הממשלה נגד שלטון החוק

Photo by Yonatan Sindel/Flash90

הממשלה מנסה לקדם בימים אלה שלושה מהלכים מרכזיים במסגרת המהפכה המשפטית: הדחת ראש השב"כ, הדחת היועצת המשפטית לממשלה ושינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים. המשותף לשלושתם הוא חתירתם תחת הבסיס של שלטון החוק בישראל. בכל אחד מהמקרים מנסה הממשלה לקדם תפיסה שמה שצריך לעשות ראש השב"כ, היועצת המשפטית לממשלה והשופט הוא רק לייצג נאמנה את עמדת הפוליטיקאי, שיחליט לבד מה דרישות החוק. זו עמדה שחותרת תחת מהות המשטר הדמוקרטי. בדמוקרטיה אכן חיוני שהממשלה המכהנת מכוח אמון הכנסת תוכל לקדם את מדיניותה, אולם זאת בכפוף לאיזונים ובלמים שנועדו להבטיח את כפיפותה לחוק, ובהם ביקורת בית המשפט ועקרון שלטון החוק שבמסגרתו חובה על כל זרועות המדינה לפעול כחוק.

נתחיל בראש השב"כ. ברור שהשב"כ צריך לממש את מדיניות הממשלה. אולם באותה עת ברור שהשב"כ כפוף לחוק, שאף קובע כי עליו לפעול באורח ממלכתי וכי לא תוטל עליו משימה לשם קידום אינטרסים מפלגתיים-פוליטיים. ראש הממשלה כופר במחויבותו העליונה של ראש השב"כ לערכי הממלכתיות ולחוק, כשהוא שואף להדיחו בתואנה שאין לו אמון בו. למעשה ראש הממשלה רוצה נאמנות אישית אליו ולא לחוק, ואת זה הוא לא מצא אצל ראש השב"כ שלא מסמס את חקירת החשדות על עבירות בלשכת ראש הממשלה.

מקל וחומר נכון הדבר ליועצת המשפטית לממשלה. ברור שהיועצת המשפטית לממשלה צריכה לסייע לממשלה לממש את מדיניותה, אך זאת תוך שמירה על גבולות החוק. כשהממשלה רוצה להדיח את היועצת המשפטית בשל עמידתה על החוק במקרים שבהם לדעתה הממשלה ביקשה לחרוג ממנו – היא כופרת בכפיפות היועצת המשפטית לשלטון החוק, ודורשת שתייצג רק את הממשלה.

על אחת כמה וכמה נכון הדבר לשופטים. בבסיס רצון הממשלה לחוקק שפוליטיקאים ונציגיהם יוכלו לקבוע בעסקות פוליטיות מי יהיו השופטים – בכל בתי המשפט – הוא הרעיון המעוות ששופט צריך לייצג את עמדת הפוליטיקאים. אולי ביחס לבית משפט עליון, שמכריע בסוגיות חוקתיות וציבוריות, אפשר לטעון שלגיטימי לדרוש שיקוף של תפיסות עולם, אבל איזו הצדקה יש לטענה על ייצוג פוליטי בבתי משפט השלום? זו חקיקה שחותרת תחת עצם תכלית השפיטה, שנועדה להיות הכרעה לפי חוק בלבד, ולא לפי ייצוג עמדה פוליטית כזו או אחרת שלשמה נבחרת הכנסת. דבר זה נכון גם לבית המשפט העליון, וכמובן גם ליתר הערכאות.

אם לא די בכך, ראש הממשלה כופר בחובתו לציית לצו בית משפט, אם יאסור עליו להדיח את ראש השב"כ. כלומר לשיטתו, בניגוד להגדרה הבסיסית של הפרדת הרשויות, הממשלה תחליט בעצמה מה גדרי סמכותה גם כאשר מתעוררת טענה שהיא חרגה ממנה.

בתשתית כל הדברים האלה עומדת הכפיפות של כולם בראש ובראשונה לחוק ולא לפוליטיקאי. לפני למעלה מאלפיים שנה ניסח את הדברים הפילוסוף היווני אריסטו, כאשר דן במהות הדמוקרטיה (אריסטו, הפוליטיקה, ספר ד'). אריסטו הבחין בין דמוקרטיה שבה כל האזרחים חולקים בשלטון אבל החוק מכריע, לבין דמוקרטיה שבה העם מכריע ולא החוק. בדמוקרטיה מהסוג השני, לפי אריסטו, מנהיגים פופולריים עולים לגדולה ומושלים באמצעות החלטות ולא לפי חוק. כפי שהסביר אריסטו, אפשר לטעון שדמוקרטיה מעין זו אינה באמת משטר דמוקרטי, משום שמקום שבו אין שלטון חוק אין בכלל משטר, שהרי בכל משטר החוק צריך להכריע. 

זה בסוף מה שעומד להכרעה בימים אלה בישראל. האם ישראל תישאר משטר דמוקרטי שבו החוק מכריע, או משטר פופוליסטי-אוטוריטרי שבו ראש הממשלה עומד מעל לחוק.