כוחנו במחלוקותינו

בימים בהם מי שלא מסכים עם דעת הרוב במדינה נחשב ל'בוגד' והמחלוקות הפוליטיות יוצרות שיח מתלהם ואף אלים לעיתים, דווקא החזרה למקורות יכולה ללמד אותנו שיעור בקבלת היריב ודעתו השונה, וביצירת שיח מפרה במקום מלבה.

Flash 90

"וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹ-הִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל". (בראשית, ל"ב כט)

בשבועות האחרונים מדינת ישראל עוברת ימים טרופים. איומים ביטחוניים מצפון ומדרום, תנודות שוק חריפות ומעל כל אלו - מערכת פוליטית גועשת. זה עתה התקיימו הבחירות לרשויות המקומיות, והבחירות הכללית כבר עומדות בפתח. בתקופה שכזו אנו עדים להתגברות המחלוקות והמתחים בין הקבוצות השונות המרכיבות את מדינתנו.

מתחים שכאלו אינם יוצאי דופן בהיסטוריה היהודית. במשך אלפי שנות קיומו ידע העם היהודי מחלוקות ופילוגים לרוב. גם החברה הישראלית, הכוללת גם אזרחים שאינם יהודים, משופעת במחלוקות ציבוריות מאז הקמתה. פעמים רבות, מחלוקות אלו נוגעות לשורש הווייתנו כאזרחים החיים במדינה יהודית ודמוקרטית. אולם, שלא כיאה למחלוקות מסוג זה, נראה כי השיח הציבורי סביבן מתנהל לרוב בצורה רדודה ומתלהמת. פוליטיקאים, מימין ומשמאל, תורמים להקצנת השיח ולהעמקת השסעים בין הקבוצות השונות בעם. מה ניתן לעשות כדי להביא לשינוי מציאות זו? כיצד ניתן להביא לכך שמחלוקות פוליטיות בישראל יהיו מקור ברכה ולא קללה? סיפור מאבקו של יעקב אבינו עם המלאך שבפרשת השבוע עשוי לשמש כמקור השראה למציאת תשובות לשאלות אלו.

בפרשה מסופר כיצד קיבל יעקב אבינו את שמו החדש, ישראל, שלימים יהיה גם לשם של עמנו ומדינתנו. שם זה מסמל את נחישותו של יעקב בקרב ועמידתו האיתנה מול יריבו. יחד עם זאת, סיפור המעשה מלמד גם שהשם ישראל גם מנציח את הבשורה שהביא יעקב לעולם, שעניינה בדרך בה ראוי לנהל מאבקים.
לפי המסופר בפרשה יעקב נקלע למאבק אדירים עם איש פלאי. במהלך הקרב, יעקב אף נפצע באופן שהותיר אותו נכה לשארית ימיו. ובכל זאת, כאשר פונה אליו האיש בבקשה לסיים את הקרב, ליעקב יש תנאי. הוא דורש מיריבו, אותו אדם בו נאבק לילה שלם, כי יברך אותו. תנאי מפתיע זה מגלה לנו תכונה נוספת של אבי האומה הישראלית. יעקב אינו רק לוחם נחוש, אלא בר פלוגתא נאמן. הוא מכיר בכך שגם ליריב המר ביותר יש תפקיד וחשיבות בחייו. שמו החדש של יעקב, ישראל, מבטא אפוא לא רק את היכולת לעמוד במאבק, אלא גם אתיקה של מחלוקת יהודית.

למרבה הצער, בעוד שתרבות המחלוקת של העם היהודי הייתה מאז ומעולם קרקע פורייה לפריחה תרבותית ומחשבתית, ספק אם אתיקה שכזו קיימת גם בתרבות הפוליטית בישראל 2018. מחקרים רבים שנערכו בשנים האחרונות מלמדים על פערים הולכים וגדלים באופן בו אנשים המשתייכים למחנות פוליטיים שונים קוראים את המציאות. כך למשל, מדד הדמוקרטיה האחרון של המכון הישראלי לדמוקרטיה מגלה כי 72% ממצביעי השמאל סבורים כי הדמוקרטיה הישראלית בסכנה חמורה, זאת לעומת 23% בלבד ממצביעי הימין. מנגד, בעוד ש-79% ממצביעי הימין סבורים כי ארגוני זכויות האדם והאזרח גורמים נזק למדינה, רק 18% ממצביעי השמאל מסכימים לקביעה זו. פערים אלו מעידים כי החברה הישראלית הולכת בדרכיהן של דמוקרטיות רבות במערב, ומאבדת את היכולת לחיות עם ריבוי דעות. במציאות כזו, התנגדות ערכית נתפסת כפגם מוסרי וכל מחלוקת פוליטית הופכת לאיום קיומי. תרבות פוליטית קלוקלת שכזו היא הרת אסון. היא מאיימת על הלכידות החברתית שהיא הבסיס לקיומנו הלאומי.
דומה כי אם העם היושב בציון רוצה להיות נאמן לשמו, עליו לסגל תרבות פוליטית אחרת. תרבות בה כל מאבק עיקש על ערכים, מתנהל תוך מתן כבוד עמוק לדעה שמנגד, מתוך הכרה שגם בה ניתן למצוא ברכה. 

פורסם לראשונה בשבתון.