רשימות הבת - כוחן של המפלגות הארציות בשלטון המקומי: סקירת נתונים
לאורך השנים חלה ירידה משמעותית בכוחן של רשימות המשויכות למפלגות ארציות המתמודדות בזירה המקומית. בבחירות האחרונות, שנערכו ב-2018, היוו רשימות אלו 28% מהרשימות שהתמודדו בבחירות והן זכו ב-34% מהמנדטים. המפלגות הארציות הבולטות בשלטון המקומי בבחירות 2018 הן הליכוד (213 מנדטים), ש"ס (145 מנדטים) ויהדות התורה (115 מנדטים).
Photo by Tomer Neuberg/Flash90
סקירה זו מבקשת למפות באופן נרחב את תופעת רשימות הבת בבחירות המקומיות, היינו רשימות המועמדים הקשורות למפלגות הארציות, כדי לשקף את נוכחות המפלגות הארציות במישור המקומי בישראל. אלו הם הממצאים העיקריים העולים מהסקירה:
* לאורך השנים חלה ירידה הדרגתית בכוחן של רשימות הבת, ובבחירות 2018 הן היו 25% מהרשימות המתמודדות וזכו ב-34% מהמנדטים ו-41% מהקולות. תופעת רשימות הבת ברשויות הערביות שולית למדי (8% מהרשימות ו-8% מהמנדטים).
* רשימת בת מצליחה בממוצע יותר מרשימה עצמאית (רשימה ללא זיקה למפלגה ארצית): בבחירות 2018 הצליחו 81% מרשימות הבת לזכות לפחות במנדט אחד, לעומת 66% מהרשימות העצמאיות. מספר המנדטים הממוצע של רשימות הבת עומד על 1.9 בהשוואה ל-1.2 בקרב הרשימות העצמאיות.
* המפלגות הארציות הבולטות בשלטון המקומי הן הליכוד (213 מנדטים בבחירות 2018), ש"ס (145 מנדטים) ויהדות התורה (115 מנדטים). שלוש מפלגות אלו גדלות בהדרגה מאז בחירות 2008, והן זוכות בשיעור המנדטים הממוצע הגבוה ביותר לרשימה (יהדות התורה – 2.6; הליכוד וש"ס – 2.1).
* לרשימות הבת יש אפשרות להתמודד מתוך אזכור השם או האות של המפלגה הארצית, אך הן אינן מחויבות בכך. ככלל, ניתן לראות שבבחירות 2018 במפלגות גוש הימין רמת הזיהוי עם המפלגה הארצית הייתה גבוהה בהרבה מאשר בגוש המרכז-שמאל. הזיהוי הגבוה ביותר היה ברשימות הבת של ישראל ביתנו: 95% מהן התמודדו מתוך שימוש בשם ובאות של המפלגה הארצית. מנגד, ברשימות הבת של מפלגת העבודה רק 8% מהרשימות התמודדו כאשר הן משתמשות בשם והאות של המפלגה, ו-77% התמודדו ללא השם וללא האות.
* שיעור הנשים מבין חברי המועצה הנבחרים גבוה בהרבה ברשימות עם זיקה למפלגות גוש המרכז–שמאל (לא כולל המפלגות הערביות). הייצוג הנשי המקומי הגבוה ביותר הוא במפלגת מרצ – 44%, והנמוך ביותר הוא במפלגות החרדיות – 0%.
על פי חוקי הבחירות לרשויות המקומיות, רשימה המתמודדת בבחירות למועצת הרשות המקומית יכולה לפעול מתוך זיקה ארגונית-פורמלית למפלגה המיוצגת בכנסת (להלן: מפלגה ארצית) המפלגה הארצית מוגדרת "סיעת האם" ומממנת את רשימת הבת בבחירות. התמודדות בזיקה למפלגה ארצית אפשרית בעיריות ובמועצות המקומיות, אך לא במועצות האזוריות. הסיבה לכך היא שבמועצות האזוריות הבחירות למועצה מתנהלות בשיטה שונה: בעוד שבעיריות ובמועצות מקומיות נבחרות רשימות למועצת הרשות המקומית בדומה למתכונת של הבחירות לכנסת, במועצות האזוריות הבחירות למועצה נעשות ברמה היישובית, כך שכל יישוב בוחר מכסה של נציגים שנקבעה לו המייצגת אותו במועצה. בשל כך בסקירה זו נתייחס אך ורק לעיריות ולמועצות מקומיות.
בתקופת קום המדינה התקיימה בישראל זיקה הדוקה מאוד בין רשימות מקומיות ובין המפלגות הארציות, אולם חוקרים שונים הצביעו על תהליך הדרגתי לאורך השנים של ירידת כוחן של המפלגות הארציות במישור המקומי.אברהם בריכטה, "הדומיננטיות של הרשימות העצמאיות בשלטון המקומי בישראל", מדינה וחברה 5 (1) (2005), עמ' 977–984; הני זובידה ולירון לביא, "תהליך הדעיכה של המפלגות הארציות בבחירות המקומיות: תרגיל 'הודיני' או רציונליות לשמה?", בתוך: איתי בארי וערן רזין (עורכים), דמוקרטיה מקומית בישראל: ביזור, מקומיות, השתתפות ופוליטיקה מקומית, כרך ב, ירושלים: מחקרי פלורסהיימר, 2005, עמ' 126–146. לתהליך זה תרמו ככל הנראה חוק הבחירה הישירה בבחירות המקומיות, ההפרדה בין יום הבחירות לרשויות המקומיות ובין יום הבחירות הארציות (עד שנות ה־70 מועד הבחירות היה זהה), שינויים בתרבות הפוליטית והיחלשות כללית של המפלגות הגדולות בישראל. ועם זאת, כפי שנראה בסקירה זו, המפלגות הארציות הן עדיין שחקן משמעותי במישור המקומי, ולפיכך ישנה חשיבות לנתח את כוחן היחסי ואת המאפיינים של פעילותן בזירה המקומית.אריאל פינקלשטיין, השלטון המקומי בישראל: רקע כללי, סוגיות ליבה ואתגרים, מחקר מדיניות 157, ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2020, עמ' 37–38.
לתהליך ירידת כוחן של המפלגות הארציות במישור המקומי היו השפעות שונות, שחלקן נחשבות לחיוביות וחלקן לשליליות. החוקרים המדגישים את הצדדים החיוביים של התהליך טוענים שהוא הצמיח פוליטיקה מקומית שדאגתה העיקרית היא רווחת התושב ואיכות החיים והסביבה. לטענתם, במצב החדש הבוחר המקומי שוקל שיקולים ענייניים בבחירות המקומיות, ולא שיקולים של אידאולוגיה כלל-ארצית שלכאורה אינה רלוונטית, וכך גם פועלים נבחרי הציבור המקומיים.אברהם בריכטה, "אל תזילו דמעה: היחלשות המפלגות בשלטון המקומי", בתוך: דני קורן (עורך), קץ המפלגות: הדמוקרטיה הישראלית במצוקה, תל אביב: הוצאת קו אדום, 1998, עמ' 263–273; נעמי הימיין-רייש, "פוליטיקה מקומית וארצית", פרלמנט 60 (2008). מנגד, יש שהצביעו על היבטים שליליים שתהליך זה טמן בחובו: היעדר יציבות של הרשימות המקומיות ותחלופה רבה של הרשימות בין בחירות לבחירות, ובעקבות זאת היעדר אחריותיות – תגמול או הענשה – של רשימות לפי תפקודן. נטען גם כי צמצום כוחן של המפלגות במישור המקומי פוגע במוסד המפלגה: הניסיון ההיסטורי והמבט ההשוואתי מלמדים שנוכחות של מפלגות בזירה המוניציפלית מספקת להן בסיסים ארגוניים מקומיים המסייעים לגייס פעילים, וזירה זו היא חממה שבה פוליטיקאים צומחים וצוברים ניסיון חשוב.אסף שפירא, "לחשוב מחוץ לארגז", תלם 2, 2018. לפי טיעון אחר, רשימות מקומיות בעלות זיקה למפלגות הארציות יכולת לתווך בצורה טובה יותר את האינטרסים המקומיים לזירת קבלת ההחלטות הארצית.
בסקירה זו נבקש לבחון את המגמות המרכזיות בהיקפן, כוחן ואופיין של רשימות הבת בשלטון המקומי לאורך שני העשורים האחרונים.
הזיקה הארגונית-פורמלית בין רשימות המתמודדות בבחירות המקומיות ובין מפלגות המיוצגות בכנסת מתקיימת דרך קשרי מימון במהלך מערכת הבחירות. בהתאם לזאת, ניתן להבחין בין שלושה סוגים מרכזיים של רשימות המתמודדות בבחירות:
1. רשימת בת המורכבת מסיעה אחת:מבחינה חוקית יש היבטים מורכבים יותר של הבחנה בין רשימות ובין סיעות, אך בשל הנוחות איננו מתייחסים אליהם במסמך הזה. רשימה המתמודדות בזיקה למפלגה ארצית אחת המשמשת סיעת האם שלה.
2. רשימה מקומית/עצמאית המורכבת מסיעה אחת: רשימה המורכבת מסיעה אחת בלבד שאין לה כל זיקה למפלגה ארצית.
3. רשימת מועמדים משותפת: רשימה המורכבת ממספר סיעות (במרבית המקרים: שתי סיעות). מבחינת הזיקה למפלגות הארציות, ניתן חלק את רשימות המועמדים המשותפות לשלושה סוגים:
- רשימת מועמדים משותפת המורכבת מסיעות בת בלבד (ללא סיעות עצמאיות).
- רשימה מועמדים משותפת המורכבת מסיעות עצמאיות בלבד (ללא סיעות בת).
- רשימת מועמדים משותפת המורכבת משילוב בין סיעת בת (אחת או יותר) ובין סיעה מקומית (אחת או יותר).
רשימות המועמדים המשותפות, משלושת הסוגים גם יחד, הן שיעור קטן מכלל הרשימות. כך לדוגמה, בשנת 2018 מתוך 1,850 רשימות שהתמודדות במערכת הבחירות רק 73 (4%) היו רשימות מועמדים משותפות, והן זכו ב-8% מסך המנדטים. בשל כך, על מנת שלא להלאות עם הגדרות ספציפיות מדי, מכאן והלאה נתייחס לכל רשימה שיש לה זיקה כלשהי למפלגה ארצית אחת לפחות כאל "רשימת בת" (ובכלל זה גם רשימות מועמדים משותפות המורכבת מסיעת בת אחת) ואילו לרשימה שאין לה זיקה מימונית כלשהי למפלגה ארצית נתייחס כאל "רשימה עצמאית".
המידע המוצג בסקירה זו על הזיקה של הרשימות המקומיות למפלגות הארציות מבוסס ברובו על מידע שנאסף על כלל הרשימות מתוך דוחות מימון הבחירות שפרסם משרד מבקר המדינה לאחר כל אחת ממערכות הבחירות בשנים 2003, 2008, 2013 ו-2018.נתוני 2018 נמסרו לנו ממשרד מבקר המדינה בקובץ אקסל. נתוני הבחירות הקודמות נדלו באופן פרטני מהדוחות המפורטים של המבקר. המידע הקיים אצל המבקר על בחירות 2003 הוא כללי מאוד (חלוקה לרשימות בת ורשימות עצמאיות), ורק החל מבחירות 2008 ניתן לסווג כל רשימת בת לפי המפלגה הארצית שאליה היא משתייכת ועימה היא קיימה קשרי מימון. המידע מפרסומי מבקר המדינה הוצלב עם שלל נתונים שאספנו על תוצאות הבחירות, ובראשם מספר המנדטים של כל רשימה, מספר הקולות, מינם של נבחרי הרשימות והשתייכותם למפלגות הארציות. אופן הפרסום של תוצאות הבחירות איננו אחיד בין השנים, ומשום כך מידע זה מבוסס על אגרגציה של מקורות מידע שונים: קבצים שפרסם משרד הפנים ומידע שהתפרסם ב"ילקוט הפרסומים" הרשמי של מדינת ישראל (רשומות).תודתנו נתונה ליובל יעקוב ברטוב על הסיוע באיסוף ובארגון הנתונים.
תרשים 1 בוחן את הכוח היחסי של רשימות הבת בשלטון המקומי מתוך התייחסות לשיעור רשימות הבת בקרב הרשימות המתמודדות בבחירות ולמידת ההצלחה שלהן כפי שהתבטאה בשיעור המנדטים (מושבים במועצה) ובשיעור הקולות שהן קיבלו.
תרשים 1. הכוח היחסי של רשימות הבת בבחירות לשלטון המקומי, מתוך כלל הרשימות המתמודדות, כלל המנדטים וכלל הקולות, בחירות 2003–2018
התרשים מלמד על ירידה הדרגתית בכוחן היחסי של רשימות הבת בשני העשורים האחרונים. בשנת 2003 שיעור רשימות הבת שהתמודדו בבחירות עמד על 36% מכלל הרשימות המתמודדות, ובשנת 2018 הוא עמד על 25% (462 רשימות בת מתוך 1,850 רשימות שהתמודדו בשנת 2018). בדומה, שיעור המנדטים של רשימות הבת ירד מ-41% בשנת 2003 ל-34% בשנת 2018 (893 מנדטים מתוך 2,601 בשנת 2018), ושיעור הקולות שלהן ירד מ-47% בשנת 2003 ל-41% בשנת 2018 (1.4 מיליון קולות מתוך 3.4 מיליון קולות בשנת 2018).
חשוב לציין כי תופעה זאת, של זיקה חלשה בין רשימות מקומיות ומפלגות ארציות הינה ייחודית לישראל, ופחות מקובלת במדינות אחרות. גדעון רהט ועופר קניג בחנו את מידת הזיקה בין הרשימות המקומיות והמפלגות הארציות בערים גדולות ב-18 מדינות מפותחות, ומצאו כי ברובן (11 מתוך 18), רשימות המזוהות עם המפלגות הארציות זכו במעל מ-90% מהמנדטים ובעוד 5 מדינות זכו הרשימות המזוהות עם מפלגות ארציות בשיעור של בין 75% ל-90% מהמנדטים. מלבד ישראל, קנדה הייתה המדינה היחידה שבה הרשימות המזוהות עם מפלגות ארציות לא זכו במרבית המנדטים.Rahat, Gideon and Ofer Kenig. 2018. Chapter 4: 'The Presence and Success of National-Level Parties in Local and Regional Elections'. Party Politics to Personalized Politics? Party Change and Political Personalization in Democracies. Oxford Academic, 68-90.
תופעה נוספת, שניתן ללמוד עליה מתרשים 2, היא שאף שכמכלול כוחן של רשימות הבת בישראל חלש יותר מכוחן של הרשימות העצמאיות, הרי שכוחה של רשימת בת בודדת גבוה יותר מכוחה של רשימה עצמאית בודדת. זאת הסיבה שכוחן היחסי של רשימות הבת, כפי שמתבטא בשיעור המנדטים ושיעור הקולות, גבוה יותר משיעורן של רשימות הבת המתמודדות. נוסף על כך העובדה ששיעור הקולות של רשימות הבת גבוה יותר משיעור המנדטים מלמדת שרשימות הבת נוטות לקבל מנדטים בממוצע ברשויות גדולות יותר, שבהן השווי של מנדט בקולות גדול יותר. תרשים 2 ותרשים 3 מציגים מידע מפורט יותר על הצלחתן של רשימות הבת שהתמודדו בבחירות בהשוואה לרשימות עצמאיות.
תרשים 2. שיעור הרשימות שזכו לפחות במנדט אחד מבין הרשימות שהתמודדו, לפי סוג הרשימה, בחירות 2003–2018
תרשים 3. מספר המנדטים הממוצע לרשימה שהתמודדה בבחירות, לפי סוג הרשימה, בחירות 2003–2018
* הממוצע הוא מתוך כלל הרשימות, אף כאלה שלא זכו במנדט.
מהנתונים עולה כי שיעור גבוה יותר של רשימות בת מצליחות להכניס מנדט למועצת הרשות המקומית, ובהתאם גם מספר המנדטים הממוצע של רשימות בת גבוה יותר. כמו כן ניתן לראות שמגמה זאת התחזקה לאורך השנים, כך שבשנת 2018 הפער בין רשימות הבת לרשימות העצמאיות היה הגבוה ביותר. אפשר להציע שתי השערות לקשר זה: מחד גיסא, ניתן לטעון שההצלחה היחסית של רשימות הבת נובעת מהמימון שהן זוכות לו מהמפלגות הארציותטיעון ספציפי יותר מתייחס לכך שכללי המימון של רשימות בת שונים מאלו של רשימות עצמאיות באופן שלטענת מבקר המדינה יש בו פגיעה בשוויון, לרעת הסיעות המקומיות. ראו למשל מבקר המדינה, דוח על תוצאות ביקורת חשבונות סיעות האם שהשתתפו בבחירות לרשויות המקומיות באוקטובר 2018, 2021, עמ' 24–25. וכן מהתמיכה הציבורית שהמפלגות הארציות מעניקות. מאידך גיסא, ייתכן שהמפלגות הארציות בוחרות מלכתחילה לתמוך ברשימות שהן מזהות שיש להן סיכוי טוב להצליח בבחירות.
בתרשים 1 הצגנו את כוחן היחסי של רשימות הבת מבלי להפריד לסוגים שונים של רשויות. לצד זאת, יש חשיבות רבה בניתוח נפרד של כוחן ברשויות הערביות וברשויות היהודיות. בהקשר זה חשוב לציין שאף שברשויות הערביות מתגוררים 15% מתושבי העיריות והמועצות המקומיות, הרשויות הערביות הן 39% ממספר העיריות והמועצות המקומיות (81 מתוך 201) ו-33% מסך המנדטים מחולקים ברשויות אלה.
תרשים 4. הכוח היחסי של רשימות הבת בבחירות לשלטון המקומי, מתוך כלל הרשימות המתמודדות, כלל מנדטים וכלל הקולות, בחירות 2003–2018
ברשויות הערביות כוחן היחסי של רשימות הבת נמוך מאוד, ובשנת 2018 הוא הגיע לשפל של 8% מהרשימות ו-8% מהמנדטים. הדבר מלמד גם כי רשימת בת ממוצעת ברשויות הערביות אינה מגיעה להישגים גבוהים מאלו של רשימה עצמאית. ממצא זה משקף ככל הנראה את העובדה שהשלטון המקומי הערבי הוא חמולתי באופיו, כך שהוא מבוסס על כוחן של קהילות משפחתיות-מקומיות שהזיקה שלהן למפלגות הארציות חלשה למדי.
לעומת זאת, ברשויות היהודיות כוחן של רשימות הבת חזק יותר, ובבחירות 2018 רשימות הבת היו 38% מהרשימות המתמודדות והן זכו ב-47% מהמנדטים ברשויות אלו. עולה מכאן שעל אף הירידה בכוחן של רשימות הבת לאורך השנים, הרי ברשויות יהודיות הן עדיין שחקן חשוב מאוד בפוליטיקה המקומית ששולט כמעט במחצית מהמושבים במועצות הרשויות המקומיות.
ניתוח הרשויות היהודיות לבדן מלמד גם הוא על פערים ניכרים בין רשימות בת לרשימות עצמאיות: רשימת בת ברשויות היהודיות זכתה בממוצע בשנת 2018 ב-2.1 מנדטים בהשוואה ל-1.4 בקרב הרשימות העצמאיות, ו-84% מרשימות הבת ברשויות היהודיות זכו לפחות במנדט אחד בהשוואה ל-65% מהרשימות העצמאיות.
רשימות בת המתמודדות בבחירות המקומיות יכולות לקרוא לעצמן בשמה של המפלגה הארצית המשמשת סיעת האם שלהן,ניתן גם לתת שם שבו מוזכר שם המפלגה, אך מוזכרים גם היבטים נוספים. לדוגמה, בשנת 2018 התמודדה בבני ברק רשימת בת של הליכוד ששמה היה "הליכוד, צעירי בני ברק ותושבי השכונות בראשות יעקב וידר". אך הן אינן מחויבות בכך, והן יכולות לבחור שם שאינו מעיד על הקשר שלהן עם המפלגה הארצית. ממד נוסף של זיהוי אפשרי עם המפלגה הארצית מתבטא באות של הרשימה בקלפי, שגם הוא נתון לבחירה. לשם דוגמה, רשימות בת של הליכוד יכולות לבחור לעצמן את האותיות מחל, המזוהות עם המפלגה במישור הארצי, אך הן אינן מחויבות בכך. ההכרעה לגבי הכינוי והאות של הרשימה היא משמעותית: התמודדות של רשימת בת תחת הכינוי והאות הרשמיים של המפלגה משקפת לתושב זיקה פומבית גבוהה יותר למפלגה הארצית מאשר התמודדות ללא הכינוי והאות, שיש בה ממד של טשטוש הזיקה בין הרשימה המקומית למפלגה הארצית. תרשים 5 בוחן את המגמה בנושא זה החל משנת 2008, מתוך חלוקת רשימות הבת לשלוש קטגוריות: רשימות בת עם זהות ארצית מלאה – רשימות שעשו שימוש גם בכינוי וגם באות של המפלגה הארצית; רשימות בת עם זהות ארצית חלקית – רשימות שעשו שימוש בכינוי או באות (אחד מהם בלבד) של המפלגה הארצית; ורשימות בת ללא זהות ארצית – רשימות שאינן מכונות בשם המפלגה הארצית ולא עשו שימוש באות שלה.
תרשים 5. רשימות הבת, לפי מידת הזהות עם המפלגה הארצית, בחירות 2003–2018
התרשים מלמד על כך שמרבית רשימות הבת מתמודדות מתוך שימוש בזהות של המפלגה הארצית, אך ניתן לראות מגמה מעניינת בין בחירות 2013 לבחירות 2018 של עלייה בטשטוש הזיקה למפלגה הארצית – שיעור רשימות הבת ללא זהות ארצית עלה מ-17.5% ל-27%.
עד כה ניתחנו את רשימות הבת כמכלול, ללא הפרדה בין המפלגות השונות שהן משתייכות אליהן. מכאן והלאה נבחן את הנתונים בחלוקה בין המפלגות הארציות השונות. כאמור, ההתייחסות שלנו לרשימות בת מבוססת על קשרי מימון של רשימה עם מפלגה ארצית אחת או יותר. ועם זאת, לצורך חישוב כוחן של המפלגות הארציות בשלטון המקומי בחרנו להוסיף רשימות מקומיות שגם הכינוי שלהן וגם האות שלהן הם של מפלגה ארצית, אף שמסיבות כלשהן, ארגוניות או טכניות, רשימות אלו אינן מוגדרות באופן רשמי כרשימות בת (מספר הרשימות הללו אינו גבוה ועמד על 15–32 לאורך השנים).על מנת להשתמש בשם של מפלגה ארצית או באות שלה, רשימה מקומית מחויבת לקבל את הסכמת המפלגה הארצית. הסיבה שרשימות אלו אינן מוגדרות באופן רשמי כסיעות בת יכולה להיות קשורה להחלטות מימון כלשהן של המפלגה הארצית, אך הזיקה שלהן למפלגה הארצית ברורה לחלוטין.
בניתוח המפלגות בחרנו לאחד כמה מהן: מפלגות דגל התורה ואגודת ישראל מתמודדות בזירה הארצית ביחד ברשימה אחת משותפת ששמה יהדות התורה, אך בזירה המקומית אין להן דפוס פעולה אחיד: לעיתים הן מתמודדות ביחד ולעיתים בנפרד. בשל כך, כל רשימה מקומית המזוהה עם אחת ממפלגות אלו או עם שתיהן, מוגדרת אצלנו כמפלגה של יהדות התורה. בדומה לכך, אף המפלגות המייצגות את הציבור הדתי-לאומי (הבית היהודי/המפד"ל והאיחוד הלאומי-תקומה) התמודדו לעיתים ביחד ולעיתים בנפרד, ולכן כדי שנוכל לנתח אותן בצורה אחידה לאורך השנים בחרנו להגדיר אותן כמפלגה אחת.
הנתונים בלוח 1 להלן מציגים את סך הרשימות שהתמודדו מטעמה של כל מפלגה ארצית בשלוש מערכות הבחירות האחרונות, וסך המנדטים הסופי של כל מפלגה ארצית. במקרה של רשימה המורכבת מכמה סיעות, הרי הרשימה יכולה להופיע יותר מפעם אחת בלוח, אך המנדטים חולקו לפי השיוך הסיעתי הפנימי. לדוגמה, רשימה משותפת של יש עתיד ומרצ שזכתה בשלושה מנדטים תוגדר גם כרשימה של יש עתיד וגם כרשימה של מרצ, אולם כל מפלגה תקבל את סך המנדטים היחסי שלה לפי זהות חברי המועצה הנבחרים. ייתכן שמרצ תקבל מנדט אחד ויש עתיד תקבל שני מנדטים, וכן להפך, לפי העניין.בחנו את זהות הנבחרים באופן פרטני בכל רשימה (במקרה של רשימת מועמדים משותפת המורכבת מסיעת בת וסיעה עצמאית, פוצלו המנדטים של הסיעה העצמאית מאלו של סיעת הבת, כך שהם אינם מופיעים בלוח). הסיבה לכך היא שבניגוד לכנסת, בשלטון המקומי לא חויבו עד כה רשימות המורכבות מכמה סיעות להצהיר על ההשתייכות הסיעתית של כל מועמד בנפרד. תיקון חקיקה משנת 2023 לסעיף 35(ז) לחוק הרשויות המקומיות (בחירות), התשכ"ה–1965 קבע כי החל מבחירות 2024 תהיה חובה כזאת. לגבי בחירות 2018 בחרנו להציג גם את סך הקולות הכולל שקיבלו הרשימות של כל מפלגה, וכן את מספר המנדטים הממוצע לרשימה.במקרה של רשימות מועמדים משותפות פיצלנו את הקולות בין המפלגות. בספירת הקולות נחשבים גם קולות של רשימות שלא זכו במנדטים. כאשר מוגשת רשימה אחת בלבד לא מתקיימות בחירות למועצת הרשות המקומית, כך שישנה חלוקת מנדטים, אך אין קולות. בשנת 2018 הדבר התרחש בחמש רשויות מקומיות: קריית יערים, רכסים, בוקעאתא, מעלה אפרים, ע'ג'ר. מכיוון שכל הרשויות הללו קטנות מאוד (הגדולה שבהן היא רכסים, שבשנת 2019 מנתה 12,000 תושבים, שחלקם אינם בעלי זכות בחירה) הרי ההשפעה על הנתונים מינורית יחסית. להלן נתמקד בעיקר בניתוח מספר המנדטים, ולכן בתרשים 6 מוצגת השוואה ממוקדת בין מספר המנדטים של כל מפלגה בבחירות 2013 ובחירות 2018. בהקשר זה נעיר כי בניגוד לכנסת, שבה מספר המנדטים המחולקים בין המפלגות הוא אחיד וקבוע (120), בשלטון המקומי מספר המנדטים בכלל הרשויות המקומיות משתנה ועולה מבחירות לבחירות. הסיבה לכך היא שמספר חברי המועצה בכל מועצה מקומית ועירייה נגזר ממספר התושבים ברשות,מספר חברי המועצה נע מ-9 חברי מועצה במועצות המקומיות הקטנות, ועד 31 חברי מועצה בעיריות הגדולות בישראל. השינוי במספר חברי המועצה נעשה בידי שר הפנים, וכשיש רשות מקומית שמספר תושביה גדל, שר הפנים קובע בצו את הצורך בהגדלת מספר חברי המועצה. וכן שמספר הרשויות שהשתתפו בבחירות גדל לאורך השנים. כך, בשנת 2008 היה סך כולל של 2,130 מנדטים, בשנת 2013 היו 2,476 מנדטים, ובשנת 2018 היו 2,601 מנדטים.
לוח 1. כוחן של המפלגות הארציות בשלטון המקומי: רשימות, מנדטים וקולות, לפי מפלגה ארצית, בחירות 2008–2018
תרשים 6. מספר המנדטים של המפלגות הארציות המרכזיות בשלטון המקומי, בחירות 2013 ובחירות 2018
ניתוח נתוני בחירות 2018 מראה כי המפלגות הארציות החזקות בשלטון המקומי הן הליכוד, ש"ס ויהדות התורה. שלוש המפלגות הללו הן המפלגות היחידות שעברו את סך 100 המנדטים, והליכוד אף עברה את סך 200 המנדטים. הליכוד היא גם המפלגה היחידה שהתמודדו מטעמה יותר מ-100 רשימות (101), ולאחריה בולטות המפלגות הדתיות-לאומיות (72) ש"ס (70) ומפלגת העבודה (52). כוחן של הליכוד, ש"ס ויהדות התורה בשלטון המקומי נובע לא רק מריבוי רשימות המתמודדות מטעמן אלא גם מההצלחה היחסית של הרשימות הללו: הרשימות של יהדות התורה זוכות בממוצע ב-2.6 מנדטים ושל הליכוד וש"ס ב-2.1 מנדטים, גבוה מכל המפלגות האחרות.
באופן כללי, מפלגות הימין חזקות יותר בשלטון המקומי: בבחירות 2018 מפלגות הימין, ובהן הליכוד, יהדות התורה, ש"ס, הבית היהודי/האיחוד הלאומי וישראל ביתנו זכו ב-629 מנדטים, בהשוואה ל-249 מנדטים שבהם זכו מפלגות גוש המרכז-שמאל והערבים. כאמור, ברשויות הערביות יש שיעור נמוך של רשימות בת, ובהתאם לכך גם כוחן של המפלגות הערביות בשלטון המקומי נמוך יחסית. עם זאת, מעניין לציין שלמפלגות הערביות חד"ש ובל"ד אחיזה מסוימת ברמה המקומית, עם 49 ו-15 מנדטים, בהתאמה.
ניתוח הנתונים משנת 2018 מצביע על מגמה מעניינת, בעיקר בהשוואה בין הליכוד למפלגות החרדיות. אף שהליכוד קיבלה מספר גבוה בהרבה של מנדטים מכל אחת מהמפלגות החרדיות בנפרד, הרי הבדלי הקולות ביניהן אינם גבוהים. הסיבה לכך היא שברשויות שונות מספר הקולות שמנדט מייצג אינו אחיד: מנדט ברשות מקומית גדולה מבוסס על הרבה יותר קולות. כך, הקולות הרבים שש"ס ויהדות התורה קיבלו בערים גדולות (כמו ירושלים) הובילו בסופו של דבר לפחות מנדטים באופן יחסי – לעומת הליכוד, שזכתה במנדטים רבים ביישובים קטנים.
ניתוח המגמות לאורך שלוש מערכות הבחירות האחרונות מצביע על מספר תהליכים מרכזיים:
הליכוד: כוחה של מפלגת הליכוד בשלטון המקומי התחזק מאוד מאז 2008 וכמעט הכפיל את עצמו: עלייה מ-114 מנדטים ל-213 מנדטים (בשיעור מבין כלל המנדטים עלתה הליכוד מ-5.4% ל-8.2%). התחזקות הליכוד בין 2008 ל-2013 יכולה להיות מוסברת על רקע חזרתה להיות מפלגות שלטון ברמה הארצית והיעלמותה של מפלגת קדימה, שבבחירות המקומיות בשנת 2008 זכתה במספר המנדטים הגבוה ביותר, בהיותה אז מפלגת השלטון. התחזקות הליכוד בין שנת 2013 לשנת 2018 הושפעה מהעלייה הניכרת במספר הרשימות שהתמודדו מטעמה: 76 בשנת 2013 לעומת 101 בשנת 2018.
המפלגות החרדיות: מפלגות אלו חוות לאורך השנים עלייה הדרגתית. יהדות התורה התחזקה בעיקר בין בחירות 2013 לבחירות 2018 (עלייה מ-86 ל-115 מנדטים), בעוד שש"ס התחזקה בין בחירות 2008 ל-2013 (עלייה מ-116 ל-148 מנדטים) ובשנת 2018 שמרה על יציבות.הבחירות המקומיות בשנת 2013 התקיימו שלושה שבועות לאחר פטירתו של הרב עובדיה יוסף, וייתכן שהדבר השפיע על ההתחזקות של מפלגת ש"ס בבחירות אלו. נוסף על כך מערכת הבחירות של 2008 לא כללה בחירות בשתי רשויות חרדיות מובהקות (ביתר עילית וקריית יערים, שבהן נערכו בחירות שלא במועדן, בשנת 2007), ונראה שגם נתון זה השפיע. סביר להניח שהעלייה ההדרגתית של מפלגות אלו היא, בחלקה לפחות, תוצאה של הגידול הדמוגרפי ההדרגתי של האוכלוסייה החרדית. ייתכן שביטוי לכך הוא שבניגוד לליכוד, העלייה בכוחן של מפלגות אלו אינה מלווה בעלייה במספר הרשימות המתמודדות מטעמן.
מפלגות יציבות – העבודה, מרצ, הדתיות-לאומיות וחד"ש: מפלגות אלו שומרות על יציבות ניכרת בין השנים במספר המנדטים, ובדרך כלל גם במספר הרשימות. כוחן של המפלגות הדתיות-לאומיות נע בין 90 ל-99 מנדטים, כוחה של מפלגת העבודה נע בין 83 ל-92 מנדטים, כוחה של חד"ש נע בין 47 ל-49 מנדטים, וכוחה של מרצ נע בין 33 ל-42 מנדטים.
שינוי בין 2013 ל-2018 – יש עתיד וישראל ביתנו: בין בחירות 2008 ל-2013 שמרה ישראל ביתנו על יציבות בכוחה: 92 מנדטים. בבחירות 2018 ניכרה ירידה חדה בכוחה של המפלגה ל-63 מנדטים (לצד ירידה במספר הרשימות מ-49 ל-37). ההיחלשות של ישראל ביתנו ברמה המקומית באה במקביל להיחלשותה גם ברמה הארצית: מ-15 מנדטים בכנסת ב-2009 עד ל-5 מנדטים בסבב הבחירות הראשונות ב-2019. מנגד, מפלגת יש עתיד עדיין לא הייתה קיימת בבחירות 2008. בבחירות 2013, זמן קצר לאחר הקמתה, התמודדו מטעם יש עתיד 45 רשימות, שזכו ב-63 מנדטים, ובבחירות 2018 ירד מספר הרשימות ל-28, והן זכו ב-45 מנדטים. אלא שבעוד הירידה של ישראל ביתנו הייתה מלווה בירידה מקבילה במספר הקולות, יש עתיד דווקא עלתה במספר הקולות מבחירות 2013 לבחירת 2018: מ-66,000 קולות ל-91,000 קולות. בבחירות 2018 התמקדה יש עתיד בעיקר בערים גדולות, כך שבאופן כמעט-אבסורדי, הירידה במספר במנדטים של המפלגה באה בד בבד עם עלייה במספר הקולות.
היבט מעניין לבחינת פעילות המפלגות הארציות בשלטון המקומי הוא בדיקה של שיעור הרשימות המזוהות עם כל מפלגה ארצית שזכו לפחות במנדט אחד, כמוצג בתרשים 7.
תרשים 7. שיעור הרשימות שזכו לפחות במנדט אחד מבין הרשימות שהתמודדו, לפי מפלגה ארצית, בחירות 2018
* במקרה של רשימה משותפת לשתי מפלגות שקיבלה מנדט בודד, הרשימה נחשבה כמי שקיבלה מנדט עבור שתי המפלגות.
ממצאי התרשים מצביעים על כך שהמפלגות החרדיות הן המפלגות הארציות עם השיעור הגבוה ביותר של התמודדות במסגרת רשימות שהכניסו לפחות מנדט אחד למועצה (ש"ס – 96%, יהדות התורה – 89%). נראה שהסיבה לכך היא שלמפלגות החרדיות קל לשער את כוחן בכל רשות מקומית, המבוסס ברובו על קבוצה דמוגרפית מובחנת. בהתאם לכך, המפלגות החרדיות ממעטות להריץ רשימות שיש סיכוי גבוה שלא יעברו את אחוז החסימה, וכשהן מזהות שכוחן הצפוי נמוך יחסית, הן בדרך כלל שואפות לאיחוד ביניהן (בין ש"ס לסיעות של יהדות התורה) או עם מפלגות המייצגות את הציבור הדתי-לאומי. כמו כן בולט כי בקרב מפלגות אחרות שזוהו עם גוש הימין יש שיעור גבוה יחסית של רשימות שזכו לפחות במנדט אחד, בהשוואה לרשימות של המפלגות הערביות או של יש עתיד והעבודה.
בתרשים 5 לעיל הצגנו את הנתונים הכלליים על מידת הזיהוי של רשימות הבת עם המפלגות הארציות, מתוך חלוקת רשימות הבת לשלוש קטגוריות: רשימות עם זהות ארצית מלאה – רשימות בת שעשו שימוש גם בכינוי וגם באות של המפלגה הארצית; רשימות עם זהות ארצית חלקית – רשימות בת שעשו שימוש בכינוי או באות (אחד מהם בלבד) של המפלגה הארצית; ורשימות בת ללא זהות ארצית – רשימות שאינן מכונות בשם המפלגה הארצית ולא עשו שימוש באות שלה. כעת נבקש להציג לפי חלוקה זו ניתוח של כל מפלגה ארצית בנפרד בבחירות 2018 (מלבד מפלגת קדימה, שמוצג ניתוח שלה בשנת 2008).רשימות המתמודדות מטעם אגודת ישראל נוטות להשתמש באות ג, המזוהה עם מפלגת יהדות התורה. לעומת זאת, רשימות המזוהות עם מפלגת דגל התורה משתמשות לעיתים באותיות דת, הנחשבות למזוהות עם המפלגה, אף שבזירה הארצית לא נעשה בהן שימוש (בשל השימוש באות ג). לעיתים רשימות של דגל התורה אף מתמודדות בזירה המקומית מול רשימות של אגודת ישראל, כך שאף ברמה הטכנית לא מתאפשר להן להשתמש באות ג. בשל כך התייחסנו גם לרשימות שהשתמשו באותיות דת כאל רשימות המזוהות עם מפלגת יהדות התורה.
תרשים 8. מידת הזהות של רשימות הבת עם המפלגות הארציות, לפי מפלגה, בחירות 2018
ממצאי התרשים מלמדים כי בבחירות 2018 הרשימות המקומיות שזוהו עם גוש הימין נטו יותר להבליט את הזיהוי המפלגתי שלהן מול המצביעים. ישראל ביתנו בולטת במיוחד בעניין זה – כמעט כל הרשימות שיש להן זיקה אליה היו רשימות שהשתמשו הן בשם של המפלגההכינוי המקובל של הרשימות המזוהות עם ישראל ביתנו מסב את שם המפלגה לשם הרשות המקומית (למשל: ירושלים ביתנו, ערד ביתנו וכדומה) ומבטא בכך מסר מקומי לבוחרים, אך יש רשימות בודדות שהשתמשו גם בזירה המקומית בשם הארצי המלא. והן באותיות שלה (95%), ולאחריה ניתן לזהות את ש"ס (69%), הבית היהודי/האיחוד הלאומי (64%), מרצ (62.5%) והליכוד (62%).
מן העבר השני בולטת מפלגת העבודה בכך ששיעור נמוך של רשימות הבת שלה היו מזוהות איתה: רק 8% מרשימות הבת של מפלגת העבודה השתמשו גם בשם של המפלגה וגם באותיות שלה, ו-77% מהרשימות של העבודה לא עשו בשניהם שימוש כלל, לא בשם ולא באותיות של המפלגה, כך שמבחינת הבוחר לא היה ניתן לזהות בין הרשימה ובין המפלגה. שיעור נמוך יחסית של התמודדות מתוך הזדהות עם המפלגה הארצית היה ניתן לראות גם בקרב מפלגת קדימה בשנת 2008, על אף היותה באותה העת מפלגת השלטון.
זאת ועוד, השוואה בין מפלגות הליכוד ויש עתיד מעלה ממצא מעניין: מצד אחד, שיעור הרשימות שיש להן זיהוי מלא עם המפלגה הארצית גבוה יותר בליכוד (62% לעומת 43%), אך מצד שני, שיעור הרשימות שיש להן זיהוי חלקי עם המפלגה הארצית גבוה בהרבה בקרב יש עתיד (50% לעומת 3%). כך בפועל ליש עתיד כמעט אין רשימות שאין להן כלל שימוש בשם או באות של המפלגה, בעוד שבליכוד התופעה רווחת יותר. המשמעות היא שבקרב הרשימות של הליכוד מי שבוחר להזדהות עם המפלגה עושה זאת באופן מובהק ומשתמש הן בשם והן באותיות המזוהות עם המפלגה (מחל), בעוד שאחרים בוחרים לטשטש לחלוטין את הזיהוי עם המפלגה. לעומת זאת, ביש עתיד רשימות רבות בוחרות להזדהות באופן חלקי, בדרך כלל על בסיס שימוש באותיות של המפלגה (פה) אך לא בשמה.
כדי לבחון את המיקוד הגאוגרפי של המפלגות הארציות ברשויות המקומיות השתמשנו בחלוקה למחוזות על פי משרד הפנים. את שבעת המחוזות הקיימים קיבצנו לשלוש קטגוריות: הקטגוריה הראשונה כוללת את מחוז תל אביב ומחוז המרכז; הקטגוריה השנייה כוללת את מחוז חיפה, מחוז הצפון ומחוז הדרום; והקטגוריה השלישית כוללת את מחוז ירושלים ומחוז יהודה ושומרון (יו"ש). בתרשים 9 מתוארת התפלגות המנדטים של כל אחת מהמפלגות הארציות בבחירות 2018 לפי מחוז.
תרשים 9. התפלגות המנדטים של הרשימות של כל מפלגה ארצית, לפי מפלגה ומחוז, בחירות 2018
מהתרשים עולה כי המפלגות הערביות פועלות בעיקר במחוזות חיפה, הצפון והדרום, שבהם ממוקמות מרבית הרשויות הערביות. מנגד, ניתן לראות שמפלגות המרכז-שמאל פועלות במישור המקומי בעיקר במחוזות תל אביב והמרכז – 73% מהמנדטים המקומיים של יש עתיד היו באזורים אלו, ו-71% מהמנדטים של מרצ. גם מפלגת העבודה קיבלה את רוב המנדטים שלה באזורים אלו, אך בשיעור נמוך בהרבה של 54% לעומת 46% במחוזות חיפה, הצפון והדרום.
בתווך, בין מפלגות המרכז-שמאל ובין המפלגות הערביות ניתן לראות את המפלגות המזוהות עם הימין. מפלגות אלו הן כמעט היחידות שפועלות במחוזות ירושלים ויהודה ושומרון, ושיעור המנדטים שלהן המגיע מאזורים אלו עומד בדרך כלל על בין 10% ל-15% (יש לזכור שבמחוז יהודה ושומרון יש שיעור גבוה של מועצות אזוריות, שאינן משתתפות בחלוקת המנדטים לפי מפלגות בשל שיטת בחירות שונה). החריגה המרכזית לכך היא מפלגת יהדות התורה, ששיעור גבוה של 41% מהמנדטים שלה מגיע מאזור זה (בעיקר בשל המיקום של הערים ירושלים, מודיעין עילית וביתר עילית במחוזות אלו, שבהן יש אוכלוסייה חרדית גדולה מאוד).
מבין מפלגות אלו, ניתן להפריד בין ישראל ביתנו וכולנו, שרוב מובהק של המנדטים שלהן מגיעים ממחוזות חיפה, הצפון והדרום (67% ו-76%, בהתאמה), ובין הליכוד, הבית היהודי/האיחוד הלאומי וש"ס, שהמנדטים שלהן מתחלקים כמעט שווה בשווה בין מחוזות תל אביב והמרכז ובין מחוזות חיפה, הצפון והדרום. ועם זאת, מכיוון שמספר המנדטים הכולל של מפלגות אלו גבוה יחסית, הן למעשה המפלגות הדומיננטיות גם במחוזות חיפה, הצפון והדרום: לליכוד יש 94 מנדטים במחוזות אלו, לש"ס 68, לחד"ש 43, לישראל ביתנו והעבודה 42 ולבית היהודי/האיחוד הלאומי 40.
בסעיף זה נבקש לבחון את מידת הייצוג הנשי של הרשימות השונות לפי הזיקה שלהן למפלגה הארצית, מתוך הפרדה בין הייצוג הנשי בקרב חברי המועצה הנבחרים ובין הייצוג הנשי בקרב שאר המועמדים ברשימה. בשל המורכבות והרצון לבחון גם את המועמדים של הרשימה אנו מתייחסים כאן רק לרשימות המקושרות למפלגה ארצית אחת,במילים אחרות, התרשים מתייחס לרשימות בת עם סיעה אחת ולרשימת מועמדים משולבת שבמסגרתה מתמודדת סיעת בת אחת. סך הרשימות שמוחסרות מהתרשים בשל כך הוא 27, מתוכן 12 הן רשימות בת הכוללות אך ורק סיעות חרדיות שבפועל הייצוג הנשי בהן אפסי, כך שההשפעה על הניתוח היא מינורית. תרשים 10 מציג את המידע על הייצוג הנשי בקרב חברי המועצה הנבחרים ותרשים 11 מציג את המידע על הייצוג הנשי בקרב המועמדים ששובצו במקומות שהתבררו כלא-ריאליים.אנו מתייחסים כמובן רק למצב הרשימות מייד לאחר הבחירות. ייתכן שחלק מהמועמדים הללו הפכו בשלב מאוחר יותר לחברי מועצה, בשל פרישה של חבר מועצה מרשימתם.
תרשים 10. שיעור הנשים מבין חברי המועצה הנבחרים, לפי הזיקה הארצית של רשימת הבת, בחירות 2018
תרשים 11. שיעור הנשים מבין המועמדים ברשימה שלא נבחרו למועצה, לפי הזיקה הארצית של רשימת הבת, בחירות 2018
מתרשים 10 עולה כי המפלגה הארצית עם השיעור הגבוה ביותר של חברות מועצה שהן נשים היא מרצ (44%) ואחריה כולנו (35%), יש עתיד (31%) והעבודה (30%). ניתן לראות כי למפלגות גוש המרכז שמאל יש השיעור הגבוה ביותר של נשים חברות מועצה, בעוד שבמפלגות החרדיות שיעור הנשים עומד על 0%. לעומת זאת, במפלגות הערביות שיעור ייצוג הנשים נמוך מאוד בקרב רע"מ/תע"ל (0%) ובל"ד (6%) ומעט גבוה יותר בחד"ש (17%). מלבד המפלגות החרדיות והערביות, המפלגות עם השיעור הנמוך ביותר של נשים חברות מועצה הן הליכוד (23%) והמפלגות הדתיות-לאומיות (22%).ניתוח פרטני של המפלגות הדתיות-לאומיות מלמד על מגמה מעניינת: ברשימות המייצגות את מפלגת הבית היהודי בלבד שיעור הנשים חברות המועצה עומד על 29%, בעוד שברשימות המייצגות את האיחוד הלאומי-תקומה בלבד שיעור הנשים חברות המועצה עומד על 6%. ברשימות המשותפות לשתי המפלגות שיעור הנשים חברות המועצה עומד על 23%. ממצא זה משקף ככל הנראה את העובדה שמפלגת האיחוד הלאומי-תקומה נחשבה למפלגה חרד"לית יותר, ובשל כך סביר שמעורבות שלה תחליש את הייצוג הנשי.
ניתוח של תרשים 11 מלמד כי בכל המפלגות שיעור הנשים ששובצו במקומות לא-ריאליים גבוה יותר משיעור הנשים ששובצו במקומות ריאליים. המפלגות הבולטות שבהן הפער הוא קטן יחסית הן מרצ (47% לעומת 44%) וכולנו (41% לעומת 35%). המפלגות שבהן הפער בולט במיוחד הן יש עתיד (47% לעומת 31%), הליכוד (35% לעומת 23%), ישראל ביתנו (40% לעומת 28%) ובל"ד (26% לעומת 6%). במפלגות החרדיות ניתן לזהות שבקרב המועמדים למועצה, כמו בקרב הנבחרים, ישנו שיעור אפסי של נשים.