מסע אל האחווה

החברה הישראלית שברירית למראה, מלוּוה בתחושה עצמית של קיום התלוי על בלימה, חרדתו של הניצב על שפת התהום. אחד מתסמיניה של החרדתיות הישראלית הוא הפיכת כל ויכוח פנימי לאיום קיומי. היריב לעולם מתויג כימין קיצוני או כשמאל סהרורי, כקנאי דתי או כעמלק מודרני. האויב הגדול ביותר שלנו, איום מספר אחת, מקורו בשקיעתה, האמיתית או המדומיינת, של האחווה היהודית.

אסופת מאמרים זו מבקשת לתרום להשבת עטרת האחווה ליושנה, למקמה מחדש במרכז השיח הציבורי ולהופכה לגורם בעל משקל בעיצוב חיינו המשותפים. היא עושה זאת באמצעות התחקות על שורשיה של האחווה היהודית, בנגיעה מרפאת בעצביה החשופים והדלוקים של הסולידריות הישראלית, בחשבון נפששפניו מוסבות אל העבר אך גם צופות פני עתיד. היכולת לדלות מתוך מעייני האחווה היהודית ולשחזרה במרחב הישראלי היא מפתח להישרדותה של החברה הישראלית, לשגשוגה ולהצלחתה.

שיח האחווה נתפס לעתים כשמאלץ מיוזע, הנוטה לטאטא בעיות אמיתיות אל מתחת לשטיח, לעגל פינות ולהשרות תחושה מזויפת של חיים בצוותא. כביכול ניתן בלחש קסמים של "אהבת ישראל" לרפא מצוקות אמת. לא לכך כוונתנו. החייאתה של האחווה היא אתגר מורכב. היא מחייבת ראייה לא פשטנית ומתן תשומת לב לשונה, למגוּון, לקונפליקטואלי. בכוחה של האחווה לאתגר סוגיות מרכזיות המנסרות בחלל האוויר הישראלי. היא רלוונטית לסוגיות כגון כלכלה ציבורית, צדק חלוקתי, אחריות חברתית, דמותה של מערכת החינוך, יחסי ימין ושמאל, מוסדות המשפט והשפה העברית.

מהי משמעותה הכלכלית של האחווה היהודית — פילנתרופיה או חלוקה מחדש של העושר בחברה? האם האחווה היהודית תומכת בסולידריות הישראלית או חותרת תחתיה? ומה יהיה מקומם של נוכרים אזרחי ישראל במרחב ציבורי שהמכנה המשותף הבולט בו יהיה אחווה יהודית? שאלות אלו ואחרות נידונות במאמרי האסופה בידי הוגים מתחומי דעת מגוונים: משפטים, פילוסופיה, פסיכולוגיה, סוציולוגיה, רבנות, פוליטיקה, חינוך ובלשנות.