מדד הדמוקרטיה 2003
שנת 2003 היא השנה הראשונה לפרסום מדד הדמוקרטיה, פרויקט ששם לו למטרה לערוך בדיקה מקיפה של איכות הדמוקרטיה הישראלית ותפקודה, לגבש מאגר ידע שיקדם את המחקר, יעשיר את השיח הציבורי בנושא ויעורר מודעות לשינויים ולמגמות, חיוביים ושליליים, שחלים בהרכבי האיכות והתפקוד של הדמוקרטיה הישראלית. הפרויקט מתבסס על מדדים השוואתיים בין-לאומיים ועל ניתוח של תפיסת הדמוקרטיה כפי שהיא משתקפת בסקרי דעת קהל מייצגים של האוכלוסייה, ובהם 1,200 נשאלים בשלוש שפות. המדד נערך במכון גוטמן במסגרת המכון הישראלי לדמוקרטיה, וליזמה אחראים פרופ' אשר אריאן, פרופ' דוד נחמיאס, דורון נבות ודניאל שני. המחקר הוא ראשון מסוגו בישראל והוא מתמקד במידה שהמשטר בישראל מגשים הלכה למעשה ערכים ויעדים דמוקרטיים ובבחינתם של איכות הדמוקרטיה הישראלית ואופן התפקוד והביצוע שלה.
פרויקט מדד הדמוקרטיה הוא מפעל בהתהוות, והוא נולד מן הצורך לקיים, לשמר ולפתח דמוקרטיה מהותית ויציבה בישראל ומן ההכרה בחשיבותם של כל אלה. אנו מקווים שמדד הדמוקרטיה ירים תרומה בעלת משמעות להגברת המודעות לדמוקרטיה, לעידוד השיח בה, להמשך המחקר שלה ולהשקעה בחינוך לקראתה ולמענה, שכן חיוניותה של הדמוקרטיה אינה מוטלת בספק.
מאחר שהמושג 'דמוקרטיה' מורכב, גבולותיו שנויים במחלוקת, והוא כולל הגדרות רבות, מדד הדמוקרטיה מתמקד בבחינתם של שלושה היבטים משמעותיים ומובהקים המאפיינים כל דמוקרטיה וקובעים את טיבה:
- ההיבט המוסדי
- היבט הזכויות
- היבט היציבות
כל אחד משלושת ההיבטים הללו נחלק לאוסף של תכונות יסוד, שהן הבסיס להערכת איכות הדמוקרטיה בכל מדינה באשר היא, והוא נבחן מדי שנה בשנה בשני מישורים:
- מצב הדמוקרטיה הישראלית על פי שורה של מדדים כמותיים והערכות של מכוני מחקר בין-לאומיים ומנקודת מבט השוואתית כפולה:
א. בין-לאומית - מצבה של ישראל בהשוואה ל-35 דמוקרטיות בעולם.
ב. היסטורית - מצבה של ישראל במרוצת השנים. - מצב הדמוקרטיה הישראלית על פי סקר דעת קהל שבדק עד כמה שלושת היבטי הדמוקרטיה מתקיימים בתפיסת הציבור בישראל בשנת 2003.
בהיבט המוסדות מצבה של ישראל טוב באופן יחסי.שני הנושאים שישראל חזקה בהם בהשוואה לדמוקרטיות אחרות הם ייצוגיות ואיזונים ובלמים (בשניהם מקום 6 מתוך 36 מדינות המדגם). במדד להשתתפות פוליטית מצבה של ישראל טוב פחות, אולי בניגוד למה שמקובל לחשוב: יש מגמת נסיגה מאז 1996, והיום היא מדורגת במקום ה-22 במדגם.
בהיבט הזכויות מצבה של ישראל מעורר דאגה. כמעט בכל המדדים היא נמצאת בחצי התחתון של הרשימה, כך שלא נכון לומר שאנו 'במקום טוב באמצע': השמירה על זכויות אדם בישראל נמוכה; יש הפליה פוליטית וכלכלית חמורה כלפי המיעוט הערבי; חופש העיתונות הוא על סף ההגדרה של מדינה חופשית למחצה; יש הרבה פחות חופש דת משיש בדמוקרטיות אחרות; והאי-שוויון הכלכלי והחברתי הוא מהגבוהים במדגם.
אמון בדמוקרטיה
בשנים האחרונות ניכרת הידרדרות משמעותית בשיעור התמיכה של הציבור היהודי בישראל בנורמות דמוקרטיות בכל הרמות: תמיכה כללית בשיטה הדמוקרטית, תמיכה בערכים דמוקרטיים ותמיכה בשוויון זכויות למיעוט הערבי.
בסקר אפריל 2003 נרשם אחוז ההסכמה הנמוך ביותר בעשרים השנים האחרונות לטענה שדמוקרטיה היא צורת השלטון הטובה ביותר: רק 77% מהיהודים הסכימו עם עמדה זו.
מתוך 32 המדינות שנבדקו במדגם, בישראל (וגם בפולין) מידת התמיכה של האזרחים (יהודים וערבים) בטענה שמשטר דמוקרטי הוא דבר רצוי היא הנמוכה ביותר.
ישראל נמנית עם ארבע המדינות היחידות (עם מקסיקו, הודו ורומניה) מתוך 31 מדינות שבהן רוב הציבור סבור ש'מנהיגים חזקים יכולים להועיל למדינה יותר מכל הדיונים והחוקים'.
שוויון זכויות
נכון לשנת 2003 יותר ממחצית מהיהודים (53%) אומרים בריש גלי שהם מתנגדים לשוויון זכויות מלא לערבים; 77% סבורים שחייב להיות רוב יהודי בהחלטות גורליות; פחות משליש (31%) תומכים בצירוף מפלגות ערביות לממשלה; והרוב (57%) סבורים שיש לעודד הגירת ערבים. בכל הסוגיות נרשמה נסיגה דרמטית בתמיכה בנורמות דמוקרטיות לעומת שנת 1999.
לא רק שהציבור היהודי אינו תומך בשוויון לערבים - מחציתו גם אינה מודה שהשוויון אינו מתקיים הלכה למעשה: 49% אינם מסכימים עם הטענה שערביי ישראל מקופחים לעומת היהודים.
אמון במוסדות
בסקר משנת 2003 נרשמה ירידה במידת האמון שהציבור רוחש למרבית המוסדות הציבוריים לעומת שנת 2002. המוסדות שהאמון בהם נפגע בצורה המשמעותית ביותר הם ראש הממשלה וצה"ל, אם כי צה"ל עדיין זוכה לאמון הרב ביותר מכל שאר המוסדות. את הקפיצה הגדולה רשמה ההסתדרות - האמון בה עלה מ-31% בשנה שעברה ל-55% השנה.
תרשים 6.7 (עמ' 185): 'אמון במוסדות בישראל'
על אף הנסיגה במידת האמון שהאזרחים רוחשים למוסדות הציבוריים, האמון בהם גבוה בהשוואה לדמוקרטיות אחרות.
לוח 6.1 (עמ' 187): 'אמון במוסדות בהשוואה בינלאומית'
מידת האמון החברתי בישראל, שבין אדם לחברו, נמוכה בהשוואה למדינות אחרות. רוב הציבור סבור שהיחסים בין כל אחת מהקבוצות בחברה הישראלית אינם טובים. השסע בין ערבים ליהודים נתפס כגרוע ביותר, בעוד הקשר בין עולים לוותיקים נתפס הטוב ביותר באופן יחסי. 75% סבורים שהיחסים בין עשירים לעניים אינם טובים.
הדמוקרטיה הישראלית, כפי שהיא משתקפת במדדים, היא בעיקר דמוקרטיה פורמלית שטרם הצליחה לסגל לעצמה את מאפייני הדמוקרטיה המהותית, והיא סובלת מאי-יציבות קשה בהשוואה לדמוקרטיות אחרות ובהשוואה לתקופות אחרות. בהיבט המוסדות מצבה של ישראל טוב בהשוואה לדמוקרטיות אחרות, אך בהיבט הזכויות והיציבות המצב מעורר דאגה. במדדים רבים חלה הידרדרות במצב הדמוקרטיה בעשור האחרון, באחרים לא חל שיפור, אך יש גם כמה מישורים שישראל צעדה בהם קדימה. המסקנה המרכזית העולה מן המחקר היא שהדמוקרטיה הישראלית שברירית וזקוקה לתשומת לב רבה ולטיפוח. מפעל זה הוא צעד בהתמודדות עם נקודות החולשה של הדמוקרטיה הישראלית מתוך מטרה לשמר, לחזק ולהשביח אותה.
בהיבט היציבות ישראל נמנית עם המדינות שסוגרות את הרשימה בכל המדדים: חילופי השלטון תכופים יותר משהם בדמוקרטיות אחרות, ומבחינת עומק השסעים והמתיחות בין קבוצות בחברה, רק בהודו המצב גרוע יותר.
בבחינת ההתפתחויות בתוך ישראל בעשור האחרון, הרי במדדים רבים נרשמה הידרדרות במצב הדמוקרטיה הישראלית, ובאחרים לא חל שום שיפור לטובה. למשל, ישנה נסיגה בשיעור ההשתתפות בבחירות, היקף השחיתות גובר, חופש העיתונות מידרדר, שיעור האסירים במדינה עולה, והאי-שוויון בחלוקת ההכנסות מחמיר. לעומת זאת ישנם גם כמה מדדים שהדמוקרטיה הישראלית צעדה בהם קדימה. לדוגמה, ההשתתפות הפוליטית פתוחה יותר לתחרות, יש יותר שוויון בין גברים לנשים ופחות קונפליקט פוליטי.