מי חושב באמת שחוק הלאום הוא "סתם" חוק יסוד?

בישיבת הפתיחה החגיגית של הוועדה המיוחדת שדנה בחוק הלאום הצהירו יו"ר הוועדה ושרת המשפטים, כי מדובר בחוק יסוד שנועד להגדיר את זהותנו כמדינה. אם כך- מדוע לאחר שהחוק עבר, הם טוענים שאין בו מקום גם לעיגון הזהות הדמוקרטית?

אחת הטענות הנשמעות באופן תדיר בכדי להצדיק את העדר הגדרת המדינה כ"יהודית ודמוקרטית" וככזו המכירה בשוויון זכויות בין אזרחיה, כולל המיעוטים מחוק הלאום, נשענת על חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. לפי הטענה, זכויות האדם (כולל השוויון) "מוסדרות" כבר בחוק זה ואילו חוק הלאום נועד אך להוסיף את החלק החסר של הזכויות "הלאומיות" של העם היהודי. לכן אין בחוק הלאום מקום להתייחס לדמוקרטיה ולזכויות אדם.
מעבר לתשובה, לפיה הזכות לשוויון לא מוזכרת בפירוש בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, ישנה טענה חשובה ויסודית הרבה יותר, והיא שחוק הלאום איננו "סתם" חוק יסוד המגדיר זכויות לאומיות. זהו חוק יסוד המגדיר את המדינה. הוא המקביל ל"מבוא לחוקה" (preamble) הקיים ברוב החוקות. ולמרות הפרק הנפרד לזכויות האדם, בייחוד בחוקות של מדינות לאום "אתנית" כמו ישראל (כמו למשל בהונגריה, קרואטיה, סרביה ופולין) – ישנה הכרה כבר בפסקת המבוא בכך שהמדינה מכבדת את אזרחותם השווה של כל אזרחיה (בדומה למגילת העצמאות).

מי שטוען שחוק הלאום לא נועד להגדיר את המדינה או להיות פסקת מבוא, יצטרך להתמודד לא רק עם השוואות לחוקות בעולם או עם טקסטים אקדמאים, אלא עם פרוטוקול הכנסת, מהישיבה החגיגית הראשונה לדיונים בוועדה המיוחדת שדנה בחוק הלאום (יולי 2017). מפיו של ח"כ אמיר אוחנה, יו"ר הועדה, שהיה ראשון הדוברים והציג את החוק (ויש לשבחו, אגב, על ניהול הוגן ונעים של דיוני הוועדה):
"והנה מדינת ישראל מתקרבת לשנתה השבעים – ותעודת זהות – אין. "בשביל לרחוץ מעל גופנו ונשמתנו את אבק הגלות, את עקבות הסבילות בת שנות אלפיים" אמר ז'בוטינסקי, "נזדקק לזמן ולמים רבים". ... האם עבר די זמן? האם זרמו כאן די מים? מטרתה של הוועדה הזו, שתייחד עצמה לעיסוק בנושא זה בלבד – להוציא תחת ידיה מסמך מכונן, שיקבע מי היא ומה היא מדינת ישראל, מה אופייה ומה טיבה, ולאורו תפעלנה רשויות המדינה ומוסדותיה. "

שרת המשפטים, שהיתה מחשובי התומכים ודוחפי החוק, הציגה גם היא את החוק באותה ישיבה חגיגית:
"בכל מדינה שיש בה חוקה, ויש המון מדינות שיש בהן חוקות, החוקה בדרך כלל מורכבת משלושה חלקים .... והפרק השלישי, פרק המבוא בדרך כלל, אצלנו הוא חסר. בחוקות רבות בעולם יש פרק כזה, שמגדיר את ערכי המדינה, את ההמנון, את השפה, את הדגל."

מכאן – שגם מחוקקי החוק עצמם – שאף כי טענו כי להשקפתם החוק הוא לא יפגע בזכויות האדם, לא ראו בו ככזה שעוסק "רק בזכויות לאום" אלא ראו בו תעודת זהות. כזה שמגדיר מי היא ומה היא מדינת ישראל. וגם שרת המשפטים הגדירה אותו כמשלים את החסר ב"מבוא לחוקה". האם עדיין יש תמיהה מדוע מבקרי החוק סבורים שהיה ראוי באותה פסקת מבוא להביא את ההגדרה השלמה של המדינה ולא החד-צדדית והמפלגת, אותה חילצו ב cherry picking- מתוך מגילת העצמאות?

מנסחי חוק הלאום צריכים להיות ישרים עם הציבור, ולהודות בכך שמדובר בשינוי המשוואה הערכית עליה מושתתת המדינה, ולא להתמם ולהצטדק בטענות שמדובר רק בהסדרת צד אחד של המשוואה – טענות שלא מסתדרות, עובדתית, עם מה שנאמר אפילו בישיבה החגיגית בה הוצג החוק, ולאורך תהליך החקיקה.

פורסם לראשונה בהארץ.