חוק הרבנים החדש ואבותיו נושאים את שם הרב עובדיה לשווא
הרב עובדיה כתב בשעתו שאם מלכתחילה נקבע כי כהונת הרב המקומי קצובה לזמן מסוים, לא קיימת בעיה הלכתית בכך שהציבור יחליף אותו. הוא אף הוכיח ממקורות הלכתיים שונים שאפילו כשהציבור חתום עם הרב על חוזה מפורש או שכהונתו לא הוגבלה כלל, כשהציבור אינו חפץ ברב ניתן להחליפו. ש"ס, שקידמה את חוק הרבנים שעשוי היה ליצור דווקא מצב הפוך, חרגה מדרכו של מנהיגה הרוחני.
Photo by Flash90
חוק הרבנים שזעזע השבוע את הקואליציה והוסר מסדר היום של ועדת החוקה בהחלטת ראש הממשלה נתניהו עורר זעם ציבורי בעיקר בשל הטענות על הניתוק שבהבאתו לאישור הכנסת במהלך מלחמה. אולם נראה שרק מעטים התעמקו בפרטיו ובשאלה עד כמה הם תואמים למסורת היהודית, כפי שטוענים רבים מתומכי החוק. מעיני רבים נעלמה העובדה שעל אף שאחד מחברי ש"ס (ארז מלול) נמנה עם יוזמי הצעת החוק, ושיו"ר המפלגה אריה דרעי קידם אותה בכל הכוח, היא מבטאת סטייה מובהקת מדרכו של מנהיגה הרוחני, הרב עובדיה יוסף.
אחד הסעיפים המרכזיים בחוק המוצע עוסק במשך כהונתם של רבני ערים. עד 2022 לא נקצבו כהונותיהם של רבני הערים כך שהם היו יכולים לכהן עד גיל 75 או 80, תלוי בשנה שבה נבחרו לתפקיד. ב-2022 ערך השר לשירותי דת דאז, מתן כהנא, תיקון בתקנות, שקבע כי רבני הערים יכהנו לתקופה של 10 שנים, שבסיומה תוכל מועצת הרשות המקומית לבחור האם להאריך את כהונתם או לערוך בחירות מחודשות לתפקיד. התיקון נבע מריבוי מקרים שבהם רבני ערים לא תיפקדו במשך שנים מבלי שניתן היה להחליפם ובאופן שגרם אף לניתוק בין הרבנים לתושבים. ב-2014 טען סגן השר לשירותי דת דאז, אלי בן דהן, כי ב-2013 לבדה התקבלו במשרד לשירותי דת 50 תלונות על אי-תפקוד של רבני ערים.
בש"ס לא אהבו את התיקון שערך השר כהנא וביקשו לשנות את המצב באמצעות החוק החדש, כך שכהונת רב העיר תשוב להיות בלתי מוגבלת ורבני ערים יכהנו בתפקידם במשך עשרות שנים ברציפות. לפי הטענות שהעלו רבנים וחברי כנסת בדיוני ועדת החוקה בנושא, אסור לקצוב כהונת רבנים מכיוון שבמצב זה הם יהיו כפופים לציבור ויחששו להביע את עמדתם. אלא שעמדה זו מנוגדת לתפיסה הבסיסית במסורת היהודית ולפיה הרב שואב את סמכותו מהציבור, ולכן לציבור יש את היכולת לסיים את כהונתו במקרה של חוסר שביעות רצון מתפקודו.
מי שביסס בהרחבה את העמדה התומכת בקציבת כהונות רבנים היה הרב עובדיה יוסף. עד 1980 קבע החוק כי כהונת הרבנים הראשיים לישראל קצובה לתקופה של חמש שנים, שבסופן ניתן לבצע הליך בחירות מחודש או להאריך את כהונת הרבנים. בשנת 1972 נקבע הליך בחירות על בסיס החלטת ממשלה, ובבחירות התמודדו הרב עובדיה והרב שלמה גורן נגד הרבנים הראשיים המכהנים, הרב נסים והרב אונטרמן. גם לפני 50 שנה היו שטענו שיש בעייתיות בכך שמאפשרים להדיח רבנים מכהונתם, ובשל כך כתב הרב עובדיה תשובה הלכתית מפורטת שפורסמה לימים בחלק התשיעי של ספרו ההלכתי החשוב, שו"ת יביע אומר. בתחילת התשובה הוא מסביר שאם מלכתחילה נקבע כי כהונת הרב קצובה לזמן מסוים, לא קיימת בעיה הלכתית בכך שהציבור יחליף אותו. בהמשך דבריו הוא מאריך להוכיח ממקורות הלכתיים שונים שאפילו כאשר הציבור חתום עם הרב על חוזה מפורש או שכהונתו לא הוגבלה כלל, כשהציבור אינו חפץ ברב ניתן להחליפו ברב אחר. הסיבה לכך היא החשיבות ההלכתית הגלומה בכך שהרב יהיה מקובל על הציבור. גם הרב קוק, מאבותיו הרוחניים של הציבור הדתי-לאומי (שאליו משתייך אביה השני של ההצעה, ח"כ שמחה רוטמן מהציונות הדתית) טען בישיבות ההקמה של הרבנות הראשית בשנת 1921 כי "צדקו המתנגדים למסור לאדם תפקיד לכל ימי חייו מחשש פן איננו מוכשר לתפקידו".
בהודעה שפרסמה ש"ס, שבה היא מבקשת להגן על החוק, היא השתמשה, לשווא, בשמו של הרב עובדיה יוסף כדי להצדיק את החוק: "מרן רבנו עובדיה יוסף זצ״ל פעל ונלחם בכל חייו למנות רבנים הגונים בכל עיר וישוב כדי שיתנו מענה הולם ומסביר פנים להמוני היהודים הרואים בהם כתובת רוחנית לכל דבר". אלא שהודעה זו, רק מלמדת עד כמה חרגה הפעם ש"ס מדרכו של אביה הרוחני. בעוד הרב עובדיה טען כי רבנים הגונים יכולים להיות רק כאלה שהציבור חפץ בהם, נראה שהחוק שש"ס מקדמת עושה הכול כדי להרחיק את הציבור מרבניו ואת עצמה מדרכו של מייסדה.
המאמר פורסם לראשונה ב"מקור ראשון"