פוליטיקה אישית בבחירות המקומיות בישראל, 2024-2003: סקירת נתונים

בשני העשורים האחרונים חלה עלייה ניכרת במספר הרשימות בבחירות המקומיות המזכירות את שמו של ראש הרשימה בשם הרשימה • 62% מהרשימות שיתמודדו ברשויות יהודיות בבחירות 2024 עשו זאת, לעומת 46% בבחירות 2018 ו-31% בבחירות 2003.

Photo by Chaim Goldberg/Flash90

מבוא

סקירה זו מציגה נתונים על היקף הפוליטיקה האישית (פרסונליזם) ברשימות המועמדים בבחירות המקומיות בישראל החל בבחירות 2003. הבחינה נעשתה על בסיס ניתוח השמות הרשמיים של הרשימות המופיעים גם על פתקי ההצבעה. ממצאי הסקירה מלמדים על עלייה ניכרת, בפרט בבחירות 2024, במספר הרשימות שהשם הרשמי שלהן כולל את שמו של ראש הרשימה, תופעה המתרחשת בעיקר ברשויות היהודיות.

פוליטיקה אישית בישראל ובשלטון המקומי בפרט

מבחינה תיאורטית, פוליטיקה אישית היא מצב שבו חשיבותו של השחקן הפוליטי היחיד עולה על זו של הקבוצה שהוא משתייך אליה. דוגמה לכך היא מתן חשיבות גדולה יותר לראש מפלגה לעומת מפלגתו. הפוליטיקה האישית יכולה להיות גם תהליך (פרסונליזציה) שבו לאורך שנים חשיבותו של השחקן הפוליטי היחיד עולה בהשוואה לקבוצה שהוא משתייך אליה. הפוליטיקה האישית יכולה להיות מרוכזת בשחקן הפוליטי היחיד (פרסונליזם ריכוזי), אך היא יכולה להיות גם מבוזרת בין כמה שחקנים פוליטיים (פרסונליזם מבוזר). הפוליטיקה האישית באה לידי ביטוי בתחומים שונים: מוסדות, התנהגות של פוליטיקאים ובוחרים ובאמצעי התקשורת השונים.Helene H. Pedersen and Gideon Rahat, "Personalization and Personalized Politics: The Behavioural Dimension," Party Politics 27 (2) (2021): 211-219.

מדינת ישראל נחשבת למקרה בולט של תופעת הפוליטיקה האישית. משנות השבעים ואילך, בגלל שינויים חברתיים ופוליטיים שהתחוללו בחברה הישראלית, הפוליטיקה הישראלית הפכה לאישית יותר באופן משמעותי, גם בהשוואה למדינות אחרות.Gideon Rahat and Tamir Sheafer, "The personalization (s) of politics: Israel, 1949–2003," Political Communication 24 (1) (2007): 71-76; ‏ Gideon Rahat and Ofer Kenig, Chapter 9: "A Cross-National Analysis of Political Personalization," From Party Politics to Personalized Politics? Party Change and Political Personalization in Democracies, Oxford: Oxford University Press, 2018, pp. 192-208. כפי שניסח זאת גדעון רהט:

הפוליטיקה בישראל היא פרסונלית באופן קיצוני. ממדינה שהמפלגות בה היו השחקניות העיקריות הפכה ישראל למדינה שבה השחקנים הראשיים בפוליטיקה הם אינדיווידואלים, ואילו המפלגות נדחקו למושב האחורי. [...] הפוליטיקה מסוקרת ומוצגת כמשחק שהשחקנים הראשיים בו הם פוליטיקאים יחידים (בעיקר מנהיגי מפלגות), ודפוסי ההתנהגות [של הפוליטיקאים והבוחרים] מצביעים אף הם על עוצמת הפוליטיקה האישית.גדעון רהט, ירידת הקבוצה ועליית הכוכב(ים): מפוליטיקה מפלגתית לפוליטיקה אישית, מחקר מדיניות 145, ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2019, עמ' 76.

בישראל הפוליטיקה האישית מאפיינת לא רק את הרמה הארצית, אלא אף את הרמה המקומית-מוניציפלית. שורשי הפוליטיקה האישית בשלטון המקומי נעוצים ברפורמת הבחירה הישירה לתפקיד ראש הרשות. עד לבחירות המקומיות של 1978 נערכו הבחירות המקומיות בפתק אחד שבו הבוחר בחר ברשימה, וחברי המועצה הנבחרים בחרו מתוכם את ראש הרשות (בדומה למודל של בחירת מממשלה על ידי הכנסת). משנת 1978 הבחירות לעיריות ולמועצות המקומיות נערכות בשני פתקים, כך שלצד רשימת המועמדים, הבוחרים נדרשים לבחור באופן ישיר גם את ראש הרשות (בשנת 1988 נוספה בחירה ישירה גם לראשות המועצות האזוריות). הרפורמה ריכזה בידי ראש הרשות הנבחר את מרב סמכויות הביצוע והקשיחה את התנאים להדחתו בידי המועצה. כתוצאה מכך עלתה חשיבותם של השחקנים הפוליטיים המקומיים, בעיקר אלו המתמודדים לראשות הרשות, על חשבון המפלגות הארציות, שעם השנים נוכחתן במישור המקומי הלכה ונחלשה.אברהם בריכטה, "התמורות בשלטון המקומי בישראל: 1950–1998", בתוך: אברהם בריכטה ועמי פדהצור (עורכים), הבחירות לרשויות המקומיות בישראל – 1998 : המשכיות או שינוי?, תל אביב: רמות – אוניברסיטת תל אביב, 2001, עמ׳ 211; אריאל פינקלשטיין ואסף הימן, "רשימות הבת – כוחן של המפלגות הארציות בשלטון המקומי: סקירת נתונים", 28.1.2024, אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה. הרפורמה הותירה את מעמד חברי המועצה על כנו: אלו נותרו נעדרי משאבים וכלי פיקוח אפקטיביים אל מול ראש הרשות שהתחזק. גם שיטת בחירות למועצה שלא שונתה הובילה לחולשת חברי המועצה, ואין להם את אותה הלגיטימציה האישית לפעילותם שממנה נהנה ראש הרשות בבחירה הישירה למשרתו.אביטל פרידמן ואסף ושפירא, חיזוק מעמדם של חברי מועצות ברשויות המקומיות, הצעה לסדר 35, ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2020, עמ' 39-18. בגלל כל אלו, הפוליטיקה המקומית נחשבת לאישית, מהבחינה הזאת שהיא מרוכזת בעיקר סביב ראש הרשות הנבחר.

מתודולוגיה

סקירה זו מתמקדת בתיאור ביטוי אחד לפוליטיקה האישית בעיריות ובמועצות המקומיות בישראל – הוספת שם ראש רשימת המועמדים לשם הרשימה בפתק ההצבעה.במועצות האזוריות הבחירות למועצה נערכות על בסיס רשימתי אך באופן שונה כך שכל יישוב שולח נציג אחד או יותר למועצה, ולכן הניתוח כאן רלוונטי להן פחות. בעוד הבחירות לתפקיד ראש הרשות עברו להיות באופן חוקי-מוסדי  פרסונליות, כלומר התושבים בוחרים בין מועמדים אחדים, ובפתק ההצבעה מופיע שמם של המועמדים, הבחירות למועצה (רשימות) אינן מעוצבות מוסדית כפרסונליות, כלומר הבוחר נדרש לבחור בשם של רשימת מועמדים, ושמות חברי הרשימה אינם מופיעים על הפתק. למרות זאת, רשימות מועמדים יכולות כמובן להבליט מועמדים מסוימים בקמפיין שלהן, ובפרט את ראש הרשימה, כפי שקורה בבחירות לכנסת. ברמה הפורמלית הרשימות יכולות לבחור את שם הרשימה, ויש בהן שכוללות בו את שמו של ראש הרשימה. הוספת שם המנהיג מבטאת מאפיינים של פוליטיקה אישית באופן שבו המפלגות מתקשרות מבחירה עם הבוחרים.בספרות המחקר הדבר מכונה בשם פרסונליזם תקשורתי הנשלט בידי המפלגות, להבדיל מפרסונליזם תקשורתי שלא נשלט על ידי המפלגות המתבטא באופן סיקור של הפוליטיקה בתקשורת המתמקד בחיים האישיים של המועמדים או בדמויות המנהיגים ולא במפלגה. תכלית תקשורת זו היא למשוך את הבוחרים באמצעות הדמויות הפוליטיות העומדות בראשות הרשימות, במציאות שבה דימוי המפלגות הוא חלש ביותר וההזדהות של הבוחרים עימן חלשה.רהט, לעיל הערה 3, עמ' 100-92.

ספרות המחקר על הפוליטיקה המקומית בישראל מציינת את הוספת שם ראש הרשימה לפתק ההצבעה כאחד ממאפייני הפוליטיקה האישית, שהתגברה מאז רפורמת הבחירה הישירה בשלטון המקומי,הילה ירושלמי, "פרסונליזציה ופרסונליזם פוליטיים בשלטון המקומי בישראל: 1969–2018", עבודה לשם קבלת תואר מוסמך, האוניברסיטה העברית בירושלים, 2022. אך הנושא לא נבחן באופן שיטתי ורוחבי. לאור היחלשות המפלגות הארציות והדימוי שלהן בעיני הבוחרים, הוספת שם ראש הרשימה נחשבת כגורם המושך את הבוחרים להצביע לרשימות אלו. כלומר, במועמדים היחידים טמון הערך האלקטורלי של הרשימות בבחירות המקומיות, ולא בשם הרשימות או במפלגות הארציות.הני זובידה ולירון לביא, "תהליך הדעיכה של המפלגות הארציות בבחירות המקומיות תרגיל 'הודיני' או רציונליות לשמה?", בתוך: איתן בארי וערן רזין (עורכים), דמוקרטיה מקומית בישראל, ירושלים: האוניברסיטה העברית בירושלים, 2025, עמ' 144; אפרים טורגובניק, "המפלגות והבחירות המקומיות – סוף 'הקשר ההיסטורי?" בתוך: אברהם בריכטה ועמי פדהצור (עורכים), הבחירות לרשויות המקומיות בישראל – 1998 : המשכיות או שינוי?, תל אביב: רמות – אוניברסיטת תל אביב, 2001, עמ׳ 42-31. תופעה זו קיימת ומתועדת גם ברמה הארצית, היא נמצאת במגמת עלייה בבחירות לכנסת מאז בחירות 1977, וכיום היא נחשבת לנוהג מקובל.רהט, לעיל הערה 3, עמ' 100-92.

לצורך הסקירה השתמשנו בשמות כל הרשימות המתמודדות בעיריות ובמועצות על בסיס נתוני משרד הפנים על רשימות המתמודדים בחמש מערכות הבחירות שהתקיימו בין השנים 2003 לזו שעתידה להתקיים ב-2024 (מספר הרשימות עומד על קרוב ל-2,000 בדרך כלל. בבחירות 2018 הוא עמד על 1,850 ובבחירות 2024 הוא עומד על 1,746). סיווגנו את  כל הרשימות לשתי קטגוריות: רשימות שהשם הרשמי שלהן כלל את שמו של ראש הרשימה ורשימות שהשם שלהן לא כלל את שמו של ראש הרשימה. אופן הזכרת שמו של ראש הרשימה יכול להיות מגוון. יש רשימות שהוסיפו את המילה "בראשות" בתוך שם הרשימה, דוגמת רשימת "הליכוד צעירי בני ברק ותושבי השכונות בראשות יעקב וידר" (בני ברק) ורשימת "ירושלים אחת בראשות משה ליאון" (ירושלים), ויש רשימות שהזכירו את שמו של ראש הרשימה באופן אחר, דוגמת רשימת "הילה שלם והתושבים" (קרית אתא) ורשימת "יוסי לוי למועצה" (שוהם). ראוי לציין שהוספת שם המועמד נבחנה בכלל הרשימות, ללא קשר למידת הקשרים שהן מקיימות או שאינן מקיימות עם מפלגות ארציות כפי שמתבטא בשמן בפתק ההצבעה.

ממצאים כלליים

מהתבוננות בתרשים 1 ניתן להבחין במגמת עלייה לאורך השנים בהוספת שם ראש הרשימה לשמה של רשימת המועמדים בכלל הרשויות המקומיות. עלייה הדרגתית מ-19% בבחירות 2003 ועד ל-33% בבחירות 2024.

תרשים 1: שיעור הרשימות בבחירות המקומיות ששמו של ראש הרשימה מופיע בשם הרשמי שלהן, 2024-2003

 

בחינה של הוספת שם ראש הרשימה לפתק ההצבעה בכלל הרשויות ללא חלוקה לקבוצות אוכלוסייה מתארת תמונה חלקית בלבד. תרשים 2 מציג את שיעור הרשימות המתמודדות בבחירות המקומיות בחלוקה בין רשויות יהודיות ורשויות ערביות."רשות ערבית" כאן היא רשות שמרבית תושביה ערבים. למעשה, בכל הרשויות הערביות שיעור הערבים עולה על 97.5%. שיעור הערבים בכל הרשויות המעורבות שחיים בהם יהודים וערבים יחדיו אינו עולה על 50% (ולמעשה גם לא על 40%), ולכן הן מוגדרות כאן רשויות יהודיות. התרשים מלמד שהתופעה כמעט איננה קיימת כלל ברשויות הערביות, כך שבין 0% ל-2% מהרשימות ברשויות הערביות לאורך השנים השתמשו בשמו של ראש הרשימה בשם הרשמי שלהן. הסבר אפשרי להיעדר סממן של פוליטיקה אישית ברשויות הערביות הוא היותה של הפוליטיקה הערבית המוניציפלית "מקומית", כלומר מבוססת בעיקר על קשרי משפחה חמולתיים. בפוליטיקה החמולתית אין מפלגה פוליטית או דמות דומיננטיות שבגינן מצביעים, אלא החמולה היא זהות חברתית קבוצתית המניעה את הבוחר הערבי לצאת ולהצביע.

מנגד, ניתן לראות את השכיחות הרבה של תופעת הפוליטיקה האישית ברשויות היהודיות, ובפרט את הקפיצה בבחירות הנוכחיות: ב-2003, 31% מהרשימות ברשויות היהודיות נשאו את שם ראש הרשימה, ושיעור זה עלה באופן הדרגתי עד ל-48% בבחירות 2013; בבחירות 2018 חלה ירידה קטנה ל-46%, אך לקראת בחירות 2024 שיעור הרשימות עם שם ראש הרשימה קפץ ל-62% מכלל הרשימות ברשויות היהודיות. ממצאים אלו מלמדים כי הבחירות המקומיות הקרובות הן עדות נוספות להתחזקות הפוליטיקה האישית בישראל בכלל, ובמישור המקומי בפרט. זאת אומרת, שהמפלגות והרשימות רואות בבחירות המקומיות זירה אישית, שבה מועמדי הרשימה הם  מי שמניעים את הבוחרים לצאת ולהצביע. 

תרשים 2: שיעור הרשימות בבחירות המקומיות ששמו של ראש הרשימה מופיע בשם הרשמי שלהן, רשויות יהודיות לעומת רשויות ערביות, 2024-2003

 

האם רק רשימות שבראשן עומד מועמד לראשות הרשות מציינות את שם הרשימה?

מתוך הבנה שהפוליטיקה האישית המתבטאת בהוספת שם ראש הרשימה לשם הרשימה היא תופעה שמאפיינת את הרשויות המקומיות היהודיות, להלן נעמיק בבחינת התופעה ברשויות אלו בלבד.

חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם), התשל"ה-1975, קובע כי על מנת להתמודד לתפקיד ראש הרשות יש לעמוד בראש רשימה המתמודדת בבחירות. ניתן להניח כי בשל הבחירה הישירה לתפקיד ראש הרשות, יש סיכוי גבוה יותר שרשימות שהציבו מועמד לתפקיד ראש הרשות ייטו יותר לשלב את שמו של המועמד בראש הרשימה. שילוב זה נועד לחזק את הרשימה של ראש הרשות הנבחר, כך שתהיה לו סיעה גדולה במועצה שתסייע לו לקדם מדיניות. בשל כך, תרשים 3 ותרשים 4 בוחנים את המגמה בנושא זה מתוך הפרדה בין רשימות שהציבו מועמד לתפקיד ראש הרשות ובין רשימות שלא מתמודד מטעמן מועמד לתפקיד ראש הרשות והתמודדו רק בבחירות למועצת הרשות המקומית.

מהתרשימים עולה כי התופעה אכן נפוצה יותר בקרב רשימות שהציבו מועמדים לתפקיד ראש הרשות, אך היא דומיננטית מאוד גם ברשימות שאין להן מועמד לתפקיד ראש הרשות. כך, שיעור הרשימות שיש להן מועמד לתפקיד ראש הרשות וצירפו את שמו של ראש הרשימה (המועמד) לשם הרשימה עלה לאורך השנים מ-43% בבחירות 2003 ל-70% בבחירות 2024. לצד זאת, שיעור הרשימות ללא מועמד לתפקיד ראש הרשות שצירפו את שמו של ראש הרשימה לשם הרשימה עלה גם הוא לאורך השנים מ-26% בבחירות 2003 ל-57% בבחירות 2024.

תרשים 3: שיעור הרשימות בבחירות המקומיות שהציבו מועמד לתפקיד ראש הרשות ושמו של ראש הרשימה (המועמד) מופיע בשם הרשמי שלהן, רשויות יהודיות, 2024-2003

 

תרשים 4: שיעור הרשימות בבחירות המקומיות שלא הציבו מועמד לתפקיד ראש הרשות ושמו של ראש הרשימה מופיע בשם הרשמי שלהן, רשויות יהודיות, 2024-2003

 

ממצאים אלו מלמדים כי אף שהבחירות למועצה (באמצעות הרשימות) הן לכאורה קבוצתיות, וללא כל אפשרות למתן ביטוי להעדפת מועמד כזה או אחר בהצבעה אישית, שלא כמו הבחירות לתפקיד ראש הרשות, בפועל מרבית הרשימות רואות גם בהן בחירות עם מרכיב אישי דומיננטי, ולכן רובן מזכירות את שמו של ראש הרשימה בשמה של הרשימה. מגמה זו דומה למגמה בזירה הארצית בישראל, שבה הנוהג המקובל הוא להוסיף את שם ראש הרשימה לרשימת המועמדים בפתק ההצבעה, אף שכללי המשחק הפוליטיים נותרו קבוצתיים.רהט, לעיל הערה 3, עמ' 76, 100-92.