מאבק בדה לגיטימציה אינו קשור לעבודת השב"כ וגופי הביטחון
את המגמה המסוכנת המסתמנת יש לתאר כך: רתימת הגופים האמונים על שמירת ביטחון המדינה ומאבק בטרור, באמצעות תפיסה מרחיבה של המאבק ב"דה לגיטימציה", לרדיפה פוליטית של מתנגדי מדיניותה של הממשלה הנוכחית.
Flash 90
עיכובו של אזרח ישראלי על ידי השב"כ בנמל התעופה בן גוריון ותשאולו על קשריו עם ארגון "שוברים שתיקה" ןקולקטיב המחבר יהודים מהתפוצות המתנגדים לכיבוש המכונה All That's Left מעורר דאגה. האירוע מתחבר לעיכובים נוספים של פעילי שמאל בכניסה לישראל ולמהלכים נוספים, למשל, ניסיונו של השר לעניינים אסטרטגים, גלעד ארדן, להקים במשרדו מאגר מידע אודות אזרחים ישראליים התומכים בתנועת החרם על ישראל (BDS).
את המגמה המסוכנת המסתמנת יש לתאר כך: רתימת הגופים האמונים על שמירת ביטחון המדינה ומאבק בטרור, באמצעות תפיסה מרחיבה של המאבק ב"דה לגיטימציה", לרדיפה פוליטית של מתנגדי מדיניותה של הממשלה הנוכחית.
הטיעון של צורך במאבק בדה-לגיטימציה משמש לשיכוך ההתנגדות הטבועה בתרבותם של גופי הביטחון ואולי גם בציבור הרחב לשימוש בגופי הביטחון לצרכים פוליטיים. על כן חשוב לבחון אותו בזכוכית מגדלת.
חשוב להבהיר, כי אינני מתנגד למאבק בדה-לגיטימציה של מדינת ישראל. התנגדותי מתמקדת בחיבור המסוכן בין הגדרה רחבה של דה-לגיטימציה לבין רתימת עוצמתם של גופי הביטחון במדינת ישראל למאבק זה.
מדינת ישראל מתמודדת כבר שבעים שנה עם אתגרים ביטחוניים מורכבים: מלחמות ומתקפות טרור, רקטות ופיגועי דריסה. לכן מוקנות למערכת הביטחון הישראלית סמכויות נרחבות, הפוגעות בחירויות האזרחים, החל מחיפוש בכניסה למקומות ציבוריים וכלה באיסוף נתוני תקשורת. ההצדקה לקיומן של סמכויות אלה מבוססת על ההכרח להגן על הזכות הבסיסית והחשובה ביותר – הזכות לחיים של תושבי המדינה – מפני איומי טרור ומלחמה.
משך השנים התפתחה תפיסה, נכונה כשלעצמה, לפיה מרכיבי הביטחון הלאומי אינם כוללים רק כוח צבאי. בין היתר, גם מעמדה של ישראל בעולם חשוב ומשפיע על יכולתה להתמודד עם האתגרים הביטחוניים העומדים בפניה. בנוסף לכך, זוהה מאמץ, המכוון על ידי אויבי ישראל, לפגוע בלגיטימיות הבינלאומית של עצם קיום מדינת ישראל. מכאן, מובן הצורך להיאבק כנגד הדה-לגיטימציה של מדינת ישראל. אולם, על מנת שלא לפגוע בדמוקרטיה הישראלית יש להשיב בזהירות על שלוש שאלות: מהי אותה "דה לגיטימציה", כנגד מי נאבקים ומה דרכי המאבק הראויות.
מהי ה"דה לגיטימציה"? שלילת זכות קיומה של מדינת ישראל, לא התנגדות למדיניות הממשלה ובכלל זה מדיניותה בשטחים.
כנגד מי נאבקים? כנגד מאמצים הממומנים ומכוונים על ידי מדינות אויב וארגוני טרור לדה-לגיטימציה של ישראל בחו"ל.
כיצד נאבקים? על ידי פעולות הסברה ישראליות: חשיפת טיעונים מוטים, סילוף עובדות וכללים משפטיים וסלקטיביות ביישום זכויות אדם וערכים נעלים אחרים. לשם כך לא נדרשים גופי ביטחון, בחריג יחיד ומצומצם, הנוגע לתרומת קהילת המודיעין לחשיפת תמיכה כספית חשאית של מדינות תומכות טרור וארגוני טרור בפעילות הדה-לגיטימציה.
במקום הגישה הזהירה המתבקשת ננקטת גישה מרחיבה, הכוללת במושג דה-לגיטימציה גם התנגדות למדיניות ישראל בשטחים, מדיניות השנויה במחלוקת פוליטית לגיטימית גם בישראל. בנוסף לכך, המאבק ב"דה-לגיטימציה" מכוון גם כלפי אזרחים ישראלים המתנגדים למדיניות ממשלתם בשל השקפת עולמם, לא בשל היותם סוכנים זרים. ולבסוף, רותמים למאבק את גופי הביטחון, כמו השב"כ במקרה של עיכוב האזרח שהוזכר, על סמכויותיהם הנרחבות, בטענה שהלוא המאבק בדה-לגיטימציה הוא עניין של ביטחון לאומי.
השילוב המבהיל הזה מהווה סכנה של ממש לדמוקרטיה הישראלית. יתר על כן, הטיית משאבים של גופי הביטחון מהגנת המדינה מפני אויביה האמתיים לדיכוי פוליטי מסכנת גם את הביטחון. יש לחדול מפרקטיקה זו ומיד.
פורסם לראשונה בהארץ.