אתה מפוטר! ההיסטוריה של העברת שרים מתפקידם

Photo by Yonatan Sindel/Flash90

לכאורה, פיטורו של שר הביטחון יואב גלנט אינו תקדימי. נתניהו כבר פיטר בעבר שרים שהאשים בחוסר לויאליות (לרבות את שר הביטחון איציק מרדכי), אך דומה שנסיבות הפיטורים הנוכחיות חריגות בעוצמתן.

במהלך השנים חוזקה סמכותם של ראשי ממשלות להעביר שֹרים מתפקידם. מי פיטר הכי הרבה שרים ובאילו עילות?

העילות לפיטורי שרים

אפשר לחלק את העילות השונות לפיטורי שֹר לשני אשכולות. האשכול הראשון נוגע להדחת שֹר מהממשלה על רקע  פעולות או התבטאויות המהוות הפרת עקרון האחריות המשותפת. על פי עקרון זה, העומד ביסוד המשטר הפרלמנטרי, חברי ממשלה רשאים להביע את דעתם ואף להצביע נגד הצעה או מדיניות שמועלת על-ידי ראש הממשלה במסגרת מליאת הממשלה. אבל מרגע שהתקבלה בממשלה החלטה, הם חייבים להתיישר איתה. כלומר, אם החלטה מסוימת התקבלה ברוב במליאת הממשלה והיא מועברת להצבעה בכנסת, אזי השֹרים, גם אלה שהתנגדו לה, חייבים לתמוך בה. אם הם חשים כי מצפונם אינו מאפשר להם לעמוד מאחורי ההחלטה – מן הראוי שיתפטרו. אם הם לא עושים זאת, מצופה מראש הממשלה לפטר אותם. 

אשכול שני מאגדת בתוכו עילות אחרות: פיטורי שֹר על רקע שערורייה אישית שהוא מעורב בה; כתוצאה מנשיאתו באחריות על מדיניות שגוייה של משרדו; בשל חילוקי דיעות מהותיים עם מדיניות ראש הממשלה או בגלל קונפליקט עם ראש הממשלה שמביא למשבר אמון אישי ביניהם. את פיטוריהם של ציפי לבני ויאיר לפיד (שלהי 2014) יהיה נכון לסווג כפיטורים על רקע משבר אמון אישי בינם לבין ראש הממשלה דאז נתניהו.

סמכות הפיטורים של ראש הממשלה

עד שנת 1962 לא הייתה לראשי ממשלה סמכות פורמלית לפטר שֹרים. שֹרים יכלו להפר את האחריות המשותפת מבלי שראש הממשלה יכול היה להענישם. כתוצאה, נקטו ראשי ממשלה בפתרון הלא-יעיל של התפטרות והקמת ממשלה חדשה ללא השֹרים הסוררים. כך, ב-1955, לאחר שארבעת שֹרי הציונים הכלליים נמנעו בהצבעת אי אמון בממשלה, הגיש ראש הממשלה משה שרת את התפטרותו והקים בתוך 24 שעות ממשלה חדשה בעלת הרכב זהה למעט אותם שֹרים. ארבע שנים לאחר מכן, היו אלה שֹרי מפ"ם שהפרו את האחריות המשותפת. ראש הממשלה דוד בן גוריון לא היסס, הגיש את התפטרותו והרכיב ממשלה חדשה בלעדיהם. במקרים מוקדמים אלה השּרים אמנם נענשו והודחו מהממשלה, אך הצורך בהתפטרותה של כל הממשלה על-מנת לאכוף את האחריות המשותפת נתפס כמנגנון עקום ובלתי יעיל. כתוצאה, תיקנה הכנסת ב-1962 את חוק המעבר (חוק יסוד: הממשלה נחקק רק שש שנים לאחר מכן), באופן שהסמיך את ראש הממשלה מפורשות לפטר שֹר שהצביע בכנסת נגד החלטת ממשלה או נמנע בהצבעה. בהסתמך על סעיף זה פיטר בדצמבר 1976 ראש הממשלה יצחק רבין את שֹרי המפד"ל, לאחר ששניים מהם לא התנגדו להצעת אי אמון בממשלה. לפי אותה סמכות, פיטר ב-2002 ראש הממשלה אריאל שרון את ארבעת שֹרי ש"ס על רקע הצבעתם בכנסת נגד תכנית החירום הכלכלית שאושרה בממשלה. השֹרים שבו לתפקידם כשבועיים לאחר מכן. שנתיים מאוחר יותר, פיטר שרון את חמשת שֹרי שינוי עקב הצבעתם נגד הצעת תקציב המדינה ואת השֹר עוזי לנדאו שהצביע בכנסת נגד תוכנית ההתנתקות שאושרה בממשלה.

עד 1981 החוק היה אילם באשר להדחת שֹרים על רקע עילות אחרות. ראשי ממשלה לא יכלו לפטר שֹר בגלל שנקשרה בשמו שערורייה, בגלל תפקוד לקוי, נשיאה באחריות לנעשה במשרדו או בגלל משבר אמון אישי. בשנה זו תוקן חוק יסוד: הממשלה באופן שהסמיך מפורשות את ראש הממשלה לפטר שֹר. סעיף 22ב לחוק היסוד קובע: "ראש הממשלה רשאי, לאחר שהודיע לממשלה על כוונתו לעשות כן, להעביר שֹר מכהונתו". לשון החוק אינה מפרטת עילות ובכך מעניקה בידי ראשי ממשלה מרחב פעולה ניכר בפיטורי שֹרים.

המקרה הראשון של פיטורי שר מסיבות השונות מהפרת האחריות המשותפת התרחש ב-1990. לראש הממשלה יצחק שמיר נודע כי שֹר האוצר, שמעון פרס, נוקט מהלכים לכינונה של ממשלה חלופית. התנהגות לא לויאלית זו הביאה לפיטוריו של פרס, מהלך שגרר עד מהרה את התפטרותם של שאר שֹרי המערך והיווה את המהלך הפותח של התרגיל המסריח. כמעט עשור לאחר מכן, פיטר ראש הממשלה נתניהו את שֹר הביטחון יצחק מרדכי מטעמים דומים של חוסר לויאליות. בשבועות שקדמו לפיטוריו, הפגין מרדכי קו ביקורתי כלפי ראש הממשלה, שקל את עתידו בליכוד ואף הרהר בפומבי על הצטרפות למפלגת המרכז המתגבשת. נתניהו ראה בהתנהגות זו כבלתי נסבלת ופיטר אותו.

ראש הממשלה אריאל שרון עשה שימוש נרחב בסמכות זו במהלך חמש שנות כהונתו. חוץ מהמקרים שכבר צויינו לעיל, במהלך 2004 הוא פיטר עוד שלושה שֹרים מממשלתו. במקרה אחד פוטר יוסף פריצקי (שינוי) על פי בקשת חברי סיעתו, על רקע שערורייה פוליטית-מפלגתית שבה היה מעורב. במקרה שני, פוטרו השֹרים אביגדור ליברמן ובני אלון. פיטורים אלה עוררו מחלוקת רבה היות והתרחשו ימים ספורים טרם הצבעה גורלית במליאת הממשלה בנוגע לתוכנית ההתנתקות מעזה. שרון העריך כי הצעתו לא תזכה לרוב בהרכב הנוכחי של הממשלה, ופיטר את שני השֹרים כדי להבטיח רוב. מהלך זה – פיטורי שֹרים לצורך השגת רוב במליאת הממשלה – זכה לביקורות נוקבות ואף הביא לעתירה לבג"צ שביקשה לפסול את הפיטורים. בית המשפט דחה את העתירות, וקבע כי לראש הממשלה יש סמכות לפטר שֹר בשל עמדותיו המדיניות וכי שיקולים פוליטיים אינם פסולים בבוא ראש ממשלה לפטר שֹרים. בכך הרחיב בית המשפט עוד יותר את הסמכות הרחבה של ראשי ממשלה לפטר את חברי ממשלתו, ובד בבד באותה פסיקה ציין בג"צ כי "שיקול דעתו של ראש הממשלה אינו בלתי מוגבל. הוא תחום באותם מצבים של אי סבירות קיצונית. אם תהא החלטת ראש הממשלה להעביר שר מכהונתו בלתי סבירה באופן קיצוני - היא תהא החלטה שלא כדין, ובית המשפט יפעיל את סמכותו לביקורת שיפוטית".

פיטורי שרים בישראל

שנה	ראש הממשלה	השרים המפוטרים	סיעה	עילת הפיטורים
1976	יצחק רבין	יוסף בורג, זבולון המר, יצחק רפאל	מפד"ל	הפרת האחריות המשותפת
1990	יצחק שמיר	שמעון פרס	מערך	חוסר לויאליות
1999	בנימין נתניהו	יצחק מרדכי	הליכוד	חוסר לויאליות
2002	אריאל שרון	שלמה בניזרי, נסים דהן, אלי ישי, אלי סויסה	ש"ס	הפרת האחריות המשותפת
2004	אריאל שרון	אביגדור ליברמן, בני אֵלון	איחוד לאומי-ישראל ביתנו	חילוקי דעות מדיניים
2004	אריאל שרון	יוסף פריצקי	שינוי	שערוריה פוליטית
2004	אריאל שרון	עוזי לנדאו	הליכוד	הפרת האחריות המשותפת
2004	אריאל שרון	יוסף לפיד, אברהם פורז, אילן שלגי, מודי זנדברג, ויקטור בריילובסקי	שינוי	הפרת האחריות המשותפת
2014	בנימין נתניהו	ציפי לבני, יאיר לפיד	התנועה, יש עתיד	חוסר לויאליות (?)
2019	בנימין נתניהו	נפתלי בנט, איילת שקד	הבית היהודי/ הימין החדש	לא נכנסו לכנסת ה-21
2020	בני גנץ (רה"מ החליפי)	יועז הנדל	דרך ארץ	הצטרפות לסיעתו של גדעון סער
2022	בנימין נתניהו	אריה דרעי	ש"ס	מילוי פסיקת בג"צ בעניין דרעי