משבר הקורונה - המשמעות של הסמכת השב"כ למעקב אחר אזרחים

תקנות החירום שאושרו אמש באישון לילה ותוך עקיפת הכנסת, מעניקות לשב"כ סמכויות נרחבות לאתר נתוני מיקום של כל אחד ואחת מאיתנו. אלה הן תקנות חריגות שמסכנות את הזכות לפרטיות של כולנו, ויוצרות תקדים מסוכן שעשוי להישאר איתנו הרבה אחרי שהקורונה כבר לא תהיה כאן. כל התשובות לכל השאלות

Flash 90

מהן תקנות שעת חירום?

הסמכות להתקין תקנות לשעת חירום קיימת בסעיף 39(ג) לחוק יסוד הממשלה. סעיף זה מקנה סמכות לממשלה לשנות כל חוק קיים או להפקיע זמנית את תוקפו. במקרה הנוכחי מדובר על שינוי ההסדרים בחוק נתוני תקשורת, שדורשים צו שופט כדי לדרוש מחברות הסלולר נתוני מיקום וכעת המשטרה תוכל להשיג אותם ללא צורך בצו כזה. במקביל שונה חוק השב"כ שהפעלתו תהיה לא לצרכי ביטחון לאומי, אלא לצרכי התמודדות עם מגיפה, שהיא אירוע אזרחי.

אחרי מי עוקבים ולכמה זמן?

אחר כל מי שהוא רשום במשרד הבריאות כחייב בידוד, מעכשיו והלאה; אחר כל מי שהוא חולה קורונה 14 יום אחורה, ואחר כל מי שנמצא ליד הסלולרי של אותו חולה 14 יום אחורה – ברכבת, ברחוב, במקום עבודה. בכל מקום. המעקב יהיה באמצעות נתוני המיקום של הטלפון הסלולרי- חכם וטיפש.
עוד מידע שיתכן ויהיה אפשרי לנטר הוא היסטוריית שיחות וסמסים ללא התוכן; היסטוריית אשראי;
מצלמות רחוב ומצלמות במרחבים ציבוריים (למשל בתי חולים) שאפשר לנתח בין השאר באמצעות מערכות בינה מלאכותית. התקנות שמסמיכות את השב"כ מוגבלות לשבועיים, כלומר עד 30.3.20, עם אפשרות להאריך. התקנות שמסמיכות את המשטרה הן עד סוף תקופת החירום.

מה תעשה המשטרה עם הנתונים?

המשטרה תקבל אישור להשיג נתוני מיקום סלולריים ללא אישור מוקדם מבית משפט, לפי רשימה מדויקת של שמות של מי שאמורים להיות בבידוד ותוכל להשיג את המידע רק עליהם. התקנות מאפשרות לקצין מוסמך לפי בקשה של שוטר, להתיר לפנות לחברת סלולר ולקבל נתוני מיקום של חולה או של מי שאמור להיות בבידוד בלי צו של בית משפט, והכול כדי למנוע או לצמצם את התפשטות המחלה. אמנם, אסור למשטרה לעשות בו שום שימוש אחר למטרות הליך פלילי אחר, והמידע יימחק מיד בסוף התקופה.
בנוסף, משרד הבריאות משאיר לעצמו את האפשרות לשמור את המידע לשישים יום נוספים למטרות תחקיר, וזה בעייתי. רוצים לתחקר? תבקשו צווי בית משפט.

איזה מידע השב"כ יאסוף?

ככל הנראה רק נתוני מיקום. אולם לא ברור עדיין לגבי מעקב גם על רשימת שיחות, סמס או בוואטסאפ.
אכן מדובר בתכלית מאד ראויה הקשורה למאמץ הקולקטיבי לעצור את המגיפה. אבל, מדובר בהמון מידע שיהיה בידי השב"כ, שניתן יהיה להצליבו עם שכבות נוספות על הגיל שלנו, מחלות רקע שלנו, התיק הפלילי שלנו, בקיצור – עם כל דבר. ולכן יש כאן הענקת כוח מאד גדול בידי השב"כ.
לתפיסתנו אפשר לבצע את איסוף המידע באמצעות גופים אזרחיים ולהעביר את המידע מחברות הסלולר ישירות למשרד הבריאות, למשטרה או לפיקוד העורף. ניתן לאמץ פעולות טכנולוגיות שיאפשרו את השגת המידע אבל בפגיעה פחותה בפרטיות. למשל, לאפשר למשרד הבריאות גישה לנתוני המיקום אחת ליום.

מה כל כך בעייתי בשב"כ?

השב"כ הוא גוף חשאי, כפוף ישירות לראש הממשלה, שאינו כפוף לחוק חופש המידע ולעקרונות של שקיפות. הניסיון מלמד שהפיקוח – הן של הכנסת, הן של בתי המשפט – עליו, מאד מועט. להבדיל מחקירת פשיעה או מיגור טרור, החשאיות הכרוכה בחקירה אפידמיולוגית נועדה להגנת פרטיותם של הנשאים ואלו שבאו עמם במגע, ולא להסתרת עצם החקירה מהם. לכן חשוב לא להסתתר מאחורי מסך החשאיות של השב"כ, אלא להסביר לציבור מהם האמצעים בהם נעשה שימוש.

למה בכלל צריך מעקבים דיגיטליים?

התכלית היא לסייע למשרד הבריאות בהתמודדות עם הקורונה באופן הבא:
לגבי כל חולה קורונה מאומת, יתבצע איכון של הטלפון ארבעה עשר ימם אחורה. אחר כך יאוכנו כל מי שהיו לידו באותו "תא סלולרי", בערך עד מרחק עשרה מטר- בכל מקום שבו היה. כך, גם אפשר יהיה להודיע לאנשים האלה להיכנס מיידית לבידוד, וגם אפשר יהיה לדעת עד כמה החולה המאומת היה "רעיל" – האם היה בקרבת המון אנשים או מעט אנשים, במקום סגור או פתוח, אנשים מבוגרים או צעירים, חולים וכו'.
לגבי מי שחייבים בבידוד ורשומים במשרד הבריאות כחייבי בידוד, אפשר יהיה לאכן את הטלפון שלהם ולבדוק שהם אכן בבידוד.

מדוע עקפו את הכנסת?

חוק השב"כ דורש שהרחבת סמכויות השב"כ תיעשה באישור תת הוועדה לענייני מודיעין בכנסת. אמש  ניסו לעשות זאת, אבל הוועדה לא סיימה להחליט, הכנסת התפזרה, כנסת חדשה הושבעה ועדיין לא התכנסו ועדות חדשות. במרחב ביניים זה, החליטה הממשלה להעביר את ההסדר באמצעות תקנות לשעת חירום. כך נוצר למעשה מסלול שעוקף את הכנסת.

אז מה הזכויות שלנו?

תקנות לשעת חירום אינן מקפיאות את התוקף של זכויות האדם, ובכללן גם הזכות לפרטיות שנמצאת בסעיף 7 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו לפיה: כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו. לפי סעיף 12 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו אפשר לפגוע בזכויות באמצעות תקנות לשעת חירום, אבל רק אם מדובר "בתכלית ראויה ולתקופה ובמידה שלא יעלו על הנדרש".

האם ההסדר בתקנות הוא במידה שעולה על הנדרש?

הוכנסו הרבה מגבלות – למשל, הגבלת השימוש רק לטיפול בקורונה; איסור שימוש במידע לשום חקירה אחרת או העברתו לרשות אחרת (למשל, למשטרה? למס הכנסה?). מי מעובדי המדינה שיעשה שימוש חורג צפוי לעונש פלילי של עד שלוש שנות מאסר.
זאת ועוד, השב"כ חייב למחוק את המידע שאסף בתום תקופת התקנות. והיועץ המשפטי לממשלה יפקח על המחיקה. למשל, אסור להעביר מידע עודף אל משרד הבריאות. גם משרד הבריאות עצמו יקבע נוהל באישור היועץ המשפטי לממשלה, לגבי אופני השימוש במידע, מי יכול לגשת אליו (מספר מצומצם של בעלי תפקידים בעלי התאמה ביטחונית) והם יחתמו על טופס שבו תובהר להם המשמעות הפלילית של שימוש במידע בניגוד להוראות תקנות שעת חירום אלה.
אבל – בתקנות עצמן כתוב שאת כל הנהלים איך יאספו, מה יאספו, איך ישמרו, איך יעבירו, איך ימחקו – השב"כ יקבע לעצמו. זה אומר שכל הנהלים האלה יהיו סודיים ולא נדע אותם. מי כן  ידע? שאלה טובה. האם יוכל לפקח בלי עין ציבורית ולחץ ציבורי? סביר שלא.

סיכום

אלה תקנות מאוד חריגות. הן מעניקות לשב"כ סמכויות שלא היו לו מעולם. יחד עם מה שהמשטרה יכולה להשיג עכשיו, מדובר בשני "אחים גדולים" שקיבלו כעת סמכויות שלא היו מעולם. אכן, יש הגבלות, אבל אנחנו יודעים שדיבורים לחוד ומעשים לחוד.
התקנות יוצרות תקדים מסוכן, שעשוי להישאר איתנו גם אחרי שהקורונה כבר לא תהיה כאן.
לישראל יכולות מצוינות לרשויות הביטחון, אבל זה לא אומר שהן צריכות להיות מופעלות במעקב אחר האזרחים.
אנו קוראים ליידע כל מי שנמצא תחת מעקב. אין סיבה לפעול כאן בחשאיות, לא מצד המשטרה ולא מצד השב"כ ולא מצד משרד הבריאות, ביחס לעצם המעקב. זאת ועוד, יש ליצור פיקוח ציבורי ושקיפות בכל ההליכים האלה. הכנסת חייבת למנות באופן מיידי ועדה מיוחדת שתפקידה יהיה לפקח באופן מתמשך וגם בדיעבד על השימוש בסמכויות הדרקוניות האלה. חשוב להבין- אמון הציבור וערבות הדדית יסייעו לציבור לציית להוראות. לא הפיכתנו לחברת מעקב שפועלת מכוח פחד וחשדנות- גם זה חלק מהחוסן הלאומי בהתמודדות עם המשבר.