אוכלוסייה

לכל לוחות ה-Excel בפרק אוכלוסייה >>

קצב הגידול של האוכלוסייה החרדית הוא המהיר ביותר במדינות המפותחות, ומכאן שגם בישראל. הגורמים לקצב הגידול המואץ הזה הם שיעורי פריון גבוהים ותנאי רפואה ומחיה מודרניים. גיל הנישואים הצעיר בחברה זו ומספר הילדים הגדול במשפחה תורמים גם הם לגידול המהיר —כ־4% בשנה. אחת התוצאות של קצב גידול זה היא שהאוכלוסייה החרדית הישראלית צעירה מאוד — מחצית ממנה הם בני פחות מ־16. ניתוח הדפוסים של התא המשפחתי החרדי בעשור האחרון מראה על ירידה קלה בשיעורי הפריון, שבסוף התקופה עמדו על כ־6.4 ילדים לאישה, וכן על עלייה קלה בגיל הבאת הילדים לעולם.

גידולה הדמוגרפי המהיר של האוכלוסייה החרדית משפיע כמובן על מעמדה — הכלכלי, החברתי והפוליטי — ולכן הוא מושך אליו תשומת לב ציבורית, תקשורתית ופוליטית. על פי ההערכות של הלמ"ס, האוכלוסייה החרדית בישראל מונה בשנת 2023 כ־1,335,000 נפש, שהן 13.6% מכלל האוכלוסייה, והיא צפויה להגיע ל־16% מכלל האוכלוסייה בשנת 2030.

א.1. גודל האוכלוסייה

לפי אומדן הלמ"ס, בסוף שנת 2023 האוכלוסייה החרדית בישראל מונה כאמור כ־1,335,000 נפש (לעומת כ־750,000 ב־2009).

קצב הגידול הטבעי השנתי של האוכלוסייה החרדית מהיר — 4.2% לשנה מ־2009, לעומת 1.9% של כלל האוכלוסייה ו־1.4% של האוכלוסייה היהודית הכללית. גידול מהיר זה נובע משילוב של שיעור פריון גבוה וגיל נישואים ולידה צעיר, שניהם מאפיינים את האוכלוסייה החרדית. חלקה של אוכלוסייה זו בכלל האוכלוסייה בישראל, שגדל מ־10% ב־2009 ל־13.6% ב־2023, הוא קרוב לשביעית. שיעור החרדים מכלל היהודים ואחריםלרוב מדובר בעולים מחבר המדינות זכאי עלייה לישראל על פי חוק השבות אף שאינם יהודים על פי ההלכה. כמו הלמ"ס גם אנו מחשיבים אותם לחלק מהציבור היהודי. עלה באותן שנים מ־12.5% ל־17.2%. אם מגמות הגידול האלה יימשכו תכפיל האוכלוסייה החרדית את גודלה בכל 17 שנים. לשם השוואה — כלל האוכלוסייה הישראלית צפויה להכפיל את גודלה מדי 40 שנים, והאוכלוסייה היהודית הלא־חרדית — מדי 80 שנים. ואולם למרות התחזית הזאת יש סבירות גבוהה שהעתיד צופן האטה בקצב הגידול המהיר של האוכלוסייה החרדית בעקבות ירידה בשיעורי הפריון ועלייה בגיל הנישואים.

א.2. גיל האוכלוסייה

תמונת מצב

שיעור הצעירים בגילים 19-0 באוכלוסייה החרדית הוא 58%, לעומת 31% באוכלוסייה היהודית הכללית. משמע, האוכלוסייה החרדית צעירה בהרבה מהאוכלוסייה היהודית הלא־חרדית. הגיל החציוני בה הוא 16, לעומת 35 באוכלוסייה היהודית הכללית. הסיבות לכך הן גיל הנישואים הצעיר והלידה בגיל צעיר. גיל הנישואים הממוצע של גברים חרדים עמד בשנת 2021 על כ־23 ושל הנשים החרדיות על כ־22. גיל לידת הילד הראשון עמד על 24 ו־23 (בהתאמה). יהודים שאינם חרדים מתחתנים בגיל מבוגר הרבה יותר (30 לגברים ו־28 לנשים), וגיל לידת הילד הראשון הממוצע עומד אצלם על 31.5 לגברים ו־30 לנשים.

מגמות

בשנים 2021-2003 חלה דחייה קלה בגיל לידת הילד הראשון בקרב נשים חרדיות. בתחילת התקופה עמד הגיל הממוצע על 22.7 ובסופה על 23.1. בקרב הגברים החרדים השיעורים נותרו יציבים על מעט אחרי גיל 24. לעומת זאת, בקרב יהודיות לא־חרדיות חלה באותן שנים דחייה משמעותית יותר בגיל לידת הילד הראשון: מ־27.5 ל־30. גם אצל הגברים היהודים הלא־חרדים חלה דחייה באותן שנים – מגיל 30 לגיל 31.5.

 

א.3. פריון

תמונת מצב

בשנים 2022-2020 היה שיעור הפריון הממוצע של נשים חרדיות 6.4 ילדים לאישה. השיעור הממוצע במדינות ה־OECD עומד על 1.6 ילדים לאישה בלבד, והשיעור הממוצע בקרב נשים יהודיות לא־חרדיות על 2.5 ילדים לאישה. כאשר בוחנים את שיעורי הפריון של הנשים היהודיות לפי מידת הדתיות על הרצף החרדי–חילוני, מתברר ששיעור הפריון של אישה דתית הוא 3.8 ילדים; של אישה מסורתית דתית — 2.8 ילדים; של אישה מסורתית לא־כל כך דתית —  2.2 ילדים; ושל אישה חילונית — 2.0 ילדים. בישראל יש אפוא קשר ישיר בין רמת הדתיוּת של האישה (על פי הגדרה עצמית על הרצף החרדי–חילוני) לבין מספר הילדים שהיא יולדת במהלך חייה.

מגמות

בתחילת שנות ה־80 של המאה ה־20 עמד שיעור הפריון של אישה חרדית על 6 ילדים בממוצע; מאמצע שנות ה־80 עד סוף שנות ה־90 – על כ־7 ילדים לאישה; והשיא היה 7.3 ילדים בממוצע בשנים 2004-2000. בשנת 2004 החלה ירידה בשיעור הפריון של נשים חרדיות, והוא התייצב על ממוצע של 6.6 לאישה בשנים 2019-2007. בשנים 2022-2019 חלה עוד ירידה קלה בשיעור הפריון, והוא עמד על 6.4 ילדים לאישה חרדית.

נעיר כי בשנים 2018-2001 נרשמה עלייה בשיעור הפריון של נשים יהודיות לא־חרדיות בכל הקבוצות בפילוח לפי מידת דתיות: מ־1.8 ילדים בממוצע לאישה חילונית ל־2.1; מ־2.1 לאישה מסורתית לא־כל כך דתית ל־2.4; מ־2.6 לאישה מסורתית דתית ל־3.0; ומ־3.9 ילדים בממוצע לאישה דתית ל־4.3. אולם הנתונים לשנים 2022-2019 מצביעים על ירידה בשיעורי הפריון של הנשים היהודיות שאינן חרדיות לרמה שבה היו בשנת 2001.

במרוצת השנים ניכרת ירידה במספר הלידות אצל הנשים החרדיות בגילים 24-20, כנראה בגלל העלייה בגיל הנישואים. לפיכך בשנים 2005-2003 היה יחס הלידות בגילים אלו 329 ל־1,000, ואילו בשנים 2022-2020 הוא ירד ל־297 ל־1,000. כך, באותן שנים גם הייתה ירידה בשיעור הלידות ל־1,000 בגילים 25–29 — מ־384 ל־315. דחיית גיל ההולדה תביא למיתון בקצב הגידול של החברה החרדית.

 

א.4. תחזית אוכלוסייה

בשנת 2023 שיעורה של האוכלוסייה החרדית בישראל הוא 13.6% מכלל האוכלוסייה. קצב הגידול המהיר שלה מסביר את הצפי לעלייה בחלקה היחסי בכלל האוכלוסייה בטווח הבינוני והארוך. על פי תחזיות הלמ"ס (מ־2017), האוכלוסייה החרדית תוסיף לגדול בקצב מהיר ובהתאם לכך להגדיל את משקלה בכלל האוכלוסייה בישראל.

על פי התחזיות לטווח הבינוני (עד 15 שנה), שיעורה של האוכלוסייה החרדית מכלל האוכלוסייה ב־2030 צפוי להיות כ־16%; באותה השנה יהיה מספר החרדים מתחת לגיל 20 כמיליון נפש, ושיעורם מכלל שכבת הגיל הזאת יהיה 25%. שיעור החרדים בגילי העבודה העיקריים (64-25) יהיה 11%. הצפי הוא שבשנת 2033 תמנה האוכלוסייה החרדית כולה 2 מיליון נפש, מתוך 11.7 מיליון נפש הצפויים לחיות בישראל בשנה זו.

על פי התחזיות לטווח הארוך, שמהימנותן חלשה יחסית לתחזיות לטווח הקצר, ב־2043 צפויה האוכלוסייה החרדית לעבור את האוכלוסייה הערבית מבחינת מספר הנפשות. ב־2045 צפוי שיעור האוכלוסייה החרדית להיות כ־22% מכלל האוכלוסייה וכ־28% מהאוכלוסייה היהודית, וב־2065 הוא צפוי להיות כ־32% מכלל האוכלוסייה וכ־40% מהאוכלוסייה היהודית.

 

א.5. מצב משפחתי

תמונת מצב

בשנים 2022-2020 היו 86% מהגברים והנשים החרדים בגילים 20+ נשואים, שיעור גבוה בהרבה משיעור הנשואים בחברה היהודית הלא־חרדית (59%). פערים אלו מוסברים בגיל הנישואים הצעיר בחברה החרדית, שבגללו שיעור הרווקים באוכלוסייה זו (10%) קטן בהרבה משיעור הרווקים באוכלוסייה היהודית הכללית (25%). כמו כן, בחברה היהודית הלא־חרדית, בניגוד לחברה החרדית, חיים משותפים ללא נישואין (קוהביטציה) הם מציאות רווחת. הפער קשור גם בשיעור הנמוך של גרושים ואלמנים באוכלוסייה החרדית (4%), לעומת עמיתיהם באוכלוסייה היהודית הלא־חרדית (16%).

מגמות

לאורך השנים ניכרת יציבות בשיעור הרווקים, הגרושים והאלמנים באוכלוסייה החרדית, ושיעורם עמד על כ־15% בשנת 2003 וגם בשנת 2022. באוכלוסייה היהודית הלא־חרדית חלה עלייה בשיעור זה: מ־37% ב־2003 ל־41% ב־2021.

 

א.6. התפרושׂת הגאוגרפית של המגזר החרדי

"ערי הבירה" של האוכלוסייה החרדית הן ירושלים ובני ברק. בשתי הערים האלה התגוררה עד שנות ה־90 של המאה ה־20 מרבית האוכלוסייה החרדית, וגם כיום (נתוני 2022) מתגוררים בהן 41.5% מאוכלוסייה זו. ירושלים ניצבת בראש עם 24.4% מהאוכלוסייה החרדית, ובני ברק שנייה לה עם 17.1%. עוד קבוצה של יישובים שאוכלוסייה חרדית גדולה גרה בהם היא ערי הפרוור החרדיות, ובהן בית שמש, מודיעין עילית, ביתר עילית ואלעד. ערים אלו הוקמו בשנות ה־90 של המאה ה־20, והן חרדיות ברובן המוחלט. אומנם בית שמש נוסדה שנים רבות קודם לכן, אך בשנות ה־90 הוקמה בה רמת בית שמש, שרוב המתגוררים בה הם חרדים. כיום, רוב מוחלט מתושבי העיר בית שמש הם חרדים, ובשל ההגירה הרחבה היא כיום העיר החרדית השלישית בגודלה לאחר ירושלים ובני ברק. בארבע ערי הפרוור החרדיות יחד גרים 26% מהאוכלוסייה החרדית (בית שמש — 9.7%, מודיעין עילית — 7%, ביתר עילית — 5.4% ואלעד — 3.9%). קבוצה שלישית של ריכוזי חרדים ממוקמת בערים גדולות שבהן יש התיישבות חרדית ותיקה שהתחזקה בשל גלי הגירה של צעירים חרדים. בערים אלו מתגוררת 11% מהאוכלוסייה החרדית (אשדוד — 4.1%, פתח תקווה — 2.2%, חיפה — 1.5%, רחובות — 1.2%, נתניה — 1.4% ותל אביב — 0.6%). בשלושה סוגי ריכוזים אלו, המורכבים מ־12 ערים, חיה 78.5% מהאוכלוסייה החרדית בישראל.

ניתן לחלק את היישובים שהחרדים בישראל גרים בהם ליישובים שמאוכלסים כמעט רק באוכלוסייה חרדית, ליישובים שהחרדים הם רוב בהם, ליישובים שחרדים הם מיעוט גדול בהם וליישובים ששיעור החרדים בהם נמוך משיעור החרדים באוכלוסייה היהודית (17%).

36.2% מהחרדים חיים ביישובים שמתגוררת בהם כמעט רק אוכלוסייה חרדית (80% מהאוכלוסייה ויותר). ביישובים אלו נכללים בני ברק, מודיעין עילית, ביתר עילית, אלעד, רכסים, עמנואל, קריית יערים, תפרח וכפר חב"ד. 41.3% מהחרדים חיים ביישובים שגודלה של האוכלוסייה החרדית בהם הוא בין מחצית מהאוכלוסייה לרוב האוכלוסייה. ביישובים אלו נכללים ירושלים, בית שמש, צפת, גבעת זאב, כוכב יעקב, יבנאל וגני מודיעין.כללנו את ירושלים בקבוצה זו משום שחלקם של החרדים בה הוא 50% מן האוכלוסייה היהודית. האוכלוסייה היהודית והערבית בעיר אינן מעורבות זו בזו וגם מעמדן האזרחי שונה (הערבים בירושלים אינם אזרחי ישראל אלא תושבים). אם כן, למעלה משלושה רבעים מהחרדים (77.5%) גרים ביישובים שהם רוב האוכלוסייה בהם.

12% מהחרדים גרים ביישובים שהאוכלוסייה החרדית בהם היא בין 17% (שיעור החרדים באוכלוסייה היהודית) ל־50% מהאוכלוסייה. ערים בולטות בקבוצה זו הן: אשדוד, נתיבות, קריית גת, אופקים, טבריה, לוד וערד. הקבוצה האחרונה, ששיעורה עומד על 10.5% מהאוכלוסייה החרדית, גרה ביישובים שחלקה של האוכלוסייה החרדית בהם קטן מ־17%. ערים בולטות בקבוצה זו הן: פתח תקווה, נתניה, חיפה, תל אביב, רחובות, חולון, באר שבע ואשקלון. החלוקה בין הקבוצות מראה שכ־78% מהחרדים גרים ביישובים חרדיים או בעלי רוב חרדי, וכ־22% חיים ביישובים מעורבים.

 

לוחות ה-Excel בפרק אוכלוסייה

מקורות