רבנים

סקירה מספר 3: 01.06-11.08.2024

הרב עובדיה כתב בשעתו שאם מלכתחילה נקבע כי כהונת הרב המקומי קצובה לזמן מסוים, לא קיימת בעיה הלכתית בכך שהציבור יחליף אותו. הוא אף הוכיח ממקורות הלכתיים שונים שאפילו כשהציבור חתום עם הרב על חוזה מפורש או שכהונתו לא הוגבלה כלל, כשהציבור אינו חפץ ברב ניתן להחליפו. ש"ס, שקידמה את חוק הרבנים שעשוי היה ליצור דווקא מצב הפוך, חרגה מדרכו של מנהיגה הרוחני.

77% מהציבור סבורים שבמדינת ישראל צריכה להיות רבנות ראשית: 35% סבורים שהיא צריכה להתקיים במתכונתה הנוכחית, לעומת 42% הסבורים שהיא צריכה להתקיים אחרת • רוב הציבור (53%) מעידים על עצמם שאינם מייחסים חשיבות לזהות הרבנים הראשיים שייבחרו • בכל קבוצות האוכלוסייה, מלבד החרדים, למעלה מ-70% מייחסים חשיבות לכך שהרבנים הראשיים יהיו ציוניים, ואילו לרוב החרדים אין עניין משמעותי בכך (19%).

הצעת חוק הרבנים מאפשרת לגופי השלטון המרכזי להשתלט על הליכי מינוי הרבנים המקומיים על חשבון השלטון המקומי. ההצעה מבקשת גם להחזיר את מוסד רבני השכונות, שמבקר המדינה הצביע בעבר על שורת ליקויים בהתנהלותם.

סיפורי הגבורה של הלוחמים, לצד רוח ההתנדבות ששטפה את העם כולו, ערערו את הדיכוטומיות שטיפחה החברה החרדית במשך שנים.

האם יש חובה משפטית/הלכתית להתגייס? מה ניתן ללמוד מדברי הרמב"ם לגבי חובת השירות בצה"ל? האם ייתכן שעיסוק במצוות תלמוד תורה ידחה את מצוות הגיוס לצבא?

התיקונים מאפשרים מינוי ממונה ללא השכלה כלל, וכן מורידים את איכות הניסיון התעסוקתי והניהולי הנדרש לתפקיד. בכך יביאו להחלשה ניכרת של איכות כוח האדם הניהולי במועצה הדתית.

הטיוטה כוללת את צמצום משקלה של הרשות המקומית בבחירת נציגי האספה הבוחרת לטובת הגדלת משקל השר לשירותי דת והרבנות הראשית. היא גם מציעה לבטל את קציבת כהונת רבני הערים באופן המנוגד לתפיסה המקובלת שלהם כנבחרי ציבור ולצמצם את ייצוג הנשים בבחירתם באופן שיסיג לאחור את מעמד הנשים ביחס לממסד הדתי.

רבנים ספרדים בכירים תקפו את השר ארבל שהביע תמיכה במאמצי עמותה לגיוס צעירים חרדים לצה"ל. המתח הנמשך כבר תקופה ארוכה בקרב בוחרי התנועה - ציבור מסורתי מחד, וציבור תורני חניכי עולם הישיבות מאידך – עולה כעת אל פני השטח ביתר שאת.

"אנחנו מחויבים בתור חלק אינטגרלי מעם ישראל ומהמדינה ואנחנו צריכים להיות כתף אל כתף לחיילים", הדגיש הרב בתחילת המלחמה ותמך בגיוס המוני של בעלי פטור בני 40-26. עם התקדמות הלחימה אף הפך לרב הראשון הפועל במרחב החרדי שדוחה פומבית את העמדה החרדית לפיה לימוד תורה פוטר מחובת הגיוס – גם אם תורתם של הצעירים החרדים אינה אומנותם.

המלחמה, כשעת משבר, מעצימה מבנים ותהליכים חברתיים בתוך הקהילה החרדית. בעוד המנהיגות הרבנית החרדית הקלאסית מנחה את הקהילה לפעולות דתיות כדרך להתמודד עם המצב, במלחמת "חרבות ברזל" התוודענו למודל חדש של תגובה למשבר על ידי ההנהגה הרבנית החרדית החדשה. כיצד נראה מודל זה? מה הוא משקף ביחס לזרמים החרדיים החדשים ומהם עקרונותיו?

מתן סמכות לרבנות הראשית לכפות את עמדתה ההלכתית על רבני ערים, בעלי גישות שונות ומגוונות, הוא רעיון שבמהותו סותר אבני יסוד בהלכה. אם החוק יאושר, הוא ירחיק מועמדים טובים וראויים ממשרות רבנות מקומית ובכך יפגע באיכות הרבנות בישראל.

הצעת החוק הנוגעת לרבנים מקומיים מבקשת לבטל את קציבת כהונות רבני הערים, כך שיימשכו עד הגיעם לגיל 75, וכן לאפשר לשאר הרבנים המקומיים לכהן עד גיל זה ולא עד גיל הפרישה. קציבת כהונות רבנים הייתה מקובלת בקהילות אשכנזיות וספרדיות ומעוגנת בהלכה, ולכן בבואה של הכנסת להסדיר מחדש את הסוגיה עליה לדבוק בדרך זו ולאפשר ליישובים להפסיק את כהונות הרבנים כרצונם.

ההצעה תאפשר לשר לשירותי דת להורות על מינוי יותר מ-1,000 רבנים ומנגד תחליש את מועצת הרשות המקומית בבחירת רב העיר ואת מעמדם של הנציגים המקומיים.

מהלכים כביטול קציבת הכהונה של רבני ערים והכפפת הרבנים המקומיים למועצת הרבנות מנוגדים לתפיסה היהודית המסורתית המדגישה את מעמדו הייחודי של הרב המקומי ולתפיסה הדמוקרטית המחזקת את מעמד השלטון המקומי.

לראשונה, זהותו של המנהיג הליטאי הבא אינה ברורה מאליה, כך שגם כשיוכר כמנהיג עמדתו תהיה חלשה יותר משל קודמיו. בעוד שגדולי הדור המסורתיים נטלו על עצמם לא רק את הכוח שבתפקיד, אלא גם את האחריות הנובעת ממנו, המבנה הנוכחי שבו מרכזי הכוח נעים במהירות מחצר לחצר גורם לכך שהכוח מתרכז בפועל בידי העסקנים שמחזיקים בסמכות ללא אחריות.

הגידול והגיוון של הציבור החרדי - כמו גם העובדה שגדולי הדור בשנים האחרונות נכנסים לתפקידם בסביבות גיל 90 - מביאים לכך שעוצמתם הסמלית נותרה על כנה, אך השפעתם הממשית מצטמצמת והולכת. המגמה הצפויה היא המשך ביזור העוצמה של הנהגה זו

ד"ר גלעד מלאך, ראש התכנית לחרדים בישראל, מסביר בראיון מיוחד מה הפך את הרב חיים קנייבסקי ז"ל לבעל השפעה רבה כל כך בציבור החרדי כולו, ומי יהיה היורש שלו עם לכתו. האזינו

בעקבות הטיוטה של תקנות בעניין בחירות של רבני ערים שפרסם לאחרונה המשרד לשירותי דת - הערות בנוגע לשלושה נושאים עקרוניים הקשורים בתקנות: הרכב האספה הבוחרת את רב העיר, משך הכהונה של הרבנים ומינוי ממלא מקום למשרת רב שלא אוישה

אף שהצעת החוק פותרת לכאורה את בעיית חוסר כשירותם של הרבנים הראשיים לתפקידם כדיינים, הוא אינו פותר את בעיות העומק החריפות יותר שיש בחיבור בין הרבנים הראשיים ובין תפקידם כדיינים בכלל וכנשיא בית הדין הגדול בפרט

למעלה ממחצית מהציבור היהודי בישראל (51%) תומכים במינוי רב לרשות המקומית; רוב הציבור תומך בקציבת כהונת הרבנים לקדנציה של 5 שנים ומתן אפשרות להיבחר שוב בסוף כל כהונה – בהם גם מצביעי ש"ס והציונות הדתית; ניתוק כמעט מוחלט בין הרבנים המקומיים לציבור החילוני: רק 6% ידעו האם קיים רב ברשות המקומית שלהם וידעו מה שמו

לרבים מעסקי ייצור המזון בישראל אין צורך ממשי בתעודת כשרות מטעם הרבנות - ל-79% יש שתי תעודות כשרות ול-9% יש שלוש תעודות כשרות. העלויות העודפות המתגלגלות לצרכן נאמדות בכ-7 עד 8 מיליון ₪ בשנה לפחות

לרבנות יש מונופול בשוק הכשרות, באמצעותו היא מאלצת את צרכני שירותי הכשרות לציית לסטנדרט ההלכתי המחמיר ביותר ולשאת במשמעויות כלכליות והקולינאריות של הסטנדרט הזה, ונלחמת מלחמת חורמה בכל אפשרות לפתיחות השוק לתחרות

נחישותה של הרבנות לחסום בפני נשים את האפשרות לזכות בהכרה רשמית בידע ההלכתי שלהן, היא עוול שפוגע בנשים וטעות שמעצימה את אי הרלוונטיות של הרבנות

כחלק מההסכמים הקואליציוניים, עוברת ראשות הוועדה למינוי דיינים לאחריות המשרד והשר לשירותי דת, ובכך משלימה את חזרת מערך בתי הדין לידי המשרד. מדובר בצעד שיבלום את ההתקדמות המשמעותית שנעשתה בהתנהלות בתי הדין בשנים האחרונות, ויפגע קודם כל בציבור

רפורמה בשירותי הדת והמועצות הדתיות, קידום שקיפות מלאה בשוק הכשרות והקמת מערך הכשרה והשתלמויות שיטתי ומסודר לדיינים

ההתנהלות הקלוקלת של בתי הדין הרבניים והעומדים בראש המערכת, הכוללת קיום מגעים עם גורמים פוליטיים, מעלה את הצורך בהפרדה בין התפקיד הסמי-פוליטי של הרב הראשי לישראל לתפקיד נשיא בית הדין הגדול, וכן בין דיינים מכהנים לפוליטיקאים

רבנים לא צריכים להיות ספונים בבית המדרש ולהתנתק מהמציאות. יש למטען היהודי ערכי שהם מביאים איתם ולהם אפשרות לתרום רבות כיועצים טובים בזירה הציבורית הישראלית. אבל כניסתם לבריכת הבוץ של הפוליטיקה מטילה רפש עליהם, על דמותם כרבנים ועל היהדות שהם מתיימרים לייצג והיא רעה להם וליהדות שאת שמה הם נושאים

התבטאותו של הרב הראשי יצחק יוסף נגד העולים מחבר העמים הם לא הבעיה, אלא רק סימפטום להתנכלות היום-יומית שעוברת האוכלוסייה הזו על ידי הרבנות הראשית בכל שלב בחייהם

הפתרון למצוקת מסורבות הגט נמצא בידיהם של הרבנים, ובאומץ שלהם לעשות שימוש בכלים הלכתיים חדשים, שייטלו את הכוח מידי הבעלים וישחררו לחופשי מאות נשים

האם גיור משמעותו הצטרפות לעם היהודי, או לדת? הרבנות הראשית מכתיבה הליכים נוקשים ומסורבלים לעולים המעוניינים להתגייר, אך כיצד זה משרת את האינטרסים של העם היהודי בעידן הנוכחי?

סקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה מעלה כי כשליש מהציבור היהודי מעוניין בהקמת מערך גיור ממלכתי חדש, שיחליף את מערך הגיור האורתודוקסי של הרבנות הראשית, וכמעט מחצית מעוניינים בהרחבת מערך הגיוס המקל של צה"ל. מנגד, כמחצית מהיהודים (54%) לא היו מקבלים כבן זוג אדם שאינו יהודי על פי ההלכה

בעוד הפוליטיקה מצריכה מהעוסקים בה להתפשר ולהגמיש את עקרונותיהם מעת לעת, הדת וההלכה אינן מאפשרות גמישות שכזו. לכן, מעבר של רב מפסיקות הלכה לעמידה בראש מפלגה עלולה להיות טעות אסטרטגית שיכולה להתברר כמכשול בפני יכולתה של המפלגה להוביל במדינת ישראל

כשהמדינה היא זו שקובעת את הסטנדרט ההלכתי של שירותי הדת, הדרך לפוליטיזציה של היהדות היא בלתי נמנעת. הקטנת מעורבות המדינה בנושאים אלו תתרום לצמצום החיכוך שבין יהדות לפוליטיקה, תשפר את תדמית הרבנות הראשית ותחזק את היחסים בין ישראל ליהדות התפוצות

המכון הישראלי לדמוקרטיה לקראת הדיון בחוק להסדרת שירותי השגחה על הכשרות: "החוק יצור בעיות חדשות שיפגעו בצרכני הכשרות- יש לפתוח את שוק הכשרות כולו תוך הקפדה על שקיפות ואיכות"

כשרב פועל בזירה הציבורית, מתבטא בענייני ציבור או נוקט עמדה פוליטית ותומך במועמד או ברשימה, הוא לא מדבר בשם עצמו. בעיני הציבור הוא מדבר בשם תורתו ובשם שמים. רבנים הם מנהיגי ציבור, וככאלו, יש מקום שיבטאו עמדות בענייני ציבור. אך כאשר מדובר בפוליטיקה כמו הבחירות המקומיות, ראוי שאת דבריהם יסייגו ככאלו שבאים בשם עצמם ולא בשם התורה או שמים

עוד שבוע עד הבחירות, ובהינתן גודלו של הגוף הבוחר, זה מספיק זמן להשפיע. זו ההזדמנות לכל אלו שמצווחים על עוולותיה של הרבנות הראשית השכם והערב לשנס מותניים ולהתערב ולהשפיעו על הרכב המועצה, שיכול להיות פתוח ורלבנטי יותר, או קפוא, ולא רלבנטי או אפילו מזיק

יגדיר כל אחד את זהותו כרצונו ואם חפצה נפשו בגיור, יעשה זאת בהליך על פי בחירתו. כיוון שהגיור משנה סטטוס משפטי של אדם, אין להפקיד אותו בידי פורום פרטי, גם אם כוונותיו נאצלות. נמצאת המדינה מפקידה את הסמכות לקבוע מי רשאי להגר לישראל ולקבל אזרחות מקומית בידי גופים פרטיים, על פי שיקול דעתם. נדרשת, אם כן, הסדרה בחוק של דרכי הגיור המוכר בישראל.

הביקוש לכשרות בישראל גדול. מדובר בשוק שמצד אחד מתנהל כמונופול, בו שולטת הרבנות הראשית, ומצד שני מתקיימת בו תחרות בין גופי כשרות פרטיים הפועלים לפי סטנדרטים מחמירים יותר ומעניקים כשרות נוספת על זו של הרבנות הראשית. המבנה הזה הוא המקור לכפל הכשרויות המגלגל על הצרכנים גם כפל עלויות שמוערך בכ-600 מיליון שקלים בשנה

המתגיירים הקדומים הצטרפו בתודעתם אל היהדות במובנה הכפול, שהוא אחד: דת-לאום. כיום, לעומת זאת, רבים תופסים את היהדות כלאום או כתרבות. אם ניתן להיות יהודי חילוני, מדוע קיום מצוות ההלכה – אורתודוקסית או אחרת – הוא מדד רלוונטי להצטרפות ליהדות ומדוע יש להפקיד את מפתחות הלאום בידי רבנים?

כמה אזרחים יהודים בישראל יודעים מי הוא רב העיר שלהם? כמה מבני הקהילה הדתית יודעים מי איך קוראים לו? כמה מהם שאלו את רב העיר שאלה או שמעו ממנו שיעור בשנה האחרונה? אי פעם? הכשלים הללו יכולים להוביל למסקנה שאין מקום לתפקיד של רב עיר, אבל גם למסקנה שאפשר אחרת. רבני עיר יכולים להפוך ולהיות משמעותיים יותר, להנהיג את עדתם ביושר, להשפיע, לעשות ולהפוך חלק משמעותי מהמרקם הרוחני של העיר. אבל כדי שזה יקרה, צריך לעשות שני שינויים משמעותיים

חקיקה מורכבת ומסורבלת גרמה לכך שהמועצות הדתיות נשלטות תמיד על ידי הגורם הפוליטי השולט במשרד לשירותי דת

המועצות הדתיות הוקמו עוד טרם קמה המדינה, ומאז הן מעניקות שירותי כשרות, קבורה, רישום נישואין ועוד. למעשה קיימים כשלים משמעותיים בהיבטים רבים של התנהלות המועצות הדתיות. המבנה הקיים של מתן שירותי דת באמצעות מועצות דתיות פשט את הרגל. ברור לכל כי הצידוק האמיתי היחיד להמשך קיומן הוא זה הפוליטי. איזה איש שררה ירצה לוותר על כר נרחב למינויים של מאות מקורבים בפונקציות שונות ומשונות? 

כדאי להקדיש מחשבה להשפעה של התבטאויות "נגד גיוס נשים", דווקא על הנשים העומדות לפני גיוס. אלו שאת המוטיבציה שלהן לוקחים בצה״ל כמובנת מאליה ולא חוששים מהיום בו תאמרנה ״עד כאן. לא בכל מחיר״.

בשבועות האחרונים הגיע לשיא מאבק של שורת רבנים מהמיעוט החרד"לי נגד שירות נשים בצבא. במאבק הזה הרבנים 'לא לוקחים שבויים'. השפה חריפה והמתלהמת, וקריאות נחרצות ולא מותירות מקום לספק באזני המאזינים כי מדובר בסוגיה חמורה מאין כמוה.  עיון בדברי הרבנים מגלה שהצעקות נגד גיוס נשים לצבא הן רק מתלה לקידום אג'נדה עקרונית וכללית יותר, לפיה תפקידה של האישה בבית

במסגרת הקמפיין נגד פקודת השירות המשותף ירו רבנים ידועים בציונות הדתית כמעט לכל כיוון. מה לא שמענו? שמתרחשת פגיעה במבצעיות הצבא, שנשים לא יוכלו ללדת, שחיילים דתיים נאלצים לפעול בניגוד לאמונתם ונפשם נפגעת. הגיע הזמן שהרוב הדתי השפוי ישמיע את קולו, הגיע הזמן שנשמע גם מהרבנים המתונים ומאנשי הרוח הרבים בחברה הדתית ובחברה הישראלית. אחרי הכל, זה צבא העם ולא צבא הקיצונים 

הרב אבינר קרא לא לשרת ביחידות שמשרתות בהן נשים, והרב אליהו הרהיב לקרוא לראש הממשלה לפטר את הרמטכ"ל בשל הרחבת השירות המשותף, והארץ רעדה. אבל ההתבטאות הזו, כמו עוד התבטאויות קשות, קיצוניות ולפעמים הזויות של רבנים ציוניים מדי פעם, מחדדת את השאלה - את מי מעניינים הרבנים? 

לכתו של הרב שטיינמן מעלה תהייה לאן מועדות עתה פניה של ההנהגה החרדית בכלל והליטאית בפרט. הרב אדלשטיין צפוי להמשיך להוביל קו מתון ושמרני ממש בדומה לקודמו. התוצאה של הפיצול, היעדר הנהגה סוחפת ומותו של הרב שטיינמן הנה הנהגה ליטאית חלשה יותר, שלא מצליחה להשליט את מרותה על מאות אלפי בני הציבור הליטאי באופן אחיד

היום צפינו בפרק נוסף בעלילה הקשה של המחלוקת סביב הכותל. בג"ץ שלח לממשלה מסר לפיו ההחלטה על הקפאת מתווה הכותל היא צעד בעייתי ולא מובן.

משהו רע עובר על המכינה בעלי בתקופה האחרונה, משהו שעלול להעיד על משבר ביחס בין כמה מקיצוני המנהיגים הרוחניים של הציונות הדתית ובין המדינה

מה הדרך שתאפשר לציבור הדתי להיות מחויב לחוקי וערכי המדינה מבלי לפגוע בתפיסתו הדתית וההלכתית?

אכיפת נורמות דתיות באמצעות שוט משפטי בלבד היא לכל היותר אייטיז או ניינטיז. היא לא מתאימה למדינת ישראל של היום, ולא תעבוד. אם הרבנות הראשית תמשיך להתעקש על מדיניות הלכתית מחמירה, ותפסיד גם את טיפות האמון האחרונות של רוב הציבור, לא תהיה לה תקנה.

ד"ר שוקי פרידמן סוקר את מגרעות "חוק המקוואות" אשר הועבר ע"י הממשלה. את החוק יזמה סיעת "יהדות התורה" כתגובה להחלטת בג"ץ שהורה לפתוח את שירותי המקוואות לכלל הציבור.  

הצעת חוק המקוואות מבקשת לטהר את מקווה הטהרה מקונסרבטיבים, רפורמים ואורתודוקסים – בעיקר נשים – שמעוניינים לטבול בהתאם לאמונתם ורגשותיהם, גם אם דרכם איננה תואמת את הדרך החרדית.

סיפור הכשרות הוא סימפטום. הבעיה המהותית היא תפיסתה של הרבנות הראשית את תפקידה. במקום לטייב את מערך הכשרות ולזכות באמון הציבור, היא מעדיפה לבצר את חומת האכיפה ולאנוס את האזרחים הנזקקים לשרותיה. כך בכשרות וכך גם בנושאים אחרים.

הרבנות הראשית, מייסודו של הראי"ה קוק, נכבשה לפני עשרים שנה על ידי השקפת העולם החרדית. השבוע התברר שהשליטה החרדית תמשך גם בעשור הבא. זהו כשלון משולש: פוליטי, דתי ותרבותי.

לרבנות הראשית שלושה תפקידים מסורתיים: ייצוג ממלכתי של היהדות, ניהול שירותי הדת, ופסיקת הלכה ברוח ממלכתית. בשל הכשלון המתמשך במילוי שני התפקידים האחרונים, ראוי לבזר אותם ולהשאיר בידיה רק את התפקיד הייצוגי.

פעם קראו לה רות, היום זו נטשה. שתיהן הגיעו לארץ ישראל מתוך רצון להשתקע כאן, כבנות המקום. רות החליפה זהותה, ממואבית ליהודייה, ודמה נמסך בדמנו בשדות בית לחם. עד כדי כך, שעל פיה המסורת דוד המלך והמשיח העתידי הם צאצאיה. ונטשה? גם דמה נמסך בדמנו, שהרי ילדיה מסכנים את חייהם בשירות בצה"ל, אך זהותה נותרה כשהייתה – אמנם ישראלית, אך לא יהודייה. 

לאחרונה החליט היועץ המשפטי לממשלה כי אין מקום להעמיד לדין פלילי את הרבנים מחברי הספר תורת המלך וכן את הרבנים שתמכו בספר. מרדכי קרמניצר ושירי קרבס מבקרים את ההחלטה ומסיקים בין היתר כי היועץ המשפטי לממשלה ועוזריו מנותקים כנראה מן המציאות. 

אם היה עוד מישהו זקוק להוכחות בדבר הפער התודעתי בין העולם החרדי ובין "שאר העולם", באה פרשת המהפך בעיתון הליטאי יתד נאמן וסיפקה את המבוקש. העיתון - שנחשב אחד מבסיסי הכוח של העמדה החרדית השמרנית - עבר מהפכה רבתי ונפל לידיהם של בעלי הקו המתון. כבר כמה שבועות שהדרמה סביב העיתון מסעירה ומטלטלת את העולם החרדי. 

הרב אלי בן דהן, יוצא כנגד הקריאה לביטול הסמכות הייחודית של הרבנות הראשית על טקסי הנישואין, לתפיסתו היתר להנהגת נישואים אזרחיים אינו מתאים למדינת ישראל ואף יגרור בעקבותיו נזקים גדולים.

היועץ המשפטי לממשלה החליט לפני ימים ספורים כי אין לפתוח בחקירה נגד הרב שמואל אליהו, רב העיר צפת בגין הסתה לגזענות. לא רק שהנימוקים שהציג היועץ אינם משכנעים, הם מנוגדים לשכל הישר ואף מקוממים מהיותם מנוגדים לעקרונות שלטון החוק והשוויון בפני החוק.

פרשת הרב ליאור מביאה לשיא את המתח בין הציבור החילוני לזה הדתי-לאומי בישראל. כדי ליצור מכנה משותף ובסיס ערכי איתן למדינה על הציבור החילוני לא לייחס את עמדות הקצה לכלל הציבור הדתי ועל החברה הדתית לקבל את הערכים ההומניסטיים האמורים להיות משותפים לכולנו, גם כאשר היא כועסת על העוינות כלפיה. 

האם אנשי דת עומדים מעל החוק כאשר הם מביעים עמדה דתית? ידידיה שטרן טוען שיחד עם כח, הנהגה והשפעה מגיעה גם אחריות גדולה, וכי הניסיון לפטור רבנים מן האחריות הזו כלפי החברה האזרחית וחוקיה הוא הרסני.

הספר תורת המלך מעלה לדיון סוגיות בדבר חופש הביטוי של אנשי דת לעומת הקריאה להסתה והפרת החוק הישראלי לחופש ביטוי. אך גינוי תקיף של פסיקה הלכתית מסוג זה צריך להיעשות לא רק במסגרת החוקית של קריאה להסתה, אלא גם על ידי הצבת חלופה הלכתית לפסיקות המוצגות בספר. קראו את המאמר בעניין זה.

אתגרי השעה בנושא הגיור ובמאבק על דמותה של הרבנות הראשית מצריכים מנהיג בעל שיעור קומה הלכתי, שיכול לפנות אל כלל הציבור ושמבין את אתגרי השעה. מי יהיה האיש שיצליח לחבר את הציבור היהודי בארץ לפסקי הלכה מטעם הרבנות?

מכתב הרבנים אוסר למכור או להשכיר דירות לנכרים בישראל ומסתמך לשם כך על שני איסורים מהתורה. אליעזר חדד מבקר את יצירת הקשר בסוגיה זו בין האיסור לבין ההלכה וטוען שנדמה כי המגמתיות שבמכתב פוגעת בהלכה, שהיא – דווקא – קשובה למורכבות של המציאות. קראו את מאמרו.
עוד על נושא זה בכנס מכתב הרבנים – ערעור החברה והדמוקרטיה?, ב-18 בינואר 2011.

ערעור על זכויות הציבור הערבי בישראל הינו ערעור של ערכיה של המהותיים של הדמוקרטיה. יאיר שלג מציע לרבנים ואינטלקטואלים לא לבחון את המציאות בכלים תיאורטיים והלכתיים חד-מימדיים, אלא להביט בה במבט מורכב ופתוח.

המכון הישראלי לדמוקרטיה מגנה את גילוי הדעת של עשרות רבני ערים לפיו חל איסור הלכתי על מכירה והשכרה של דירות למי שאינו יהודי.

ממשלת ישראל דנה בימים אלה במתן תוקף משפטי לגיור הנערך על ידי צה"ל. באופן מפתיע, אולי, מתנגד למהלך זה הרב הראשי לישראל. ידידה שטרן מסביר ומחווה את דעתו.

לאחרונה ניכרת התחממות מסוימת בגזרת המאבקים בין דת למדינה. הפסיקות האחרונות של רבנים בעניין ציות חיילים לפקודות הצבא מהוות סכנה מוחשית לתפקוד הצבא. במבט רחב יותר הן מסכנות את קיומו של צה"ל ואת קיומה של מדינת ישראל בכלל.

סוגיית הגיור הממלכתי אינה יורדת מן הכותרות. נתנאל פישר מנתח את האירועים האחרונים וקורא להקמת קואליציה של הרוב היהודי המתון.

בישראל חיים כ-300 אלף עולים שאינם מוכרים בחוק כיהודים, אך המיעוט החרדי הלא ציוני נועל בפניהם את שערי הגיור. מדובר בפצצת זמן חברתית רבת עוצמה. הכנסת מנסה לטפל בבעיה באמצעות חוק רותם. ואולם ידידיה שטרן סבור כי חוק זה הוא חוק גרוע משום שהוא מפקיד את הסמכות הבלעדית בענייני גיור בידיה של הרבנות הראשית ומחריף בכך את הבעיה. הוא מציע להעביר את האחריות לגיור מהידיים החרדיות המחמירות לידיהם של רבנים מתונים, שיישמו מדיניות שתחבק את הגרים.

הגישות היהודיות בנוגע לגיור התפתחו במהלך הדורות ושיקפו נסיבות וצרכים משתנים של הקולקטיב היהודי. ואולם כיום חילוקי הדעות על הגדרתו של מוסד הגיור קריטיים לעתידו של העם היהודי יותר מאי-פעם, ולראשונה הם נוגעים גם למדיניות הראויה למדינת הלאום היהודית.

בשנה האחרונה שוב נשמעים קולות של חיילים וקצינים שהמוכנות לסרב פקודה עולה מהם. לקראת יום העיון בנושא סרבנות, מחאה וחברה שנערך ב-7 באפריל 2010, משה הלינגר מבקש לשרטט את המגמות הפוליטיות-חברתיות של הסרבנות מימין וטוען כי לראשונה בתולדותיה ניצבת החברה הישראלית בפני אתגר אמתי בכל הנוגע לבני הציונות הדתית.

מצע לדיון לקראת כנס ריבונות ורבנות מאת פרופ' ידידיה צ. שטרן

שאלת הגיור אינה יורדת מסדר היום הלאומי מאז החל גל העלייה מברה"מ המועצות לשעבר, שהביא אתו מאות אלפי עולים שאינם יהודים לפי ההלכה. יאיר שלג מציע פתרון מהפכני לסוגיה: שינוי הקריטריון של ההצטרפות לעם היהודי - מקבלה מלאה של תרי"ג מצוות להסתפקות באימוץ עקרוני של הדת היהודית, על מועדיה ועל מחזור החיים שלה.

האם נכון שהציבור הדתי מתנגד התנגדות מהותית לרעיון החוקה? שוחחנו עם ד"ר עמיחי רדזינר מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילן ועם שוקי פרידמן דוקטורנט למשפטים בפקולטה על פרויקט המחקר 'היסטוריה חוקתית' בהנחייתו של העמית הבכיר פרופ' ידידיה צ. שטרן.

שני הסעיפים בהסכם עם יהדות התורה מיועדים לקדם פעילות הסברה ועידוד לגיור לצד מערך סיוע למתגיירים, ומבקשים למנוע הכרה בגיורים שנעשו בבתי הדין החרדיים הפרטיים.

ביטול רפורמת הכשרות תחזיר את המונופול של הרבנים המקומיים במקום כהונתם, וחלקן אף מבקשות לצמצם את סמכותם של הרבנים המקומיים לקבוע נורמות כשרות מקלות.

הכללים שנחשפו להכרה בבתי דין בחו"ל הקובעים קריטריונים נוקשים להכרה בבתי דין רבניים בחו"ל, בעייתיים ביותר ועשויים להיות בעלי השלכות סמליות, זהותיות ואופרטיביות על מיליוני יהודים החיים בתפוצות

לאט-לאט מוקמים עוד ועוד גופים, המגיעים מחלקים שונים ונרחבים של היהדות, שקוראים תיגר על המונופול שיש לרבנות על חיי היהודים בישראל. בחסות החלטת בג"ץ, הודיע ארגון רבני "צהר" על הקמת גוף פיקוח כשרות פרטי שיפעל במקביל לפיקוח של הרבנות. מדובר במהלך מבורך שיחליש את כוחה של הרבנות, לה יש בלעדיות על תחומים רבים בדת בישראל, ויקדם הפרדת דת ומדינה 

בעקבות פסיקת בג"ץ, בעל עסק יוכל מעתה להכריז על עצמו ככשר. האם פסיקה זו משנה באופן דרמטי את חוקי המשחק של הרבנות כמונופל?

ועדת חוקה, חוק ומשפט תדון בהצעת החוק של חברי הכנסת מקלב וגפני, המבקשת להסמיך את בתי הדין הרבניים לדון בסכסוכי ממון בהסכמת שני הצדדים. הצעה זו, מבקשת לעגן סמכות שנפסלה בעבר בבג"ץ, והופכת את בתי הדין הרבניים לגוף מגשר

בכל הקשור לניהול ענייני הדת, מה שקובע הוא המציאות בשטח, ולא איומים בקרע חסר תקדים בין יהדות אמריקה וישראל. שינויים דה יורה בסטטוס קוו כמעט שלא קורים בידי הממשלה, שלרוב ממילא מעדיפה לא להחליט

הרבנות הראשית לישראל הופכת להיות הרבנות הראשית העולמית. למהלך הזה שהולך ומתגבש לנגד עיננו יכולות להיות השלכות הרות גורל לשלמותו של העם היהודי. גם בתוך מדינת ישראל, הגישה ההלכתית המחמירה של הרבנות מפלגת ומדירה. להחלתה על כלל יהודי העולם תהינה השלכות קשות

מדינת ישראל מסבה שוב כתף קרה לזרמים הדתיים הלא-אורתודוקסיים בניגוד לכל הגיון, היא החליטה לתקוע אצבעות בעיניה של הנהגת יהדות התפוצות כאשר "הקפיאה" את מתווה הכותל זאת לאחר שהצליחה להביא את הצדדים להסכמה על מתווה סביר

החלטת הממשלה להקפיא את מתווה הכותל מסכלת מימוש פתרון ראוי שהוצע בעבר ואשר היה בכוחו ליישב מחלוקת מעשית וסמלית עם הזרמים הרפורמים והקונסרבטיבים

הדרך היחידה לשנות מן היסוד את מערך הכשרות ולתת לצרכני הכשרות שירותי כשרות אפקטיביים, יעילים ואמינים יותר, היא לסגור את מערך הכשרות הקיים ולהפריט את שוק הכשרות בישראל

על רקע פרסום דו"ח מבקר המדינה בנושא תפקוד מערך הכשרות בישראל, אומרים במכון הישראלי לדמוקרטיה כי מדובר בהוכחה נוספת שישנה בעיה מערכתית אינהרנטית בתפקוד מערך הכשרות בישראל

מכתב הרבנים הקוראים לבוא לעמונה ולהתנגד לפינוי מחייב זהירות יתרה בשל תפקידם בחברה הדתית ואחריותם כלפי ציבור המאמינים.