חוצים את הקווים

הפערים, העוני והאי-שוויון במדינת ישראל אינם תופעה חדשה; אף שבשנות החמישים והשישים נתפסה ישראל כאחת המדינות השוויוניות ביותר, משנות השבעים ואילך היא נהפכה למדינה שממדי העוני והאי-שוויון בה הולכים וגדלים מעשור לעשור, והפערים החברתיים-כלכליים שבה מתרחבים בהתאמה.

מבוא

הפערים, העוני והאי-שוויון במדינת ישראל אינם תופעה חדשה; אף שבשנות החמישים והשישים נתפסה ישראל כאחת המדינות השוויוניות ביותר.יש לציין שבנוגע להנחה זו הדעות חלוקות, שכן היא מבוססת על נתונים חלקיים בלבד שהיו מצויים בשעתו בידי הרשויות. לאמתו של דבר מדידת העוני בישראל החלה להתבצע באופן שיטתי רק בשנות השבעים. להרחבה בנושא ראו אי-שוויון בישראל: חצי הכוס הריקה וחצי הכוס המלאה, עמ' 19 22 משנות השבעים ואילך היא נהפכה למדינה שממדי העוני והאי-שוויון בה הולכים וגדלים מעשור לעשור, והפערים החברתיים-כלכליים שבה מתרחבים בהתאמה.

תופעה זו אמנם אינה מייחדת את ישראל וניתן להצביע על תופעות דומות גם בשאר העולם, אבל בשני העשורים האחרונים לערך התחזקה מגמה זו עד מאוד, כך שכיום ישראל נתפסת כאחת המדינות הפחות שוויוניות בעולם, והיא ממוקמת בראש הרשימה של הארצות המובילות במדדי העוני והאי-שוויון (ראו לוח 1).

לוח 1: מבט בין-לאומי משווה על שיעור האוכלוסייה מתחת לקו העוני

שיעור האוכלוסייה	מתחת לקו העוני	שיעור הילדים מתחת לקו העוני
ישראל	19.2	25.3
ארצות הברית	16.8	22.3
אירלנד	16.2	15.8
קנדה	13.0	16.8
איטליה	12.8	16.6
גרמניה	8.4	9.0
אוסטריה	7.7	7.8
דנמרק	5.6	3.9
הולנד	4.9	6.3

מתוך מחקר ההכנסה של לוקסמבורג (Luxemburg Study Income).
הנתונים מתייחסים לשנה העדכנית ביותר בכל מדינה.
לטבלה המלאה ראו את המאמר: עוני דור שלישי.

העשור האחרון, על תמורותיו הרבות, נרשם בישראל בסימן החמרה של העוני והאי-שוויון, ודבר זה מוסכם על הכול: על פי נתוני המוסד לביטוח לאומי תחולת העוני של ילדים נסקה בעשור זה ב-60%, ובשנת 2008 עמד מספר הילדים העניים על 783,600 ילדים. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בשנים 2001 2007 עלה שיעור האוכלוסייה הנמצאת בסיכון לעוני מ-26% ל-30%, ועל פי נתוני "דוח העוני האלטרנטיבי" שמפרסם ארגון "לתת", בשנים 1999 2008 התרחבו ממדי העוני בכללותם ב-66.65%, ובעשור האחרון נוספו 571,900 עניים. ההערכה היא כי בשנת 2010 יגיע העוני לשיעורי שיא, כתוצאה מהמשבר הכלכלי העולמי, אשר את השלכותיו המלאות עדיין איננו יודעים.

מהו עוני? שאלה של הגדרה

דיון בסוגיית העוני והאי-שוויון בישראל מחייב הסבר על הסוגיה של מדידת העוני: סוגיה זו ניצבת זה שנים רבות בלב השיח המקצועי והציבורי, והיא מלווה במחלוקת לא רק מתודולוגית אלא בעיקר אידאולוגית בשאלה - "מיהו עני?". התשובות לשאלה זו שונות ומגוונות, שכן הן מושתתות על השקפות עולם שלעתים משלימות זו את זו, אבל בדרך כלל סותרות זו את זו לחלוטין. כל השקפה מציעה שיטת מדידה שונה לעוני, שתוביל מדיניות כלכלית-חברתית שונה.

לאה אחדות (אחדות, 2009, עמ' 122-125) מציעה לסווג את הגישות להגדרת העוני לפי שני צירים: 

• עוני אובייקטיבי לעומת עוני סובייקטיבי: הגישות האובייקטיביות להגדרת העוני מבוססות על הנסיבות או על ההיבטים האובייקטיביים של הפרט. על פי גישה זו מדידת העוני תתמקד במשאבים העומדים לרשותו ובמאפייניהם. הביקורות על גישה זו טוענות שהיא מתעלמת ממוסכמות חברתיות, ומכך שלא תמיד אפשר למדוד את תופעת העוני בהתאם לכלים שגישה זו מספקת.אלפנדי 2005: 11.
  
  
  הגישות הסובייקטיביות להגדרת העוני מבוססות על תחושתו של הפרט, ולכן מדידת העוני תתייחס לתועלת שלו. ההערכה הסובייקטיבית של הפרט את מצבו תתבסס על יריעה רחבה יותר של גורמים, בכללם גורמים אובייקטיביים שאינם ניתנים למדידה כגון בריאות, וכן גורמים סובייקטיביים כגון תכונות אופי. זו גם הביקורת על גישה זו - שהיא מקשה על כינונו של מחקר אחיד. עם זאת, יש גופים שנוקטים גישה זו גם בישראל, כמו למשל הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אשר סוקרת את "פני החברה בישראל" בהתייחס לא רק למדדים אובייקטיביים, אלא גם למדדים סובייקטיביים של עוני והדרה חברתית כגון מצב רגשי, ויתור על טיפול רפואי או ויתור על אוכל. בנוסף, מדי שנה בשנה, במקביל לפרסומי הביטוח הלאומי מפרסם ארגון "לתת" את דוח העוני האלטרנטיבי, שמטרתו כדברי הארגון "להדגים את הפן האישי והפיזי של העוני והעניים, המסתתר מאחורי המספרים והנתונים הסטטיסטיים היבשים שמפרסמים המוסדות הממשלתיים".מתוך: דוח העוני האלטרנטיבי, של ארגון "לתת" - לתת 2009 .http://www.latet.org.il/Index.asp?CategoryID=139
• עוני מוחלט (אבסולוטי) לעומת עוני יחסי: הגישה המוחלטת להגדרת העוני רואה בתופעת העוני "מצב של חסך מוחלט, שבו האמצעים אינם מספיקים או מספיקים בקושי לרכוש סל של מוצרים בסיסיים החיוניים לקיום הפיזי".אחדות 2009: 123 לפיכך אדם ייחשב עני אם צרכיו הפיזיים הבסיסיים ביותר כגון דיור ומזון אינם ממומשים.

הגישה היחסית לעומת זאת רואה בעוני "מצב של חסך שיש להעריכו בזיקה לנורמות ולמוסכמות של החברה ולרמת החיים המאפיינת אותה. העוני הוא תלוי זמן, מקום, ותרבות שכן קבוצת ההתייחסות של הפרט העני היא החברה שאליה הוא משתייך".שם: 123. שיטה זו מקובלת ברוב המדינות, וזו גם השיטה שנוקט בישראל המוסד לביטוח לאומי, שמדי שנה, משנות השבעים, מפרסם את דוח ממדי העוני והפערים החברתיים. המוסד לביטוח לאומי מגדיר את קו העוני (המוגדר כ"מחצית ההכנסה החציונית הפנויה"), ומבחינתו אלו אשר הכנסתם הפנויה ממוקמת מעל קו העוני אינם נחשבים עניים, ואלו הממוקמים מתחתיו יוגדרו כעניים.

העשור האחרון: התרחבות ממדי העוני והפערים החברתיים-כלכליים

כאמור, העשור האחרון בישראל היה עשור סוער מבחינה כלכלית: החל באינתיפאדת אל-אקצה, שפרצה בתחילת העשור והביאה לידי מיתון כלכלי עמוק; עבור ברפורמות הכלכליות שהנהיג בנימין נתניהו כשכיהן כשר האוצר בממשלתו של אריאל שרון, והביאו לידי קיצוץ גדול בתשלומי ההעברה (קצבאות); וכלה במשבר הכלכלי העולמי שפרץ בשלהי שנת 2008 ואת השלכותיו המלאות עדיין אי-אפשר לאמוד. תמורות אלו באו לידי ביטוי באופן מוחשי במישור החברתי-כלכלי, כמו שמעידה סקירה של דוחות הביטוח הלאומי.הכתוב מבוסס על נתונים מתוך דוחות ממדי העוני והפערים החברתיים של הביטוח הלאומי בשנים 2000-2008.

לקראת סוף שנת 2000  ,כאשר אינתיפאדת אל-אקצה פרצה והמצב הביטחוני הידרדר, נכנסה ישראל למיתון כלכלי עמוק. באותה שנה הייתה רמת העוני גבוהה יחסית: הכנסתם הפנויה של 17.6% מכלל המשפחות הייתה נמוכה מקו העוני, ודפוסי חלוקת ההכנסות במשק הצביעו על פערים כלכליים עמוקים. בשנת 2001 העמיק המיתון הכלכלי וחלה עלייה בממדי העוני, אף ששיעור המשפחות שהכנסתן הפנויה נמוכה מקו העוני היה דומה לזה של שנת 2000 ועמד על 17.7%.               

 בשנת 2002, בד בבד עם החרפתו של המיתון הכלכלי, אשר הביא לידי ירידה ברמת החיים, עלייה באבטלה ושחיקת השכר, החליט משרד האוצר על קיצוצים במתן הקצבאות - קצבאות הילדים, הזכאות לדמי אבטלה, הבטחת הכנסה וקצבת נכות. באותה שנה עלה שיעור המשפחות המצויות מתחת לקו העוני ועמד על 18.1% (ראו לוח 2), והפערים הכלכליים בין העשירון העליון לעשירונים הנמוכים החריפו (חלקם של העשירונים התחתונים עמד על 6.3% מסך ההכנסה הפנויה, לעומת 42.2% של העשירון העליון).

בשנת 2003 נבלמה ההידרדרות הכלכלית, אבל ממדי העוני התרחבו: שיעור המשפחות מתחת לקו העוני עלה ל-19.3% (ראו לוח 2), ורמת החיים ירדה - הן בעשירונים הנמוכים (בשיעור של 3% 4%) והן בעשירון העליון (2.5%). בשנת 2004 החלה הצמיחה הכלכלית לתפוס תאוצה, אבל ממדי העוני המשיכו להתרחב: שיעור המשפחות העניות חצה את קו ה-20% (ראו לוח 2), והמשפחות העניות נעשו עניות יותר, שכן רמת חייהן של המשפחות בשלושת העשירונים הנמוכים המשיכה להידרדר.

שנת 2005 נרשמה בסימן של צמיחה כלכלית, וזו באה לידי ביטוי בהתאוששות בשוק העבודה, בירידה ברמת האבטלה ובעלייה בשכר. אבל ממדי העוני המשיכו לגדול: שיעור המשפחות מתחת לקו העוני נותר גבוה מ-20% ואף עלה מעט, והפערים החברתיים-כלכליים המשיכו להתרחב, כך שחלקו של העשירון העליון בהכנסה הפנויה המשיך לעלות והגיע ל-27%. בשנת 2006 נמשכה מגמת הצמיחה, וחלה יציבות מסוימת - שיעור המשפחות מתחת לקו העוני ירד מעט ועמד על 20% בדיוק, וההכנסה הכלכלית עלתה בממוצע ב-4%, הן בעשירונים העליונים והן בעשירונים התחתונים.

נתונים אלו מחזקים את התאוריות הגורסות כי אי-שוויון בחלוקת ההכנסות הוא תופעת לוואי של תהליך הצמיחה. בה בעת יש מחקרים שגורסים כי דווקא כאשר אי-השוויון הכלכלי קטן יותר, כך המשק צומח מהר יותר (להרחבה בנושא זה ראו: זכויות חברתיות בחוקה ומדיניות כלכלית).

בשנת 2007 חלה התייצבות ואף ירידה בממדי העוני והאי-שוויון, מגמה שהמשיכה עד סוף שנת 2008, עת פרץ המשבר הכלכלי העולמי והביא לסיומה של תקופת הצמיחה. כאמור, עדיין קשה לשער את השפעותיו של המשבר הכלכלי, אבל תחזית המוסד לביטוח לאומי לשנת 2009 צופה יציבות או ירידה קלה בממדי העוני בכלל האוכלוסייה, ואילו ארגון "לתת" צופה ששיעורי העוני יגיעו לשיא בשנת 2010 כתוצאה מהמשבר.

נוסף על מדידת שיעורי העוני מתוך הסתמכות על הנתונים שהובאו למעלה, ישנם עוד אינדיקטורים שמאפשרים למדוד את האי-שוויון בחברה. המדד הנפוץ בעולם למדידת אי-שוויון בהכנסה, אשר משמש גם את הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ואת המוסד לביטוח לאומי, הוא מדד ג'יני. ערכו של המדד נע בין 0 ל- 1, כאשר הערך 0 מצביע על חלוקה שוויונית לחלוטין של כל ההכנסות, והערך 1 מצביע על חלוקה לא שוויונית לחלוטין של כל ההכנסות. לפיכך, ככל שערכו של המדד עולה, כך עולה רמת האי-שוויון.     

מעקב אחרי מדד ג'יני בעשור האחרון מלמדנו כי באי-שוויון בהתחלקות ההכנסות חל גידול ניכר, שכן בשנים 1999 2008 השתנה מדד ג'יני ב-7.2% (ראו לוח 3).

 

לוח 3: מדד ג'יני לאי-שוויון* בשנים 1999 2008**  

שנה	1999	2002	2003	2004	2005	2006	2007	2008
מדד ג'יני	0.359	0.3679	0.3685	0.3799	0.3878	0.3923	0.3831	0.385

מתוך: דוח ביטוח לאומי לשנת 2008, עמ' 25
* מדד ג'יני להכנסה פנויה אחרי תשלומי העברות ומיסוי ישיר
** לא כולל השנים 2000 2001

כך, עיון בכל אחד מהאינדיקטורים ושיטות המדידה המתבססים על הגדרות שונות מראה שבעשור האחרון מגמת העוני והאי-שוויון בישראל המשיכה לתפוס תאוצה; יותר משפחות ירדו מתחת לקו העוני, העניים נהיו עניים יותר, העשירים עשירים יותר והפערים החברתיים-כלכליים הלכו והתרחבו: בשנים 2002 2008 עלתה ההכנסה הראלית בשיעור ראלי מצטבר של 17% בכלל האוכלוסייה, אבל בשני החמישונים העליונים היא עלתה בשיעור של 17% 19%, ואילו בחמישון התחתון היא עלתה בשיעור שנמוך בכמחצית משיעור זה - 8.2%. 

גורמים ומגמות

הספרות המחקרית דנה במגוון של גורמים שתורמים לעלייה במדדי העוני והאי-שוויון - אחדים קשורים למגמות עולמיות ואחרים ייחודיים לישראל:

העמקת תהליכי הגלובליזציה: גלובליזציה היא תהליך של פתיחת שווקים מקומיים לשווקים בין-לאומיים במכלול תחומים. תהליכים אלו מתבטאים בגידול מהיר בסחר העולמי, בתנועות הון בין מדינות, במעבר עובדים בין מדינות, בזרימת טכנולוגיות וידע, בהתרבות מהירה של חברות רב-לאומיות, בפיזורו של תהליך הייצור על פני מדינות, במגמת האחדה נורמטיבית ועוד (להרחבה ראו: הגלובליזציה: כלכלת ישראל בצל תהליכים בכלכלה העולמית).

תהליכים אלו הובילו מצד אחד לצמיחה כלכלית ולעלייה ברמת החיים במגזרים מסוימים, של בעלי השכלה בעיקר, ומן הצד האחר לעלייה בממדי האבטלה במגזרים אחרים. לאמתו של דבר יש הטוענים כי תהליכי הגלובליזציה הם האשמים העיקריים בהרחבת הפערים החברתיים-כלכליים בעולם כולו, וכתוצאה מכך גם במדינת ישראל. העשור האחרון אינו יוצא דופן במובן זה שהתהליכים הגלובליים המשיכו להשפיע על המשק הישראלי. כך למשל השלכותיו המיידיות של המשבר הכלכלי העולמי באו בינתיים לידי ביטוי בצמצום היצוא ובעלייה בשיעורי האבטלה, גם במגזרים של בעלי השכלה.

צמצום בהקצאה לרווחה: לפי דהן (דהן, 2009ב), סיוע לאוכלוסייה הנזקקת הוא אחד המאפיינים הבולטים של מדינות שהצליחו למגר את העוני. ואולם במדינת ישראל מאמצע שנות השמונים שיעור התמיכה הממשלתית בנזקקים החל לרדת בהדרגה, תהליך שהגיע לשיאו בהנהגת הרפורמות הכלכליות ברוח הנאו-ליברלית ובקיצוץ הגדול בקצבאות הסיוע בשנים 2002 2004. התוצאה היא כי כיום מדינת ישראל מתאפיינת באחד משיעורי התמיכה הממשלתית לנזקקים יחסית להכנסה הלאומית הנמוכים בעולם המערבי (ראו לוח 4), (להרחבה ראו: עוני דור שלישי).

בהיעדר תמיכה מהמדינה, האוכלוסיות הנזקקות פונות לעמותות מהמגזר השלישי, ואולם אלה תלויות בסיועם של תורמים פרטיים ונפגעו קשות מהמשבר הכלכלי, כך שיכולתן לסייע הצטמצמה. יתרה מזאת, ממצאים מהעשור האחרון מצביעים על התרחבות בממדי העוני בקרב משקי בית שבהם לפחות מפרנס אחד. משמעות הדבר שאוכלוסיות חלשות יותר הצטרפו למעגל התעסוקה, אבל חרף היציאה מאבטלה, הן עדיין נותרו במעגל העוני. בשנת 2008 חלקה של האוכלוסייה העובדת באוכלוסייה הענייה הגיע ל-46.3%. נתונים אלו מצביעים על היעדר מדיניות מספקת לשיפור התמורה לעבודה בקרב אוכלוסיות שכושר השתכרותן נמוך (להרחבה ראו: מדוע יש יותר עניים בישראל?).
 
מאפייני החברה הישראלית: החברה הישראלית היא חברת הטרוגנית, משוסעת, מאופיינת בריבוד ובעלת מאפיינים דמוגרפיים שונים מאלה של מדינות המערב. עיון בנתוני העוני והאי-שוויון בעשור האחרון מעלה כמה מגמות בולטות שמקורם במאפייניה הייחודיים של החברה הישראלית:

• ממדי העוני במגזר הערבי ובמגזר החרדי גבוהים יחסית לשאר האוכלוסייה. לשם המחשה, בשנת 2006 היו המגזר הערבי והמגזר החרדי 60% מכלל העניים, גם לנוכח הקיצוצים בתשלומי הביטוח הלאומי בשנים 2002 2004. באותה שנה עמדה תחולת העוני של משפחות ערביות על 54.0%, והיא ירדה ל-49.4% בשנת 2008. אמנם ניתן להצביע על מגמת ירידה מסוימת, אבל נתוני העוני עדיין גבוהים בהשוואה לאוכלוסייה היהודית.
  
  כאמור, גם המגזר החרדי מאופיין בשיעורי עוני שגבוהים במידה ניכרת מאלה של כלל האוכלוסייה, אבל בשל נתונים מוגבלים על מגזר זה קשה להסיק על שינויים ארוכים טווח המתחוללים בו. בהכללה ניתן לומר כי שיעורי העוני הגבוהים יחסית במגזרים אלו מקורם בשיעורי פריון וילודה גבוהים בהשוואה לשאר האוכלוסייה, וכן בשיעורי תעסוקה נמוכים. הגורמים לשיעורי התעסוקה הנמוכים מקורם במגוון של סיבות - בין היתר אי-נגישות למקומות תעסוקה או אבטלה מרצון (להרחבה בנושא זה ראו: השסע החברתי-כלכלי בישראל).
• המבנה הדמוגרפי של משפחות בישראל קשור לשיעורי העוני שכן מהממצאים עולה שככל שבמשפחה יותר נפשות, כך גדלים סיכוייה להיכנס למעגל העוני. במדינת ישראל לכשליש מהמשפחות שלושה ילדים ויותר, בהשוואה לכ-20% מהן ברוב המדינות המפותחות. נתונים מהעשור האחרון מראים כי תחולת העוני של המשפחות הגדולות (שלהן 4 ילדים ויותר) עמדה בשנת 2001 על 42%, שיעור הגבוה כמעט פי שלושה ממשפחות קטנות יותר, שבהן 1 3 ילדים. מנתוני הסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2006 עולה כי מתוך המשפחות שלהן ילד אחד לפחות, מספר הילדים הממוצע בקרב החרדים מוערך ב-4.7, בקרב מוסלמים 4.6, ובקרב החילונים 2.3.
• ממצאי העוני בפריסה גאוגרפית מלמדים כי בירושלים ובפריפריה ממדי העוני גבוהים יותר מאלה שבכלל האוכלוסייה. נתונים אלו משלימים את המגמות שצוינו קודם לכן; ירושלים היא העיר הענייה ביותר בישראל, ואוכלוסייתה מורכבת הן מהמגזר הערבי והן מהמגזר החרדי. יתרה מזאת, בעיר זו האוכלוסייה הצעירה ביותר, עובדה שמתקשרת למבנה הדמוגרפי של משפחות בישראל.

סיכום

יותר מארבעה עשורים שסוגיית העוני והאי-שוויון בישראל היא אחת הבעיות המרכזיות של החברה הישראלית; ממדינת רווחה נהפכה מדינת ישראל למדינה שבה השסע הכלכלי-חברתי הולך ומתעצם מדי שנה בשנה, ועל רקע זה אין להתפלא שלפי ממצאי מדד הדמוקרטיה לשנת 2007, 72% מהאוכלוסייה חשים שאין שוויון חברתי וכלכלי בארץ במידה הראויה - נתון נמוך בהשוואה לשנת 2003 (80%), אך עדיין גבוה בהשוואה לסקרי דעת קהל שנערכו בישראל מאז שנות השבעים (להרחבה ראו: מדד הדמוקרטיה 2007: לכידות בחברה שסועה).

בעשור שעבר, על כל התמורות הכלכליות-חברתיות שהתרחשו בו, המצב החריף: ממדי העוני והאי-שוויון גדלו והפערים החברתיים-כלכליים התרחבו. ואף על פי כן נדמה כי הסוגיה עדיין נדחקת לשולי השיח הציבורי, אבל כעת, כשאנו ניצבים על ספו של עשור חדש, עלינו לגייס את מיטב האמצעים כדי לשנות את המצב ולהגדיל את השוויון החברתי-כלכלי בישראל.

מקורות

אחדות, לאה, 2009. "על המוחלט והיחסי בהגדרת קו העוני", בתוך: אריה ארנון ומשה יוסטמן (עורכים), מחלוקות בכלכלה, ירושלים: מכון ון ליר בירושלים והוצאת הקיבוץ המאוחד, עמ' 122 158.

אלפנדרי, יפית, 2005. מדידת עוני מוחלט בישראל, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה: http://www.cbs.gov.il/publications/pwoni11.pdf

אריאן אשר, אטמור ניר ויעל הדר, 2007. מדד הדמוקרטיה הישראלית 2007: לכידות בחברה שסועה, ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה.

ביטוח לאומי, דו"ח ממדי העוני והפערים החברתיים, שנים 2000-2008: http://www.btl.gov.il/Publications/oni_report/Pages/default.aspx 

בן-בסט, אבי ודהן מומי (2004). זכויות חברתיות בחוקה ומדיניות כלכלית, ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה.

בנק ישראל (2008). דוח בנק ישראל 2008, א: המשק והמדיניות הכלכליות: http://www.bankisrael.gov.il/deptdata/mehkar/doch08/heb/summ08h.htm

גרונאו ראובן ואסף רזין, 2002. הגלובליזציה: כלכלת ישראל בצל תהליכים עולמיים, ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה.

גרונאו ראובן ודן מרידור, 2002. אי-שוויון בישראל: חצי הכוס הריקה וחצי הכוס המלאה, ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה.

ג'רבי, איריס, לוי גל ורות וגביזון (מנחה), 2000. השסע החברתי-כלכלי בישראל, ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה.

דהן מומי, 2007. מדוע יש יותר עניים בישראל? (פורום קיסריה 14), ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה

דהן, מומי, 2009א. "סיוע ממשלתי למגזר השלישי פוגע בדמוקרטיה", אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, 1 באפריל 2009

דהן מומי, 2009ב. "עוני דור שלישי", אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, 20 באוקטובר 2009:

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 2009. "פני החברה בישראל", דוח מספר 2:
http://www.cbs.gov.il/webpub/pub/text_page.html?publ=54&CYear=2007&CMonth=1

לתת, 2009,. "דוח העוני האלטרנטיבי 2008", ארגון "לתת" [עתיד להתפרסם בדצמבר 2009]:
http://www.latet.org.il/Index.asp?CategoryID=139

יצחקי, שלמה, 2006. השפעת אמצעי מדיניות על אי שוויון ועוני, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה - לשכת הסטטיסטיקן.

כהונאי סמי, 2004. מדידת עוני בישראל: השיטה הנוכחית ושיטות חלופיות, ירושלים: הכנסת - מרכז מחקר ומידע.

סיני, רותי, 2008. "דו"ח העוני 2008: העוני בישראל - פנים רבות לו", הארץ, 24 בנובמבר 2008: http://www.haaretz.com/hasite/spages/1040434.html

שוורץ, אליעזר, ועמי צדיק, 2009. המשבר הכלכלי העולמי, השלכותיו על כלכלת ישראל והיערכות הממשלה אליו. ירושלים: מרכז המידע והמחקר בכנסת.

שיינין, יעקב, ויריב שגב, 2003. ההשלכות הכלכליות של המבנה הדמוגרפי, תקציר מנהלים לכנס הרצליה.