אישור חוק אקלים חדש שיקבע יעד לאיפוס פליטות עד 2050 הוא מהלך חשוב ומבורך
יש להעמיק עוד יותר את היעד להפחתת הפליטות עד 2030 ל-50% ובכך ליישר קו עם הסטנדרט הבין-לאומי. לצד חוק האקלים, יש לקדם בהקדם תוואי למיסוי פחמן שייצר את מערך התמריצים הנדרשים למעבר למשק דל-פליטות, ייתן ודאות למגזר העסקי ויבטיח שתשלומי המס יגיעו לקופת האוצר הישראלי ולא לאירופה, שכבר אישרה מס גבולות.
Photo by Yossi Aloni/FLASH90
משבר האקלים הוא איום סביבתי, כלכלי, חברתי וביטחוני עבור מדינת ישראל. אנו מברכים ותומכים באישורו מחדש של חוק האקלים. כל עוד לא יקודם חוק האקלים ולא תתבצע היערכות ממשלתית משמעותית למשבר האקלים, תיוותר ישראל חריגה בנוף הבין-לאומי, ובהדרגה תתקשה לסחור עם העולם המפותח.
בוועידת האקלים הבין-לאומית (COP27) שהתקיימה במהלך חודש נובמבר בשארם א-שייח', נאלצו נציגי ממשלת ישראל להתמודד עם העובדה שישראל חריגה בנוף הבין-לאומי – ישראל היא בין המדינות היחידות ב-OECD, שלא התחייבה בחקיקה או במסמך מדיניות לאיפוס פליטות גזי חממה עד 2050. (לצדה נותרו רק טורקיה,טורקיה התחייבה במסמך מדיניות לאיפוס פליטות עד 2053. מקסיקו, אסטוניה וצ׳כיה שטרם התחייבו).בהתבסס על Energy & Climate Intelligence Unit
על רקע זאת פרסם משרד החוץ, כשבועיים לפני הוועידה, חוות דעת שקראה לעגן את יעד איפוס הפליטות עד 2050 במסגרת החלטת ממשלה. חוק האקלים אמנם אמור היה להתמודד עם סוגיה זו, אך פירוק הממשלה ביוני 2022 הוביל לעצירת הליך החקיקה לאחר שהחוק אושר בקריאה ראשונה בלבד באותו החודש.
כושר העמידות של הכלכלה והציבור הישראלי מול הנזקים הצפויים כתוצאה ממשבר האקלים תלוי במידה מכרעת ביכולת של הדרג הפוליטי להירתם להיערכות למשבר ולמציאת פתרונות כלכליים, משפטיים וחברתיים . בהיעדר חקיקת חוק אקלים שתהווה איתות ברור מצד הממשלה למחויבותה הרצינית לאיפוס פליטות עד 2050, המגזר העסקי והתושבים יתקשו להפנים שעליהם להיערך ולנקוט בצעדים הדרושים לצורך עמידה ביעדי הפחתת הפליטות.
חשוב להבין את האינטרס הכלכלי-עסקי של ההתחייבות לאיפוס פליטות. היעדר היערכות של הממשלה והמגזר העסקי לאיפוס פליטות יוביל לפגיעה בכושר התחרות של המשק הישראלי, כאשר חברות ישראליות יתקשו למכור את תוצרתן בעולם, אם לא יעמדו בסטנדרטים החדשים שנקבעו בעולם לאיפוס פליטות ומעבר לאנרגיה ירוקה.
על כן יש לקדם את אישורו מחדש של חוק האקלים, אשר קובע יעד לאיפוס פליטות עד 2050. כמו כן, אנו סבורים כי בשונה מההצעה בטיוטת החוק לצמצום של 30% מהפליטות בלבד עד 2030, יש לקבוע יעד משמעותי של צמצום 50% בפליטות גזי החממה עד 2030, בהתאם למה שהוגדר במסגרת ההסכמים הקואליציוניים, ובדומה למחויבויות שלקחו על עצמן מדינות מפותחות רבות אחרות. חוק כזה יוביל ליישור קו עם הסטנדרט הבין-לאומי בעניין יעדי פליטות ל-2030 ו-2050.
כמו כן, לצד חוק האקלים חשוב לקדם בדחיפות מיסוי פחמן שייצר את מערך התמריצים הרצוי למשק ויביא להפנמת ההשפעות החיצוניות השליליות של הפליטות המזהמות. הטלת מס פחמן על פעילויות מזהמות הוא כלי הכרחי לצורך צמצום יעיל ואפקטיבי של הפליטות, כל זאת ללא פגיעה משמעותית בתוצר המשקי.
היעדר חקיקה שכזו משמעותו היעדר היערכות של ישראל למשבר ידוע מראש, שהשלכותיו יכללו עלייה בהיקף ובתדירות של אירועי מזג אוויר קיצוניים כמו שיטפונות, שריפות, עלייה בתדירות של מחלות ומגפות, גלים של פליטים מאזורים שלא ניתן יהיה לחיות בהם בשל החום הכבד, מחסור במזון ובמים, שעלול לגרור מלחמות על משאבי הטבע שיהיו במחסור, עליית מפלס הים והצפה של ערי חוף – כולל בישראל ועוד.
הנזקים הצפויים מההתחממות הגלובלית לא יפסחו על ישראל, שמוגדרת כ-Hot Spot. ישראל נמצאת באזור המוגדר כפגיע אקלימית ומתחמם כבר היום בקצב כפול מהממוצע העולמי. לא בכדי הגדירה המועצה לביטחון לאומי את משבר האקלים כאחד מתרחישי הייחוס להיערכות, לצד האיום הביטחוני האיראני.
לכל אלה יש השלכות דרמטיות בתחום החברתי, הכלכלי והביטחוני. בפן הביטחוני, הפשרת הקטבים תאפשר בהדרגה פתיחת נתיבי סחר ימי חדשים, שעלולים להפחית את חשיבותו של המזרח התיכון כנתיב סחר ומכאן לפגוע בתמריץ לתמיכה הכלכלית והביטחונית בישראל. לכך, עלולים להתווסף גלי הגירה המוניים, שיתדפקו על גבולות ישראל מהמזרח התיכון ומאפריקה, בניסיון לברוח מאזורים פגיעים במיוחד. המאבק על משאבי טבע שיהיו במחסור יגביר את הסיכוי למלחמות ומחירי המזון והאנרגיה שיאמירו צפויים להוביל לתסיסה של האוכלוסיות החלשות, אם לא ייעשה דבר מראש להבטיח שהן לא תישארנה מאחור.
גם במישור הכלכלי צפויים נזקים אם לא ניערך כראוי ובאופן מיידי. נזקי האקלים צפויים לפגוע בפוטנציאל הצמיחה של ישראל ולהביא לעלייה בחוב הציבורי כתוצאה מההתייקרות החדה במחירי המזון והמים והצורך בהשקעות מסיביות מצד הממשלה והמגזר העסקי.
ישנן עדויות הולכות וגוברות לכך שמשבר האקלים כבר כאן. הקיץ הקודם, שאופיין בגלי חום קיצוניים ברחבי העולם, הוא עדות אחת למה שצפוי לנו בתדירות הולכת וגוברת בעתיד. בישראל, כבר כיום ישנו גידול במספר גלי החום בעקבות המשבר, ואלו מביאים לתמותה עודפת בעשור האחרון.
נוכח האמור לעיל, היערכות של מדינת ישראל למשבר האקלים אינה מבטאת רק לקיחת אחריות מצד ישראל כחלק מהמאמץ הגלובלי, אלא היא בגדר אינטרס ישראלי מובהק. על כן, אנו מברכים על אישורו מחדש של החוק, שיאפשר קידום מדיניות אחראית של היערכות למשבר האקלים לצורך שמירת חוסנה החברתי, הכלכלי והביטחוני של ישראל. הצעד הראשון חייב להיות עיגון בחקיקה של יעד איפוס פליטות גזי חממה עד 2050. אנו קוראים להשלמת החקיקה בהקדם, ולהתחיל ביישום החוק עוד לפני ועידת האקלים הבאה שתיערך בסוף נובמבר 2023 בדובאי.