תעסוקה

תעסוקת חרדים היא אחד ממוקדי הדיון הציבורי על מקומה של הקהילה החרדית בחברה הישראלית. פרק זה מראה שיש פערים עמוקים בשיעורי ההשתתפות בכוח העבודה, בשיעורי התעסוקה וברמת ההכנסה של פרטים ושל משקי בית חרדיים לעומת כלל האוכלוסייה ולעומת שאר האוכלוסייה היהודית.

שיעור ההשתתפות של האוכלוסייה החרדית בכוח העבודה עומד על 65%, לעומת 87% בקרב יהודים לא־חרדים. הפער בשיעור ההשתתפות בכוח העבודה בולט יותר אצל הגברים — 53% בקרב חרדים לעומת 91% באוכלוסייה היהודית הלא־חרדית. אצל הנשים הפער בשיעור ההשתתפות בכוח העבודה קטן יותר: 78% מהנשים החרדיות עובדות, לעומת 84% מהנשים היהודיות הלא־חרדיות. שיעור הבלתי מועסקים מקרב השייכים לגילאי כוח העבודה ירד בחדות בין השנים 2003 ל־2015 באוכלוסייה היהודית הלא־חרדית, לעומת ירידה מתונה יותר באוכלוסייה החרדית.

שיעור התעסוקה הוא הנתון המצוטט ביותר כאשר עוסקים בתעסוקת חרדים. וכך, שיעור התעסוקה של גברים חרדים עמד בשנת 2015 על 50%, לעומת 87% בקרב יהודים לא־חרדים; אצל הנשים החרדיות עמד שיעור התעסוקה על 73%, לעומת 81% אצל הנשים היהודיות הלא־חרדיות. עם זאת, בשנים 2015-2003 עלה שיעור התעסוקה במגזר החרדי בחדות — מ־36% ל־50% בקרב גברים ומ־51% ל־73% בקרב נשים.

פערים בין האוכלוסייה החרדית לכלל האוכלוסייה ניכרים גם בגובה ההכנסה — העובדים החרדים (נשים וגברים) הרוויחו בממוצע השנים 2014-2013 71% מן השכר הממוצע במשק. אצל הגברים הפער נובע בעיקר משכר שעתי נמוך (83% מכלל האוכלוסייה), ואילו אצל הנשים הוא נובע בעיקר מעבודה בחלקיות משרה (78% מכלל האוכלוסייה). השוואה בין נתוני המוסד לביטוח לאומי על ארבע ערים חרדיות לבין הנתונים על כלל האוכלוסייה מעלה פערים גדולים יותר, ועל פיה ההכנסה הממוצעת של עובד חרדי היא 65% מההכנסה הממוצעת של כלל העובדים במשק. השילוב של שיעורי תעסוקה נמוכים — גם בקרב גברים וגם בקרב נשים — עם הכנסה נמוכה יחסית יוצר מצב שרמת ההכנסה של משק בית חרדי ממוצע בארבע הערים החרדיות הייתה ב־2013 46% מן ההכנסה הממוצעת בכלל משקי הבית בישראל.

הפערים בהיקפי התעסוקה בין חרדים ללא־חרדים מתבטאים בכך ש־38% מן העובדים החרדים עבדו בממוצע השנים 2014-2013 פחות מ־35 שעות בשבוע, לעומת 19% מכלל העובדים היהודים הלא־חרדים. הפער בשעות העבודה בולט בקרב נשים חרדיות יותר מאשר בקרב גברים חרדים: בעוד 59% מהנשים החרדיות עובדות פחות מ־35 שעות בשבוע, רק 24% מהנשים היהודיות הלא־חרדיות עובדות בהיקף דומה. 49% מהחרדים העובדים בהיקף חלקי מנמקים זאת באי־מציאת עבודה בהיקף מלא ובצורך לטפל בילדיהם, לעומת 29% באוכלוסייה היהודית הלא־חרדית הטוענים כך. לעומת זאת שיעור העובדים בהיקף מוגבל בשל אופייה של המשרה ובשל אי־רצון לעבוד בהיקף מלא הוא 28% — דומה לאוכלוסייה היהודית הלא־חרדית (25%).

תחומי התעסוקה של עובדים חרדים שונים במידה רבה מאלו של יהודים לא־חרדים: 33% מן הגברים החרדים עובדים בחינוך ו־23% בתעשייה ובשירותים עסקיים, לעומת 5% ו־40% (בהתאמה) מהגברים היהודים הלא־חרדים. 53% מהמועסקות החרדיות עוסקות בחינוך, לעומת 18% מהנשים היהודיות הלא־חרדיות. שיעורן של נשים חרדיות בתעשייה ובשירותים עסקיים הוא 13%, ושל הנשים הלא־חרדיות — 23%. בשנים 2011-2001 חלה ירידה מ־64% ל־53% בשיעור הנשים החרדיות העוסקות בחינוך.

שיעור העצמאים מכלל העובדים במגזר החרדי נמוך משיעור העצמאים בקרב יהודים לא־חרדים (12% לעומת 15%). נעיר כי הפער קיים רק אצל הגברים. שיעור הנשים החרדיות העצמאיות, לעומתם, דומה לשיעור שאר הנשים היהודיות העצמאיות — 10%.

שיעור העובדים החרדים בעלי תכנית פנסיה קרוב מאוד לשיעור המקביל בכלל העובדים במשק — 86% מן המועסקים. בתחום זה חלה עלייה — מ־62% ל־86% — בשיעור העובדים החרדים בעלי תכנית פנסיה, בתקופה של שש שנים.

השוואה בין ארבע הערים החרדיות במגוון פרמטרים העלתה שהעיר אלעד ניצבת בראש מבחינת שיעורי התעסוקה ורמת ההכנסה הממוצעת של עובדיה, ואחריה — בסדר יורד — בני ברק, ביתר עילית ומודיעין עילית.

לשנתון המלא >