חוק הקורונה המעודכן יהפוך את הכנסת לחותמת גומי

המכון הישראלי לדמוקרטיה שיגר חוות דעת לועדת החוקה בכנסת על נוסח הצעת חוק הקורונה החדש הקובעת כי "ההצעה אינה מגשימה את מטרתה, משאירה שיקול דעת רחב מדי בידי הממשלה וגורמי האכיפה, ומעט מדי הסדרה ראשונית ופיקוח בידי הכנסת. הפגם העיקרי הוא הסמכת הממשלה להתקין תקנות באופן רחב, ללא דרישה לאישור מצב החירום המיוחד על-ידי הכנסת, וללא אישור התקנות מראש, אלא רק בדיעבד. חיוני שהכנסת לא תתייחס להצעה כאל "ראה וקדש", כמתחייב מהפגיעות החמורות בזכויות האדם שהחוק מאפשר, ותבחן מה צריכות להיות סמכויותיה וחובותיה של הממשלה בהיערכות להמשך הטיפול בקורונה"

 

כותבי חוות הדעת, פרופ' מרדכי קרמניצר, ד"ר עמיר פוקס ועו"ד לילה מרגלית, מבהירים כי "ראוי להתנות את כניסת התקנות לתוקף באישור ועדת הכנסת מראש, כאשר רק במקרים חריגים ודחופים במיוחד ייכנסו התקנות לתוקף מיידי, תוך העברתן לאישור הוועדה בתוך פרק זמן קצוב וקצר. הסמכת מליאת הכנסת לאישור התקנות עלול ליצור אפקט של "חותמת גומי", בו הרוב הפוליטי מאשר את החלטת הממשלה. כמו-כן, משך הזמן הארוך לאישור התקנות מקרב לפירוק הכנסת מסמכותה לקביעת הנורמות והאיזונים. בנוסח הנוכחי, לא תמלא הכנסת את התפקיד ההכרחי המוטל עליה - לא רק של פיקוח יעיל, אלא גם של אישור קונסטיטוטיבי של התקנות".

עיקרי חוות הדעת:

קביעת התקנות:

• יש לצמצם את העילה להתקנת התקנות להגנה על אוכלוסיות הסיכון, למניעת הדבקה נרחבת בנגיף, ולהגנה על המערכת הרפואית מפני שיבוש חמור בפעילות כתוצאה מהתפשטות המגפה. קשה למצוא הצדקה לפגיעה כה חמורה בכלכלה ובזכויות האדם, אם לא מדובר בתכליות מצומצמות אלה.
• על החוק לקבוע כי התקנות יונחו על שולחן הוועדה סמוך ככל האפשר לאחר התקנתן, והחלטה להאריכן תותנה באישור הוועדה.
• על הממשלה לפרסם לציבור את החלופות השונות שנבחנו, העלויות והתועלות הצפויות מהמגבלות והפגיעה בזכויות שהן מאפשרות. רק כך תוכל הכנסת לקבל החלטה מושכלת, והשקיפות הכרחית לאמון הציבור ולכיבוד ההגבלות.

 מגבלות:

• בכל הקשור להטלת הגבלה על יציאה ממקום המגורים או על שהייה במרחב הציבורי, יש לאפשר יציאה גם לצרכים חיוניים נוספים שלא נצפו מראש ולקבוע מנגנון מתאים לכך.
• ראוי לוודא כי לא נעשה שימוש חורג למניעה בפועל של קיום הפגנות משמעותיות או טקסים דתיים.
• הגדרת "התקהלות" במבנה או בשטח פתוח באזור מוגבל לשני אנשים ומעלה חוטאת למילה התקהלות, ועלולה להעניק סמכות מרחיבה מדי לרשויות וליצור בלבול בקרב הציבור.

סנקציות:

• בכל הנוגע להטלת סנקציה פלילית ומנהלית, יש לחייב את אישור התקנות מראש בוועדת הכנסת, ובמקרים דחופים להבהיר כי עד האישור המדינה לא תאכוף את העבירה הפלילית, אלא רק את המנהלית.
• ההסדר - לפיו התקנה תיכנס לתוקף, אך תתבטל רטרואקטיבית אם לא תאושר בכנסת אלא אם נקבע אחרת על-ידה – מופרך, והמצב בשטח מבלבל מספיק מבלי להוסיף אישורים או ביטולים רטרואקטיביים.

 אכיפה:

• מתן הסמכות הגורפת לגורמי האכיפה לדרוש פרטים מזהים ומסמכים מהציבור, ולהיכנס ללא צו למקומות פרטיים שאינם בתי מגורים - אינו מידתי, ובעייתי במיוחד לאור הפעלתו בידי טווח רחב של עובדי ציבור.
• יש לקבוע כי בעלי הסמכות יפעילו את סמכויותיהם לתכלית ראויה, וייקבע בפירוש כי לא ייעשה שימוש בכוח שיש בו כדי לגרום סכנה לחיים או לפגיעה בגוף או בבריאות. מסירת סמכויות רחבות למי שאינם מיומנים בהפעלתן עלולה לגרום תקלות קשות, ולפני נקיטת סנקציה כלפי אדם או עסק, חובה לאפשר לו זכות טיעון.
• ראוי לקבוע שהמגבלות החלות על תקנות לשעת חירום (לפי חוק יסוד הממשלה) יחולו גם על תקנות אלה.
• באשר לסמכויות הנתונות למשטרה, יש לעגן בחוק את העילות והנסיבות הקונקרטיות המצדיקות את הפעלתן, תוך איזון בין הצורך האכיפתי לשמירה על זכויות האדם, ולא להותיר זאת לקביעת הממשלה בלחץ הזמן של שעת החירום. כמו-כן, ההסמכה "להורות לאדם לבצע פעולה אחרת הנדרשת לצורך עמידה בתקנות" אינה סבירה ונוגדת את עקרון החוקיות.

 הכרזת מצב חירום:

• בנוגע להכרזת מצב החירום, "יש לקבוע את חומרת האיום הנדרשת לשם כך בצורה מצומצמת ולהתנות מיידיות, אחרת אין הצדקה להגבלה הגורפת של זכויות יסוד. גם ההכרזה על מצב חירום וכל הארכה שלה חייבות להיות מאושרות בוועדת הכנסת, לאחר שהוצגה גם עמדת שר האוצר והיועמ"ש ולא רק של שר הבריאות".
• החוקרים מתנגדים להארכת מצב החירום ל-45 ימים, בניגוד להארכה ל-30 יום כפי שהוצע בתזכיר, ומרגע ההחלטה על ביטול שעת החירום עליה להיכנס לתוקף.