פערים חברתיים-כלכליים

מסימולציות שבחנו כיצד תשפיע התכנית על מצבן הכספי של משפחות לפי עשירוני הכנסה עולה כי הפגיעה בעשירונים הנמוכים כתוצאה מהחקיקה תהיה החריפה ביותר. בנוסף לפגיעה הכלכלית שמוצגת בסימולציות, צפוי להערכתנו קיצוץ חד בהוצאה הציבורית שיוביל לירידה בקצבאות ולצמצום היקף ואיכות השירותים הציבוריים לאזרח.

שיעור העוני של האוכלוסייה הערבית בירושלים כפול מזה שבאוכלוסייה היהודית. גם תקציב החינוך למזרח העיר נופל משמעותי מזה שבמערבה. סדר העדיפויות כאן חייב להשתנות

בתי הספר הערביים הבדואיים בנגב נמצאים הרחק מאחור ביחס למערכת החינוך העברית - החל בתשתיות וכלה באיכות בתי הספר, מה שבא לידי ביטוי בהישגים הלימודיים. כל אלה מקשים על החברה הבדואית בנגב להשתלב באקדמיה, בשוק העבודה ובחברה הישראלית

התפיסות והיחס כלפי הערבים תושבי הערים המעורבות, שנפלו בין הכסאות בכל התוכניות הממשלתיות, הם כמי שישפיעו לרעה על צביונן של הערים. האתגר עומד כעת לפתחה של הממשלה שתקום, שצריכה להשקיע ולכלול בתוכניותיה לצמצום הפערים גם את הערבים בערים המעורבות

הסנגוריה הציבורית ראויה לשבח על כך ששמה עצמה לפה לבעיות המיוחדות של עניים במסגרת הליכים פליליים. בעשותה כך היא מציעה גם דרכים מעשיות לשפור המצב- בין אם במדיניות של התביעה הכללית ושל בתי המשפט, בין אם בפעולה חקיקתית

"רוב הציבור הערבי מעוניין בשלושה דברים: חינוך, כלכלה וביטחון פנים", האמנם? משנתו של נתן אשל על הציבור הערבי שטחית ופטרונית, ומתעלמת מהצורך בצמצום פערים, החלת שוויון על פי ערכי מגילת העצמאות והפסקת הדמוניזציה כלפיו

הפערים בנקודות הפתיחה בין יהודים לערבים ניכרים כבר ברגע שהם יוצאים מחדר הלידה – החל ממקום המגורים, דרך מערכות החינוך הנפרדות וכלה בשוק העבודה. ואולם, ישנן כמה אבני דרך בהן יכולים להתקיים מפגשים משמעותיים בין שתי האוכלוסיות, אך גם שם ישנו פער גדול בשל היעדר חלוקת תקציבים הוגנת ושוויונית

למרות השאיפה לצמצום פערים חברתיים, המיזם לקורס הכנה חינמי לבחינה הפסיכומטרית של המשרד לשוויון חברתי מתעלם מ-20% מהאוכלוסייה בישראל, ואינו כולל גרסה בשפה הערבית. הדבר רק מעמיק את הפערים, שממילא קיימים, ומרחיק את השוויון החברתי המיוחל

בינואר 2018 דווח בדה-מרקר כי חרף הדחיפות והחשיבות בגיוס מחליף שיכנס לנעליו הגדולות של מנהל הרשות לפיתוח כלכלי בחברה הערבית איימן סייף "במשרד לשוויון חברתי לא ממהרים למצוא מנהל חדש". מאז חלפו שמונה חודשים, "אחרי החגים" תכף אחרינו וקברניט לרשות לפיתוח כלכלי שינווט את ספינת התקציבים וסדרי העדיפויות עבור האוכלוסייה הערבית- יוק

עשור ל"תכנית האסטרטגית ישראל 2028"- מה מצבנו בחלוף חצי הדרך? מסתבר שלא משהו..
שיחה עם דוד ברודט, יו"ר דירקטוריון בנק לאומי ומנהל "התכנית האסטרטגית 2028", יחד עם מיכל פינק, סמנכ"ל אסטרטגיה ותכנון מדיניות במשרד הכלכלה והתעשייה.
על שתי הכלכלות הקוטביות שהתפתחו בשנים האחרונות בישראל; איך מטפלים בפערים החברתיים- כלכליים בין הפריפריה למרכז; ואיך מחזירים את התעשייה הביתה?
בהנחיית סמי פרץ, הפרשן הכלכלי של דה מרקר

דווקא רבין, הגנרל, זה שקרא "לשבור את הידיים והרגליים" באינתיפאדה הראשונה, הכיר ועשה למען חיים משותפים ויצירת בסיס שוויוני בין אזרחי ישראל הערבים לבין היהודים. כאזרחית ערביה איני יכולה להזדהות עם הערכים הציוניים אותם ייצג. ולמרות זאת, נראה כי רבין האדם סלל את השביל, שבו אנו עומדים היום ומחפשים את דרכנו בתוך מדינת ישראל. על כך, עלינו אזרחי ישראל הערבים להצדיע לרבין

מחצית ממשקי הבית הערבים מכניסים פחות מ-8,000 שקל בחודש לעומת רבע מהיהודים; למעלה ממחצית מהערבים מרוויחים כ-2,000 שקל לעומת 12% מהיהודים; אם רוצים לחתור לשוויון ולשפר גם את הכלכלה הישראלית וגם את יחסי היהודים והערבים בישראל, חייבים להתחיל מהבסיס ולאפשר לערבים "לנהור לשוק העבודה"

על אף התמורות שחלו בייצוג ערבים בשירות המדינה, הם עדיין סובלים מתת-ייצוג בדרג הבכיר של שירות המדינה, בחברות ממשלתיות ובתאגידים סטטוטוריים. מאמר זה מציג את הנימוקים בזכות ייצוג הולם של ערבים במוקדי קבלת החלטות, מתאר את תמונת המצב העכשווית וממליץ על דרכים לחולל שינוי.

בשבועות האחרונים, החל קמפיין במדיה בערבית הקורא לאזרחי ישראל הערבים להתעניין בזכויותיהם הסוציאליות ולמנוע ניצול שלהם במקום העבודה. אלא שהפלא ופלא, העובדים שנראים על המסך אינם רק פועלי בניין או מנקים. על המסך מופיעים בעיקר אנשים צעירים- נשים וגברים, בחולצות מכופתרות במהלכה של עבודה משרדית. זהו קמפיין חריג בנוף ולא טריוואלי.

נסרין חדאד חאג' יחיא קוראת לראש הממשל לשים לב שהדרך לפיתוח הכלכלה הישראלית עוברת בטייבה, בסח'נין ובנצר ולא במזרח הרחוק.

כשבוחנים את הצעת התקציב שהניח השר כחלון, ניכר שאין בה כל התייחסות קונקרטית ומקיפה למצוקה הגדולה של האוכלוסיה המוחלשת ביותר בישראל- המיעוט הערבי. הדרך היעילה ביותר לשילוב האזרחים הערבים היא לא בגיוס חובה ולא בהתניית אזרחות, אלא על ידי הקטנת הפערים ושיפור מצבם הסוציו-אקונומי.

המחקר מבקש לבחון האם נשים יהודיות ונשים ערביות בישראל נבדלות ביניהן בעוצמת ההשפעה של הרקע החברתי-כלכלי של הוריהן על הישגיהן ההשכלתיים. כלומר האם קבוצות מיעוט נחשלות סובלות מאפשרות ניעות פחותה שגורמת להן, כבמעגל קסמים, להישאר בתחתית ההיררכיה המעמדית. 

היקפה והשפעתה של מדינת הרווחה כמעסיק נבחנו עד עתה, אם בכלל, במחקרים אקדמיים מעטים. בד בבד, שיעור ההשתתפות הנמוך של נשים ערביות בכוח העבודה נתפס יותר ויותר בעיני חוקרים וקובעי מדיניות בישראל כבעיה חברתית וכלכלית חמורה. לפיכך מפתיע שעד היום לא נערך כמעט שום מחקר שהציג את שתי הסוגיות הללו זו בצד זו ובחן את תפקידה של מדינת הרווחה כמעסיק של נשים ערביות. המחקר שלפניכם נרתם לאתגר זה.

לצערנו לא היו הפתעות בתוצאות המיצ"ב שהתפרסמו ביום שלישי האחרון (3.12.2013) בעיתונות. הפערים בין התלמידים בבתי הספר הערביים לבין עמיתיהם בבתי הספר היהודיים ידועים, והם מאפיינים את כל תחומי החיים. 

לראשונה נראה צמצום של פער ההכנסות יוצאי אסיה/אפריקה ליוצאי אירופה/אמריקה. בכל המחקרים הקודמים נמצא כי הפער הכלכלי בין ילידי ישראל משתי קבוצות מוצא אלו שמר על יציבות או אפילו התרחב. הצמצום בפער ההכנסות בין שתי קבוצות המוצא שהתגלה בעבודה זו הוא מרשים עוד יותר על רקע התרחבות אי השוויון הכללי בתקופה הנחקרת.

על אף שתחולת החיים בקרב כלל האוכלוסייה בישראל נמצאת במגמת עלייה, הפער בתוחלת החיים בין יהודים לערבים נשמר ואף מתרחב עם השנים. בנוסף, למרות העלייה ברמת החיים באוכלוסייה הכללית, הפער בתמותת תינוקות בין ערבים ליהודים לא הצטמצם במשך הזמן.

מחבר המאמר מתייחס לשתי סוגיות: האחת קשורה לתפקידו של המורה הערבי והשפעתו הבלתי-פורמלית; והאחרת קשורה לאופני ההתמודדות של הורים מסוימים לנוכח הקרטוע של מערכת החינוך הערבית.

במאמר זה בוחן נביל חטאב אם ישנם פערים בהשכלה הפורמלית הנדרשת מעובדי הוראה בבתי הספר היסודיים הערבים והיהודיים לעומת השכלתם הלכה למעשה ואם תוצאות בחינה זו מסייעות להבין את הפערים בהישגים הלימודיים בין התלמידים הערבים לתלמידים היהודים בישראל.

מבחן פיז"ה הוא מבחן בינלאומי הבוחן את ידיעות התלמידים בשלושה תחומים: שפת אם, מתמטיקה ומדעים. מניתוח הנתונים עולה כי בישראל יש פערים גדולים בהישגים הלימודיים בין התלמידים היהודים לתלמידים הערבים. ד"ר נביל חטאב וצוותו מצאו כי השכלת ההורים, תעסוקתם וההשתתפות במסגרות חוץ-בית ספריות הן הגורמים המסבירים את הפערים הללו. קראו את תקציר הדוח והורידו את הקובץ המלא.

המאמר שלפניכם מבקש לחקור את תפקיד המדינה בחלוקה המחודשת של המשאבים הכלכליים במהלך העשור הראשון של שנות ה-2000. הממצאים מראים כי להתערבות המדינה השפעה גדולה יותר ביצירת שוויון כלכלי בתוך המגזר הערבי לעומת היהודי וכן בצמצום הפערים בין המגזרים בעשירוני ההכנסה העליונים לעומת התחתונים, יחסית לפער ההתחלתי בין האוכלוסיות.

למרות הירידה באבטלה שחלה בעשור האחרון, שיעור העוני התרחב. כיצד אפשר ליישב שתי תופעות שלכאורה נראה  שהתרחשו בשתי מדינות שונות? מומי דהן משיב על השאלה.

מאמר זה משווה את ההשפעה של מחזורי עסקים על מצבם של הערבים והיהודים בשוק העבודה הישראלי.

ישראל היא המובילה מבין מדינות העולם בשיעור של העסקת עובדי קבלן. שיטת העסקה זו חצתה בישראל את הגבולות המצומצמים הנהוגים במדינות שונות בעולם. המצב במשק הישראלי משקף ניצול לרעה של הרעיון הבסיסי והוא מצטרף לסדרת עיוותים בשוק העבודה בישראל. קראו את המלצותיו של פרופ' ערן ישיב בנושא.

נושא התעסוקה של האזרחים הערבים בישראל, שהם כחמישית מאוכלוסיית המדינה, הוא אחד האתגרים החשובים לחברה הישראלית ולכלכלת המדינה. קראו את מסקנותיה של קבוצת הדיון היהודית-ערבית אשר הוגשו לוועדה לשינוי חברתי-כלכלי בראשות פרופ' מנואל טרכטנברג.

המאמר עוסק באומדן פערי השכר בין היהודים לערבים בשוק העבודה בישראל, ומתבסס על התפיסה שלפיה אפליית השכר כלפי הציבור הערבי היא "קנס אתני" שציבור זה "משלם" כשהוא לוקח חלק פעיל בשוק העבודה.

הקמתה של ועדת טרכטנברג היתה צעד משמעותי וחיוני אולם ניכר כי המלצותיה מאכזבות. הוועדה הציגה ניתוח נכון של הבעיות אך בחרה לקדש את ההסדרים הישנים במקום לפרוץ דרך חדשה לחברה צודקת יותר. קראו את מאמרו של מומי דהן.

מחקר של הביטוח הלאומי מצא כי כ 14 אחוזים מכלל העובדים במשק משתכרים פחות משכר המינימום. מומי דהן מציין כי אכיפת שכר המינימום אינה דורשת חקיקה בלבד כי אם מאמץ ביצועי מתמשך, וכי הניזוקים מאי אכיפה זו הן בעיקר קבוצות מוחלשות באוכלוסייה: נשים, ערבים ומהגרי עבודה.

משהתפנה השבוע תיק הרווחה התברר שוב עד כמה המשרד הזה לא אטרקטיבי. מומי דהן סבור כי הכלים לשינוי אינם ברשות שר הרווחה וטוען שכאשר הממשלה מתעלמת מהעוני ומהפערים הכלכליים – אין לשר הרווחה סיכוי.

פערי שכר בשוק העבודה אמורים לעודד השקעה בכוח אדם ובהכשרה מקצועית. מומי דהן טוען כי פערי השכר בישראל גדולים מדי ואינם נחוצים להמרצת המשק. לדעתו, הפערים אינם נובעים מכוחות שוק אלא מכך שהפסקנו להתנהג בשוק העבודה כבני אדם.

נתוני הלמ"ס לקראת יום העוני הבין-לאומי מציגים תמונה עגומה של מדינה מוכת פערים ועוני. מומי דהן סבור שצמצום הפערים בחברה הישראלית הוא בר השגה.

ההכחשה לא תועיל עוד: ישראל נמצאת בראש טבלת המדינות המפותחות מוכות העוני. זהו כתם מוסרי וחברתי העומד בניגוד מוחלט לחזון אור לגויים, ורק מחויבות עמוקה למצוינות מוסרית, חברתית וכלכלית יכולה למחוק אותו.

בשנת 1959 החל בואדי סליב בחיפה גל מהומות שפשט ברחבי הארץ על רקע אפליה כלפי העולים מארצות ערב והאסלאם ומצוקה כלכלית קשה. התמודדותה של מדינת ישראל עם המהומות הייתה החמצה ראשונה של עצירת "השד העדתי" שמכרסם בה עד היום. 

הניסיון מלמד שתביעות נגד אפליה הן חשובות. אך המהלך האקטיבי שמקדמים בימים אלו בנציבות שוויון הזדמנויות בתעסוקה, לליווי, ייעוץ ותמרוץ מעסיקים בשירות המדינה להעסיק יותר ערבים, אתיופים, נשים ומבוגרים ישדרג משמעותית את השוויון בשוק העבודה הישראלי.

"אי השוויון הכלכלי והחינוך הגרוע יוצרים רמת פריון ורמת הכנסה נמוכה. ישראל בכל אלה בין הגרועות במדינות המפותחות" כך אמר פרופ' נתן זוסמן במסגרת מושב בנושא 'שוק העבודה העתידי- האם יהיה בו מקום לכולנו?'