נוהרים להצביע?
לקראת הבחירות לרשויות המקומיות, הוקדש פרק מיוחד במדד השלום שעורך מרכז גוטמן לחקר דעת קהל ומדיניות במכון הישראלי לדמוקרטיה ולאוניברסיטת תל-אביב לבחינת דעת הקהל בסוגיות שונות שעל הפרק
כוונה להצביע:
לפי תוצאות המדד, בעוד שאחוז ההצבעה בבחירות האחרונות ברשויות המקומיות ב-2013 עמד על מחצית מהאוכלוסייה, לפי הסקר 81% מהישראלים מתכוונים לצאת להצביע. שתי קבוצות אוכלוסייה בולטות בכוונות ההצבעה שלהן בכיוונים שונים: בקרב החרדים 91% ציינו כי בכוונתם לצאת ולהצביע. לעומתם מבין המרואיינים הערבים רק 70% ציינו כך. זאת חרף העובדה שבבחירות 2013 היו שיעורי ההשתתפות בקרב הערבים הגבוהים ביותר ועמדו על למעלה מ-91% ברשויות הערביות (זמיר, 2018).
אינדיקציה לרמת ההשתתפות הגבוהה הצפויה בבחירות הקרובות, נמצאה גם בעובדה, כי רוב משמעותי בקרב הישראלים מכירים את המועמדים המתמודדים לראשות הרשות שם הם גרים. בקרב הערבים: 76% הצהירו כי הם מכירים את כל המתמודדים למשרה ובקרב היהודים 49% הצהירו כך. לזאת יש להוסיף עוד 7% בקרב הערבים ו-46% מהיהודים שדיווחו כי הם מכירים חלק מהמועמדים. שיעור קטן מאוד בשתי הקבוצות (9% מהערבים ו ו-4% מהיהודים) לא הכירו את המועמדים כלל.
אצלנו בחצר (האחורית):
63% מהערבים סבורים כי ברשות המקומית בה הם גרים יש הרבה שחיתות או הרבה מאוד שחיתות. בקרב היהודים רק 34% מעריכים כך. בהתאם, רוב הציבור היהודי (57%) מרוצים במידה כזו או אחרת מהתפקוד של הרשות המקומית בה הם גרים, לעומת 41% בלבד מהערבים. בקרב הסבורים כי הרשות במקום מגוריהם לוקה בשחיתות, רק 18% הביעו שביעות רצון מתפקוד הרשות המקומית לעומת 64% בקרב אלו שסברו שאין במקום מגוריהם שחיתות.
הקשר בין בחירות ארציות למקומיות:
שני שליש מהמרואיינים היהודים אמרו כי לא חשוב להם להצביע בבחירות המקומיות לאותה המפלגה שבה בחרו בבחירות הארציות. לעומת זאת, בקרב הערבים למעלה ממחצית (56%) ראו חשיבות בהצבעה לאותה המפלגה ברמה הארצית והמקומית. הנאמנים ביותר למפלגתם בזירה הארצית בקרב הציבור היהודי היו החרדים, שמחציתם אמרו כי חשוב להם להצביע בבחירות המקומיות לאותה מפלגה שלה הצביעו בבחירות הארציות. גם רבים מהמסורתיים הדתיים (45%) מקנים חשיבות להצבעה לאותה המפלגה. בקרב הדתיים והמסורתיים הלא דתיים רק שליש רואים חשיבות בהצבעה לאותה המפלגה ובקרב החילונים 17% בלבד סבורים כך.
ראשות ערים - החלום ושברו:
למרות שמבין ראשי הערים בישראל רק שלוש הן נשים (קניג, 2018), נראה שרוב משמעותי בחברה הישראלית רואה בחיוב כניסה של נשים לעמדת מפתח זו: 70% מכלל הציבור אינם מסכימים עם האמירה שגברים מתאימים יותר מנשים לכהן כראשי ערים בשל האתגרים בתפקיד זה. אם בוחנים את המצב בקרב היהודים בלבד, עולה שיעור המתנגדים לאמירה ל-73% אך גם בקרב הערבים, נשמר רוב למתנגדים- 56%. החרדים, הם הקבוצה היחידה שבה יש רוב של סבורים שנשים אינם מתאימות לכהן בתפקיד ראש רשות: 44% הסכימו עם אמירה זו לעומת 42% שהתנגדו לה.
*הנתונים המובאים במאמר זה מבוססים על סקר דעת קהל שנערך בין התאריכים 16-17 באוקטובר 2018 בקרב 600 מרואיינים המהווים מדגם ארצי מייצג וניתוחים שנערכו על ידי צוות מרכז גוטמן לחקר דעת קהל ומדיניות במכון הישראלי לדמוקרטיה בראשות פרופ' תמר הרמן. ניתן לעיין בתוצאות מדד השלום המלאות שנערך בחסות תוכנית אוונס לגישור ופתרון סכסוכים באוניברסיטת תל-אביב ומרכז גוטמן לחקר דעת קהל ומדיניות במכון הישראלי לדמוקרטיה באתר מדד השלום: www.peaceindex.org.il.