מדד המוקרטיה 2006: תמורות במערך המפלגות בישראל: התפוררות או היערכות מחדש?
שנת 2006 היא השנה הרביעית לפרסום מדד הדמוקרטיה, פרויקט ששם לו למטרה לערוך בדיקה מקיפה של איכות הדמוקרטיה הישראלית ותפקודה, לגבש מאגר ידע שיקדם את המחקר, יעשיר את השיח הציבורי בנושא ויעורר מודעות לשינויים ולמגמות שחלים, לחיוב ולשלילה, בהרכבי האיכות והתפקוד של הדמוקרטיה הישראלית. הפרויקט מתבסס על מדדים השוואתיים בין-לאומיים ועל ניתוח של תפיסת הדמוקרטיה כפי שהיא משתקפת בסקרי דעת קהל מייצגים של האוכלוסייה, ובהם 1,204 נשאלים בשלוש שפות. המדד נערך במכון גוטמן במסגרת המכון הישראלי לדמוקרטיה, ואחראים לו פרופ' אשר אריאן, ניר אטמור ויעל הדר. במהלך השנים כל פרסום ביקש להתמקד בנושא מסוים - הנוער (2004), התקשורת (2005) ורצח רבין (2005). השנה הוקדש הדיון לשאלת התמורות במערך המפלגות בישראל: התפוררות או היערכות מחדש?
מאחר שהמושג 'דמוקרטיה' מורכב, גבולותיו שנויים במחלוקת, והוא כולל הגדרות רבות, מדד הדמוקרטיה מתמקד בבחינתם של שלושה היבטים משמעותיים ומובהקים המאפיינים כל דמוקרטיה וקובעים את טיבה:
- ההיבט המוסדי.
- היבט הזכויות.
- היבט היציבות.
כל אחד משלושת ההיבטים הללו נחלק לאוסף של תכונות יסוד, שהן הבסיס להערכת איכות הדמוקרטיה בכל מדינה באשר היא, והוא נבחן מדי שנה בשנה בשני מישורים:
- מצב הדמוקרטיה הישראלית על פי שורה של מדדים כמותיים והערכות של מכוני מחקר בין-לאומיים ומנקודת מבט השוואתית כפולה:
א. בין-לאומית (מצבה של ישראל בהשוואה ל-35 דמוקרטיות בעולם).
ב. היסטורית (מצבה של ישראל במרוצת השנים). - מצב הדמוקרטיה הישראלית על פי סקר דעת קהל שבדק עד כמה מתקיימים בתפיסת הציבור שלושת היבטי הדמוקרטיה בישראל בשנת 2006. לשם כך נערך בפברואר 2006, סקר דעת קהל מקיף במדגם מייצג של האוכלוסייה הבוגרת בישראל.
האזרח הישראלי אדיש לפוליטיקה המפלגתית.המאבקים הישנים בין המפלגות אינם עוד רלוונטיים בעיניו, ומעטים שומרים על תחושת הזדהות עזה עם מפלגה זו או אחרת. אמנם הישראלים מתעניינים מאוד בפוליטיקה, מדברים על פוליטיקה ומגלים בה התמצאות רבה אף יותר מבעבר, אך רמת הפעילות הפוליטית שלהם נמוכה, והם אינם מתרגמים את התעניינותם הפוליטית לפעילות של ממש. הסיבות לכך מגוונות: יש תחושה שהיכולת להשפיע על מדיניות הממשלה נמוכה, השחיתות הפוליטית מדאיגה, ושביעות הרצון משלטון החוק ומהמנהיגים הולכת וקטנה. כל אלה הביאו לירידה בשיעור ההצבעה בבחירות 2006, והשלכותיהן על לגיטימיות השלטון ועל המשטר הדמוקרטי צריכות לעורר אי-נחת אצל העוסקים בפוליטיקה, ולא רק אצלם.
להלן כמה מהנתונים שעלו מתוצאות סקר הדמוקרטיה 2006:
- רק 17% חושבים שהפוליטיקאים הנבחרים מקיימים את ההבטחות שהם מבטיחים בתקופת מערכת הבחירות.
- רק 22% מהנשאלים רוחשים אמון למפלגות, פחות מהאמון שיש בכל מוסד ציבורי אחר.
- 62% מהציבור סבורים כי בישראל יש שחיתות רבה, כמחצית מהנשאלים חושבים שכדי להגיע לצמרת הפוליטית צריך להיות מושחת.
- 61% סבורים שמנהיגים חזקים יכולים להועיל למדינה יותר מכל הדיונים והחוקים.
- מידת האמון של הציבור במשטרה ירדה ב-13% מהשנה שעברה, וב-22% לעומת הסקר שנערך בשנת 2004.
- רק 44% נותנים אמון במשטרה, לעומת 57% בשנת 2005 ו-66% בשנת 2004.
- שיעור ההצבעה בבחירות היה 63.5%. שיעור זה נמוך הן בהשוואה לשיעורי ההצבעה במדינות אחרות הן בהשוואה לשיעורי ההצבעה בבחירות לכנסת ישראל מאז הבחירות לכנסת הראשונה.
הפער בין העניין בפוליטיקה לבין ההשתתפות והיכולת להשפיע על המדיניות
הישראלים מתעניינים בפוליטיקה, מדברים על פוליטיקה ומתמצאים בפוליטיקה אף יותר מבעבר. 73% מהנשאלים דיווחו על עניין בפוליטיקה. 82% דיווחו כי הם מתעדכנים בפוליטיקה מדי יום ביומו, או כמה פעמים בשבוע, באמצעות הטלוויזיה, הרדיו והעיתונות. 67% משוחחים עם חבריהם ובני משפחתם על עניינים פוליטיים. כל אלה בשיעורים גבוהים יותר מ-35 דמוקרטיות מערביות. לעומת זאת על פי הסקר הקשר בין הבוחר לנבחר הוא קשר של אדישות, ויש ריחוק של הציבור מפוליטיקה ומפעילות פוליטית. השילוב של העניין הרב בפוליטיקה עם האדישות והריחוק צורם ומעורר תהיות. רק 27% מאמינים שיש ביכולתם להשפיע על מדיניות הממשלה; רק 17% מאמינים כי הפוליטיקאים הנבחרים מקיימים את הבטחותיהם לאחר מערכת הבחירות.
האמון שהאזרח בישראל רוחש לפוליטיקאים נחלש במידה ניכרת בשנים האחרונות
רק 22% מהציבור רוחשים אמון למפלגות, פחות מכל מוסד ציבורי אחר. 62% מהציבור סבורים כי בישראל יש שחיתות רבה, וכמחצית מהנשאלים חושבים שכדי שמועמד יגיע לצמרת הפוליטית בישראל עליו להיות מושחת. 51% רואים עצמם קרובים למפלגה מסוימת, רק 10% חושבים שמי שמנהלים את המדינה דואגים לטובת הכלל, ורק 25% מסכימים ומסכימים בהחלט שלחברי הכנסת אכפת מה הציבור הרחב חושב (21% לא בטוחים). שיעור האנשים שאינם אוהדים מפלגה מסוימת, חברים במפלגה או פעילים במפלגה היה בשנת 2006 68%, ורק 6% מהאנשים הם חברי מפלגה. נוסף על כך 61% מסכימים שמנהיגים חזקים יכולים להועיל למדינה יותר מכל הדיונים והחוקים.
עוד הסבר למגמת ההתרחקות מהפוליטיקה בכלל ומהמפלגות בפרט אפשר למצוא במגמת הטשטוש האידאולוגי בין המפלגות הגדולות: 36% מקרב המשיבים היהודים סבורים שההבדלים בין המפלגות הגדולות בנושאי חוץ וביטחון קטנים או אינם קיימים כלל - עלייה של ממש לעומת שנת 1992 (13%). 56% כלל אינם בטוחים שבבחירות הבאות יצביעו למפלגה שהצביעו לה בבחירות הקודמות.
אמון במוסדות
כבכל שנה נשאלו המשתתפים בסקר מה דעתם על מוסדות המדינה. הנתון הבולט ביותר הוא שרק 44% נותנים אמון במשטרה, לעומת 57% בשנת 2005 ו-66% בשנת 2004. ראוי להדגיש שהסקר נערך בתחילת פברואר 2006, סמוך לפינוי היישוב עמונה, אז הייתה המשטרה בעין הסערה הפוליטית. באותה תקופה נרשמה ירידה של 9% במידת האמון של הציבור בפרקליטות המדינה, ירידה של 7% במידת האמון בכנסת, ירידה של 6% במידת האמון בתקשורת וירידה של 5% במידת האמון בראש הממשלה. האמון הגבוה ביותר ניתן לצה"ל (79%) ואחריו לבית המשפט העליון (68%) ולנשיא המדינה (67%).
ראו תרשים 18 (עמ' 38): 'אמון במוסדות, 2003-2006'
תכנית ההינתקות
82% מהנשאלים סברו כי בשום מצב אין להצדיק שימוש באלימות למטרות פוליטיות. לעומת זאת נרשמה ירידה של ממש בהתנגדות הנחרצת לסירוב למלא פקודה בגלל מוסר אישי או אידאולוגיה, וביתר פירוט לסירוב למלא פקודה שתכליתה לפנות מתיישבים: 58% התנגדו לסרבנות מסוג זה, לעומת 70% בשנה שעברה.
שביעות רצון מהדמוקרטיה
כבכל שנה גם מדד הדמוקרטיה 2006 מבקש לבחון את מידת חוסנה של הדמוקרטיה בישראל ואת מידת התמיכה בה. השנה נרשמה עלייה בשיעור הסבורים שהדמוקרטיה היא המשטר הרצוי לישראל - 85%, לעומת 80% בשנה שעברה. שיעור הגורסים שדמוקרטיה היא צורת השלטון הטובה ביותר הוא 77%.
ירידה בשביעות הרצון של האזרחים ממצבה הכללי של ישראל
40% מהנשאלים סברו כי מצבה הכללי של מדינת ישראל אינו טוב, ו-74% מהנשאלים העריכו שהדרך שבה הממשלה מטפלת בבעיות אינה טובה. במדדי הדמוקרטיה שנבחנו נרשמה השנה מגמה כללית של יציבות: בחלק מהמדדים חל שיפור, בחלק הרעה, ובחלק לא חל כל שינוי.
לסיכום, ובנימה אופטימית: 86% מהנשאלים בסקר הדמוקרטיה 2006 גאים בהיותם ישראלים, 90% רוצים לחיות בארץ בטווח הארוך, ו-69% מרגישים שהם חלק ממדינת ישראל ומבעיותיה.
ראוי להזכיר את מדד השחיתות הפוליטית ואת מדד האחריות - שניהם מלמדים על שינוי לרעה. באלה קיבלה ישראל ציונים נמוכים בהשוואה לשנים הקודמות ובהשוואה למדינות האחרות. גם במדד ההשתתפות הפוליטית, המתבטאת בשיעורי ההצבעה בבחירות, חלה ירידה ניכרת בהשוואה למערכת הבחירות הקודמות.
שחיתות פוליטית במבט משווה
במדד הדמוקרטיה ישראל ממוקמת במקום ה-20 מתוך 36 המדינות שבמחקר (במקום הראשון השחיתות הפוליטית מעטה). השנה נעשה שימוש גם בהערכת מכון Transparency International, ועל פיו זכתה ישראל בציון 6.3 מתוך 10 (10= שחיתות מעטה). פינלנד וניו- זילנד זכו בציון הגבוהה ביותר, עם שחיתות פוליטית מעטה, ואילו ארגנטינה והודו נמצאות בתחתית הסולם עם שחיתות פוליטית רבה. ישראל ממוקמת בין אסטוניה לטייוואן. הנקודה המעניינת היא ההידרדרות של ישראל: בשנת 2003 היא הייתה במקום ה-14, בשנת 2004 במקום ה-17, ובשלהי 2005 היא הידרדרה למקום ה-20. לעומת זאת גרמניה, שרק לפני שלוש שנים חלקה עם ישראל את אותו המקום (14), נמצאת היום במקום ה-12 ברשימת 36 הדמוקרטיות שנכללו במבחן. מדובר במגמה מעוררת דאגה.
תרשים 3 (עמ' 22): שחיתות פוליטית בהשוואה בין-לאומית
תרשים 4 (עמ' 23): שחיתות פוליטית בישראל, 1996-2006
להרחבה ראו:
http://www.transparency.org
http://www.ti-israel.org
השתתפות בבחירות במבט משווה
אחד המדדים המקובלים לבחינת המעורבות הפוליטית של הציבור הוא שיעור ההצבעה בבחירות. שיעור זה, הנמדד באחוזים, מתקבל מֵחלוּקת מספר הפתקים שנמנו לאחר הבחירות במספר בעלי זכות ההצבעה הרשומים בספר הבוחרים. במדד הדמוקרטיה נהוג להשוות את שיעורי ההצבעה בבחירות הכלליות ב-36 המדינות שנכללו במחקר. עם זאת ראוי להדגיש שאף על פי שמדד זה הוא אומדן מרכזי להשתתפות פוליטית, אין הוא מציג את התמונה בשלמותה, שכן במדינות רבות יש חובת הצבעה.
כפי שאפשר לראות בתרשים, בשנת 2006 ישראל ניצבת בשליש התחתון של הסולם, בין קנדה לאירלנד (שתיהן בסביבות ה-63% הצבעה). שיעור ההצבעה הגבוה ביותר נרשם באוסטרליה (92.4% ב-2004), בקפריסין (90.5% ב-2003) ובצ'ילה (86.6%). בשתיים מן המדינות, אוסטרליה וצ'ילה, שיעור ההצבעה הגבוה מוסבר בחובת ההצבעה שבהן: אזרחים שאינם מצביעים במדינות אלו נדרשים לתת לכך הסבר, והם עלולים להיקנס בגין אי-מילוי חובתם האזרחית. בתחתית הסולם נמצאות שווייץ (45.5% ב-2003), מקסיקו (41.7% ב-2003) ופולין (40.6% ב-2005).
תרשים 26 (עמ' 49): שיעור ההצבעה בבחירות בהשוואה בין-לאומית
להרחבה ראו:
http://www.ipu.org
http://www.idea.int
שיעור ההצבעה בבחירות לכנסת השבע עשרה בשנת 2006 היה 63.5% מכלל האזרחים הרשומים בספר הבוחרים (5,014,622 אזרחים רשומים, 294,547 יותר ממספרם בבחירות 2003). התרשים מציג את שיעורי ההצבעה בבחירות במרוצת השנים. שיעור ההצבעה הנמוך ביותר נרשם בבחירות המיוחדות לראשות הממשלה ב-2001 (62.3%). ממוצע שיעור ההצבעה בישראל לכנסת בשנים 1949-2006 הוא 78.6%. בהינתן נתון זה, שיעור ההצבעה בבחירות 2006 מבטא מגמה הולכת וגוברת של אדישות וריחוק מהבחירות ומהפוליטיקה.
תרשים 28 (עמ' 51): שיעור ההצבעה בבחירות בישראל, 1949-200
מאמרים
מאמרו של ניר אטמור 'מדדי דמוקרטיה: על ההבחנה בין משטרים נשיאותיים למשטרים פרלמנטריים' העוסק בשאלות מתוך מדד הדמוקרטיה הישראלית 2006.