מי צריך רב עיר?

כמה אזרחים יהודים בישראל יודעים מי הוא רב העיר שלהם? כמה מבני הקהילה הדתית יודעים מי איך קוראים לו? כמה מהם שאלו את רב העיר שאלה או שמעו ממנו שיעור בשנה האחרונה? אי פעם? הכשלים הללו יכולים להוביל למסקנה שאין מקום לתפקיד של רב עיר, אבל גם למסקנה שאפשר אחרת. רבני עיר יכולים להפוך ולהיות משמעותיים יותר, להנהיג את עדתם ביושר, להשפיע, לעשות ולהפוך חלק משמעותי מהמרקם הרוחני של העיר. אבל כדי שזה יקרה, צריך לעשות שני שינויים משמעותיים

פלאש90 | אילוסטרציה

כמה אזרחים יהודים בישראל יודעים מי הוא רב העיר שלהם? כמה מבני הקהילה הדתית יודעים מי איך קוראים לו? כמה מהם שאלו את רב העיר שאלה או שמעו ממנו שיעור בשנה האחרונה? אי פעם? התשובה במקרים רבים היא, מעטים. עבור רוב גדול של תושבי ישראל היהודים, הרב המקומי פשוט לא רלבנטי. לכך מצטרף התפקוד הלקוי של מספר לא מבוטל של רבני ערים. דו"ח מבקר המדינה שהתפרסם לאחרונה, הצביע שוב על שורה של ליקויים בדרך פעולתם של רבנים: רבנים שלא מתגוררים בעירם; רבנים שלא מדווחים על החופשות שלהם; רבנים שנוסעים לחו"ל לתקופות ארוכות כדי לגייס תרומות או לקדם עניינים אחרים שאין להם שום קשר לעבודה בעירם; רבנים שמעסיקים קרובי משפחה תחת פיקוחם ותוך מצב של ניגוד עניינים.

לכשלים אלו מצטרפים כשלים יסודיים נוספים בהליכי מינוי רב עיר, הגדרות התפקיד שלו ובעיקר משך כהונתו. אין זה סוד שהליך מינוי רבני עיר ורבנים ברשויות מקומיות, נגוע בפוליטיקה. מנגנון הבחירה פוליטי באופיו, ובמקרים רבים אצבעות בגוף הבוחר 'נמכרות' תמורת אינטרסים אחרים. לציבורי הרחב השפעה מועטה על הבחירה. לאחר שנבחר, לא ברור מהם תפקידיו של רב עיר. כמרא דאתרא הוא אמור להיות זה שקובע את המדיניות ההלכתית במתן שירותי הדת. מכוח תפקידו הוא בעל אחריות על שירותי הדת של העיר, חתום על תעודות הכשרות ומשמש בחלק מהמקרים כרשם נישואין, אבל הוא עושה זאת לצד ראש המועצה הדתית ועובדיה.

מעבר לקושי שבמדידת תפקוד רבני עיר, והרלבנטיות המוגבלת שלהם, קיים קושי גדול באורך כהונתם שמשפיע על כל אלו. שלא כמו נבחרי ציבור מחד, או עובדי מדינה בכירים מאידך, רבני עיר נבחרים פעם אחת, ומכהנים, הלכה למעשה כמעט כל חייהם. הם אינם עומדים לבחירה מחודשת, לא צריכים לתת דין וחשבון לציבור וגם הפיקוח עליהם, כמו שהראה דו"ח המבקר, רופף ביותר. כך, בישראל של 2018 יש רבני עיר בגיל מופלג ובתפקוד לקוי מחמת גילם שממשיכים לקבל שכר מלא. גם רבנים שנבחרו בשנים האחרונות צפויים לכהן עד גיל שמונים או שבעים וחמש.

הכשלים הללו יכולים להוביל למסקנה שאין מקום לתפקיד של רב עיר, אבל גם למסקנה שאפשר אחרת. רבני עיר יכולים להפוך ולהיות משמעותיים יותר, להנהיג את עדתם ביושר, להשפיע, לעשות ולהפוך חלק משמעותי מהמרקם הרוחני של העיר. אבל כדי שזה יקרה, צריך לעשות שני שינויים מבניים משמעותיים: דרך בחירתם ומשך כהונתם.

בחירת רבנים: ההליך הנוכחי לבחירת רבני עיר נגוע בפוליטיזציה, ולא מבטא כראוי את קולו של הציבור. כדי להפוך את בחירת רב העיר לדבר בעל משמעות לתושבי העיר, יש לאפשר להם להיות שותפים אמתיים להליך הזה ולהיות מסוגלים להשפיע על הבחירה. את זה אפשר לעשות בדרך של בחירה דמוקרטית של רבני ערים. הליך לבחירת רב העיר שהציבור יהיה מעורב בו יכריח את המתמודדים על המשרה לפנות לתושבי העיר ולהיות מוכרים ורלבנטיים. הוא יבטיח גם שתושבי העיר יהיו מודעים, ככל שיש להם ענין בכך, לזהותו של רב העיר שלהם.

הגבלת כהונת רבנים: רבנים הם משרתי הציבור וצריכים לתת לפניו דין וחשבון על תפקודם. כדי שזה יקרה צריך לקצוב את כהונת הרבנים הנבחרים לתקופה, למשל ל-10 שנים כמו הרבנים הראשיים לישראל. בתום התקופה רב העיר יעמוד שוב לבחירה, ואם יזכה לאמון מחודש של הציבור, יוכל לכהן תקופת כהונה נוספת. בדרך הזו, יובטח כי רב העיר ישקיע את מרצו ויכולותיו בהשפעה רוחנית וניהול ענייני הדת של העיר, תוך שהוא שלם עם אלוקיו ומודע לחובתו כלפי מונהגיו.

צריך לסייג ולומר כי ברור שיש גם כיום רבני עיר שממלאים את תפקידם נאמנה. ועם זאת, יש מקום רב לשיפור. ההצעות הללו אינן חפות מקשיים, שאני מודע להם היטב, ועם זאת, בעיני, זו הדרך היחידה להפוך את רבני העיר ואנונימוסים ששמם ומראים ידוע ליודעי ח"ן למנהיגים משמעותיים בעירם.

פורסם לראשונה בשבתון.