היבט מפתיע של חוק יסוד הלאום – ההכרה בזכויות טבעיות

ההכרה בקיומה של "זכות טבעית" בחוק יסוד הלאום פותחת פתח לקיומה של מערכת-על טבעית, לה כפופה חקיקת הכנסת. המשמעות של ההכרה במשפט הטבעי, על זכויותיו הטבעיות של אדם, היא מהותית ביותר מבחינת המשטר הדמוקרטי-הליברלי, ומאפשרת ביקורת שיפוטית על כל מעשי החקיקה של הכנסת.

Flash 90

תחת הכותרת "עקרונות יסוד", נקבע בסעיף 1(ב) לחוק יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי, כי במדינה זו העם היהודי "מממש את זכותו הטבעית, התרבותית, הדתית וההיסטורית להגדרה עצמית". זכויות נובעות ממערכת נורמטיבית היוצרת אותן. "זכויות טבעיות" נובעות ממערכת נורמטיבית הידועה מקדמת דנא בשם "משפט טבעי". מערכת זו קודמת למשפט המדינה והיא נמצאת, לפי התומכים בה, מעל משפט המדינה הכפוף להוראותיה. והנה, המחוקק הישראלי מכיר במסמך בעל ערך חוקתי בקיומה של זכות טבעית, הקודמת למשפט המדינה. בכך יש הכרה ישירה במשפט טבעי. בעולמה של תורת המשפט יש מחלוקת עקרונית בדבר קיומו של משפט טבעי. האסכולה הנורמטיביסטית מיסודו של הנס קלזן שוללת אותו, אך רבים בין המלומדים העכשוויים תומכים בו בצורות שונות, במיוחד נוכח זוועות הנאצים ועוזריהם במלחמת העולם השנייה.

נעיר, בדרך אגב, כי גם במסגרת היהדות עסקו רבים בשאלת קיומה של מערכת-על טבעית המחייבת מבחינה נורמטיבית-דתית.

שאלת קיומה של מערכת-על של משפט טבעי התעוררה גם במשפטנו ודעות שופטי בית המשפט העליון נחלקו בסוגיה זו. אחד התומכים בקיומו של משפט טבעי היה המשנה לנשיא מישאל חשין ז"ל, שעמד בתוקף על עמדה זו. באחד מפסקי הדין האחרונים שלו הוא חזר על אחת מאמירותיו: "חוקי-היסוד הם החוקים הנעלים במירקם החקיקה והמשפט במדינה; כך מבחינת מהותם, ובחלקם גם מבחינת עוצמתם הפורמלית...ואולם גם חוקי-היסוד אינם בפיסגת הפירמידה, שמא נאמר: בתשתית-התשתיות. נעלים עליהם עקרונות-יסוד בחיינו, עקרונות שאף חוקי-היסוד יונקים מהם את חיותם. עקרונות אלה הם עיקרים במשפט הטבע ועיקרים בתורת הדימוקרטיה היהודית. אלה הם ה'גבוה מעל גבוה שומר'". (בג"ץ 6438/02 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' כנסת ישראל, פ"ד סא(1) 619, בעמ' 730). דעתו של השופט חשין בעניין המשפט הטבעי נשארה דעת מיעוט. עם זאת, בין שופטי בית המשפט העליון רווחת הדעה כי חוקי הכנסת – כולל חוקי-היסוד – כפופים "לעקרונות-על הנובעים ממהותה של ישראל כמדינה יהודית-דמוקרטית". בעניין דעה זו – הקרובה במידת-מה לרעיון המשפט הטבעי – אין עוד הכרעה שיפוטית מפורשת.

והנה, כאמור, בחוק יסוד הלאום יש הכרה בקיומה של "זכות טבעית" המתממשת במדינת ישראל. בכך פתח המחוקק את הדרך לקיומה של מערכת-על טבעית, לה כפופה חקיקת הכנסת, וזאת ברוח דעתו של השופט מישאל חשין. באשר לזכותו הטבעית של העם היהודי להגדרה עצמית במדינת ישראל, קובע חוק היסוד בס' 3(ג), כי מימוש הזכות הזאת במדינת ישראל "ייחודי לעם היהודי". בכך התכוון המחוקק לשלול את מימושה של זכות מקבילה מצד עם אחר. שאלה מעניינת היא, האם בכוחו של המחוקק לשלול את מימושה של זכות טבעית מגורם אחר? אפשרות אחת היא להסתמך על עצם המשפט הטבעי המכיר בזכות ההגדרה העצמית של העם היהודי במדינת ישראל. הטענה היא כי אין אפשרות כי שני עמים יממשו בטריטוריה אחת את הגדרתם העצמית. ממילא, שולל המשפט הטבעי עצמו – לאחר שהכיר בזכותה של העם היהודי – כל זכות מקבילה של עם אחר במדינת ישראל.

המשמעות של ההכרה במשפט הטבעי, על זכויותיו הטבעיות של אדם, היא מהותית ביותר מבחינת המשטר הדמוקרטי-הליברלי. היא מאפשרת ביקורת שיפוטית על כל מעשי החקיקה של הכנסת לאור עקרונות אוניברסליים. יש שיראו בכך מקרה של "מעז יצא מתוק".

פרופסור (אמריטוס) יצחק אנגלרד, הפקולטה למשפטים האוניברסיטה העברית.