ממשלה

החלטת הממשלה בנוגע לייצוג לא הופצה מראש למשרדי הממשלה ולא נתמכה בחות דעת משפטית, כנדרש בתקנון. מדוע? משום שהתקנון מסמיך את ראש הממשלה להורות למזכיר הממשלה להעמיד על סדר יומה של הממשלה הצעה שלא נכללו בה הפרטים הנדרשים "במקרים מיוחדים או בשל דחיפות העניין". אולם מתשובת היועמ"שית לעתירה בעניין הייצוג התברר כי כלל לא הוצגו טעמים כאלה, שמנעו מהממשלה להעביר את החלטתה בהתאם לתקנון, והדבר נעשה במכוון.

בפסיקה אמנם אין מספרים, אין היקפי גיוס, אין קביעות ביחס לגיוס ההדרגתי, אולם היא קובעת חובה ברורה: "על המדינה לפעול לגיוס החרדים, בהתאם להוראות החוק". העובדה שנכתבה בידי מ"מ הנשיא פוגלמן ושנעדרות ממנה דעות מיעוט, דעות יחיד או הערות של יתר השופטים מעידה שבשאלת שלטון החוק כל המחלוקות מתפוגגות.

אסור שבמחטף ועקב לחצים פוליטיים יידון חוק השתמטות חדש בניסיון לעקוף את הפסיקה. כל חוק חלופי יהיה חייב לכלול את עיקרון חובת השירות לכל, ויש לאכוף זאת באמצעות סנקציות כלכליות ואישיות: מי שלא יתגייס לא יהיה זכאי למימון מהמדינה.

החוק המוצע מתעלם מן השינוי הדרמטי במציאות הביטחונית של ישראל מאז ה-7.10 ואינו נותן מענה לצורך בלוחמים ולהכבדת הנטל על האוכלוסיות המשרתות בסדיר ובמילואים. חוק זה היה בעייתי גם לפני ה-7.10, וכיום אין בו לא רלוונטיות ולא בשורה.

ביטול הדגם לא יפתור את הקלות הבלתי-נסבלת שבה אפשר לשנות את חוקי היסוד בכלל ואת כללי המשחק המשטריים בפרט. לכן, יש לפעול לקידום וחקיקת חוק יסוד: החקיקה, שיסדיר את מעמד חוקי היסוד, הנושאים הנכללים בהם והליך חקיקתם.

מה יעלה בגורל "קבינט ניהול המלחמה"? אילו מגבלות פוליטיות יתפוגגו מעתה? מה שחשוב לדעת.

פרישת המפלגה תשפיע על הסולידריות החברתית במלחמה, על מרחב התמרון הפוליטי של רה"מ נתניהו וכן על הלגיטימציה הבינלאומית של ישראל. אך האם תגרור גם את הקדמת הבחירות?

הממשלה מנסה לשוב ולקדם הצעת חוק גיוס שנבלמה לפני שנתיים והייתה עמוסת בעיות: יעדי גיוס נמוכים, סנקציות לא אפקטיביות ומסלולי שירות לא שוויוניים. בעיקר אחרי השבעה באוקטובר, כל בר דעת כבר מבין שבלי סנקציות ואכיפתן דבר לא יגרום לחרדים להתגייס מרצונם הטוב.

האם בקשת התובע כרים קאן לצווי מעצר מבוססת עובדתית ומשפטית? כיצד מתנהל ונאכף הליך הוצאת הצווים? מהן השלכותיו ומה ישראל יכולה לעשות ביחס לבקשה ולעבירות שקאן טרם הכריע לגביהן? כל מה שחשוב לדעת.

החלטת התובע כרים קאן מעוררת תמיהה מבחינה מקצועית ושנויה במחלוקת מבחינה משפטית ומדינית. היא נשענת על בסיס עובדתי רעוע ביותר, לאור מאמצי ישראל להבטיח סיוע הומניטרי לתושבי עזה, ויוצרת סימטריה פגומה וחמורה בין ישראל, דמוקרטיה המחויבת לשלטון החוק, לבין חמאס, ארגון טרור רצחני שמבצע ג'נוסייד. עם זאת, על ישראל להתנהל בתבונה מול בית הדין כדי שתמשיך ליהנות מגיבוי בינלאומי נרחב.

התובע כרים קאן מתמקד במצב ההומניטרי בעזה ובטענה שלישראל מדיניות של שימוש בהרעבה מכוונת של האוכלוסייה האזרחית כשיטת לחימה. קיים חשש כי אחרי נתניהו וגלנט יבקש להוציא צווי מעצר גם נגד בכירים בדרג המדיני והצבאי. אם בקשותיו יאושרו תהפוך ישראל לדמוקרטיה הראשונה שנגד בכיריה מוצאים צווי מעצר.

באופן מסורתי, ישראל בלמה את ההתערבות המשפטית הבינלאומית בטיעון שהיא חוקרת בעצמה – אך הוא נחלש בשנה האחרונה. לצד זאת, פוליטיקאים חסרי אחריות השתמשו בביטויים שנתפסו בעולם כניסיונות להפר את הדין הבינלאומי. מערכות החקירה של צה"ל צריכות לפעול וכך יינתן לו הזמן להילחם בארגוני הטרור.

אם יוצאו צווי המעצר – מהלך תקדימי נגד בכירים במדינה דמוקרטית - ייגרם לישראל נזק תדמיתי חמור משום שתהיה עלולה להצטרף למשפחה מפוקפקת של מדינות ולהיות מתויגת כ"מצורעת". נזק מקיף נוסף הוא הגשת תביעות פליליות במדינות שונות נגד ישראלים שהיו מעורבים במלחמת "חרבות ברזל" – ולא רק נגד בכירים.

בשנה האחרונה, ובפרט לנוכח מלחמת "חרבות ברזל", מאבדת ישראל את הגיבוי שלה במוסדות הבינלאומיים, בין אם בשל הצהרות שרים היוצרות רושם מוטעה שהיא פועלת בניגוד לדין הבינלאומי ובין בגלל מהלכי הממשלה להחלשת מערכת המשפט. על רקע הפרסומים בדבר הוצאת צווי מעצר לבכירים ישראלים ע"י ICC, כיצד תוכל בכל זאת להשיב את האמון הבינלאומי בה?

39.5% מהיהודים מעריכים שהחברה הישראלית תישא בנטל הלחימה בעזה ובעימות בצפון כמה זמן שיידרש, לעומת 7% בלבד מהערבים • מעט יותר ממחצית מהיהודים בטוחים או חושבים שההנהגה עושה את המאמצים המרביים לשחרור החטופים מעזה, עם רוב ברור לכך בימין לעומת מיעוט במרכז ובשמאל • הסכמה רחבה וחוצת מחנות פוליטיים בקרב היהודים על כך שמדיניות הממשלות האחרונות הקלה על חמאס לבצע את מתקפת ה-7 באוקטובר.

החוק ממשיך להתבסס על יעדי גיוס במקום על חובת גיוס ובכך לאפשר התחמקות. הוא קובע יעדי גיוס החלים על המערכת הצבאית ולא על המועמד לשירות ביטחון וכפועל יוצא לא יקנה אפשרות לסנקציות אישיות, כלכליות או מנהליות. מתווה אמיתי לגיוס חייב לכלול חובת גיוס לכל, תוך עיגון גיל גיוס שלא יאוחר מ-21-20.

האם יש מנגנון בחוק המסדיר את ההחלטה על עסקאות להחזרת שבויים וחטופים? מי הגוף המוסמך להחליט על שחרור אסירים מטעמי חוץ וביטחון – ראש הממשלה? הממשלה במליאתה? הקבינט? ואולי קבינט המלחמה שהוקם לאחרונה? כל השאלות והתשובות.

האם הקבינט המדיני-ביטחוני המורחב יכול לקבל את ההחלטה במקום הממשלה? כיצד התנהלו עסקאות דומות בעבר?

למרות מתקפת ה-7 באוקטובר, שיעור היהודים האופטימיים לגבי עתידה של ישראל עלה משמעותית, מ-52% ל-65.5%. בציבור הערבי לא חל שינוי.

האמון בממשלה הוא הנמוך ביותר מאז תחילת המדידות ב-2003 ועומד על 18% בלבד. עיקר הירידה באמון היא במחנה הימין: מ-42% ביוני האחרון ל-31% כיום.

לאחר התפטרות שרת ההסברה, החליטה הממשלה לסגור את המשרד – וטוב שכך. לצד בזבוז הכספים שבהקמת משרד חדש, פעילויות ההסברה בזירה הבין-לאומית פוזרו בין משרדי רה"מ (מערך ההסברה), החוץ, התפוצות וההסברה. כך, משרדים שונים קידמו במקביל וללא תיאום תכניות שונות ואף סותרות. על הפוליטיקאים והציבור לקחת אחריות ולהמשיך ולצמצם את משרד הממשלה.

בשעה שבחמישה משרדי ממשלה אין מנכ"ל מכהן ושלמרות שלוש שנות קורונה אין תרגולת עבודה בחירום וניהול דיגיטלי שוטף, אין זה פלא שהשירות הציבורי במלחמת "חרבות ברזל" נפגע אנושות וכך גם היכולת שלו לספק מענים רלוונטיים. נוכח המהלכים האחרונים שפגעו במגזר הציבורי, חייבים לפעול לשינוי המצב בהקדם למען שיקום החוסן החברתי.

גנץ, איזנקוט, סער, טרופר ושאשא-ביטון מצטרפים לממשלה ה-37, שבכך תשבור שיא בגודלה: 39 שרים. כל החמישה יכהנו ללא תיק, בדגם דומה לממשלת החירום שהוקמה ב-1967.

עם הצטרפות בני גנץ לקבינט המלחמה המצומצם וגדי איזנקוט כמשקיף בו הם עשויים להשיב את האמון הציבורי בממשלה, שירד נוכח ראשית המלחמה, ולקדם ניהול יעיל של המערכה, ברוח המלצות דו"ח עמידרור.

אילו סמכויות מוקנות לגופי הביטחון ולגורמים נוספים מתוקף ההכרזות על מצב מיוחד בעורף ועל אירוע חירום אזרחי? מי מוסמך לקבל את ההחלטות בנוגע לשני המצבים ולהאריך את תוקפם? כל השאלות והתשובות.

מי הם חברי הקבינט המדיני-ביטחוני ומה עליהם לעשות לאחר הכרזת מלחמה ובמהלך המערכה? מה מקומם של הכנסת ושל הייעוץ המשפטי לממשלה בקבלת ההחלטה? כל השאלות והתשובות.

מחצית ממצביעי הקואליציה סבורים כי יש לקדם את השינויים במערכת המשפט כפי שהם מנוסחים היום, לעומת 56% ממצביעי האופוזיציה שתומכים בעצירת החקיקה מיד. כשליש משני המחנות תומכים בהמשך התהליך בהסכמה רחבה. רוב גדול מהשמאל (81%) ומהמרכז (62%) סבורים שיחס המדינה לדרוזים אינו הוגן, ומהימין - רק מיעוט (35%).

מאז שנות ה-90 חלה ירידה קיצונית ביציבות הפוליטית, כך ששרים מכהנים תקופות קצרות למדי במשרדי מפתח כחוץ, פנים, אוצר וחינוך. לממשלה החדשה יש פוטנציאל לשנות זאת ולקדם מדיניות לטווח ארוך.

במדינות רבות בעולם, מייד עם היוודע תוצאות הבחירות, ידוע מיהו המנצח ואיזו ממשלה עומדת לקום. אך בישראל המצב יותר מורכב.

ההכרזה על בחירות נוספות הביאה אותנו למצב בו ממשלת המעבר מכהנת כבר חצי שנה, וצפויה לה כהונה של לפחות שלושה חודשים נוספים. מה המנדט של ממשלה כזו, ומה המשמעויות הנגזרות מכך?