חרדים לעירם: פוליטיקה ומינהל ברשויות המקומיות החרדיות

רשויות מקומיות חרדיות הן תופעה חדשה יחסית בנוף של החברה הישראלית. אף שהחברה החרדית מוכרת כחברה המבקשת להתבדל מהציבור הרחב, הרי עד סוף שנות ה-80 התגורר הציבור החרדי, רובו ככולו, בערים מעורבות, לצידם של חילונים, דתיים־לאומיים ואף ערבים. רק בסוף שנות ה-80 החלו להתפתח יישובים חרדיים הומוגניים, וכיום יש בישראל שבע רשויות מקומיות שרוב מובהק של תושביהן חרדים: ארבע עיריות (בני ברק, מודיעין עילית, ביתר עילית ואלעד) ושלוש מועצות מקומיות (רכסים, קרית יערים ועמנואל). מספר התושבים החרדים הכולל ברשויות אלו עומד על כ-390,000,שהם כ-35% מהציבור החרדי בישראל. בעקבות התפתחות היישובים החרדיים ההומוגניים נוצר ממסד מוניציפלי חרדי: רשויות מקומיות שבראשן עומד ראש רשות חרדי וחברי המועצה בהן — כולם או רובם — חרדים. נוצר אפוא מצב שבו ציבור בעל תודעה של מיעוט, שמתנהל ברמה הארצית כמיעוט, מקבל לידיו ברמה המוניציפלית סמכויות שנמצאות בדרך כלל בידי הרוב.

ספר זה מבקש להציג ניתוח מקיף ראשון של הרשויות המקומיות החרדיות ושל התמורות והשינויים שחלו בהן במהלך השנים. חלקו הראשון של הספר מתמקד במבנה הפוליטי של הרשויות החרדיות וחלקו השני מתמקד בהיבט המינהלי של העבודה השוטפת שלהן.