1973 ו-2023 - שתי מלחמות בראי דעת קהל
מאז 7 באוקטובר נשמעות בשיח הציבורי והתקשורתי השוואות רבות בין מלחמת חרבות ברזל למלחמת יום הכיפורים, ש-50 שנה בדיוק מפרידות ביניהן. ההשוואות הללו מתבססות על כך ששתי המלחמות החלו במתקפת פתע של כוחות אויב, בשתיהן היו התרעות מודיעיניות טרם פרוץ הקרבות שלא זכו לתשומת הלב הנדרשת מצד הצמרת המדינית והצבאית, ובשתיהן קרסו הקונספציות שרווחו בתקופה שלפני המלחמות באשר למידת המוכנות ללחימה והמוטיבציה של האויב להיכנס לעימות חזיתי עם ישראל. כדי להעשיר את ההשוואות הללו, ועל בסיס הנתונים שבידינו, בחרנו להציג את עמדות הציבור הישראלי בסוגיות הרלוונטיות לגבי שתי המלחמות ולהצביע על הדומה ועל השונה בדעת הקהל הישראלי ב-1973 וב-היות שבשנת 1973 נדגמו יהודים בלבד, לצורך ההשוואה מוצגים כאן רק נתוני היהודים מהסקרים השונים, אף שבסקרים משנת 2023 רואיינו גם ערבים אזרחי ישראל.2023.
Photo by Chaim Goldberg/Flash90
ערב מלחמת יום הכיפורים 1973 עמדה ישראל לפני בחירות לכנסת, שהיו אמורות להתקיים ב-30 באוקטובר. למרות שכבר אז נשמעו קריאות תיגר על השלטון רב-השנים של "המערך" שבראשו עמדה אז גולדה מאיר, הסקרים דאז מורים כי תפיסת הציבור את המצב הכללי של המדינה הייתה שפירה: באוגוסט 1973 הרוב, כמעט שני שלישים מהמרואיינים, הגדירו את מצבה הכללי של ישראל כטוב או טוב מאוד, 29% הגדירו אותו ככה-ככה ורק 7% העריכו שהמצב לא כל כך טוב או מאוד לא טוב. לעומת זאת, מלחמת 2023 פרצה כאשר החברה הישראלית הייתה מפולגת ומפוצלת לאחר תשעה חודשים של עימות פנימי מהותי בנוגע להשלכות הצפויות של רפורמה משפטית מרחיקת לכת שיזמה הממשלה בראשות בנימין נתניהו. מצד אחד ניצבו הממשלה ותומכי הרפורמה שטענו כי היא הכרחית כדי לטפל בחוליים העמוקים של שיטת הממשל הישראלית, ומן הצד האחר מאות אלפי אזרחים שטענו כי הרפורמה תמיט חורבן על הדמוקרטיה הישראלית ויצאו מדי שבוע לרחובות במחאה נגד מה שהם הגדירו "הפיכה שלטונית". על רקע העימות העמוק והעקרוני הזה לא מפתיע שבסמוך לפרוץ אירועי 7 באוקטובר והמלחמה שבעקבותיהם רק חמישית בציבור (21%) הגדירו את מצבה הכללי של המדינה כטוב או טוב מאוד, 36% העריכו אותו ככה-ככה, ומנגד השיעור הגבוה ביותר (45%) הגדירו את מצבה כלא כל כך טוב או כלל לא טוב (יוני 2023).
כפי שניתן לצפות בנסיבות כאלה, חודשיים לאחר פרוץ מלחמת יום הכיפורים חלה ירידה משמעותית בשיעור המרואיינים שהגדירו את מצבה הכללי של המדינה בחיוב, לעומת עלייה בשיעור מי שהגדירו אותו ככה-ככה או כלא טוב. לעומת זאת, הממצא העדכני המעניין ואולי המפתיע (לכאורה) הוא שכאשר מדובר במלחמת "חרבות ברזל" לא נמצא כמעט שינוי בין מדידת טרום המלחמה לבין המדידה שלאחר פרוץ המלחמה – ככל הנראה משום שכבר בנקודת ההתחלה רבים העריכו את המצב כשלילי.
הערכת מצבה הכללי של ישראל, לפני ותוך כדי המלחמה, 1973 ו-2023 (%, יהודים)
באוגוסט 1973, חודשיים לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים, רוב עצום (91%) ציינו שהדרך שבה הממשלה טיפלה בבעיות הביטחוניות של המדינה הייתה מוצלחת או מוצלחת מאוד; 86% אף תיארו את המצב של ישראל מבחינה ביטחונית כטוב או טוב מאוד. ואולם, חודש לאחר פרוץ המלחמה (נובמבר 1973) ציינו רק 43% מהמרואיינים כי מדיניות הממשלה בנושאי החוץ, הביטחון והשלום מאז מלחמת ששת הימים הייתה נכונה, ושיעור נמוך עוד יותר (38%) שהדרך שבה טיפלה הממשלה בבעיות הביטחוניות של המדינה הייתה מוצלחת. בנוסף, לא פחות מ-80% תיארו את מצבה הביטחוני של ישראל כמדאיג. במילים אחרות, עמדות הציבור כלפי מצבה הביטחוני של ישראל השתנו בצורה דרמטית בעקבות מלחמת יום הכיפורים.
התמונה בנושא בהקשר למלחמת חרבות ברזל היא שונה. כבר בחודשים שלפני פרוץ המלחמה, יוני עד ספטמבר 2023, בממוצע רק 38.5% מהמרואיינים הביעו אופטימיות לגבי עתידה הביטחוני של ישראל והרוב היו פסימיים בנדון. דווקא בסקרים שביצענו בחודשיים הראשונים של המלחמה שיעור האופטימיים עלה באופן ניכר והגיע לקרוב למחצית מהמרואיינים בנובמבר 2023 – ככל הנראה על רקע תפקוד כוחות הביטחון והביצועים הצבאיים ברצועת עזה. עם זאת, בחודשים שלאחר מכן נרשמה ירידה הדרגתית בנתון, עד שבאפריל 2024, חצי שנה לאחר פרוץ המלחמה, האופטימיות כבר חזרה לרמה הנמוכה שבה הייתה בקיץ 2023.
אופטימיים לגבי עתיד המצב הביטחוני בישראל, יוני 2023-אפריל 2024 (%, יהודים)
העמדה החיובית יותר של הציבור ב-1973 לעומת 2023 באה לידי ביטוי גם בהערכות בעניין התפקוד של ההנהגה. כך, לאחר עשרה ימי לחימה ב-1973 העריכו רוב מוחלט (89%) של המרואיינים שהממשלה טיפלה בצורה מוצלחת או מוצלחת מאוד בבעיות הביטחוניות של ישראל. לאחר שלושה שבועות של לחימה (סוף אוקטובר 1973) סברו כך 78% מהמרואיינים. למעשה, לאורך כל מלחמת יום הכיפורים (במדידות באוקטובר עד דצמבר 1973) השיבו רוב גדול כי הממשלה מטפלת כראוי במצב. גם ההערכה שקיבלה ראש הממשלה גולדה מאיר הייתה חיובית יחסית: במלאת חודש ללחימה, בנובמבר 1973, רוב של 58% מהמרואיינים ציינו כי עמדתם כלפיה הייתה ונותרה חיובית, 2% נוספים אף ציינו שדעתם עליה השתנתה לחיוב. זאת לעומת 38% שענו כי דעתם עליה הייתה ונותרה שלילית ונותרה או שהפכה שלילית בעקבות המלחמה.
ב-2023 פני הדברים היו שונים מאוד: עוד לפני אירועי אוקטובר (יוני 2023), רק 28% מהישראלים נתנו אמון בממשלה, ולאחר שבוע וחצי של לחימה, באמצע אוקטובר 2023, שיעור נותני האמון ירד לכדי 20%. במדידה שנערכה חודשיים וחצי לאחר מכן (סוף דצמבר 2023) נמצאו ערכים דומים (22% של אמון בממשלה). עוד נמצא כי חודש מתחילת המלחמה (נובמבר 2023) שיעור נמוך העריכו את תפקוד ראש הממשלה נתניהו בחיוב (26%), ושיעור נמוך עוד יותר (14%) סברו כי הממשלה בכללותה מתפקדת היטב.
תוך כדי שתי המלחמות המרואיינים נשאלו מי היו רוצים שיהיה ראש הממשלה לאחר הבחירות – מתוך שורה ארוכה של מועמדים. בנובמבר 1973 הגיעה ראש הממשלה גולדה מאיר למקום הראשון (31%), והרחק מאחור היה מנחם בגין (16%). בדצמבר 2023 הגיע ראש הממשלה המכהן, נתניהו, למקום השני בלבד, עם 17.5%, לאחר בני גנץ (25%).
בחנו גם את ההבדלים בין שתי המלחמות בסוגיית ההסברה לציבור על התנהלות המלחמה. במהלך מלחמת יום הכיפורים (נובמבר 1973) ציינו הרוב גדול (80%) כי הם מאמינים לכל או לרוב הדברים שהממשלה מודיעה לציבור. יתרה מזו, בשבועיים הראשונים ללחימה (אוקטובר 1973) רוב גדול מאוד (79%) סברו כי הממשלה עושה הרבה כדי להסביר לציבור את עמדותיה. שבוע וחצי לאחר מכן הייתה ירידה קלה, ל-67%; כלומר למרות מה שקרה, רוב עדיין נתנו אמון בדיברור הממשלתי. לעומת זאת, במלחמת 2023, כמעט מהרגע הראשון נשמעה ביקורת חריפה על המידה שבה הממשלה, ובמיוחד הקבינט הביטחוני, מדברים עם הציבור ומסבירים לו את המצב (אם כי תפקוד דובר צה"ל קיבל לאורך הדרך ציונים גבוהים).
השירותים שניתנו על ידי המדינה לאזרחים במהלך המלחמה נמצאו במרכז השיח הציבורי הן במלחמת יום הכיפורים הן במלחמת חרבות ברזל. בנושא זה ההבדלים שמצאנו הם דרמטיים פחות מאשר בנושאים שדנו בהם לעיל. סקר שנערך באמצע אוקטובר 1973, כלומר בשבוע השני למלחמת יום הכיפורים, ובחן את עמדות הציבור באשר לאיכות השירותים שניתנו אז לאזרחים העלה תלונות רבות על התחבורה הציבורית העירונית (38% אמרו שיש לשפר שירות זה). שירותי הגז והדואר נמצאו מייד מתחת לתחבורה הציבורית, ופחות מרבע מהמרואיינים ציינו אז כי תפקוד מערכת החינוך ראוי לשיפור. השירותים הבנקאיים והעזרה לטיפול בילדים בגיל הרך נמצאו בתחתית הרשימה במלחמת יום הכיפורים.
שיעור הסבורים כי נחוץ או נחוץ מאוד לשפר מייד את השירותים הבאים, אוקטובר 1973 (%, יהודים תושבי הערים הגדולות*)
*באר שבע, תל אביב, חיפה, ירושלים
ביקורת רבה על תפקוד התחבורה הציבורית נמתחה גם במלחמת חרבות ברזל, בעיקר על רקע היעדר תחבורה ציבורית בשבת עבור הכוחות הלוחמים. בעיקר בחודשים הראשונים למלחמה נמתחה ביקורת חריפה גם על תפקוד מערכת החינוך, כאשר בנובמבר פחות משליש מהמרואיינים נתנו לה ציון טוב או מצוין על תפקודה. ואכן, כאשר משווים את תפקוד מערכת החינוך בשתי המלחמות רואים כי במלחמת יום הכיפורים כלל מערכת החינוך פעלה כראוי, אם כי בהתאמות למצב המלחמה, שעה שבשבועיים הראשונים למלחמת חרבות ברזל מערכת החינוך הושבתה לגמרי, ולאחר מכן חזרה לתפקד באיטיות רבה מהמצופה.
ציון לתפקוד של מערכת החינוך מאז תחילת המלחמה (%, יהודים)
עוד ראוי לציין כי הן במדידות של מלחמת יום הכיפורים הן כיום, מערכת הבריאות זכתה וזוכה לציונים טובים יותר מרוב המערכות שהמרואיינים נשאלו עליהן.
נתנו ציון מצוין או טוב למדיניות הממשלה (מיסוי, תמריצים, תקציבים, סדרי עדיפויות) מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל בתחומים הבאים (%, יהודים)*
*נתוני סקר עמדות הציבור בנושא מדיניות כלכלית וסדרי עדיפויות על רקע מלחמת חרבות ברזל, דצמבר 2023
סוגיה שלא נבחנה בסקרים ב-1973 אך נבחנה ב-2023, מן הסתם בגלל האופי השונה של תפקוד המערכות המדינתיות בשתי התקופות, היא ההתארגנות והפעילות תוך כדי הלחימה של ארגוני החברה האזרחית. לצד הציונים הנמוכים מאוד שנתן הציבור לתפקודן של מערכות המדינה השונות, להתארגנות וההתגייסות האזרחיות ניתנו ציונים גבוהים. נתונים אלה מעידים כי בחודשיים הראשונים למלחמת חרבות ברזל התחושה הרווחת הייתה שמערכות המדינה שאמורות לתת שירות לאזרחים, במיוחד בעיתות משבר, לא תפקדו כמצופה, וכי הסיוע הגיע ברובו מיוזמות וממערכי התנדבות אזרחיים, מצב ששחק עוד יותר את האמון הציבורי הנמוך במוסדות המדינה.
חודשיים לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים (אוגוסט 1973) רוב גדול מהמרואיינים (72%) ציינו כי אינם מודאגים מכושר הלחימה של צה"ל במקרה ששוב תפרוץ מלחמה. רק 17% ציינו כי הם מודאגים בעניין זה. מלחמת יום הכיפורים לא שינתה מבנה עמדות זה: שבוע וחצי לאחר פרוץ המלחמה, עדיין כשני שלישים (65%) השיבו שאינם מודאגים, ורק חמישית (21%) מהמרואיינים ציינו כי הם מודאגים לגבי כושר הלחימה של צה"ל. גם חודש וחצי אחרי פרוץ המלחמה הממצאים הללו נותרו בעינם (נובמבר 1973): שני שלישים ציינו כי אינם מודאגים (67%), ורק 20% היו מודאגים.
תמונה דומה מצאנו גם במלחמת חרבות ברזל: טרם פרוץ המלחמה, ביוני 2023, רוב גדול (85.5%) מהמרואיינים הביעו אמון בצה"ל, וכך גם בסקרים שנערכו תוך כדי המלחמה (באמצע אוקטובר – 87%, בסוף דצמבר – 86.5%). שיעור גבוה עוד יותר (93%) נתנו לחיילי צה"ל הלוחמים ציון טוב או מצוין על תפקודם במלחמה, אך הציונים שקיבלו צמרת צה"ל ודובר צה"ל על תפקודם בתחילת המלחמה היו נמוכים בהרבה: ציון טוב או מצוין לצמרת צה"ל – 51.5%; לדובר צה"ל – 69%. עם זאת, לאחר חודש לחימה גם ציונים אלו עלו באופן משמעותי (65% נתנו בהמשך ציון חיובי לצמרת צה"ל, ו-86% לדובר צה"ל).
חודש לאחר פרוץ מלחמת יום הכיפורים רק 6% מהמרואיינים היהודים ענו בחיוב על השאלה: "לו הייתה לך האפשרות, האם היית רוצה לחיות את חייך מחוץ למדינת ישראל?", שעה ש-94% ציינו כי אינם רוצים לחיות מחוץ לישראל. בסקרים שנערכו לאחר המלחמה (למשל במאי ובנובמבר 1974) שיעור אלה שבחרו בתשובה אומנם ירד, אך עדיין נותר גבוה מאוד (80%). התפלגות דומה נמצאה גם במלחמת חרבות ברזל: בסקר שנערך חודש לאחר פרוץ המלחמה ציינו 80.5% מהמרואיינים היהודים שיעדיפו להישאר בישראל גם אם תינתן להם האפשרות לקבל אזרחות בארצות הברית או במדינה מערבית אחרת. שיעור זה גבוה ב-10% מהשיעור המקביל בקיץ 2023. כלומר, בשתי המלחמות הרצון להישאר במדינה התחזק.
בסקרים שנערכו בחורף 1973 נשאלו המרואיינים פעמיים: "אם ארצות הברית תפעיל לחץ כבד על ישראל, שיש לחזור לגבולות מלפני מלחמת ששת הימים עם תיקונים קלים במסגרת של הסכם שלום, האם לדעתך ממשלת ישראל צריכה או לא צריכה לקבל עמדה זאת?". בשני הסקרים רוב המרואיינים סברו שישראל לא צריכה לקבל עמדה זו (11/73 – 54%; 12/73 – 65%), ובמדידה השנייה אף גדל הרוב שחשבו שאין לקבל את עמדת ארצות הברית.
הנושא נשאר לא פחות רלוונטי גם ב-2023. החל מנובמבר 2023 שאלנו שלוש פעמים: "מאז פרוץ המלחמה ארצות הברית והנשיא ביידן עומדים לצידה של ישראל בכל המובנים – הצבאי, הדיפלומטי ועוד. כיום מסתמן שלארצות הברית גם דרישות מישראל, שאינן תמיד מקובלות על ההנהגה הישראלית. לדעתך, מה על ישראל לעשות – לפעול בתיאום עם האמריקאים או לפעול רק לפי שיקולי הצמרת הישראלית?". השיעור הגבוה ביותר (כמחצית) בציבור היהודי סברו שעל ישראל לפעול רק לפי שיקול הדעת של מנהיגיה, ושיעור נמוך יותר – שיש לתאם את הפעילות עם האמריקאים. התפלגות התשובות נשארה כמעט ללא שינוי לאורך ששת החודשים הראשונים של המלחמה.
מה על ישראל לעשות – לפעול בתיאום עם האמריקאים או לפעול רק לפי שיקולי הצמרת הישראלית? (%, יהודים)
הממצאים שהצגנו לעיל ממחישים על קצה המזלג את ההבדלים הגדולים בדעת הקהל בשתי המלחמות שנבדקו. לשוני גורמים רבים כמובן, אבל להערכתנו למצב השונה שבו נכנסה החברה הישראלית לכל אחת משתי המלחמות יש בכך תפקיד מרכזי. אומנם מלחמת יום הכיפורים פרצה בעיצומה של מערכת בחירות, אבל ההערכה החיובית והתמיכה הרחבה בממשלה המכהנת תרמו רבות לאמון בהנהגה גם תוך כדי הקרבות. מנגד, בשנת 2023 האמון והתמיכה הציבורית בממשלה היו נמוכים עוד טרם המלחמה, ואלה אף הלכו והצטמצמו במהלך הקרבות.
עם זאת, חשוב לציין כי לפני שתי המלחמות, וכן תוך כדי הלחימה, היחס לצה"ל ולכוחות הביטחון היה חיובי בהרבה מאשר כלפי הגורמים הפוליטיים (אם כי כלפי צמרת צה"ל ראינו ביקורת משמעותית בעיקר בתחילת מלחמת 2023).
מעבר לאמור כאן, כשמשווים בין שני המקרים חשוב להביא בחשבון את ההבדלים בין שתי נקודות הזמן במאפייני עולם התקשורת וזרימת המידע. ב-1973 רוב המידע הגיע דרך ערוצי התקשורת המסורתיים, שהיו להם גורמים מפקחים ועורכים. ואכן, הביקורת החריפה ביותר לא הושמעה בערוצי התקשורת הללו אלא במחאת החיילים ששבו מהחזית. כן היא באה לידי ביטוי במהפך בבחירות 1977 (כידוע בבחירות 1974 עדיין מפלגת השלטון יצאה מנצחת). ב-2023 הרבה מאוד מהמידע תועד ועבר לציבור בזמן אמת או מייד לאחר ההתרחשות. דוגמת קיצונית לכך הם מעשי הטבח והאונס של החמאס ב-7.10, שנחשפו ברבים בתוך זמן קצר ברשתות החברתיות, כך שהציבור הוצף במידע רב ולא מצונזר על המתרחש גם כאשר כלי התקשורת המסורתיים בחרו שלא להציג אותו. ריבוי מידע מיידי ולא מתווך זה, הזמין כיום בקלות רבה, שלא לדבר על חדשות הכזב (פייק ניוז), מזין בעת הזו את הביקורת הציבורית (שאינה תמיד מבוססת). לא נותר אלא לראות אם גם הפעם, כמו אחרי מלחמת יום הכיפורים, בשוך הקרבות יגאה גל של מחאה אזרחית שאולי אפילו יביא לבחירות מוקדמות ולחילופי שלטון.
מרכז ויטרבי לחקר דעת קהל ומדיניות הוא המשכו של מכון גוטמן למחקר חברתי שימושי שהוקם בשנת 1947. מכון גוטמן ומרכז ויטרבי ערכו עד היום מעל 1,200 סקרי דעת קהל. את כל המחקרים (לחלקם קובץ נתונים מלא, והישנים יותר בפורמט PDF בלבד) ניתן למצוא בפורטל https://dataisrael.idi.org.il. בין היתר ערך מכון גוטמן למחקר חברתי שימושי סקרים לאורך מלחמת יום הכיפורים, החל מ-7.10.1973. במרכז ויטרבי אנו עורכים כעת מחקרי דעת קהל על מלחמת אוקטובר 2023. בחצי שנה של המלחמה החל מ-15.10.2023 ועד אפריל 2024 נערכו 16 סקרי דעת קהל.