיר בני ברק רשימה ושמה "טובת העיר".
רשימות עצמאיות לא קהילתיות. בשלטון המקומי החרדי התפתחה בעשור האחרון תופעה של רשימות המתמודדות בבחירות ללא שיוך קהילתי או עדתי מוגדר, ללא תמיכה רשמית של רבנים וללא זיקה לממסד חרדי כלשהו. רוב הרשימות העצמאיות מתמקדות בצורך לשפר עניינים מקומיים מזווית אזרחית, מתוך תשומת לב לתושבים יחידים ולא רק לעסקנים ולקהילות. לכן, שלא כמו הרשימות הממסדיות, הרשימות האלה מורכבות בדרך כלל מנציגים של קהילות שונות — ספרדים ואשכנזים, ליטאים וחסידים. בבחירות שנערכו בעבר זכו כמה רשימות עצמאיות מסוג זה במושבים במועצה בביתר עילית, בבני ברק, ובקריית יערים, ואילו במודיעין עילית, באלעד ובגבעת זאב לא עברו רשימות עצמאיות את אחוז החסימה.
רשימה עצמאית בולטת היא רשימת "למעננו – תושבים למען תושבים" בביתר עילית. ראש הרשימה מנחם זיידה הוא חבר מועצה בביתר עילית כעשור, והוא שב ומתמודד בראשות הרשימה גם בבחירות הקרובות. בביתר עילית מתמודדת בבחירות הקרובות גם "הרשימה המאוחדת למען ביתר", שהיא רשימת בת של הליכוד ועוצמה יהודית (אני רואה ברשימה הזאת רשימה עצמאית במובן זה שהיא אינה מחוברת לממסד החרדי). בראש הרשימה עומד יחזקאל רוזנבלום שהיה בעבר ממקימי מפלגת החרדים העובדים, מפלגת טוב. גם ברשויות אחרות מתמודדות רשימות עצמאיות: בבני ברק מתמודד מטעם הליכוד, זה הבחירות השניות ברציפות, יעקב וידר; באלעד מתמודדות בבחירות הקרובות הרשימה העצמאית "תושבים שווים" בראשות יצחק חלה (שהתמודד גם בעבר בראשות רשימה עצמאית, אך לא הצליח להיכנס למועצה) והרשימה העצמאית "מאוחדים למען הציבור בעיר התורה והחסידות"; בבית שמש מתמודדת בפעם הראשונה בבחירות הקרובות רשימה העצמאית ששמה "הרשימה הכלל חרדית רמת בית שמש".לניתוח מפורט של תופעת הרשימות העצמאיות ברשויות החרדיות, ראו: פינקלשטיין (לעיל הערה 1), עמ' 114-84.
רשימות כלל-דתיות. ברשויות שבהן הציבור החרדי הוא מיעוט קטן מתמודדות לעיתים רשימות הפונות לציבור חרדי, דתי ומסורתי בכלל, מתוך הדגשת ערכים של יהדות ומסורת, וללא זיקה לאחת המפלגות הארציות. חלק מהמתמודדים ברשימות מסוג זה מגדירים את עצמם חרדים וזוכים לתמיכה מרבנים מקומיים. להבדיל מרשימות עצמאיות ברשויות החרדיות ובריכוזים חרדיים הפועלות מתוך התנגדות לממסד החרדי (שהרי הן מתמודדות מולו), במקרים רבים רשימות כלל-דתיות אינן לעומתיות לממסד החרדי. דוגמאות בולטות לרשימות מסוג זה בבחירות הקרובות הן "מסורת בראשות שרון חווילי" (פרדסייה); "אהבת ישראל בראשות יוסי ביטון" (נתניה); "זהות יהודית" (חדרה); "מסורת של עשייה בראשות יעקב קורצקי" (רמת השרון); ו"יהדות של כולנו" (אזור).
באפריל 2019, זמן קצר לאחר הבחירות לרשויות המקומיות שנערכו באוקטובר 2018, נערכו בחירות לכנסת. הזמן הקצר שעבר בין שתי מערכות הבחירות מאפשר השוואה טובה בין הישגי המפלגות החרדיות במישור הארצי ובמישור המקומי, בלי שלמגמות דמוגרפיות או לתהליכים אחרים תהיה השפעה דרמטית על התוצאות.
כאמור, בזירה הארצית מתמודדות אגודת ישראל ודגל התורה ביחד, באמצעות מפלגת יהדות התורה, ואילו מפלגת ש"ס מתנהלת בזירה הארצית באופן עצמאי. לעיל הראינו שבבחירות המקומיות של 2018 קיבלה מפלגת ש"ס 248,424 קולות בקירוב, ואילו אגודת ישראל ודגל התורה קיבלו במשותף 245,849 קולות בקירוב (זהו אינו מספר מדויק מכיוון שברשימות שבהן הייתה התמודדות משותפת נאלצתי "לחלק" את הקולות בין המפלגות). לעומת זאת, בבחירות הארציות של אפריל 2019 קיבלה מפלגת ש"ס 258,275 קולות, ומפלגת יהדות התורה – 249,049 קולות.
אף שבמבט ראשון נראה כי בבחירות לכנסת הצליחו המפלגות החרדיות יותר מבבחירות המקומיות, ניתוח מעמיק מלמד כי ההפך הוא הנכון. ראשית, כאמור, בבחירות למועצות האזוריות אין אפשרות למפלגות ארציות להעמיד רשימות מקומיות. בבחירות 2019 קיבלה ש"ס 11,950 קולות במועצות אזוריות ויהדות התורה קיבלה בהן 6,224 קולות. שנית, בבחירות לרשויות המקומיות לא העמידו המפלגות החרדיות רשימות בכל העיריות והמועצות המקומיות, מכיוון שיש רשויות שיש בהן רק מיעוט חרדי. לעומת זאת, בבחירות הארציות ניתן להצביע בכל רשות לכל מפלגה. מניתוח הנתונים עולה כי בבחירות הארציות קיבלה ש"ס 16,600 קולות בעיריות ובמועצות מקומיות שבהן היא לא התמודדה בבחירות המקומיות (נוסף על המועצות האזוריות), ויהדות התורה קיבלה ברשויות שבהן לא התמודדה בזירה המקומית 15,121 קולות. עולה מכאן שבהשוואה בין רשויות שבהן הייתה התמודדות גם בבחירות המקומיות וגם בבחירות הארציות, הן בש"ס והן ביהדות התורה התקבלו בבחירות המקומיות בין 18,000 ל-19,000 קולות יותר. נתון זה מפתיע לנוכח ההנחה ששיעורי ההצבעה לבחירות המקומיות נמוכים יותר בכלל האוכלוסייה, ובמיוחד ברשויות החרדיות.
כדי להשוות בקלות בין הבחירות הארציות למקומיות בחרנו לבדוק את הנתונים ברשויות שבהן התמודדו המפלגות החרדיות בנפרד, ללא שיתוף פעולה עם מפלגות אחרות (לעניין זה רשימה משותפת של דגל התורה ואגודת ישראל אינה נחשבת שיתוף פעולה). כך, נמצאו 57 רשויות שבהן התמודדה ש"ס בבחירות המקומיות באופן עצמאי. מהן ב-41 רשויות קיבלה ש"ס מספר גבוה יותר של קולות בבחירות המקומיות (72%). שני הלוחות הבאים מציגים את הרשויות הבולטות שבהן נמצאו פערים במידת ההצלחה של ש"ס בבחירות המקומיות ובבחירות הארציות.
לוח 4. רשויות בולטות שבהן קיבלה ש"ס בבחירות המקומיות מספר ושיעור גבוהים יותר של קולות לעומת הבחירות לכנסת
לוח 5. רשויות בולטות שבהן קיבלה ש"ס בבחירות המקומיות מספר ושיעור נמוכים יותר של קולות לעומת הבחירות לכנסת
ראשית, מלוח 5 עולה כי מלבד אשקלון, כל הרשויות הבולטות שבהן קיבלה ש"ס מספר ושיעור נמוכים יותר של קולות בבחירות המקומיות הן רשויות חרדיות או רשויות שבהן יש ריכוז גבוה של חרדים, דוגמת בית שמש. נראה שהסיבה לכך היא בראש ובראשונה ההתמודדות של רשימות קהילתיות או עצמאיות ברשויות החרדיות הנוגסות בכוחה של ש"ס. לדוגמה, הראינו לעיל כי בעיר אלעד התמודדו בבחירות 2018 שתי רשימות מקומיות ספרדיות שהתחרו בש"ס. ככל הנראה, רבים ממצביעי הרשימות האלה מצביעים בזירה הארצית לש"ס, אך לא עושם זאת בזירה המקומית. גם בעמנואל ובמודיעין עילית התחרו בבחירות 2018 רשימות ספרדיות שהתחרו בש"ס. בביתר עילית, לעומת זאת, התחרו רשימות עצמאיות שאינן מזוהות עם הציבור הספרדי, ונראה שגם אלו נגסו בכוחה של ש"ס. הסבר נוסף מבוסס על שיעורי ההצבעה הנמוכים יותר בבחירות המקומיות בחלק מהרשויות החרדיות, ובמיוחד בבני ברק.
לעומת הריכוזים החרדיים שבהם איבדה ש"ס קולות לרשימות חרדיות מתחרות, בריכוזים שאינם חרדיים הצליחה ש"ס להגדיל את כוחה מאוד בבחירות המקומיות. נראה כי סיבה מרכזית לכך היא שברשויות שבהן הציבור החרדי-דתי הוא מיעוט, יש ציבור רחב יותר שמעוניין להצביע לש"ס כדי לשמור על הצביון היהודי. רשויות בולטות במיוחד הן גני תקווה וקריית אונו, שבהן קיבלה רשימת ש"ס המקומית פי 4 קולות בהשוואה למה שקיבלה ש"ס בבחירות הארציות. לא מפתיע שרשויות אלו הן מהרשויות הבודדות שבהן רשימת הבת של ש"ס לא נקראה כלל בשמה של המפלגה. בגני תקווה נקראה הרשימה "מאמינים באחדות" ובקריית אונו – "קהילה עם ערכים". בחלק מהרשימות האלה אף שובצו ברשימה מועמדים שאינן מזוהים במובהק עם ש"ס.
הממצאים בנוגע לרשימות של יהדות התורה דומים לאלו של ש"ס. מבין 25 רשויות שבהן התמודדו בבחירות המקומיות רשימות יהדות התורה ללא שיתוף עם מפלגות ארציות אחרות, ב-20 רשויות קיבלה יהדות התורה מספר גבוה יותר של קולות מבבחירות הארציות (80%). גם במקרה זה, הרשויות הבולטות שבהן קיבלה יהדות התורה יותר קולות בזירה הארצית הן בני ברק, ביתר עילית ומודיעין עילית. לעומת זאת, כפי שניתן לראות בלוח 6 להלן, הרשויות שבהן קיבלו רשימות של יהדות התורה שיעור גבוה יותר של קולות בבחירות המקומיות הן בעיקר רשויות בפריפריה או באזורים שבהם הציבור החרדי הוא מיעוט, דוגמת באר שבע, כרמיאל, נהריה, הרצליה וקריית אתא. כפי שהסברנו לעיל, מדובר למעשה ברשימות של דגל התורה שבדרך כלל לא נקראות בשם של המפלגה אלא בשם מקומי, והן מבוססות על נציגים מקומיים הפונים לקהל רחב ומגוון יותר מהקהל הסטנדרטי של מפלגת יהדות התורה.
לוח 6. רשויות בולטות שבהן קיבלה יהדות התורה בבחירות המקומיות מספר ושיעור גבוהים יותר של קולות לעומת הבחירות לכנסת
ממצא מעניין נוסף הבולט בלוח 6 הוא שבירושלים, אף שהיא ריכוז חרדי, הצליחה מפלגת יהדות התורה לזכות בבחירות המקומיות במספר קולות גבוה יותר מבבחירות הארציות. ככל הנראה, הסיבה לכך היא שבבחירות 2018 התמודדו למועצה בנפרד שתי הרשימות המרכיבות את יהדות התורה. נראה כי כאשר הסיעות החרדיות האלה מתחרות זו בזו הן מצליחות יותר להניע את קהל המצביעים שלהן לקלפי.
על רקע ממצאים אלו ראוי להעיר כי ייתכן שהממצאים שהוצגו לעיל בדבר שיעור הצבעה נמוך מעט יותר ברשויות החרדיות בבחירות המקומיות בהשוואה לבחירות לכנסת משקפים מאפיין ייחודי של אזורים שבהם הזהות החרדית של הרשות המקומית מובטחת, ולכן הציבור מרגיש פחות צורך לצאת להצביע, ואילו באזורים שבהם החרדים הם קבוצת מיעוט, ייתכן שהציבור החרדי רואה חשיבות גבוהה יותר בהצבעה בבחירות. מהנתונים שבידינו קשה לקבוע זאת בבירור.
כידוע, על פי תפיסת העולם המקובלת בעולם החרדי, הזירה הפוליטית מיועדת לגברים בלבד. כך, בתגובה לעתירה שהוגשה נגד מפלגות יהדות התורה וש"ס על שהן אינן משלבות נשים, אף כמועמדות, בבחירות לכנסת, השיבו המפלגות בפני יו"ר ועדת הבחירות כי "המפלגות פועלות, וזאת על פי ההלכה, בהפרדה ברורה בין גברים לנשים מטעמי צניעות. לגברים אצל המשיבה תפקיד אחד, ולנשים תפקיד אחר. אין בחלוקת תפקידים זאת כדי הדרת נשים, כדי הפליית נשים, או כדי לטעון כי נשים פחותות מגברים".תלם יהב, "ש"ס ויהדות התורה: אין לנו נשים כי 'תפקידן אחר'", ynet, 18.12.2012.
גם בבחירות לרשויות המקומיות סיעות בת של יהדות התורה וש"ס אינן משלבות נשים, אף כמועמדות, באופן גורף. גם רשימות חרדיות עצמאיות ממעטות לשלב נשים, אפילו רשימות המזוהות כמודרניות. אפילו במפלגת טוב, המזוהה עם החרדים העובדים, שהתמודדה בכמה רשויות בזירה החרדית בשנים 2013-2007, לא שובצו כלל נשים כמועמדות. הדוגמה היחידה להתמודדות של נשים ברשות מקומית חרדית הייתה בשנת 2013, אז התמודדה בעיר אלעד הרשימה "עיר ואם — אמהות למען אלעד", רשימה על טהרת הנשים החרדיות בראשות מיכל צ'רנוביצקי. הרשימה קיבלה 263 קולות ולא הצליחה להכניס נציגה למועצה.
כמו כן, ברשויות לא חרדיות שבהן מתגוררים חרדים יש כמה תקדימים למקרים שבהם נשים חרדיות התמודדו באופן עצמאי, או השתלבו ברשימות שאינן חרדיות. לעיתים, הן נאצלו לפרוש בשל לחצים מהחברה החרדית, ולעיתים התמודדו עד הסוף, אך בדרך כלל לא השתלבו כחברות מועצה.דוגמאות לנשים חרדיות שהתמודדו ברשימות למועצה הן אביבה חג'בי בנתיבות (2003 ו-2008), רחלי מורגנשטרן בפתח תקווה (2018) ומורן דעבול בראשון לציון בבחירות הקרובות (2024). דוגמה בולטת למועמדת שהסירה את מועמדתה היא רחלי איבנבוים, פעילה חברתית חרדית, ששובצה במקום השלישי ברשימת הבית היהודי בירושלים בבחירות 2013, אך נאלצה לפרוש בשל לחצים מתוך המגזר.
כדי לנהל את הרשות התנהלות שוטפת, לאחר הבחירות נדרש ראש הרשות הנבחר להקים קואליציה המבוססת על רוב של חברי מועצת הרשות המקומית. את התנהלות הרשימות החרדיות בנושא זה ניתן לחלק בין רשויות חרדיות, שבהן הקבוצות החרדיות השונות נדרשות להתנהל בינן ובין עצמן, ולין רשויות שאינן חרדיות, שבהן החרדים הם מיעוט הפועל מול קבוצת הרוב שאינה חרדית.
את סוגיית מבנה הקואליציה ברשויות החרדיות סקרתי בהרחבה במחקרי על הרשויות החרדיות.פינקלשטיין (לעיל הערה 1). כאן אציין בקצרה כי המפלגות החרדיות הארציות, שמהן כאמור מורכבות כמעט כל הרשימות החרדיות הנבחרות ברשויות אלו, מבקשות להגיע להסכמות ביניהן על זהות ראש הרשות וסגניו עוד בטרם הבחירות. במצב כזה ברור כי כל הרשימות המשויכות למפלגות האלה יהיו חברות לאחר הבחירות בקואליציה. המעניין הוא שבכל המקרים בעבר שבהם לא הצליחו המפלגות החרדיות להגיע להסכמות מראש, ולכן התנהלו בחירות סוערות על תפקיד ראש הרשות, לאחר הבחירות היו כל הרשימות הממסדיות שותפות בקואליציה. כך, הרשימות היחידות ברשויות החרדיות שהיו חברות באופוזיציה לאורך השנים הן רשימות של מפלגת בני תורה (הפלג הירושלמי) או רשימות עצמאיות שאינן מזוהות עם הממסד החרדי. נוכח העובדה שהבחירות הקרובות במגזר החרדי סוערות במיוחד, ובמרבית הרשויות החרדיות לא הצליחו המפלגות החרדיות הארציות להגיע למועמדים מוסכמים בטרם הבחירות, נראה ששאלת שיתוף כל הרשימות הממסדיות בקואליציה לאחר הבחירות תעמוד למבחן משמעותי.
אשר לרשויות לא חרדיות, אין מידע מסודר על היקף ההשתתפות של רשימות חרדיות בקואליציה, מכיוון שמשרד הפנים אינו אוסף את המידע על הרכבי הקואליציה ברשויות. במחקר שערכתי עם אסף הימן, בדקנו על בסיס בקשות חופש מידע את שיעור חברי המועצה החברים באופוזיציה בסוף שנת 2022 (ארבע שנים לאחר בחירות 2018) ב-50 העיריות הגדולות בישראל.אריאל פינקלשטיין ואסף הימן, סקירת נתוני רשויות מקומיות בישראל מראה עד כמה מצומצם כוחן של האופוזיציות, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2023. ניתוח המידע שהתקבל מלמד על 26 עיריות לא חרדיות שבהן היו חברות 35 רשימות חרדיות ממסדיות של ש"ס, דגל התורה, אגודת ישראל או שילוב ביניהן (בחלק מהעיריות הייתה יותר מרשימה חרדית ממסדית אחת). מתוך אלו, נכון לסוף שנת 2022, 28 רשימות היו חברות בקואליציה (80%).
למעשה, הנתון הממשי הנראה גבוה יותר. במחקרים קודמים עמדתי על הקושי בהגדרת אופוזיציה בשלטון המקומי ועל כך שלעיתים ישנן רשימות המוגדרות אופוזיציה באופן פיקטיבי, מתוך תיאום עם ראש הרשות, כדי לצמצם את סמכויותיה של האופוזיציה ה"אמיתית". דוגמה בולטת לכך היא החברות הרשמית של שתי רשימות חרדיות – ש"ס ודגל התורה – באופוזיציה בקריית אתא לאחר בחירות 2018, אף שיש אינדיקציות ברורות לכך ששתי הרשימות האלה לא היו בפועל אופוזיציה ממשית, ובישיבות המועצה הן הצביעו בדרך כלל עם ראש הרשות.ראש העיר עצמו כינה את החברות של הרשימות החרדיות באופוזיציה "סימבול". ראו זיו קריסטל, "ראש עיריית קריית אתא יעקב פרץ: "המילה אופוזיציה היא רק סימבול" ", פוסטה, 4.5.2021. להרחבה על סוגיית האופוזיציה בקריית אתא והמאבקים המשפטיים בנושא, ראו גם פינקלשטיין והימן (לעיל הערה 21) ובהפניות שם. גם בנהריה הסיווג הרשמי של רשימת ש"ס כאופוזיציה נראה מעט לא הולם את ההתנהלות בפועל. לעומת זאת, לארבע הרשימות האחרות שנמצאו באופוזיציה אכן היה חלק מהותי באופוזיציה העירונית: רשימות ש"ס בראשון לציון, בחדרה ובראש העין ולרשימת יהדות התורה בפתח תקווה. בראשון לציון הייתה סיעת ש"ס בקואליציה בחלק הראשון של הקדנציה והוצאה ממנה בעקבות סכסוך עם ראש הרשות, ובראש העין התפצלה סיעת ש"ס במהלך הקדנציה, ואחד מנציגיה חבר לקואליציה.
מיעוט הרשימות החרדיות החברות ממש באופוזיציה בשלטון המקומי משקף את התפיסה הפוליטית המקובלת של המפלגות החרדיות בזירה הארצית. בהיותן מיעוט הפועל בעיקר לקידום האינטרסים של המגזר שהוא מייצג, למפלגות החרדיות יש פחות עניין להיות באופוזיציה, והן עושות זאת בדרך כלל רק בלית ברירה. על כך יש להוסיף שבזירה המקומית האופוזיציה מתאימה בעיקר למועמדים המבקשים להציב אלטרנטיבה עקרונית לראש הרשות, מתוך שאיפה להחליף אותו, אך לרשימות סקטוריאליות יש פחות צורך בכך, ולכן הן מתמקדות בעבודה עם ראש הרשות הנבחר. על רקע העובדה שהקואליציות בשלטון המקומי בכלל רחבות למדי,פינקלשטיין והימן (לעיל הערה 21). מובן עוד יותר מדוע כמעט שאין בנמצא רשימות חרדיות החברות באופוזיציה העירונית.
על חשיבותה של הפוליטיקה המקומית בחברה החרדית ניתן ללמוד גם משיעור חברי הכנסת החרדים שיש להם רקע פוליטי (ראש רשות או חבר מועצה) בשלטון המקומי. הלוח והתרשים הבאים מציגים מידע על מספרם ושיעורם של חברי הכנסת משנת 1977 שהם בעלי רקע פוליטי בשלטון המקומי, לפי מפלגה.כדי שלא לעסוק במפלגות קטנות מדי (מדגם קטן של חברי כנסת), מוצגים נתונים רק על מפלגות שיוצגו בכנסת לפחות עשר שנים. כמו כן, בשני מגזרים – הציבור הערבי והציבור הדתי-לאומי – איחדתי את כלל המפלגות שייצגו את המגזרים האלה לאורך השנים, ללא הפרדה בין המפלגות למיניהן. המפלגות הדומיננטיות שתחת הכותרת "מפלגות ערביות" הן בל"ד, תע"ל, רע"ם, חד"ש ומד"ע. המפלגות הדתיות-לאומיות החליפו שמות לאורך השנים, אך בעיקרן הן מושתתות על המפד"ל/הבית היהודי וסיעת תקומה שבאיחוד הלאומי, וכיום "הציונות הדתית". אשר למפלגת יהדות התורה, מפלגה זו מורכבת משתי סיעות, אגודת ישראל ודגל התורה, והן מתמודדות יחד מבחירות 1992. עד 1992 התמודדה אגודת ישראל בכל מערכות הבחירות, וב-1988 התמודדה גם דגל התורה (בנפרד). בשנים 1992-1977 נחשבו סיעות אלו חברות ביהדות התורה. הנתונים מתייחסים רק לחברי כנסת שכיהנו בעת היבחרה של הכנסת (תחילת קדנציה).המידע המוצג כאן והמתודולוגיה שעל בסיסה הוא נאסף מובאים בהרחבה בסקירה מחקרית ממוקדת שפרסמתי בנושא. ראו אריאל פינקלשטיין, השלטון המקומי כמקפצה לכנסת: סקירת נתונים, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2023.
לוח 7. חברי הכנסת (בעת היבחרה) שהם בעלי רקע פוליטי בשלטון המקומי, לפי מפלגה (2022-1977)
תרשים 4. שיעור חברי הכנסת (בעת היבחרה) שהם בעלי רקע פוליטי בשלטון המקומי, לפי מפלגה (2022-1977) (ב-%)
שתי המפלגות שבהן יש דומיננטיות מובהקת לנציגים מהשלטון המקומי לאורך השנים הן המפלגות החרדיות: ש"ס ויהדות התורה. לכמעט מחצית מחברי הכנסת שייצגו את המפלגות האלה יש רקע בשלטון המקומי. כאמור, בנתונים שבבסיס התרשים חבר כנסת שכיהן בכמה כנסות נספר רק פעם אחת, כמו חבר כנסת שכיהן בכנסת אחת. אך גם אם נספור את מספר המושבים, כלומר, את מספר הפעמים שבהן נבחר כל חבר כנסת, תתקבל אותה המגמה: לפי חישוב זה, מבין כל 141 המושבים של ש"ס לאורך השנים, 69 אוישו על ידי בעלי רקע בשלטון המקומי (49%), ומבין 95 המושבים של יהדות התורה לאורך השנים, 48 אוישו על ידי בעלי רקע בשלטון המקומי (51%). בכנסת הנוכחית שיעור חברי הכנסת החרדים בעלי רקע בשלטון המקומי גבוה במיוחד: שבעה מתוך 11 נציגי ש"ס (64%) הם בעלי רקע בשלטון המקומי, וכן שישה מתוך שבעה נציגי יהדות התורה (86%, רק לישראל אייכלר אין עבר בשלטון המקומי).נוסף על כך, מבין שלושת חברי הכנסת ה"נורווגים" של ש"ס (שלא נמנו בחישוב משום שנכנסו לכנסת לאחר תחילת הקדנציה) לאחד יש רקע בשלטון המקומי, ומבין שלושת חברי הכנסת ה"נורווגים" של יהדות התורה לשניים יש רקע בשלטון המקומי. נוסף על כך, בקרב חברי הכנסת של ש"ס לאורך השנים שאין להם רקע בשלטון המקומי רבים היו ראשי מועצות דתיות מטעם המפלגה, תפקיד שיש בו אלמנטים של נבחר ציבור מקומי, ואם כך, במידה מסוימת ניתן לומר שהמספרים גבוהים אף יותר.לדוגמה, בכנסת הנוכחית מכהנים במפלגת ש"ס ארבעה חברי כנסת שלא היו בעבר חברי מועצה או ראשי רשויות בשלטון המקומי, אך שניים מהם היו ראשי מועצות דתיות (יעקב מרגי ויואב בן צור).
השיעור הגבוה של חברי כנסת במפלגות החרדיות שהם בעלי רקע בשלטון המקומי הוא תוצאה של החיבור העמוק בין המפלגות הארציות לרשימות המקומיות בפוליטיקה החרדית, חיבור שהוא הדוק הרבה פחות במפלגות אחרות. כפי שהסברנו לעיל, הרשימות המקומיות החרדיות הן מעין שלוחה של המפלגות הארציות והממסד החרדי בכללותו, ובדרך כלל נציגיהן אף ממונים על ידו. כמו כן, נראה שמכיוון שנתיבי הקריירה הבולטים של חברי כנסת במפלגות אחרות, כמו רקע ביטחוני, אקדמי, תקשורתי או משפטי, רלוונטיים פחות למנהיגי ציבור בחברה החרדית, השלטון המקומי נעשה אפיק משמעותי יותר לטיפוחם של חברי כנסת חרדים.