לרבנים מותר: הסתה לגזענות בחסות ההלכה ובהרשאה מטעם היועץ המשפטי לממשלה

היועץ המשפטי לממשלה החליט לפני ימים ספורים כי אין לפתוח בחקירה נגד הרב שמואל אליהו, רב העיר צפת בגין הסתה לגזענות. לא רק שהנימוקים שהציג היועץ אינם משכנעים, הם מנוגדים לשכל הישר ואף מקוממים מהיותם מנוגדים לעקרונות שלטון החוק והשוויון בפני החוק.

חמישים רבני הערים שחתמו על גילוי דעת הטוען שלפי ההלכה אסור באיסור חמור למכור או להשכיר דירות וקרקעות בארץ ישראל למי שאינו יהודי יכולים להישאר רגועים. היועץ המשפטי לממשלה החליט לפני ימים ספורים כי אין בפרסום זה אף לא חשד להסתה לגזענות, העשוי להצדיק חקירה פלילית. עם זאת הורה היועץ לפתוח בחקירה נגד הרב שמואל אליהו, רב העיר צפת, בגין התבטאויות אחרות שלו. לדברי היועץ, ההחלטה שלא לפתוח בחקירה פלילית בעניין גילוי הדעת מתבססת על שלושה נימוקים: הקושי להוכיח "מטרה להסית לגזענות"; ההגנה שמעניק החוק לציטוטים מתוך כתבי דת; וההשקפה שיש להימנע מהליכים פליליים כאשר מדובר בפסקי הלכה.

שלושת הנימוקים שמנה היועץ אינם משכנעים. יתרה מכך, נימוקים אלה מנוגדים לשכל הישר ואף מקוממים בהיותם מנוגדים לעקרונות שלטון החוק והשוויון בפני החוק; בכך שהם מעניקים חסינות מפני דין פלילי לאנשי דת המסווים הסתה גזענית בתוך פסק הלכה; ובייחוד מאחר שהם מעקרים מכל תוכן ממשי - דווקא בימים אלה, שבהם מקדמת הכנסת שלל הצעות חוק מפלות ועוינות כלפי האוכלוסייה הערבית - את העברה החמורה של הסתה לגזענות. לא לשווא קבעה הפסיקה שתכליתה של העברה בדבר הסתה לגזענות היא "לגונן על מדינת ישראל מפני הסכנות החמורות הגלומות בתפיסות רעיוניות אנטי-דמוקרטיות וגזעניות ולשמור על אופייה היהודי והדמוקרטי" (השופט מצא בע"פ 2831/95 הרב עידו אלבה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(5) 221, בעמ' 245).

ראשית, באשר לטיעון הקושי בהוכחת המטרה להסית לגזענות: קושי זה קיים תמיד כשמתעורר הצורך להוכיח דברים שבלב, ובייחוד בעברת ההסתה לגזענות, שאינה דורשת כל תוצאה (אלא רק רצון להסית). לכן קבעה הפסיקה דרכים אחדות המסייעות לקבוע את קיומה של המטרה האמורה כגון מבחן תוכן הפרסום (כאשר הפרסום כולל מסר גזעני, המטרה להסית לגזענות יכולה להילמד מתוכנו). זאת ועוד, המטרה להסית לגזענות אינה חייבת להיות המטרה הדומיננטית והעיקרית, ודי אם היא מטרה נלווית (השופטים מצא ובך בפרשת אלבה הנזכרת לעיל). בענייננו, תוכנו של גילוי הדעת כולל ביטויים גזעניים רבים ובוטים, המקיימים את הגדרת הגזענות. כך למשל מצוין בגילוי הדעת של הרבנים ש"דרך חייהם שונה היא מן היהודים"; כי "המוכר או המשכיר להם דירה באזור שגרים בו יהודים גורם נזק גדול לשכניו"; וכי "אם הנכרי הזה אל[י]ם ומציק לשכניו... כל מי שמוכר לו חייב נידוי!!! עד שיסלק הנזק אפילו בדמים מרובים". האם לא ברור שמי שמפרסם דברים כאלה מטרתו לפחות להסית ל"השפלה, לביזוי, לגילוי איבה, עוינות או גרימת מדנים כלפי ציבור" בשל "השתייכותו למוצא לאומי-אתני" (מתוך הגדרת הגזענות שבחוק)? ואם לא די בכך, הרב אליהו, שבעניינו ניתנה החלטת היועץ האמורה, סיפק לכלי התקשורת אינספור הסברים וביטויים גזעניים המוכיחים את המטרה הגזענית שביסוד גילוי הדעת שיזם (ואשר בעטיים החליט היועץ המשפטי לממשלה לפתוח נגדו בחקירה פלילית) כגון "יהודי צריך להבריח ערבים" ו"גירוש הערבים מהשכונות היהודיות הוא חלק מהאסטרטגיה".

מערכת אכיפת החוק מצאה לנכון להאשים את ענת קם בעברה של ריגול חמור, הכוללת יסוד של "כוונה לפגוע בביטחון המדינה", אף שבמקרה שלה היה הבסיס להאשמה זו פחות מקלוש. אותה מערכת התקשתה למצוא בסיס לפתוח בחקירה על דברים שבהם המטרה להסית לגזענות גלויה על פניהם. האין כאן איפה ואיפה?

שנית, גם הטענה שאין מקום לפתוח בחקירה פלילית לנוכח קיומו של פטור לציטוט מתוך כתבי דת אינה משכנעת. אין מדובר בפטור מוחלט, אלא רק בהגנה על ציטוטים מתוך כתבי דת או שמירה על פולחן של דת שלא נעשו מתוך מטרה להסית לגזענות. כאמור, במקרה הנדון הייתה לכאורה כוונה להסית לגזענות, ולכן הפטור אינו חל. זאת ועוד, ההסתה הברורה לגזענות מתבטאת גם במסקנות ובתובנות האישיות של מנסחי המכתב והחתומים עליו. חלק גדול מגילוי הדעת כלל אינו נשען על מקורות דתיים, אלא על השקפת עולמם האישית והפרטית של מנסחיו. כך למשך נאמר בגילוי הדעת כי "מן המפורסמות הוא שבעקבות מכירה או השכרת דירה אחת יורד מחיר כל דירות השכנים אפילו כשהקונים והשוכרים נחמדים בתחילה. וזה המוכר והמשכיר הראשון גורם לשכניו הפסד גדול ועוונו גדול מנשוא". כך במקור. לא ענייני דת, אלא שיקולים כלכליים שתוכנם הגזעני אינו משתמע לשתי פנים.

מפליא בעינינו כי דווקא יהודים, שלפני מחצית המאה אולצו לשאת על בגדיהם טלאי צהוב, גורשו משכונות מעורבות, נאלצו להתגורר בגטאות ובשכונות יהודיות בלבד ונתקלו בדלתות סגורות במקומות שבהם נאסרה הכניסה ליהודים - דווקא הם מבקשים לסגור במדינתם את הדלתות בפני מיעוטים אחרים ומניפים את השלט האומר "הכניסה לערבים אסורה". ומפליא עוד יותר שהיועץ המשפטי לממשלה סבור שלאמירות כאלה ראוי להקנות חסינות מפני דין פלילי.

שלישית, מטרידה במיוחד עמדתו העקרונית של היועץ שיש להימנע במידת האפשר מהליכים פליליים כאשר מדובר בפסק הלכה. דווקא פסקי הלכה, שנותנים יועצים ומורים רוחניים, שלהם השפעה רבה ביותר על ציבורים שלמים באוכלוסייה - טומנים בחובם פוטנציאל נזק אמיתי וגדול. להבדיל מאדם פרטי האומר אמירות גזעניות או קורא לאחרים לפעול באופן גזעני, כאשר מדובר ברב הפוסק הלכה, החשש שאחרים אכן יוסתו ויפעלו באופן גזעני עולה עשרות מונים. כאמור לעיל, החוק כבר קבע פטור מסוים לציטוטים מתוך כתבי דת. אין מקום להרחיב את הפטור האמור לפסק הלכה שפורסם מתוך כוונה להסית לגזענות. לא רק שפטור מעין זה מנוגד ללשון החוק ולחובת השוויון לפניו - הוא אף מנוגד למטרה שבבסיס העברה הפלילית של הסתה לגזענות.

האפקט המצטבר של החלטת היועץ המשפטי לממשלה הוא יצירת מסלול עוקף לעברה של הסתה לגזענות, בבחינת מדריך כיצד להסית לגזענות בחסות החוק: הרבה בציטוט מתוך כתבי דת והסווה את דבר ההסתה בפסק הלכה. אין כמעט בנמצא דבר תועבה גזעני שלא ניתן ל"הכשיר" אותו בעזרת המתכון האמור. לא נתפלא אם חוות הדעת של היועץ תילמד ותשמש מתכון להסתה לגזענות חסינה מפני הדין הפלילי. היועץ הוציא מכלל האמור את ההסתה לאלימות ממש, אבל אין בכך משום מענה לקשיים שהצבענו עליהם. יתר על כן, די בדברי הסתה לביזוי ולגילוי איבה ועוינות כדי להביא לידי מעשי אלימות, כפי שאכן קרה בצפת, שהרב שמואל אליהו הוא רבה.

ימים אלה, שבהם הרוח הנושבת ממנהיגים רוחניים ופוליטיים בחברה הישראלית מבטאת איבה ועוינות כלפי הציבור הערבי, הם ימים חשוכים ואפלים בתולדותיה של החברה הישראלית. בימים אלה חובתו של היועץ המשפטי לממשלה להתייצב כחומה בצורה נגד גילויים של גזענות. לא כך בונים חומה.