על הקשר בין מעקב אחרי אזרחים לבין עוצמה לאומית

מרכיב חשוב של עוצמה לאומית היא לכידות פנימית, לעומת זאת הפניית משאבים ביטחוניים ומודיעיניים ל"ציד מכשפות" פנימי, פוגע בעוצמה הלאומית.

בכותרת הראשית של "הארץ" לפני כחודש נטען שהשר ארדן פעל להקמת מאגר מידע על אזרחים ישראלים שפעילים בקידום תנועת החרם נגד ישראל (BDS). במסגרת המשרד לעניינים אסטרטגים, שהוא עומד בראשו, הוקם אגף לענייני מודיעין שעיסוקו איסוף מידע על אזרחים זרים הפעילים בתנועה. ואולם, ארדן רוצה לאסוף גם מידע על אזרחים ישראלים המעורבים בכך, בהתבסס על מידע גלוי, למשל, ברשתות חברתיות. על פי הכתבה, היועץ המשפטי לממשלה מתנגד לרעיון ובחוות דעת מטעם משנהו אבי ליכט, נקבע, כי אין למשרד לעניינים אסטרטגיים סמכות לאסוף מודיעין ולנהל מאגרי מידע על אזרחים ישראלים וכי תהיה זו פגיעה בפרטיות, אף אם מדובר במידע גלוי. כמו כן, קבע היועמ"ש לממשלה כי הסמכות לאסוף מידע מסוג זה נתונה לשירות הביטחון הכללי.

השאלות המשפטיות המתעוררות כאן מעניינות וחשובות ויש לקוות כי היועץ המשפטי לממשלה יפרסם ברבים את חוות הדעת שניתנה, לפי הנוהג הברוך להעמיד לעיון הציבור חוות דעת עקרוניות. יחד עם זאת, אינני רוצה להתייחס לכאן לשאלות המשפטיות הכרוכות בהקמת מאגר המידע המבוקש ואף לא לשאלת הלגיטימיות של החוק למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם, תשע"א-2011 (שהעתירות כנגדו נדחו על ידי בית המשפט העליון, למעט ביטול הוראה הקובעת פיצויים ללא הוכחת נזק). הצעת חוק חדשה מציעה להפחית מימון ממוסדות אקדמיים שמרצים בהם קוראים לחרם. אף לכך לא אתייחס כאן (חוות דעת המתנגדת להצעה). ברצוני להתייחס למשמעות מבחינת הביטחון הלאומי של מיקוד הקשב של הממשלה ב"איומים פנימיים".

ייתכן, שהצעה זו של השר ארדן, שייכת למגמה כללית יותר, המתבטאת גם, על פי פרסום אחר, במכרז שהוציא משרד החינוך ל"מנהל תחום מודיעין", שבו נקבע כי "עדיפות תינתן למועמדים בעלי ניסיון מודיעיני בהפעלת סוכנים שתולים". משרד החינוך מיהר להבהיר שמטרת התפקיד לפקח על ספקים חיצוניים בנוגע למחירי ספרי הלימוד ואיכות המזון המוגש במוסדות החינוך, ולא לעקוב אחרי מורים ותלמידים, אולם משרד המשפטים הורה להקפיא את המכרז.

ישנם אולי טעמים שאינני מבין ללהיטות השרים להקמת גופי מודיעין חדשים ומעקב אחרי אזרחים ישראלים. ואולם, דברים ששמעתי לפני שנים מאיש מודיעין מנוסה, ניצבים לעיני כתמרור אזהרה: ״יש לנו מזל״, כך אמר לי אותו איש מודיעין, ״שיש לנו משטרים טוטליטאריים כאויב״. משטר כזה, משקיע 90% ויותר, מן המשאבים המודיעיניים והביטחוניים שלו במעקב אחרי אזרחיו, דיכוי מתנגדים והבטחת ביטחון המשטר. רק מעט שבמעט נותר לו לכוון כלפי אויביו החיצוניים כמו מדינת ישראל.

אם אכן מסתמנת מגמה לפיה הממשלה מתמקדת במאבק במה שנתפס על ידה כ"איום פנימי" – יהיו אלה תומכי חרם על ההתנחלויות, "תקשורת שמאלנית", עמותות ביקורתיות כלפי מדיניות הממשלה או כל "דחליל" אחר שמועצם לדרגת איום - הרי שקיים סיכון כי הדבר יבוא על חשבון מתן תשומת הלב הראויה לאיומים החיצוניים על המדינה. דוגמא מאלפת לכך ראינו לפני חג הפסח כשהממשלה שקעה רובה ככולה במשבר נוכח אי הרצון לפתוח את תאגיד השידור הציבורי, שעה שהמתיחות מול סוריה גוברת, כתוצאה מניסיון ליירט את מטוסי חיל האוויר וה"טפטופים" המטרידים של רקטות מעזה אל יישובי עוטף עזה מתחדשים.

חוכמה מקובלת היא לומר שמרכיב חשוב של עוצמה לאומית היא לכידות פנימית. בניסוח הפוך של אותו עיקרון ניתן לומר, שהפניית משאבים ביטחוניים ומודיעיניים ל"ציד מכשפות" פנימי, פוגע בעוצמה הלאומית.