עבודה ושכר
פרק ג
מצבה של החברה הערבית בשוק העבודה קשה יותר ממצבה של החברה היהודית. הפערים בין ערבים ליהודים במדדים הקשורים לשוק העבודה מובהקים ועקביים לאורך השנים, והם זוכים לעיון מחקרי מעמיק מצד גורמים מקצועיים.יוסף ג'בארין ואח', תעסוקת ערבים בישראל: האתגר של הכלכלה הישראלית, המכון הישראלי לדמוקרטיה ופורום קיסריה להתוויית מדיניות כלכלית לאומית, יוני 2010; ערן ישיב וניצה (קלינר) קסיר, "כלכלת החברה הערבית בישראל", בתוך: אבי בן־בסט, ראובן גרונאו ואסף זוסמן (עורכים), אורות וצללים בכלכלת השוק: המשק הישראלי, 1995–2017, תל אביב: עם עובד, 2020, עמ' 678–720; נסרין חדאד חאג'־יחיא, איימן סייף, ניצה (קלינר) קסיר ובן פרג'ון, תוכנית לקידום ההשתלבות של החברה הערבית בשוק העבודה, מחקר מדיניות 161, ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה וקרן פורטלנד, 2021. עם הגורמים המסבירים את הפערים האלה נמנים פערים מערכתיים בין החינוך הערבי לחינוך העברי; ריחוק גאוגרפי של היישובים הערביים ממרכזי התעסוקה בערים הגדולות; רמת תשתיות נמוכה ביישובים הערבים, שאינה תומכת תעסוקה בהיקף מספיק; תפיסות מגדריות ותרבותיות הנוגעות לתפקידיהם של נשים וגברים, וכן אפליה בשוק התעסוקה.
פרק זה מנתח את הפערים האלה מתוך שימת לב להבדלים מגדריים וגאוגרפיים בתוך החברה הערבית, וכן מתוך השוואת נתוני החברה הערבית לאלו של החברה היהודית. ככלל, גברים ונשים בחברה הערבית מתמודדים עם אתגרים אחרים בשוק העבודה. בקרב הגברים הבעיה המרכזית היא שיעור גבוה של עובדים לא מקצועיים וריכוזם בענפי תעסוקה שוחקים, כגון בינוי ותעשייה. לבעיה זו שתי פנים — שכר נמוך יחסית ופרישה בגיל מוקדם עקב שחיקה פיזית. כמו כן, השתלבותם של הגברים הערבים בהשכלה הגבוהה מצומצמת בהשוואה לנשים, והיא פוגעת ביכולת ההשתכרות שלהם, כלומר ביכולתם לעסוק במשלחי יד המאופיינים ברמת שכר גבוהה. הנשים הערביות סובלות משוליות כפולה — הן גם בנות קבוצת מיעוט לאומי בחברה הישראלית, וגם נשים המתמודדות עם חסמים תרבותיים פנימיים בחברה הערבית. שיעור התעסוקה בקרב נשים ערביות נמוך בהשוואה לנשים יהודיות, ושיעור גבוה מהן מועסקות בתחום החינוך.
על הפערים שבין ערבים ליהודים בשוק העבודה נוספו בשנים 2020 ו־2021 ההשפעות הכלכליות של משבר הקורונה. הנתונים המוצגים בפרק זה משקפים את הפגיעה בדפוסי התעסוקה של החברה הערבית במהלך המשבר, ומצביעים גם על מגמת ההתאוששות של החברה הערבית ממנו, גם אם אין מדובר בהתאוששות מלאה. הפרק מציג את התמורות שחלו בעשור האחרון בכוח העבודה, במאפייני התעסוקה וברמת השכר של החברה הערבית, ומציג את הפערים בינה לבין החברה היהודית. הפרק מסתיים בדיון בתופעת חוסר מעש בקרב בני הדור הצעיר בחברה הערבית (בנות ובני 18 עד 34).
נתוני הלמ"ס חושפים פער מובהק בין ערבים ליהודים בשיעור ההשתתפות בכוח העבודה."כוח העבודה" הוא סך כול בני ובנות 15 ומעלה באוכלוסיית המדינה המוגדרים "מועסקים" או "בלתי מועסקים". באוכלוסיית המועסקים נכללים בני 15 ומעלה שעבדו משרה מלאה או חלקית, ולכל הפחות שעה אחת בשבוע בעבודה כלשהי בתמורה לשכר, לרווח, או לתמורה אחרת (לרבות אנשי צבא בשירות חובה או בשירות קבע). באוכלוסיית הבלתי מועסקים נכללים בני 15 ומעלה שאינם עובדים כלל אף שחיפשו עבודה במשך ארבעה שבועות או יותר. בכוח העבודה לא נכללים מי שאינם מחפשים תעסוקה באופן פעיל, לרבות מי שהתייאשו מחיפוש עבודה. גדעון זעירא, "מונחים מעולם העבודה", הכנסת — מרכז המחקר והמידע, 2019, עמ' 5–7. על פי נתונים משנת 2022, רק 60.6% מהגברים הערבים משתתפים בכוח העבודה, לעומת 67.7% מהגברים היהודים. בקרב נשים הפער גדול עוד יותר: שיעור הנשים הערביות המשתתפות בכוח העבודה הוא 33.7%, והוא נמוך מאוד הן משיעור הגברים הערבים, הן משיעור הנשים היהודיות, 65.8%.
פערים מובהקים בין ערבים ליהודים ניכרים גם בגילי העבודה העיקריים, 25–54. שיעור הגברים הערבים בשכבת הגיל הזאת בכוח העבודה הוא 79.5%, ואילו שיעורם בקרב גברים יהודים הוא 87.4%. שיעור הנשים הערביות בשכבת הגיל הזאת המשתתפות בכוח העבודה הוא 47.2%, כמחצית משיעורן של נשים יהודיות בשכבת הגיל הזאת המשתתפות בכוח העבודה (90.2%).
גם שיעור המועסקים במשרה מלאה בקרב יהודים גבוה יותר מזה של ערבים. בקרב גברים הפער קטן: 48.9% מהגברים היהודים בני 15 ומעלה מועסקים במשרה מלאה, לעומת 45.8% מהגברים הערבים. לעומת זאת, בקרב נשים הפער גדול: שיעור הנשים היהודיות המועסקות במשרה מלאה (34.8%) גבוה פי שניים משיעורן של נשים ערביות (17.2%). בגילי העבודה העיקריים (25–54) הפער בין גברים יהודים לגברים ערבים נסגר כמעט לגמרי: 65.6% מהגברים היהודים ו־63.2% מהגברים הערבים מועסקים במשרה מלאה. לעומת זאת, רק 24.9% מהנשים הערביות מועסקות במשרה מלאה, לעומת 49.7% מהנשים היהודיות.
תרשים ג/1 שיעור ההשתתפות בכוח העבודה, לפי קבוצת אוכלוסייה ומגדר, 2022 (ב־%)
מקור: הלמ"ס, שנתון סטטיסטי לישראל 2023, לוח 9.1.
שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בחברה הערבית רשם עלייה מסוימת בפתח העשור הקודם: 39.6% ב־2006, 46.7% ב־2012 ו־45.5% ב־2015. בשנים האחרונות חלו תנודות בשיעור ההשתתפות בכוח העבודה בחברה הערבית, והוא ירד קמעא בשנות משבר הקורונה (41.4% ב־2021). עם זאת, כוח העבודה בחברה הערבית מראה מגמת התאוששות. ב־2022 חזר שיעור ההשתתפות של הערבים בכוח העבודה לרמה שאפיינה אותו לפני משבר הקורונה, 47.1%.
תרשים ג/2 שיעור ההשתתפות בכוח העבודה האזרחי, לפי קבוצת אוכלוסייה, 2022-2006 (ב־%)
מקור: הלמ"ס, שנתון סטטיסטי לישראל 2023, לוח 9.1; הלמ"ס, שנתון סטטיסטי לישראל 2022, לוח 9.1; הלמ"ס, שנתון סטטיסטי לישראל 2019, לוח 9.1; הלמ"ס, שנתון סטטיסטי לישראל 2016, לוח 12.1; הלמ"ס, שנתון סטטיסטי לישראל 2013, לוח 12.1; הלמ"ס, שנתון סטטיסטי לישראל 2010, לוח 12.1; הלמ"ס, שנתון סטטיסטי לישראל 2007, לוח 12.1.
תרשים ג/3 שיעור המועסקים במשרה מלאה ובמשרה חלקית, לפי קבוצת אוכלוסייה, 2022-2006 (ב־%)
מקור: עיבוד נתונים מתוך הלמ"ס, שנתון סטטיסטי לישראל 2023, לוח 9.1, הלמ"ס, שנתון סטטיסטי לישראל 2022, לוח 9.1; הלמ"ס, שנתון סטטיסטי לישראל 2019, לוח 9.1; הלמ"ס, שנתון סטטיסטי לישראל 2016, לוח 12.1; הלמ"ס, שנתון סטטיסטי לישראל 2013, לוח 12.1; הלמ"ס, שנתון סטטיסטי לישראל 2010, לוח 12.1; הלמ"ס, שנתון סטטיסטי לישראל 2007, לוח 12.1.
במבט רב־שנתי בולטים לעין הבדלים בין ערבים ליהודים בנוגע להיקף התעסוקה — מלאה או חלקית. עד משבר הקורונה בשנים 2021-2020 נרשמה עלייה מתמדת בשיעור המועסקים במשרה מלאה בשתי הקבוצות. בעשור שקדם למשבר הקורונה אף הסתמן זינוק בשיעור המועסקים במשרה מלאה בקרב הערבים: מ־26.9% ב־2012 ל־35.1% ב־2018. בתקופת משבר הקורונה ירד שיעור המועסקים במשרה מלאה בחברה הערבית ירידה של ממש (29.4%). העלייה בשיעור ההשתתפות בכוח העבודה בחברה הערבית ב־2022 התבטאה הן בשיעור המועסקים בהיקף חלקי (מ־7.9% ל־10.4%), והן בשיעור המועסקים במשרה מלאה (מ־29.4% ל־31.5%). עם זאת, שיעור המועסקים הערבים במשרה מלאה לא חזר לרמה שאפיינה אותה לפני משבר הקורונה, בעוד ששיעור המועסקים במשרה מלאה בחברה היהודית נותר כמעט ללא שינוי במהלך המשבר ואחריו.
שיעור ההשתתפות של גברים ערבים בכוח העבודה גבוה בכל קבוצות הגיל משיעור השתתפותן של נשים. הפער הגדול ביותר נמדד בקבוצות הגיל המבוגרות, מגיל 45 ומעלה, אולם גם בקבוצות גיל צעירות יותר יש פערים גדולים מאוד. בקרב הגברים, שיעורי ההשתתפות הגבוהים ביותר בכוח העבודה נמדדו בקבוצת הגיל 25–54, דהיינו בגיל העבודה העיקרי, שבה הוא כ־80%. בקרב הנשים, שיעור ההשתתפות הממוצע בכוח העבודה בקבוצת הגיל 25–44 הוא כ־50%. בקרב נשים מעל גיל 45 שיעור ההשתתפות בכוח העבודה צונח צניחה דרמטית.
תרשים ג/4 שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בחברה הערבית, לפי קבוצת גיל ומגדר, 2022 (ב־%)
מקור: עיבוד נתונים מתוך הלמ"ס, שנתון סטטיסטי לישראל 2023, לוח 9.10.
במבט רב־שנתי מתברר כי אף שהפערים בשיעור ההשתתפות בכוח העבודה האזרחי בין גברים לנשים בחברה הערבית גבוהים, הם הצטמצמו במידה מסוימת לאורך השנים. שיעור ההשתתפות בכוח העבודה של הגברים הערבים ידע עליות ומורדות (59.7% ב־2006, 66.1% ב־2012, 53.2% ב־2021 ו־60.6% ב־2022), ואילו שיעור ההשתתפות בכוח העבודה של הנשים הערביות רשם עלייה יציבה (19.1% ב־2006, 27.1% ב־2012, 29.6% ב־2021 ו־33.7% ב־2022).
תרשים ג/5 שיעור ההשתתפות בכוח העבודה האזרחי בחברה הערבית, לפי מגדר, 2022-2006 (ב־%)
מקור: הלמ"ס, שנתון סטטיסטי לישראל 2023, לוח 9.1; הלמ"ס, שנתון סטטיסטי לישראל 2022, לוח 9.1; הלמ"ס, שנתון סטטיסטי לישראל 2019, לוח 9.1; הלמ"ס, שנתון סטטיסטי לישראל 2016, לוח 12.1; הלמ"ס, שנתון סטטיסטי לישראל 2013, לוח 12.1; הלמ"ס, שנתון סטטיסטי לישראל 2010, לוח 12.1; הלמ"ס, שנתון סטטיסטי לישראל 2007, לוח 12.1.
ההבדלים בין גברים לנשים בחברה הערבית מבחינת היקף התעסוקה (מלאה או חלקית) גדולים. לאורך השנים היה שיעור הגברים הערבים בני 15 ומעלה המועסקים במשרה מלאה גבוה מאוד ביחס לשיעור הנשים ערביות. עד משבר הקורונה עלה שיעור הגברים המועסקים במשרה מלאה בעקביות מ־44.7% ב־2006 ל־51.4% ב־2018. בעקבות משבר הקורונה צנח שיעור הגברים המועסקים במשרה מלאה ל־41.9% ב־2021, והתאושש קמעה ב־2022 (45.8%). המגמה בקרב נשים ערביות אחרת. שיעור הנשים הערביות המועסקות במשרה מלאה — גם אם הוא נמוך יחסית לאורך השנים — עולה עלייה עקבית ומתמדת, גם אם הוא נבלם מעט בתקופת משבר הקורונה.
אם כך, ממשבר הקורונה נפגעו בעיקר גברים ערבים. לשם השוואה, ב־2012 היה שיעור הגברים הערבים המועסקים במשרה מלאה (43.4%) דומה לשיעור בעיצומו של משבר הקורונה (41.9% ב־2021). לעומת זאת, שיעור הגברים שבעבר מצאו תעסוקה במשרה חלקית (10.2% ב־2012) היה גבוה יותר מהשיעור הזה בעת משבר הקורונה (6% ב־2021). לעומת זאת, שיעורן של נשים ערביות המשולבות בתעסוקה במשרה חלקית כמעט שלא נפגע בעקבות משבר הקורונה, ושיעורן מוסיף לעלות גם אחריו. עם זאת, עדיין מדובר בשיעורים נמוכים.
תרשים ג/6 שיעור המועסקים במשרה מלאה ובמשרה חלקית בחברה הערבית, לפי מגדר, 2022-2006 (ב־%)
מקור: עיבוד נתונים מתוך הלמ"ס, שנתון סטטיסטי לישראל 2023, לוח 9.1; הלמ"ס, שנתון סטטיסטי לישראל 2022, לוח 9.1; הלמ"ס, שנתון סטטיסטי לישראל 2019, לוח 9.1; הלמ"ס, שנתון סטטיסטי לישראל 2016, לוח 12.1; הלמ"ס, שנתון סטטיסטי לישראל 2013, לוח 12.1; הלמ"ס, שנתון סטטיסטי לישראל 2010, לוח 12.1; הלמ"ס, שנתון סטטיסטי לישראל 2007, לוח 12.1.
שיעור הבלתי מועסקים בקרב הערבים (5.5%, בשנת 2022) גבוה מהשיעור בקרב היהודים (3.5%). עד לפני עשור נרשמו פערים גדולים בין ערבים ליהודים: שיעור הבלתי מועסקים בקרב היהודים רשם ירידה מתונה ועקבית (8% ב־2006, 6% ב־2012, 5% ב־2021), ואילו בשיעור הבלתי מועסקים בקרב הערבים ניכרו תנודות חדות, ורק בשנים האחרונות חלה התייצבות במדד זה. התנודות חדות האלה אפיינו גברים ונשים גם יחד. שיעור הבלתי מועסקים בקרב הנשים היה בדרך כלל גבוה בהרבה מבקרב הגברים. בשנים האחרונות נצפית מגמה מעורבת: בתקופת משבר הקורונה היה שיעור הגברים הבלתי מועסקים גבוה במעט מהשיעור הנשים, אולם ב־2022 נרשם שיעור שווה של בלתי מועסקים בקרב גברים ונשים.
תרשים ג/7 בלתי מועסקים, לפי קבוצת אוכלוסייה, 2022-2006 (ב־%)
מקור: הלמ“ס, שנתון סטטיסטי לישראל 2023, לוח 9.1; הלמ“ס, שנתון סטטיסטי לישראל 2022, לוח 9.1; הלמ“ס, שנתון סטטיסטי לישראל 2019, לוח 9.1; הלמ“ס, שנתון סטטיסטי לישראל 2016, לוח 12.1; הלמ“ס, שנתון סטטיסטי לישראל 2013, לוח 12.1; הלמ“ס, שנתון סטטיסטי לישראל 2010, לוח 12.1; הלמ“ס, שנתון סטטיסטי לישראל 2007, לוח 12.1.
תרשים ג/8 בלתי מועסקים בחברה הערבית, לפי מגדר, 2022-2006 (ב־%)
מקור: הלמ"ס, שנתון סטטיסטי לישראל 2023, לוח 9.1; הלמ"ס, שנתון סטטיסטי לישראל 2022, לוח 9.1; הלמ"ס, שנתון סטטיסטי לישראל 2019, לוח 9.1; הלמ"ס, שנתון סטטיסטי לישראל 2016, לוח 12.1; הלמ"ס, שנתון סטטיסטי לישראל 2013, לוח 12.1; הלמ"ס, שנתון סטטיסטי לישראל 2010, לוח 12.1; הלמ"ס, שנתון סטטיסטי לישראל 2007, לוח 12.1.
בבדיקת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בחברה הערבית לפי דת מתברר כי השיעור הגבוה ביותר נמדד בקרב הנוצרים: 69.0% מהגברים ו־55.8% מהנשים בני ובנות 15 ומעלה נכללים בכוח העבודה. הבאים בתור הם הדרוזים: 64.2% מהגברים ו־40.3% מהנשים, ולבסוף המוסלמים: 59.3% מהגברים ו־30.7% מהנשים.
מהנתונים בולט ששיעור ההשתתפות בכוח העבודה של נשים נוצריות גבוה במידה ניכרת משיעור הדרוזיות והמוסלמיות, ובכל זאת נמוך במידה ניכרת משיעור היהודיות. שיעורם של גברים נוצרים בכוח העבודה מגיע כמעט לשיעור הגברים היהודים. נתון בולט אחר הוא שהפער בשיעור ההשתתפות בכוח העבודה בין גברים לנשים מצומצם יחסית בקרב נוצרים (כ־13 נקודות האחוז לטובת גברים) ורחב מאוד בקרב דרוזים ומוסלמים (24 ו־29 נקודות האחוז לטובת גברים, בהתאמה).
תרשים ג/9 שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בחברה הערבית, לפי דת ומגדר, 2022 (ב־%)
מקור: הלמ"ס, שנתון סטטיסטי לישראל 2023, לוח 9.10.
ככל שעולה רמת ההשכלה כך גדל שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בחברה הערבית, ואולם הנתונים חושפים פערים ניכרים בין גברים לנשים בכל רמות ההשכלה. ברמות ההשכלה הנמוכות (עד 12 שנות לימוד), היקף ההשתלבות של גברים בכוח העבודה גבוה במידה ניכרת (פי שניים ויותר) מזה של נשים. 61% מהגברים שלהם 9–15 שנות לימוד משולבים בכוח העבודה, ואילו שיעור הנשים בעלות רמת השכלה זהה המשולבות בכוח העבודה נמוך בהרבה, והוא נע בין רבע למחצית מהנשים באוכלוסייה.
תרשים ג/10 שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בחברה הערבית, לפי מגדר ושנות לימוד, 2022 (ב־%)
מקור: שם.
הנתונים מצביעים על תופעה מעניינת: גם ברמת השכלה גבוהה מאוד (13–15 שנות לימוד) כמחצית מן הנשים אינן משולבות בכוח העבודה (מבחירה או מכורח), ורק ברמת ההשכלה הגבוהה ביותר (16 שנות לימוד ויותר), רובן (71.1%) משתלבות בכוח העבודה, אף ששיעור זה נמוך משיעור הגברים באותה רמת השכלה (82.3%). לעומת זאת, גברים משולבים בכוח העבודה גם ברמות השכלה נמוכות יחסית. הדוגמה הבולטת ביותר לכך היא ששיעור הגברים בעלי רמת השכלה נמוכה (5–8 שנות לימוד) המשולבים בכוח העבודה (45.7%) זהה לשיעור הנשים בעלות רמת השכלה גבוהה (13–15 שנות לימוד) המשולבות בכוח העבודה (45.4%).
תרשים ג/11 מאפייני כוח העבודה בחברה הערבית, לפי מגדר ולפי היקף התעסוקה, 2022 (ב־%)
מקור: שם.
התבוננות במאפייני כוח העבודה בחברה הערבית לפי היקף התעסוקה מלמדת כי רוב גדול של הגברים (75.7%) מועסקים בהיקף משרה מלא, ו־14.6% מהם מועסקים בהיקף חלקי. מחצית מהנשים (51.1%) מועסקות בהיקף מלא, וכשליש מהן (35.8%) מועסקות בהיקף חלקי.
אחד ההבדלים בין דפוסי התעסוקה של כוח העבודה הערבי לאלו של כוח העבודה היהודי הוא ריכוז גבוה יחסית של מועסקים ערבים בענפי תעסוקה מסוימים, לעומת התפלגות תעסוקה מבוזרת יותר וריכוזית פחות של כוח העבודה היהודי. למשל, שני ענפי התעסוקה העיקריים שבהם מועסקות נשים בישראל, ערביות ויהודיות, הם חינוך ושירותי בריאות, רווחה וסעד. עם זאת, כמחצית מן הנשים הערביות (51.9%) מרוכזות בשני הענפים האלה, ואילו שיעור הנשים היהודיות המועסקות בשני הענפים האלה הוא 38.3%. כלומר, תעסוקת הנשים היהודיות מתאפיינת בפריסה רחבה יותר בכמה ענפי תעסוקה. גם בקרב הגברים, כמעט שני שלישים (63.5%) מכוח העבודה של הגברים הערבים מרוכזים בארבעה ענפים, ואילו כוח העבודה של הגברים היהודים מבוזר יותר: 57.2% מהגברים היהודים מועסקים בחמישה ענפים. הגיוון התעסוקתי של כוח העבודה הערבי אפוא מצומצם אפוא יותר מהגיוון התעסוקתי של כוח העבודה היהודי.
בתרשים ג/12 בולטת העובדה שנשים ערביות מועסקות במשלח יד אקדמי בשיעור גבוה פי שלושה מגברים ערבים. למעשה, שיעורן של נשים ערביות המועסקות במשלח יד אקדמי דומה לשיעורן של נשים יהודיות. פער אחר מהחברה היהודית מתבטא, כאמור, בגיוון — כמעט מחצית (47.0%) מהגברים הערבים מרוכזים במקצועות התעשייה והבינוי, ואילו בחברה היהודית, הן הגברים והן הנשים מועסקים במשלח יד אקדמי יותר מבכל משלח יד אחר. בצד זאת, שיעור המועסקים והמועסקות בחברה הערבית במשלח יד לא מקצועי גבוה פי שלושה מהשיעורים האלה בחברה היהודית.
תרשים ג/12 מועסקים, לפי מגדר, ענף כלכלי וקבוצת אוכלוסייה, 2022 (ב־%)
מקור: שם, לוח 9.12.
תרשים ג/13 התפלגות המועסקים, לפי משלח יד, קבוצת אוכלוסייה ומגדר, 2022 (ב־%)
מקור: שם, לוח 9.18.
על פי נתוני הלמ"ס לשנים 2008–2022, שיעורם של משקי הבית בחברה הערבית שבהם יש לפחות מועסק אחד הוא 76.7% בממוצע. שיעור זה דומה לממוצע במשקי הבית בחברה היהודית, 78.1%. עם זאת, מבט מעמיק יותר חושף הבדלים בין משקי בית ערביים למשקי בית יהודיים בתכונות כוח העבודה במשקי הבית.
ב־2008–2022 חלה עלייה מתמדת בשיעור משקי הבית הערביים שבהם כל בני הבית מועסקים: מ־12.6% בשנת 2008 ל־19.8% בשנת 2022. במדד זה נרשמה ירידה מורגשת בשנים 2021-2020 שבהן ניכרו השפעותיו הכלכליות של משבר הקורונה, בהשוואה לשנתיים שקדמו לפרוץ המשבר: 16.5% בממוצע ב־2021-2020 לעומת 18.4% בממוצע בשנים 2019-2018. בצד זאת, שיעור משקי הבית היהודיים שבהם כולם מועסקים גבוה במידה ניכרת משיעורם במשקי בית ערביים. על פי נתונים לשנת 2022, שיעור משקי הבית היהודיים שבהם כולם מועסקים (46.7%) גבוה כמעט פי 2.5 מהשיעור במשקי בית ערביים (19.8%). נתונים אלו מייצגים פער יחסי קבוע לאורך התקופה הנדונה, משנת 2008 עד שנת 2022.
למעשה, ברוב משקי הבית הערביים חלק מבני הבית מועסקים וחלק אחר אינם נכללים בכוח העבודה כלל (דהיינו אפילו אינם מחפשים עבודה, ולכן אינם מוגדרים "בלתי מועסקים"). על פי נתונים לשנים 2008–2022, 55.7% ממשקי הבית הערביים בממוצע מרוכזים בקטגוריה הזאת, שיעור כפול מממוצע משקי הבית היהודיים בתקופה הנדונה — 29.9% בלבד.
לוח ג/1 תכונות כוח העבודה במשקי בית שיש בהם מועסקים, לפי קבוצת אוכלוסייה, 2022-2008 (באלפים וב־%)
מקור: עיבוד נתונים מתוך הלמ"ס, שנתון סטטיסטי לישראל 2023, לוח 9.54.
תמונה מעניינת מתקבלת מהנתונים על משקי בית שאין בהם מועסקים, דהיינו משקי בית שבהם בלתי מועסקים ומי שאינם נמצאים בכוח העבודה כלל. במבט על השנים 2008–2022 עולה כי בשיעור משקי הבית היהודיים שבהן אין מועסקים כלל ניכרת מגמת ירידה מתונה ועקיבה — מ־24.6% ב־2008 ל־20.8% ב־2022. מגמה דומה ושיעורים כמעט זהים נצפו גם במשקי הבית הערביים עד לפני משבר הקורונה. בשנים 2020 ו־2021 מזדקרת לעין השפעת משבר הקורונה על משקי הבית הערביים, וחל זינוק חד בשיעורם של משקי הבית הערביים שבהם אין מועסקים כלל — שיעורם של משקי הבית הערביים שבהם אין מועסקים כלל עמד ב־2008 על 23.5% וב־2019 על 21.8%, וב־2021 זינק והגיע ל־27.9%. שיעור הנפלטים מכוח העבודה מקרב משקי בית ערביים בזמן הקורונה היה גבוה הן בהשוואה למשקי בית יהודיים באותה התקופה והן בהשוואה למגמה שאפיינה את משקי הבית הערביים עצמם עד פרוץ המשבר. ב־2022 ניכרה מגמת התאוששות ושיעורם של משקי הבית הערביים שבהם אין מועסקים כלל ירד ל־23.6%.
לוח ג/2 מאפייני כוח העבודה במשקי בית שאין בהם מועסקים, לפי קבוצת אוכלוסייה, 2022-2008 (באלפים וב־%)
מקור: שם.
על פי נתונים לשנת 2022, שיעורם של משקי הבית הערביים שבהם יש מועסק אחד בלבד גבוה מעט משיעורם של משקי הבית היהודיים במצב הזה, 36.8% לעומת 31.9%. לעומת זאת, במשקי הבית שבהם שני מועסקים ויותר, שיעורם של משקי הבית הערביים נמוך בהשוואה למשקי הבית היהודיים. שיעור משקי הבית שבהם שני מועסקים בקרב הערבים הוא 29.1%, ואילו בקרב היהודים 34.2%, ושיעור משקי הבית שבהם שלושה מועסקים או יותר בקרב הערבים הוא 10.5%, ואילו בקרב יהודים 12.5%. כמו כן בולטת העובדה ששיעורם של משקי הבית היהודיים שבהם כולם מועסקים (46.7%) גבוה פי שניים ויותר מהשיעור הזה בקרב משקי הבית הערביים (19.8%).
לוח ג/3 תכונות כוח העבודה במשקי בית, לפי קבוצת אוכלוסייה, 2022 (באלפים וב־%)
מקור: שם, לוח 9.59.
על פי נתוני הביטוח הלאומי (המעודכנים לספטמבר 2023),נתוני הביטוח הלאומי מביאים בחשבון רק יישובים שאוכלוסייתם מונה מעל 2,000 תושבים, ובכלל זה עיריות, מועצות מקומיות ויישובים במועצות אזוריות. השכר החודשי הממוצע לשכיר בשנת 2021 היה 12,925 ש"ח. השכר הממוצע של שכיר ביישוב יהודי גבוה פי 1.56 מהשכר הממוצע של שכיר ביישוב ערבי, 14,035 ש"ח לעומת 8,973 ש"ח. שיעור השכירים ביישובים ערביים המשתכרים עד שכר המינימום (כ־5,300 ש"ח בחודש בשנת 2021) גבוה ב־11% משיעור זה בקרב השכירים ביישובים יהודיים, 33.9% לעומת 22.9%.
בתוך האוכלוסייה הערבית ניכרת שונות בין האזורים הגאוגרפיים. השכר החודשי הממוצע של שכיר בצפון הארץ (9,123 ש"ח) גבוה מזה של שכיר באזור המשולש (8,762 ש"ח), ועוד יותר משכרו של שכיר באזור הנגב (8,278 ש"ח).
על פי נתוני הביטוח הלאומי, ההכנסה החודשית הממוצעת של עצמאי בשנת 2021 הייתה 10,108 ש"ח. הכנסתו החודשית הממוצעת של עצמאי ביישוב יהודי (10,286 ש"ח) גבוהה במעט מהממוצע הארצי, וגבוהה פי 1.34 מהכנסתו החודשית הממוצעת של עצמאי ביישוב ערבי (7,675 ש"ח). בתוך היישובים הערביים, הכנסתם החודשית הממוצעת של עצמאיים באזור המשולש (8,471 ש"ח) גבוהה מזו של עצמאיים באזור הנגב (8,166 ש"ח), ועוד יותר מזו של עצמאיים באזור הצפון (7,640 ש"ח).
יש לציין כי גם בין היישובים היהודיים ניכרת שונות בגובה השכר החודשי של שכירים. השכר הממוצע של שכירים במחוזות המרכז (16,540 ש"ח) ותל אביב (16,273 ש"ח) גבוה במידה ניכרת משכרם החודשי הממוצע של שכירים ביישובים יהודיים במחוזות חיפה (13,921 ש"ח) והדרום (13,061 ש"ח), ועוד יותר מזה של שכירים ביישובים יהודיים במחוזות יהודה ושומרון (12,342 ש"ח), הצפון (12,227 ש"ח) וירושלים (11,307 ש"ח).
הכנסתם החודשית הממוצעת של עצמאיים יהודיים במחוזות תל אביב (12,359 ש"ח), המרכז (11,601 ש"ח) והדרום (10,381 ש"ח) גבוהה מזו של עצמאיים יהודיים במחוזות חיפה (9,462 ש"ח), ירושלים (9,210 ש"ח), יהודה ושומרון (9,168 ש"ח) והצפון (8,942 ש"ח). הנתונים האלה אינם כוללים שכירים ועצמאים בערים המעורבות ובמועצות אזוריות מעורבות.
תרשים ג/14 שכר חודשי ממוצע למשרת שכיר, לפי אזור גאוגרפי וסוג היישוב, 2021 (בש"ח)
הערה: הנתונים בתרשים אינם כוללים את הערים המעורבות.
מקור: עיבוד נתונים מתוך אתר המוסד לביטוח לאומי.
תרשים ג/15 הכנסה חודשית ממוצעת לעצמאי, לפי אזור גאוגרפי וסוג היישוב, 2021 (בש"ח)
הערה: הנתונים בתרשים אינם כוללים את הערים המעורבות. מקור: שם.
מקור: שם.
לוח ג/4 שכר חודשי ממוצע לשכיר, שיעור שכירים המשתכרים עד שכר המינימום והכנסה חודשית ממוצעת לעצמאי, לפי קבוצת אוכלוסייה ואזור גאוגרפי, 2021 (בש"ח וב־%)
הערה: הנתונים בתרשים אינם כוללים את הערים המעורבות.
מקור: שם.
ההסבר לפערי השכר בין ערבים ליהודים נעוץ בייצוגם הנמוך יחסית של שכירים מהחברה הערבית (גברים ונשים), לעומת שכירים מהחברה היהודית (גברים ונשים), בענפי תעסוקה שבהם רמת השכר גבוהה מהממוצע במשק. בענפי תעסוקה שבהם רמת השכר נמוכה מהממוצע במשק ייצוגם היחסי של שכירים ערבים גבוה בהשוואה לזה של שכירים יהודים. בצד זאת ניכרים לעין גם פערים מגדריים: שיעורם של גברים (ערבים ויהודים) המועסקים כשכירים בענפי תעסוקה שבהם רמת השכר גבוהה מהממוצע הכללי במשק גבוה משיעורן של נשים (ערביות ויהודיות) בענפים האלה.
תרשים ג/16 התפלגות השכירים בענפי תעסוקה ביחס לשכר החודשי הממוצע במשק, לפי מגדר וקבוצת אוכלוסייה, 2021 (ב־%)
מקור: עיבוד נתונים מתוך הלמ"ס, שנתון סטטיסטי לישראל 2022 , לוח 9.12.
על פי נתוני הלמ"ס לשנת 2021, 35.8% מהגברים הערבים ו־59% מהגברים היהודים מועסקים כשכירים בענפי תעסוקה שבהם רמת השכר גבוהה מהשכר החודשי הממוצע במשק (11,795 ש"ח בשנת 2021). לעומת זאת, 83.4% מהנשים הערביות ו־59.5% מהנשים היהודיות מועסקות כשכירות בענפי תעסוקה שבהם רמת השכר נמוכה מהשכר החודשי הממוצע במשק.
לוח ג/5 התפלגות שכירים בענפי תעסוקה עיקריים, לפי שכר ממוצע למשרת שכיר, מגדר וקבוצת אוכלוסייה, 2021 (בש"ח וב־%)
מקור: שם, לוחות 9.12 , 9.38.
"חוסר מעש" (NEET — Not in Employment, Education or Training) הוא מושג המאפיין אנשים שאינם נמצאים בשום מסגרת תעסוקה, לימודים או הכשרה מקצועית.סאמי מיעארי ונסרין חדאד חאג'־יחיא, חוסר מעש בקרב צעירים ערבים בישראל, ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2017. באוכלוסייה הערבית בישראל, "חסרי מעש" הם בדרך כלל צעירים בגילים 18 עד 24 שסיימו את לימודיהם התיכוניים ואינם משולבים לא בעולם התעסוקה ולא בהשכלה הגבוהה. עם זאת, בשנים האחרונות יש לא מעט חסרי מעש ערבים בגילים 25 עד 34, שלאחר שרכשו השכלה אקדמית (תואר ראשון) וסיימו את הכשרתם המקצועית אינם מצליחים להיקלט בעולם התעסוקה.וצ'סלב קונסטנטינוב, נסרין חדאד חאג'־יחיא ואח', צעירים ערבים בישראל: תמונת מצב 2023 — סקירה סטטיסטית, מאיירס ג'וינט ברוקדייל, המכון הישראלי לדמוקרטיה ורשות הצעירים, 2023.
שיעור ניכר מבוגרי התיכון הערבים נקלעים לאחר סיום לימודיהם למצב של חוסר מעש. על פי נתונים לשנת 2022, 38% מבנות ובני קבוצת הגיל 18–24 בחברה הערבית הם חסרי מעש. חמור מכך, שיעורם נותר כמעט ללא שינוי גם בקבוצות גיל מאוחרות יותר (25 עד 34). לשם השוואה, רק 15.2% בקבוצת הגיל 18–24 בחברה היהודית מוגדרים חסרי מעש, ושיעור זה הולך ומצטמק בקבוצות גיל מאוחרות יותר (25 עד 34), בעקבות השתלבותם בשוק התעסוקה.
לוח ג/6 מצב לימודים ועבודה, לפי קבוצת אוכלוסייה וגיל, 2022 (ב־%)
מקור: הלמ"ס, שנתון סטטיסטי לישראל 2023, לוח 9.31.
תרשים ג/17 היקף תופעת חוסר המעש, לפי גיל וקבוצת אוכלוסייה, 2022 (ב־%)
מקור: שם, לוח 9.31.
בתוך החברה הערבית ניכרת שונות גדולה במיוחד בין גברים לנשים בשנים שלאחר סיום הלימודים בתיכון. עם זאת, בכל קבוצות הגיל שיעור הגברים העובדים גבוה כמעט פי שניים משיעור הנשים העובדות, ובד בבד, בכל קבוצות הגיל שיעור הנשים המוגדרות "חסרות מעש" גבוה במידה ניכרת משיעור הגברים. אף שבקבוצת הגיל 18–24 שיעור הנשים הלומדות גבוה במידה ניכרת משיעור הגברים, בקבוצות הגיל המבוגרת יותר (25 עד 34) אין כמעט הבדל בשיעורי ההשתלבות בלימודים. המסקנה היא שהשתלבות הנשים בהשכלה הגבוהה איננה מתורגמת לאחר מכן להשתלבות בשוק התעסוקה. שיעור הנשים חסרות המעש אחרי סיום לימודיהן האקדמיים גבוה במידה ניכרת מזה של גברים. יש להניח כי בקבוצות הגיל המבוגרות יותר עיקר מעייניהן של הנשים נתונים לגידול ילדים ולמשק הבית, ולכן ההגדרה "חוסר מעש" חוטאת מעט לתיאור נסיבות חייהן. עם זאת, אי אפשר להתעלם מן העובדה שחלק גדול מהן אינן עובדות (בין מבחירה בין מאילוץ).
לוח ג/7 מצב לימודים ותעסוקה בחברה הערבית, לפי מגדר וגיל, 2022 (ב־%)
מקור: שם, לוח 9.31.
תרשים ג/18 היקף תופעת חוסר המעש בחברה הערבית, לפי מגדר וגיל, 2022 (ב־%)
מקור: שם.
בשנים האחרונות מתרחבת תופעת חוסר המעש בקבוצת הגיל 18–24. העלייה בממדי התופעה ניכרה לעין עוד לפני פרוץ מגפת הקורונה, וייתכן כי המשבר הכלכלי בתקופת הקורונה העמיק את ממדיה: בשנים 2020–2021 עלתה תחולת חוסר המעש בקרב גברים ונשים כאחד ביחס לשנים שקדמו למשבר הקורונה. ב־2022, עם התאוששות המשק הישראלי מהשפעותיו הכלכליות של משבר הקורונה הסתמנה ירידה מסוימת בהיקף התופעה — בעיקר אצל הגברים הערבים. אף על פי כן, היקף התופעה בקרב הגברים הערבים גבוה כיום במידה ניכרת מהמצב ששרר לפני עשור.
תרשים ג/19 תחולת חוסר מעש בקבוצת הגיל 18 – 24 בחברה הערבית, לפי מגדר, 2022-2012 (ב־%)
מקור: הנתונים לשנים 2012 – 2020 מתוך נסרין חדאד חאג'־יחיא ואח', גשר לעתיד: שנת מעבר כאמצעי למוביליות כלכלית־חברתית של צעירות וצעירים מהחברה הערבית בישראל, מחקר מדיניות 177, ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2022, עמ' 74; הנתונים לשנים 2021 – 2022 מתוך הלמ"ס, שנתון סטטיסטי לישראל 2022, לוח 9.31, ומתוך הלמ"ס, שנתון סטטיסטי לישראל 2023, לוח 9.31.