מדד החופש והדמוקרטיה Freedom House ל-2022: ישראל מדינה חופשית - אבל עם תמרור אזהרה

ישראל עדיין רחוקה מלהיות "מדינה חופשית למחצה" כמו הונגריה, הודו ופקיסטן, ואף מקבלת ניקוד מקסימלי על עצמאות מערכת המשפט. אבל אם מהלכי תכנית לוין יעברו ומעמד השופטים והיועמ"שים ייפגע, הציון יירד בהתאם - וזאת עלולה להיות רק ההתחלה.

Photo by Shir Torem/Flash90

במדד השנתי שפרסם ביום חמישי האחרון, 9 במרץ 2023, הארגון הבין-לאומי Freedom House זכתה ישראל לציון של 77, והוגדרה כמדינה "חופשית". אלא שהמדד הזה מתייחס לשנה החולפת, 2022, ולפיכך אינו עוסק כלל בהפיכה המשטרית העכשווית, שצפויה בסבירות גבוהה לפגוע בציון של ישראל. עורכי המדד אף הזהירו מפני כך במפורש: "האג'נדה של הממשלה החדשה מציבה איום ישיר לעצמאות מערכת המשפט ולעקרונות דמוקרטיים נוספים, וכן לזכויות הבסיסיות של הפלסטינים".

המדד של Freedom House מצטרף לכמה מדדים בין-לאומיים בולטים נוספים הבודקים את רמת החופש או הדמוקרטיה במדינות העולם, למשל Democracy Index של מגזין האקונומיסט והמדד V-Dem. בין המדדים האלה יש הבדלים רבים מבחינת המתודולוגיה והתוצאות, אבל בסופו של דבר יש ביניהם גם דמיון רב, גם ביחס לישראל.

ראשית, כולם משקפים תפיסה רחבה של דמוקרטיה. כחלק מכך הם שואלים שאלות שנוגעות לא רק לקיומה של תחרות אלקטורלית, שמגדירה דמוקרטיה גם במובן הצר, אלא גם להיבטים רבים נוספים: שמירה על זכויות הפרט (שוויון, קניין, חופש הביטוי, חופש ההתאגדות, חופש הדת ועוד), שלטון החוק, תקשורת חופשית, אקדמיה עצמאית, שקיפות שלטונית, מאבק בשחיתות מוסדית, פעילות חופשית של ארגוני זכויות אדם, וכמובן מערכת משפט עצמאית.

המדד של Freedom House, למשל, כולל 25 שאלות המתחלקות לשתי קטגוריות: "זכויות פוליטיות" ו"חירויות אזרחיות. רוב הנקודות, 60 מתוך 100, מוקצה לשאלות הנוגעות לחירויות אזרחיות – כלומר לדמוקרטיה במובנה הרחב. גם המדד של האקונומיסט מגדיר חירויות אזרחיות כהיבט מרכזי בדמוקרטיה, ואילו מדד V-Dem מבחין בין דמוקרטיות אלקטורליות לבין דמוקרטיות ליברליות.

זוהי נקודה חשובה. לעתים נטען שהגדרות כמו "דמוקרטיה ליברלית" ו"דמוקרטיה מהותית" הן המצאות של המשפטנים בישראל, שנועדו לפגוע באופן לא-דמוקרטי בעיקרון שלטון הרוב כדי לשמר את העוצמה בידי האליטות הישנות. מבלי להתייחס לטענה הסוציולוגית, המדדים הבינ"ל מוכיחים בבירור שהתפיסה שלפיה דמוקרטיה היא רק או בעיקר שלטון הרוב – אינה מקובלת בעולם. התפיסה המקובלת היא שדמוקרטיה מתבטאת גם – ואולי אף בעיקר – בעקרונות כמו שוויון, הגנה על זכויות הפרט, מערכות אכיפת חוק עצמאיות וחזקות, ואיזונים ובלמים. וחשוב להדגיש: כל העקרונות האלה חשובים גם בפני עצמם, אבל גם כי הם תנאי לבחירות דמוקרטיות. ברור למשל שאם שלטון הרוב יפגע בחופש הביטוי של המיעוט – הבחירות לא יהיו באמת דמוקרטיות. בהקשר הישראלי, ברור שלא תתקיים כאן דמוקרטיה גם במובנה הצר ללא בית משפט עליון חזק ועצמאי, שיגן על זכותם של מפלגות ומועמדים מהציבור הערבי להתמודד בבחירות. ללא בית משפט כזה, הקואליציה השולטת בוועדת הבחירות המרכזית תוכל לפסול מפלגות ומועמדים כראות עיניה. 

שנית, בכל המדדים ישראל היא ראש לשועלים או לחלופין זנב לאריות – כלומר, היא בתחתית הדירוג של הדמוקרטיות הליברליות או בראש הדירוג של הדמוקרטיות הלא-ממש-ליברליות. במדד של Freedom House ישראל מקבלת כאמור ציון של 77 ומוגדרת כמדינה חופשית. היא אמנם לא ממש קרובה להידרדר למעמד של "מדינה חופשית למחצה", שבו נמצאות הונגריה, הודו, מקסיקו, סרביה, הפיליפינים, גיאורגיה, תוניסיה, ארמניה, סינגפור, לבנון ופקיסטן. היא תעבור לקטגוריה זו אם, למשל, תאבד 5 נקודות בשאלות הנוגעות לזכויות פוליטיות. ועם זאת, היא רחוקה מאוד מ-43 מדינות וטריטוריות שזוכות לציון 90 ומעלה – ובהן לא רק דמוקרטיות מערביות ותיקות אלא גם דמוקרטיות באמריקה הלטינית (אורוגוואי, צ'ילה וקוסטה ריקה), מזרח אסיה (יפן וטייוואן) ומזרח אירופה (אסטוניה, צ'כיה, סלובניה וסלובקיה). לעומת זאת, במדד של האקונומיסט ישראל מוגדרת רק "דמוקרטיה פגומה" – אבל עם ציון של 7.93, קרוב מאוד לציון של 8 שיעלה אותה לרמה של "דמוקרטיה מלאה". ב-V-Dem ישראל מוגדרת כדמוקרטיה ליברלית, אבל קרובה מאוד לקו הגבול שבין דמוקרטיות ליברליות ואלקטורליות.

זה אינו ממצא מפתיע: אנחנו יודעים היטב שהדמוקרטיה הישראלית רחוקה מלהיות מושלמת. שלא יהיה ספק: לאור הנסיבות, עצם העובדה שישראל היא דמוקרטיה ליברלית או מדינה חופשית, או לפחות קרוב לכך – הוא הישג עצום, כמעט נס. אבל לצד זה, הדמוקרטיה הישראלית אכן פגומה בהיבטים רבים: החל מיחסי דת ומדינה, דרך היעדר עיגון חוקתי של עקרונות כמו שוויון וחופש הביטוי, ועד למעמד המיעוט הערבי (ועוד לא דיברנו על השטחים, שהמדדים השונים כלל לא מתייחסים אליהם). נקודת הפתיחה שלנו מבחינה דמוקרטית, עוד לפני שמביאים בחשבון את הרפורמות המתוכננות, היא בעייתית מלכתחילה.

והרפורמות יערערו את הדמוקרטיה הישראלית עוד הרבה יותר. קשה להעריך עד כמה בדיוק הן יפגעו בציון של ישראל במדדים השונים – הדבר תלוי ברפורמות המדויקות שיאומצו, בהשלכותיהן בפועל ובשאלה אם עורכי המדדים ישפטו את ישראל לחומרה או לקולא. אבל אם נסתכל על מדד Freedom House, בהחלט אפשר "להמר" שהניקוד של ישראל ייפגע בכמה שאלות.

מדובר בראש ובראשונה בשאלה הנוגעת לעצמאות מערכת המשפט. כרגע מקבלת ישראל ניקוד מקסימלי בשאלה זו – 4 מתוך 4. אבל אם ההצעות שנידונות כיום בכנסת יתקבלו, פירוש הדבר יהיה פגיעה אנושה במעמדם ועצמאותם של השופטים והיועצים המשפטיים – ואין ספק שגם הציון של ישראל בשאלה זו כבר יהיה רחוק ממושלם.

כך צפוי לקרות גם בשאלה הנוגעת לקיומו של הליך משפטי הוגן. הליך כזה מחייב, לפי ההנחיות המופיעות במדד, את עצמאותם של כל הגורמים המעורבים – שופטים, תובעים ושוטרים. הרפורמות המוצעות צפויות לפגוע לא רק בעצמאות השופטים אלא גם בזו של הפרקליטים ושל השוטרים (בין היתר בשל "חוק בן גביר", שמכפיף את המשטרה לשר, ובשל החוק הנוגע למח"ש). עוד שאלה שבה עלולה ישראל להיפגע היא זו הבודקת את ההגנות מפני שחיתות מוסדית. לא חסרות סיבות: חוקי דרעי המכשירים את כהונתו בממשלה של עבריין מורשע, "חוק המתנות" שיאפשר לנבחרי ציבור לקבל תרומות למימון הליכים משפטיים ורפואיים, הקושי לאכוף את הסדר ניגוד העניינים של נתניהו, ובאופן כללי המתקפות על אנשי מערכת אכיפת החוק שמרתיעות אותם מחקירות נוספות של שחיתות שלטונית.

אבל זהו רק התרחיש האופטימי. בתרחיש הפסימי יותר, הכולל חקיקה שטרם קודמה וסעיפים מתוך ההסכמים הקואליציוניים, ייפגעו גם התקשורת החופשית, החופש האקדמי והחינוכי, איגודי העובדים, ארגוני זכויות האדם, חופש הדת ועוד. כל אחד מהם נתפס כעיקרון דמוקרטי חשוב, ומוקדשת לו שאלה נפרדת – בת 4 נקודות כל אחת – במדד Freedom House. בתרחיש הבאמת-פסימי, ביטול ההגנה של בג"ץ על עקרונות יסוד דמוקרטיים כמו חופש הביטוי חופש ההתאגדות, ואפילו הזכות לבחור ולהיבחר – תגרור פגיעה ממשית גם בהם, ואי-אפשר יהיה עוד להתייחס לישראל כמדינה דמוקרטית.

הרעיון שלפיו "דמוקרטיה אינה נגמרת בבחירות" הוא לא המצאה ישראלית. זוהי התפיסה המקובלת של דמוקרטיה בעולם. מדינות שאימצו תפיסה מצומצמת יותר של דמוקרטיה גילו שהעולם לא יישר איתם קו: תוך עשר שנים צנח הציון של פולין ב-Freedom House  ב-12 נקודות, ושל הונגריה – ב-22.

לפחות לפי חלק מהמדדים, רמת הדמוקרטיה או החופש בישראל כבר נפגעו בשנים האחרונות. במדד Freedom House משנת 2017 ישראל קיבלה 80 נקודות, ומאז ירדה ל-76 נקודות במדד הקודם ו-77 נקודות בנוכחי (העלייה נבעה משיפור במצב הביטחוני ב-2022 לעומת 2021, שבה התרחש שומר החומות). ירידה דומה נרשמה גם בנתונים של ישראל כדמוקרטיה ליברלית במדד V-Dem (אך לא במדד של האקונומיסט). אנחנו עדיין רחוקים מהירידות שחוות פולין והונגריה, אבל הרפורמות המקודמות כעת בידי הקואליציה עלולות לקרב אותנו לשם.

חשוב להבין: זהו אינו תרגיל אקדמי. נסיגה דמוקרטית כזו תפגע בנו בכל תחומי החיים – בכלכלה, למשל בדירוג האשראי וההשקעות הזרות; בצה"ל, למשל בכל הנוגע להליכים פליליים בינ"ל נגד חיילים ובכירים; וכמובן בזכויות של כולנו, ובמיוחד באלו של אוכלוסיות "פגיעות" כמו ערבים ונשים. היא תהפוך את ישראל למקום שהרבה פחות טוב לחיות בו.