תמרוץ אנשים להתחסן- תוך פגיעה מינימלית בזכויות

עידוד התחסנות באמצעים התנהגותיים ובאמצעות שכנוע הוא בעל תכלית ראויה, אולם ישנם אמצעים שעשויים להיות אסורים ופוגעניים. לפיכך, על המדינה למצות ככל האפשר אמצעי הסברה ושכנוע שאין בהם פגיעה בזכויות כלל ולהיזהר בהפעלת אמצעים, בעיקרם מתן תמריצים, כך שהפגיעה בזכויות תהיה מינימלית

"בר החיסונים" בתל אביב-יפו | Flash 90

עם כניסתן של תקנות "התו הירוק" לתוקף היום, המכון הישראלי לדמוקרטיה שיגר הבוקר (א'), ליו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט, ח"כ יעקב אשר, חוות דעת הקוראת למצות ככל האפשר אמצעים שאין בהם פגיעה בזכויות, לתעדף נקיטת "הטבות" למחוסנים ולמחלימים ולמזער את הפגיעה בפרטיות.

כותבי חוות הדעת, פרופ' יובל שני, פרופ' מרדכי קרמניצר, ד"ר עמיר פוקס וד"ר תהילה שוורץ אלטשולר, מבהירים כי הם תומכים תמיכה מלאה במתן חיסונים, וסבורים שהמאמץ הנרחב של המדינה לשם עידוד ותמרוץ התחסנות נרחבת- מוצדק. עם זאת, חשוב לשמור במהלך זה על זכויות יסוד, ובמידה שנחוץ לפגוע בהן כי יהיה זה באופן מידתי.

החוקרים מציינים כי "ההצדקה לרוב התמריצים הדיפרנציאליים להתחסנות צריכה לנבוע מהיעדר הצדקה להגביל את מי שאינו מסוכן, אשר התחסן או החלים מקורונה. בהתאם לכך, ניתן להצדיק הסרה דיפרנציאלית של מגבלות על התקהלות בהתבסס על הערכת סיכון בנוגע לתחומים שאינם חיוניים, כגון: תרבות, אירועי ספורט, חדרי כושר. בנוסף, יש להסיר מגבלות נוספות עקב הסיכון המופחת הנוגעות לחובת הבידוד לאחר מגע עם חולה מאומת, לחובת הבידוד במלונית בחזרה מחו"ל וכן לדרכון ירוק למי שטסים מחו"ל".

*באשר למי שאינם יכולים להתחסן או אינם מעוניינים בכך, החוקרים מציעים כי על המדינה לאפשר הצגת בדיקה מעודכנת כחלופה לחיסון. ובכל מקרה, יש להקפיד לשמור על זכויותיהם של אלה שאינם יכולים להתחסן, מאחר ואין הם בוחרים בכך.

בנוגע להגבלות במקום העבודה, "החוק אינו מעניק למעסיק – פרטי או ציבורי - סמכות לדרוש אישור בדבר התחסנות או החלמה. דרישה שכזו מצד המעסיק יכולה להיעשות לפי הסמכה בדין, בחתימת העובד על כתב ויתור סודיות רפואית או בהתאם לדרישות תכלית ראויה. למול זכותו של העובד לפרטיות, עומדות זכויותיו וחובותיו של המעסיק לנהל את העסק ביעילות, לוודא שהעובד כשיר מבחינה בריאותית לבצע את תפקידו ושאינו מסכן את עצמו, את העובדים בחברתו או את לקוחות המעסיק".

בנוגע להטלת מגבלות ביחס למקצועות מסויימים, בהם מורים וצוות רפואי, יש לשאוף לשמור על פגיעה מינימלית בזכויות היסוד.

הם מציינים כי "אין דומה איסור שבצדו סנקציה פלילית לשלילת הטבה כספית צנועה. בהקשר זה, מציינים החוקרים כי "בפסק דין בעניין עדאלה (בג"צ 7245/10 משנת 2013), הכשיר בית המשפט העליון הוראת חוק בחוק ההסדרים שמנעה העלאה בקצבת ילדים למשפחות שלא חיסנו את ילדיהם, ובד בבד הדגישו השופטות כי יש צורך לעמוד במבחני המידתיות ולבחון היטב מתי מדובר בתמריצים ומתי בסנקציות".

לסיכום חוות הדעת כותבים החוקרים כי "כל בחינה חוקתית של אמצעים הפוגעים בזכויות חוקתיות חייבת להיעשות תוך שקילת החלופות, בראי מבחן המידתיות. למרות שיש הבחנה בין מניעת הטבות ובין סנקציות, הבחנה זו יכולה לעתים להיות מלאכותית, ובמקרים רבים, מניעת הטבה כספית כמוה כהטלת סנקציה".