השירות הציבורי נועד לשרת את הציבור ולא להיות זרוע פוליטית
הדחת היועצת המשפטית לממשלה וראש השב"כ היא חלק ממהלך רחב להשתלטות פוליטית על השירות הציבורי. רטוריקת ה"דיפ-סטייט" מסמנת כל עמדה מקצועית כחתרנות – ומאיימת לערער את יסודות הממלכתיות והדמוקרטיה
Photo by Yonatan Sindel/Flash90
את ההליכים להדחת היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, וראש השב"כ, רונן בר, צריך לראות בפרספקטיבה רחבה לא רק כפגיעה בשומרי הסף אלא כחלק מתהליך השתלטות על השירות הציבורי כולו. בנאומו האחרון של נתניהו במליאת הכנסת (3.3.25) הוא תרץ את התנגדותו לוועדת חקירה ממלכתית וניסה להכשיר את הקרקע להליכי ההדחה בטענה בדבר קיומו של דיפ-סטייט שמנסה לחתור תחתיו. אותו דיפ-סטייט שב לככב בציוץ מחשבון הטוויטר הרשמי של ראש הממשלה בשבוע שעבר, בו האשים נתניהו את הדיפ-סטייט בחתירה תחת רצון העם.
הקונספירציה בדבר "דיפ-סטייט" מתעלמת מהעובדה הבסיסית ששירות ציבורי עצמאי הוא מרכיב מהותי בממשל תקין בדמוקרטיה. הדרג המקצועי אינו אמור לפעול כשלוחה של הדרג הפוליטי, אלא להניח את התשתיות המקצועיות לפעולת הממשלה באופן המשרת את כלל הציבור. זאת, גם אם משמעות הדבר הצגת חוות דעת מקצועיות שאינן תמיד תואמות את עמדת השלטון. כך מתחייב גם על פי עקרון הממלכתיות – להבטיח שירות ציבורי מקצועי וא-פוליטי, אשר מאפשר המשכיות מוסדית שמונעת ניצול לרעה של הכוח השלטוני. העצמאות המקצועיות והענייניות אינן חתרנות אלא המהות הנדרשת וההכרחית.
כדי להבין טוב יותר את עמדתו של נתניהו ולפחות אחת ממטרות המהלכים להדחת היועמ"שית וראש השב"כ, כדאי לשים לב לנאומו של השר דודי אמסלם בכנסת לפני כמה שבועות, בו התבטא ביחס למאבקו הפומבי עם השר ישראל כ"ץ על מינוי יו"ר התעשייה האווירית (מאבק שבו הפסיד). במהלך הנאום אמסלם הכריז באופן מפורש כי "אנחנו רוצים שופטים שלנו, 'דיפ-סטייט' שמאמין בעמדות שלנו". בכך, חשף בגלוי את מה שנתניהו הותיר ברובד הסמוי: הוא אינו רואה את השירות הציבורי כגוף שאמור להעניק חוות דעת מקצועיות ולסייע לנבחרי הציבור לשרת את האזרחים, אלא כמנגנון שנועד לממש את רצונו של השלטון, ותו לא. לשיטתו, הבעיה אינה "דיפ-סטייט" חתרני שפועל נגד השלטון, אלא היעדרו של שירות ציבורי ממושמע לחלוטין, "דיפ-סטייט שלנו", שיפעל ללא עוררין בהתאם לרצון הדרג הפוליטי.
הליכי ההדחה הם דוגמאות לכך. הממשלה טוענת כי בהרב-מיארה מסכלת חקיקה ומדיניות מטעמים פוליטיים, והעובדה שמונתה בימי ממשלת השינוי מספקת להם טענה נוחה לכך, אך עיון בטיעונים כנגדה, אפילו בנוסחם החלקי שמצוטט במסמכי ההדחה, מגלה כי רוב עמדותיה של בהרב-מיארה מבוססות על דרישה לבדיקות מקצועיות, השלכות כלכליות, בחינה משפטית או התייעצות עם גורמי המקצוע. כך גם בנוגע לבר. כפי שניתן להיווכח מדברי ההסבר להצעת ההחלטה להדחתו וממכתב התגובה שלו – נתניהו אינו מציג מקרים אשר מעידים על בעיות בתהליכי עבודה או ביחסים בין ראש הממשלה לראש השב"כ, אלא עמדות מקצועיות שאינן עולות בקנה אחד עם תפיסתו של נתניהו ונתפסות כפוגעות באמון שלו וכחתירה תחתיו.
על-פי הנרטיב שמקדמת ממשלת ישראל הנוכחית, עצם הדרישה לפעולה תקינה ומקצועית נתפסת כחתרנות. הליכי ההדחה, אם כן, הם חוליה משמעותית נוספת במתקפה רחבה יותר על השירות הציבורי. מתקפה זו אינה נובעת מכך שהפקידות חותרת תחת הממשלה, אלא מכך שהיא מסרבת לוותר על ערכים של שלטון החוק, ממלכתיות ומקצועיות, ומסרבת לוותר על הפעלת שיקול דעת ולכופף כל עמדה מקצועית בפני רצונו של הדרג הפוליטי. במקרה זה, הרטוריקה הופכת לכלי שליטה: כל גורם שמבקש להבטיח תקינות של החלטות הופך מיד לאויב המשטר. שירות ציבורי בדרג מקצועי שאינו מתיישר לחלוטין עם רצון הדרג הפוליטי נתפס כגורם עוין שיש להחליפו. זאת, תחת שיפעל למען כלל הציבור, במחויבות ממלכתית ומקצועית.
אכן, ייעוד השירות הציבורי לסייע בקידום מדיניות הממשלה, אך קידום מדיניות מחייב שמירה על מקצועיות ונאמנות לציבור. שירות ציבורי מקצועי פועל בהתאם לחוק, לכללי מנהל תקין ומתוך מחויבות לשיקולים רחבים של טובת הציבור, ולא כמנגנון שמטרתו לשרת את רצונותיו של הדרג הפוליטי ככאלה, יהיו טעמיו והביסוס לו אשר יהיו. ההאשמה ב'דיפ-סטייט' אינה ניסיון להבטיח שהפקידות תבצע את תפקידה, אלא ניסיון לרוקן אותה מיושרתה ומעצמאותה המקצועית, כך שלא תוכל לפעול אלא במסגרת צרה של נאמנות מוחלטת לדרג הפוליטי, גם אם הדבר בא על חשבון טובת הציבור.
בסופו של השבוע הזה אנחנו עלולים להימצא בתחילת תהליך פוליטיזיציה של מערכת המשפט בעקבות שינוי הועדה לבחירות שופטים, אך המתקפה היא רב חזיתית: לא רק מינוי "שופטים שלנו" כמו שאמסלם אמר, אלא גם "דיפ-סטייט שלנו" ופירוק מעמדו של השירות הציבורי כגורם מקצועי ממלכתי וא-פוליטי. במדינות שבהן תהליך זה התרחש, כמו פולין והונגריה, הוא לא הסתיים רק בהשתלטות על הפקידות, אלא סלל את הדרך לערעור הדמוקרטיה כולה. כאשר הממשלה מבטלת את העצמאות המקצועית של השירות הציבורי והופכת אותו לכלי פוליטי בידיה, היא אינה מחזקת את הדמוקרטיה – היא מחלישה את יסודותיה.
פורסם במקור בכלכליסט