למשוך בבלם בטרם אסון
הקריאה לציית לבג"ץ אינה עניין של ימין או שמאל, דתיים או חילוניים. זו דרישה הכרחית, כדי שלא נהפוך לאוסף שבטים הנלחמים זה בזה
Photo by Chaim Goldberg/Flash90
אנו ניצבים על קצה תהום. פסיעה אחת נוספת, וספק אם נוכל לקום מן ההתרסקות הכואבת. בסוף השבוע שעבר החליטה הממשלה על הדחת רונן בר, ראש השב"כ. כעת מבקשת הממשלה להחליט על הדחתה של גלי בהרב-מיארה, היועצת המשפטית לממשלה. אין בכוונתי להיכנס כאן לשאלה האם החלטות אלה מוצדקות אם לאו. יש הטוענים כך ויש הטוענים אחרת. הדבר החמור והבלתי נתפס הוא האמירה שנרמזה פעם ופעמיים על ידי חברי הממשלה וראש הממשלה, כי גם אם בג"ץ יפסול החלטות אלה אזי הממשלה לא תציית לפסיקת בג"ץ. אם אכן כך יהיה, זו תהיה חציית קו אדום, שלאחריה מדינת ישראל תפסיק להתקיים כפי שהכרנו אותה מאז הקמתה.
מאז ומעולם ליוו את החברה הישראלית אינספור מחלוקות מהותיות אודות דרכה הרצויה של מדינת ישראל. מה ששמר עלינו כחברה מלוכדת הייתה ההסכמה, כי בסופו של יום כולנו כפופים למערכת חוק אחת, וכי יש גוף אחד – בג"ץ – שהוא הפרשן המוסמך של החוק. מאז ומעולם קיבלו על עצמן כל ממשלות ישראל את הכרעות בג"ץ, גם כשהן לא אהבו את הכרעותיו בלשון המעטה. הקו האדום שאותו הממשלה הנוכחית שוקלת לחצות יפורר את החברה הישראלית, יחזיר אותנו לתקופת טרום-המדינה שבה היינו מורכבים מקהילות קהילות ללא מסגרת אחת מחייבת.
כבר ציינו כי החלטת הממשלה שלא לציית להוראות בג"ץ עלולה להביא עלינו את סכנת מלחמת האזרחים. חשוב להבהיר את חומרת הסכנה וטיבה. הסכנה אינה שמר כהן מקומה 5 יאחז בנשק נגד גברת לוי מקומה 3. הסכנה המוחשית היא שכוחות הביטחון של מדינת ישראל יקבלו הוראות סותרות מן הממשלה ומבג"ץ. לדוגמה, הממשלה תורה שרונן בר הודח מתפקידו ולכן אין לציית להוראותיו, ואילו בג"ץ יורה שרונן בר נותר בתפקידו ושב"כ כפוף להוראותיו. כעת, כל מפקד יצטרך להחליט ביחידתו למי הוא נשמע. הוסיפו לקלחת נוראית זו את המשטרה ואת צה"ל, ונקל להבין כיצד מכאן קצרה הדרך למאבקים אלימים בין כוחות הביטחון.
המשנה במסכת ראש השנה מספרת על וויכוח נוקב בין רבי יהושע לבין רבן גמליאל, נשיא הסנהדרין, בעניין קביעת לוח השנה. רבי יהושע משוכנע היה שגישתו של רבן גמליאל שגויה מיסודה, באופן המשבש את חגי ישראל. עם זאת, רבן גמליאל הורה לרבי יהושע לקבל עליו את ההכרעה הרשמית ו"לחלל" פומבית את יום הכיפורים במועד בו חל לפי חשבונו שלו, בניגוד למועד יום הכיפורים כפי שחל לדעת הגורמים המוסמכים: "גוזרני עליך שתבוא אצלי במקלך ובמעותיך ביום הכיפורים שחל להיות בחשבונך". רבי יהושע, שהתחבט אם להיות נאמן לאמת המשפטית כפי שהוא הבינה, או לציית לסמכות המשפטית בדורו, נועץ עם חבריו. אמר לו רבי דוסא בן הרכינס: "אם באים אנו לדון אחר בית דינו של רבן גמליאל, צריכין אנו לדון אחר כל בית דין ובית דין שעמד מימות משה ועד עכשיו". לאמור, כדי לשמור על הלכידות, חייבת להיות רשות מרכזית אחת, שהכל מקבלים עליהם את עולה ואת הכרעתה כסופית ומחייבת. אכן, רבי יהושע השתכנע, קיבל על עצמו את הכרעתו של רבן גמליאל, אף שזו הייתה שגויה בעיניו, והמשנה מספרת: "עמד רבן גמליאל ונשקו על ראשו, אמר לו: בוא בשלום רבי ותלמידי, רבי בחכמה, ותלמידי שקיבלת את דברי".
יש בינינו מחלוקות רבות. אולם כדי שנוכל לשמר את החברה הישראלית כחברה מלוכדת, עלינו לקבוע – ימין ושמאל, דתיים וחילוניים – כי כולנו כפופים למערכת חוק אחת, ולפרשן אחד מוסמך של החוק, הוא בג"ץ. התלמוד במסכת ראש השנה הוסיף והבהיר, כי אף שלא הכל מעריכים את השופטים היושבים בבית המשפט, חיוני שהכל יקבלו עליהם את עולו של בית הדין, שכן "יפתח בדורו כשמואל בדורו". גם אם יש מי שהם מלאי ביקורת על שופטי בג"ץ (אגב, הרכבו הנוכחי הוא הימני-שמרני ביותר מאז ומעולם), אין לנו בג"ץ חלופי, ואין דרך אחרת לייצב את החברה הישראלית הסוערת כך שתתפקד כמדינה אחת ולא כאוסף שבטים הנלחמים זה בזה.
החלטת הממשלה שלא לציית להוראות בג"ץ עלולה להיות המסמר האחרון בארון הקבורה של הממלכתיות הישראלית. במשקפיים של ההיסטוריה הציונית, זו עלולה להיות נסיגה מן הממלכתיות הבן-גוריונית אל תקופת המחתרות והמאבקים הפנימיים בתקופת טרום-המדינה. במשקפיים של ההיסטוריה היהודית, זו עלולה להיות הידרדרות מתקופת המלוכה אל תקופת השופטים, שבה המוטו הרווח היה "איש הישר בעיניו יעשה". הכל יודעים כיצד הסתיים ספר שופטים: במעשה פילגש בגבעה ובמלחמת אחים נוראה.
הקריאה לממשלה לציית להוראות בג"ץ אינה עניין של ימין או של שמאל, של דתיים או של חילונים. כל מי שהממלכתיות הישראלית יקרה בעיניו חייב לעמוד כעת מאחורי הדרישה מנבחרי הציבור: הצהירו כי לא תפרקו את החבילה הממלכתית, וכי הכרעות בג"ץ מחייבות את כולנו. עוד לא מאוחר מדי למשוך בידית הבלם, בטרם נידרדר לתהום שממנה קשה יהיה לקום.
פורסם במקור ב"בשבע"