רשויות מקומיות

מדד הדמוקרטיה 2023 הראה שרמת האמון הציבורית ברשויות גבוהה בהשוואה לממשלה ואף עלתה מאז תחילת המלחמה. למען שירות מיטבי לאזרח, מנהל תקין ומניעת שחיתות, על האזרחים לפעול לחזק בהן מנגנוני שקיפות ובקרה, יידוע שוטף, הנגשת מידע ושיתוף הציבור ולא לאפשר למערכותיהן לפעול מכוח האינרציה.

הטיוטה כוללת את צמצום משקלה של הרשות המקומית בבחירת נציגי האספה הבוחרת לטובת הגדלת משקל השר לשירותי דת והרבנות הראשית. היא גם מציעה לבטל את קציבת כהונת רבני הערים באופן המנוגד לתפיסה המקובלת שלהם כנבחרי ציבור ולצמצם את ייצוג הנשים בבחירתם באופן שיסיג לאחור את מעמד הנשים ביחס לממסד הדתי.

ייצוג הנשים הערביות נותר נמוך הן ביחס לחלקן באוכלוסייה והן בהשוואה לייצוג נשים יהודיות • עלייה קטנה במספר חברות המועצה שיכהנו ב-12 רשויות ערביות בהשוואה לבחירות קודמות, כאשר נצרת מובילה עם ארבע חברות מועצה • שבע רשויות שבהן כיהנה חברת מועצה אחת נותרו לאחר הבחירות ללא חברות מועצה כלל • אף מועמדת לא נבחרה לראשת רשות, אולם חמש מועמדות שהובילו רשימות נבחרו למועצות בחמישה יישובים בצפון.

אחוז ההצבעה בבחירות 2024 ירד לעומת בחירות 2018, אך היה גבוה יותר מבבחירות 2003, 2008 ו-2013 • לא חל שינוי ניכר בשיעור הנבחרות לראשות רשויות, אולם ייצוג הנשים במועצות עלה • שיעור תחלופת ראשי הרשויות הוא הגבוה ביותר בארבע מערכות הבחירות האחרונות ועומד על 53% • 61.5% מחברי המועצות שנבחרו ב-2018 לא נבחרו לכהונה נוספת.

נשים בתפקידים בכירים בממשל עוזבות את תפקידן, מספר קורבנות האלימות במשפחה עולה והרוח הנושבת מהממשלה אינה מבשרת טובות בכל הנוגע לקידום לתפקידי מפתח ציבוריים. שינוי מהותי בסדר העדיפויות בנושא המגדרי מתבקש לאלתר. בציון יום הנשים הבינלאומי, יש לקרוא לשינוי מידי ומהותי בהצבת זכויות נשים בסדר העדיפויות הלאומי.

על אף הכפלת מספר הנרצחים בחברה הערבית בשנה האחרונה ואתגר השמירה על נבחרי הציבור, תוכנית החומש למאבק באלימות ובפשיעה בה תקוצץ משמעותית. דווקא עכשיו, לקראת הבחירות והיום שאחריהן, יש למנוע את הקיצוץ ולדאוג יותר לביטחון האזרחים והנבחרים ברשויות הערביות.

תחלופה במערכת הפוליטית היא אחד המאפיינים היסודיים של משטר דמוקרטי, אך תחלופה גבוהה מדי נחשבת כבעלת פוטנציאל לפגוע ביעילות השלטון • בין מערכת בחירות אחת לשנייה מתחלפים כ-50% מראשי הרשויות בישראל, חלקם אינם מתמודדים בשנית על התפקיד וחלקם מתמודדים ומפסידים • כשראש רשות מכהן מתמודד, סיכויי ההצלחה שלו לאורך השנים נעים בין 66% ל-74% במערכות בחירות שונות.

המפלגות הארציות המזוהות עם הציבור הדתי-לאומי מהוות שחקן מפתח בבחירות המקומיות. בבחירות 2024 חלה עלייה במספר הרשימות הדתיות-לאומיות הפועלות במשותף עם רשימות חרדיות, וכן עלייה במספר הרשימות הפונות גם לציבור הלא-דתי. מנגד, חלה עלייה במספר הרשימות הדתיות-לאומיות העצמאיות שאין להן קשר למפלגות הארציות.

בשני העשורים האחרונים חלה עלייה ניכרת במספר הרשימות בבחירות המקומיות המזכירות את שמו של ראש הרשימה בשם הרשימה • 62% מהרשימות שיתמודדו ברשויות יהודיות בבחירות 2024 עשו זאת, לעומת 46% בבחירות 2018 ו-31% בבחירות 2003.

הציבור החרדי מגלה עניין רב בבחירות לרשויות המקומיות, וכך גם המפלגות החרדיות הארציות • מבחינת מספר מושבים והיקף הקולות, ש"ס ויהדות התורה הן המפלגות הדומיננטיות ביותר בזירה המקומית, לצד הליכוד • כמחצית מהח"כים במפלגות החרדיות לאורך השנים החלו את הקריירה הפוליטית שלהם בשלטון המקומי, שיעור גבוה בהרבה בהשוואה למפלגות אחרות.

שיעור ההשתתפות (הצבעה) בבחירות המקומיות בישראל עלה באופן משמעותי בבחירות 2018 ועמד בהן על 59.5%, אך הוא עדיין נמוך משיעור ההשתתפות בבחירות לכנסת • שיעור ההשתתפות גבוה במיוחד ברשויות הערביות (84.3%) וברשויות החרדיות (75.4%) • בדומה למדינות אחרות, גם בישראל שיעור ההשתתפות בבחירות המקומיות נוטה להיות נמוך יותר ככל שהרשות מונה יותר תושבים.

גברים מייחסים חשיבות רבה יותר למצבה הפיזי של הרשות המקומית (ניקיון, תשתיות) בעוד שנשים רואות בחינוך את הנושא החשוב ביותר • בציבור הערבי בולטת עדיפות למצב הפיזי של הרשות ולשמירה על הסדר הציבורי • בני 55 ומעלה מתעדפים את ניקיון וטיפוח העיר לעומת בני 54-35 שמתעדפים את החינוך.

יותר ממחצית מהישראלים טוענים כי תמיכה של מפלגת הליכוד או מפלגת יש עתיד במועמד מקומי לא תשפיע על הצבעתם, לחיוב או לשלילה • מבין המשיבים שהתמיכה הארצית תשפיע, הרוב ציינו כי היא תפחית את הסיכוי שיצביעו למועמד ורק מעט טענו כי תחזק את הסיכוי שיבחרו בו.

מידת התחרותיות בבחירות מתבטאת במספר המועמדים לתפקיד ראש הרשות, מידת הפער בין המועמד המנצח למועמדים אחרים ושיעור הבחירות שהגיעו לסיבוב שני. בכל הפרמטרים הללו מידת התחרותיות ברשויות הערביות גבוהה בהרבה מאשר ברשויות היהודיות. מנגד, רשויות שבולטות במידת תחרותיות נמוכה במיוחד הן מועצות אזוריות ורשויות חרדיות.

פיצול בגוף פוליטי משקף מספר גבוה יחסית של מפלגות בעלות כוח קטן. הפיצול הפוליטי ברשויות הערביות גבוה בהשוואה לרשויות היהודיות ומתבטא במספר גבוה של רשימות המתמודדות למועצה ומכהנות בה לאחר הבחירות וכן בחולשתה היחסית של המפלגה הגדולה ביותר ברשות המקומית. בנוסף, שיעור הקולות המופנים למפלגות שלא עברו את אחוז החסימה בבחירות לשלטון המקומי בישראל גבוה בהרבה מאשר בבחירות לכנסת.

75% מהרשויות המקומיות מפעילות מוקד עירוני טלפוני ורוב הרשויות שאינן מפעילות הן רשויות קטנות • 53% מתושבי ישראל מדווחים שפנו למוקד בשנה האחרונה • נושאי הפניות המרכזיים הם ניקיון ותברואה (22%), שיטור ופיקוח עירוני (17%), מידע/כללי (12%) ואחזקה/תיקונים (11%).

63% מהרשויות המקומיות בישראל מעניקות תמיכות כספיות לעמותות הפועלות בתחומן, בסכום כולל של כמעט 600 מיליון ש"ח • שני תחומי התמיכות המרכזיים של הרשויות המקומיות הם ספורט (42%) ותרבות (20%) • יותר ממחצית מהרשויות מקומיות (52%) שמעניקות תמיכות לא מנגישות לציבור את רשימת העמותות שהן תומכות בהן.

למרבית המועמדים והנבחרים לתפקיד ראש רשות בישראל אין זיקה פורמלית למפלגות הארציות: 21% מהמועמדים לתפקיד ראש הרשות בבחירות 2018 התמודדו בזיקה למפלגה ארצית. סיכויי ההצלחה של מועמדים מרשימות בת גבוהים יותר, ו-31% מראשי הרשויות הנבחרים היו בעלי זיקה למפלגה ארצית.

לאורך השנים חלה ירידה משמעותית בכוחן של רשימות המשויכות למפלגות ארציות המתמודדות בזירה המקומית. בבחירות האחרונות, שנערכו ב-2018, היוו רשימות אלו 28% מהרשימות שהתמודדו בבחירות והן זכו ב-34% מהמנדטים. המפלגות הארציות הבולטות בשלטון המקומי בבחירות 2018 הן הליכוד (213 מנדטים), ש"ס (145 מנדטים) ויהדות התורה (115 מנדטים).

החובות החוקיות המוטלות על הרשויות המקומיות ביחס לפרסום מידע על התקציב הן מצומצמות ביותר. אמנם יש רשויות שמפרסמות מידע באופן רוחבי מעבר לנדרש מהן, ובפרט הרשויות הגדולות, אך מרבית הרשויות המקומיות אינן עושות זאת ואף יש ביניהן שאינן מפרסמות את המידע שהן מחויבות לפרסם על פי החוק.

ל-86 מתוך 255 רשויות (34%) הייתה תוכנית עבודה לשנת 2022 ל-2022 ול-88 רשויות (35%) הייתה תוכנית עבודה לשנת 2023 • מרבית הרשויות היהודיות והערביות שיש להן תוכניות עבודה לא פרסמו אותן באתרי האינטרנט שלהן • ב-82% מהעיריות שיש להן תוכנית עבודה התוכנית מקושרת תקציב.

ל-80 רשויות מקומיות יש אמנת שירות קונקרטית, הכוללת זמני תקן לשירותים שמספקת הרשות, לעומת 32 רשויות שגיבשו אמנות שירות הצהרתיות בלבד ללא התייחסות מפורטת לזמנים • ב-143 רשויות, המהוות 56% מכלל הרשויות, לא פורסמה או התקבלה אמנת שירות.

מרבית הרשויות מאפשרות רישום דיגיטלי בסיסי לגני ילדים ולבתי ספר, כאשר רשויות עם מספר תושבים גדול יותר הן גם דיגיטליות יותר • ב-15% מהרשויות לא ניתן לבצע כלל רישום דיגיטלי וב-6% בלבד ניתן לבצע את כל שבעת ההליכים שנבדקו • פערים גדולים ברישום הדיגיטלי בין רשויות יהודיות לערביות.

לרשויות המקומיות החרדיות מבנה פוליטי ייחודי המושתת על חלוקת החברה החרדית לשלוש קבוצות ועל שליטת הממסד החרדי הארצי בפוליטיקה המקומית. בעשור האחרון ניתן לזהות היחלשות מסוימת באחיזת הממסד החרדי בפוליטיקה המקומית, המתבטאת בעלייה במידת התחרותיות בבחירות ובצמיחתה של אופוזיציה ברשויות החרדיות. התהליכים מבטאים מגמות של אינדיבידואליזם בחברה החרדית, הדורשות מהרשויות החרדיות להתחשב בצורכי הפרט ולא רק בצורכי הקהילות.

עובדי מדינה המבקשים להתמודד חייבים להתפטר או לצאת לחופשה לפני סגירת הרשימות • המועמדים חייבים להתגורר בפועל ברשות המקומית שבה הם רצים • ועדת הבחירות המרכזית רשאית לפסול רשימות בלבד – ולא מועמדים – השוללות את קיומה של ישראל כמדינת העם היהודי, את אופייה הדמוקרטי או מסיתות לגזענות.

40% מהציבור סבורים שתפקוד הרשויות המקומיות בזמן המלחמה טוב ויעיל מזה של הממשלה, לעומת 8% בלבד הסבורים שתפקוד הממשלה עדיף ו-29% הסבורים שהתפקוד זהה • 60% תומכים בביזור סמכויות לרשויות לאחר המלחמה לעומת 13% מתנגדים.

"קיום בחירות בינואר 2024 הוא פגיעה בדמוקרטיה כי אין קשב ציבורי לבחירות כרגע. המצב הזה מנוגד לבחירות דמוקרטיות, והוא יחזק את ראשי הרשויות המכהנים".

דחייה מסוף ינואר לסוף פברואר היא מהלך נכון יותר, שיאפשר בחירות תחרותיות. דחייה נוספת תהיה מוצדקת רק במקרה קיצוני ויש לעשות כל מאמץ שלא לדחות את הבחירות לאחר פברואר, דבר שיחייב עריכת בחירות חדשות לגמרי. אם מועד הבחירות יישאר ב-30 בינואר יש להיערך מראש: לשחרר מועמדים וגורמים נוספים ממילואים, לקבוע מיידית את גובה מימון הבחירות ולהתארגן אדמיניסטרטיבית.

הקלת תהליכים ביורוקרטיים, דיגיטציה מואצת, האצלת סמכויות לשלטון המקומי ומעבר להוראה מקוונת הם כמה מהמהלכים שננקטו בשניים מהמשברים הבולטים של השנים האחרונות. הם ורבים נוספים עשויים להיות רלוונטיים ביותר עבור השירות הציבורי בישראל בזמן "חרבות ברזל".

הציבור הישראלי מגלה העדפה ברורה לרשויות המקומיות על פני הממשלה במגוון תחומים שנבדקו: אמון, מקצועיות, ניקיון כפיים וקשב לאזרח • יותר ממחצית מהציבור סבורים שהרשות המקומית שלהם פועלת ובמקצועיות וביעילות, לעומת חמישית בלבד שמייחסים זאת לממשלה • ההעדפה לרשויות ניכרת גם בקרב מצביעי מפלגות הקואליציה.

בהמשך, ראוי לתקן את החוק ולקבוע שדחיית הבחירות המקומיות תיעשה בחוק שיתקבל ברוב גדול של חברי הכנסת, בהתייעצות עם גופי השלטון המקומי ואולי גם יוגן מפני התקנות לשעת חירום, בדומה להליך להארכת כהונת הכנסת.

היקפה ומשכה של מלחמת "חרבות ברזל" טרם התבררו, אולם משרד הפנים כבר פרסם תזכיר חוק שמבקש לדחות את הבחירות המקומיות, שתוכננו ל-31 באוקטובר 2023, ל-30 בינואר 2024. אילו אתגרים ודילמות מעלה דחיית הבחירות ומהן ההצדקות למהלך?

לקראת הבחירות המקומיות, עבור מי מהווה כהונה ברשויות המקומיות כרטיס כניסה לשלטון המרכזי? מרכז מול פריפריה ומהו הרקע של המועמדים | ניתוח מיוחד

91% מהרשויות פרסמו פרוטוקולים של ישיבות המועצה לשנת 2022 ו-78% פרסמו פרוטוקולים לשנת 2023 • מנגד, שיעור נמוך של רשויות מפרסם את הפרוטוקולים של ועדות הרשות המקומית.

רק 43 רשויות מתוך 255 רשויות בישראל (17%) פרסמו ספר הקצאות • 40% מההקצאות שימשו לשירותי דת וגם ברשויות לא חרדיות ניכר שיעור הקצאות גבוה לצרכים אלה • 34% מההקצאות נועדו למוסדות חינוך והיתר לחינוך בלתי פורמלי, רווחה, ספורט, תרבות ופנאי.

מתן סמכות לרבנות הראשית לכפות את עמדתה ההלכתית על רבני ערים, בעלי גישות שונות ומגוונות, הוא רעיון שבמהותו סותר אבני יסוד בהלכה. אם החוק יאושר, הוא ירחיק מועמדים טובים וראויים ממשרות רבנות מקומית ובכך יפגע באיכות הרבנות בישראל.

לא קל לומר זאת, אבל הרשויות המקומיות נותרו מאחור הן בניהול מאגרי מידע והנגשת מידע לאזרחים, הן בממשקים מול השלטון המרכזי והן בהגנת סייבר. נדרשת תכנית אסטרטגית כוללת לדיגיטציה של השלטון המקומי ולצמצום הפערים הדיגיטליים בין הרשויות.

הבחירות המקומיות שייערכו בסוף אוקטובר הן הזדמנות של ממש לרתום את האנרגיות המרשימות של תנועת המחאה לכדי הישגים פוליטיים. אסור לפספס אותה.

אם יוכלו חברי הוועדה הממונה להתמודד מיידית על חברות במועצה או לרוץ לראשותה הם עלולים להפוך לשחקנים פוליטיים באופן שיפגע בהבראת הרשות. ההתנגדות מקיר לקיר לתיקון החקיקה העידה עד כמה היא מסוכנת ליחסי השלטון המרכזי והמקומי בישראל.

שיעור נותני האמון בכנסת כמעט הוכפל בהשוואה לתקופת ממשלת בנט-לפיד, אולם הוא עדיין נמוך מבעבר. האמון בממשלה עלה מ-21% לפני שנה ל-29% כיום, אך הן בקרב היהודים (31%) והן בקרב הערבים (17%) רק מיעוט נותנים בה אמון. בעוד ש-93.5% מהחרדים סבורים כי המדינה צריכה לממן בתי ספר חרדים שאינם מלמדים ליבה, רק 13% מהחילונים סבורים כך.

התיקון שמבקש לאפשר לחבר או ליו"ר ועדה ממונה להתמודד כבר בבחירות הראשונות שלאחר מינויו יסיר לכאורה חסם שפוגע בזכות להיבחר. בפועל, הוא יפגע במעמדה המקצועי של הוועדה, יפתח צוהר למינוי מועמדים מטעם השר ויעלה חשש להיותו פרסונלי.

למנגנון תמרוץ כספי לנשים להתמודד על ראשות רשויות מקומיות, להצבת נשים במקומות הראשונים ברשימת המועמדים או לשוויון מגדרי מוחלט ברשימה, יש פוטנציאל ממשי לתרום לייצוג הנשים ברשויות, כפי שקורה במדינות רבות בעולם.

המנגנון שבהצעת החוק החדשה קריטי לעידוד נשים להתמודד לראשות רשויות מוחלשות חברתית-כלכלית. אם תחול על הבחירות המקומיות הקרובות היא יכולה להשפיע על מועמדות פוטנציאליות להתמודד ולשפר את המצב הנוכחי שבו רק בראש 5% מהרשויות בישראל עומדת אישה.

לקראת הבחירות לרשויות המקומיות, הוקדש פרק מיוחד במדד השלום שעורך מרכז גוטמן לחקר דעת קהל ומדיניות במכון הישראלי לדמוקרטיה ולאוניברסיטת תל-אביב לבחינת דעת הקהל בסוגיות שונות שעל הפרק.

בניגוד לבחירות לכנסת, בבחירות לרשויות המקומיות מצביעים בשני פתקים: האחד לראשות העיר והאחד למועצת העיר ובמקרה שאף אחד מהמועמדים לראשות העיר אינו מקבל 40% מקולות הבוחרים, נערך גם סיבוב שני. האם זוהי השיטה האופטימאלית והאם אותה השיטה רלבנטית לכל יישוב בארץ ללא קשר לזהות תושביו וגודלו? יתכן כי אימוץ מודלים המתקיימים בחו"ל יוכלו לשקף נאמנה יותר את צרכי הציבור- למשל באמצעות הכנסת רכיב של בחירה לפי אזורי מגורים בתוך העיר בערים הגדולות, מה שיבטיח ייצוג רחב יותר או באמצעות ביטול הסיבוב השני בבחירות על ידי שיטת הצבעה מדורגת.

המפלגות החרדיות הן הקבוצה שמצליחה יותר מכלל המפלגות המיוצגות ברמה הארצית בשלטון המקומי. לא רק שמספר הנציגים החרדים במועצות הערים ברשויות המקומיות הוא הגבוה ביותר, הן גם פועלות במגוון רחב של ערים ולא רק בערים החרדיות. למרות השינויים המסתמנים בבחירות הקרובות שעשויים להביא לירידת כוחן עקב פיצולים והמשבר במפלגת ש"ס, נראה שלמפלגות הארציות הגדולות בהחלט יש מה ללמוד.

המרחב הדיגיטלי של תעמולת הבחירות הפך בשנים האחרונות למערב פרוע. בעוד שחוקי התעמולה נוקשים על העיתונות, הרדיו והטלוויזיה, באינטרנט כמעט ואין הגבלות על אופן הפרסום, על שימוש בנתונים פרטיים ועל תקצוב הפרסום. היעדר ההסדרה כבר הוכח ככזה שעלול להטות תוצאות בחירות ולהביא לשימוש של בעלי עמדות כוח בשלטון המקומי בידע שהעירייה כגוף שלטוני צוברת אודותינו.

הציבור בחלק גדול מהערים החזקות בישראל הוא ברובו כזה שמתנגד לעמדות השלטון הנוכחי. לפיכך, אנו עדים לתופעה של ניסיון של תושבי ערים אלו באמצעות נבחרי הציבור ברשויות המקומיות, להשפיע על ההתנהלות במרחב המוניציפאלי באופן הנוגד את עמדות השלטון. בין אם בפתיחת חנויות בשבת, הפעלת תחבורה ציבורית פרטית בשבת או יחס למבקשי המקלט- תופעה זו צוברת תאוצה בשנים האחרונות כחלק ממגמה עולמית ויתכן שתהיה לה השפעה משמעותית על המרחב הציבורי בישראל.

חוק המרכולים העביר את הסמכות לאשר פתיחת מסחר בשבת מהרשויות המקומיות לשר הפנים והצית מהומה גדולה. אלא שבחינה של חקיקת העזר העירונית בכלל היישובים בארץ, מצביעה על כך שמבין הערים שבחרו להסדיר את חקיקת העזר בנושא שבת, מיעוט קטן בחר עד כה לאשר פתיחת מרכולים ובתי מסחר. לעומת זאת, ברוב היישובים מאפשרים פתיחת מסעדות וכמעט במחציתם מאפשרים פתיחת מוסדות תרבות כמו בתי קולנוע ותיאטראות. לאור נתונים אלו, עולה השאלה האם לא נכון יותר להשאיר את הסמכויות בידי הרשויות המקומיות שפועלות בהתאם לצביונן מאשר לכפות חקיקה שתביא לתגובת נגד?

בניגוד למה שנהוג לחשוב- ראשי הערים בישראל הם ברובם חדשים ורק מיעוטם מכהנים למעלה שלוש קדנציות ומעלה. רובם המוחלט גם מגיעים לאחר שכיהנו כחברי מועצה וסגני ראשי ערים, לעומת מיעוט שהגיע מהמערכת הציבורית. ומה בנוגע לייצוג נשים? כאן תמונת המצב עגומה כשבישראל מכהנות רק שלוש ראשות ערים.

הערים המעורבות בישראל בהן חיים זה לצד זה ערבים ויהודים הן מרחבים בהם מתקיימת מערכת יחסים מורכבת. בדיקה של הייצוג של הערבים בתוך המערכת העירונית מראה מצד אחד על עליה בייצוג בקרב עובדי העיריות וכן בקרב נבחרי הציבור. עם זאת, גם בערים אלו ייצוגם של הערבים עדיין נמוך ביחס לחלקם באוכלוסייה.

בשני העשורים האחרונים ירד אחוז ההשתתפות בבחירות המקומיות לשפל ורק כמחצית מאזרחי ישראל מממשים את זכותם הדמוקרטית. יתרה מכך, דווקא ביישובים הקטנים יותר וביישובים בהם ישנו רוב לקבוצות מגזריות שונות, אחוז ההצבעה גבוה יחסית. צעד אחד שנעשה בכדי להגדיל את שיעורי ההצבעה הוא הפיכת יום הבחירות ליום שבתון כפי שהיה נהוג בעבר. בטווח הרחוק חשוב גם לנקוט צעדים שיגבירו את מעורבות האזרחים בשלטון המקומי ביום-יום ויגדילו את האמון בו  וכן להקל באפשרויות ההצבעה לציבורים שונים.

עבירת ה"מרמה והפרת אמונים" היא אחת העבירות הנפוצות בהן מואשמים בשנים האחרונות חברי מועצות ערים וראשי ערים. למרות זאת, נוסח העבירה הוא עמום ומורכב ממשפט אחד בלבד. מצב זה, לא רק שיוצר חוסר בהירות משפטית, אלא בעיקר פוגע ביכולת להבהיר לנבחרי הציבור בדיוק היכן עובר הגבול בין התנהגות פלילית לחוקית. כפי שנעשה בעולם, גם בישראל הגיע הזמן לכתוב מחדש באופן ברור ומפורט את נוסח העבירה, ובכך לסייע במאבק בשחיתות השלטונית.

מחצית מהרשויות המקומיות לא ענו או ענו תשובה חסרה לבקשות חופש מידע שהוגשו להן בשנת 2017- ונראה כי בתחום זה ישנה עבודה רבה במערכת השלטון המקומי בישראל. היות ששקיפות ומענה לאזרחים הם הבסיס להתנהלות הנדרשת במערכת שאמורה לשרת את התושבים, נדרשים מהלכים לשינוי של התייחסות הרשויות לחוק חופש המידע. בין השאר מוצע להכפיף את הערים והמועצות בישראל ליחידה הממשלתית לחופש המידע, להנגיש את המידע הקיים בצורה ידידותית לתושב ברשת והרחבת החקיקה המפרטת את חובותיה של הרשות המקומית בתחום זה.

בשנים האחרונות נחשפנו לעשרות פרשיות שחיתות בהן נקשר שמם של ראשי ערים ובעקבות זאת נשמעים קולות הקוראים לקצוב את כהונתם על מנת למנוע סיאוב ושחיתות. אלא שמתוך 20 מקרים שפורסמו לאחרונה של חשדות לשחיתות של ראשי ערים אותם בדקנו, הרוב התבצעו בכלל בקדנציה הראשונה והשנייה. כמו כן עולה, כי בבחירות האחרונות לרשויות המקומיות בשנת 2013, למעלה ממחצית מראשי הערים שנבחרו היו ראשי ערים חדשים וכי מספר ראשי הערים המכהנים מספר רב של קדנציות הוא מועט. להגבלת כהונה יש אמנם מספר יתרונות, אך ספק רב אם שמהלך זה יביא תוצאות במלחמה בשחיתות.

ועדות התכנון והבנייה הפכו עם השנים לכר פורה לשחיתות. זוהי לא גזירת גורל. באמצעות שיפור השקיפות, שיתוף הציבור בתהליכי האישור של פרויקטים, חיזוק עצמאותם וכוחם של שומרי הסף והקפדה על מניעת ניגודי עניינים, ניתן לטפל בתופעה ואף לשפר את עבודת הוועדות