ממלכתיות, חזרתה לשיח הפוליטי ועיגונה במסמך רוח צה"ל

מארג היחסים הנרקם תחת מודל צבא העם החדש, מחייב הכרעות רגישות בתחום יחסי צבא חברה. בתנאים אלו נדרש מצפן אשר יהווה קריטריון לקבלת החלטות, כמו גם עוגן לזהות המקצועית והחברתית של הקצונה בצה"ל. לפיכך יש לחייב את הוספת ערך הממלכתיות למסמך רוח צה"ל

חזרתה של הממלכתיות לשיח הציבורי בישראל יונקת מתחושת אי נחת גדולה נוכח הפוליטיקה של הזהות בחברה הישראלית, הלכי רוח ניאו ליבראליים כמו גם תפיסות ליבראליות רדיקאליות אשר מערערות על מושכלות ראשונים. הלכי הרוח הללו מהווים אתגר מיוחד לצה"ל כמרחב ממלכתי ראשוני וכמסגרת המצויה בקשרי גומלין מורכבים עם החברה. המיצוב של העורף בתורת הביטחון הלאומי ומדיניות בניין הכוח, כפי שהתעצב במודל צבא העם החדש, יוצרים מארג יחסים המחייב הכרעות רגישות בתחום יחסי צבא חברה. בתנאים אלו נדרש מצפן אשר מהווה קריטריון לקבלת החלטות כמו גם עוגן לזהות המקצועית והחברתית של הקצונה בצה"ל. לפיכך יש לחייב את הוספת ערך הממלכתיות למסמך רוח צה"ל.

מושג הממלכתיות לבש ופשט צורה מאז הופעתו בהגות הבן גוריונית לפני כמעט מאה שנה. בראשיתו הושפע המושג מהלכי רוח מהפכניים אשר קידשו הקמה של מבנים מוסדיים כאמצעי לבניין אומה ומהפיכה חברתית. לאחר משבר העלייה הרביעית השתלב המינוח ממלכתיות בחיבור של בן גוריון "ממעמד לעם" כביטוי לפרגמטיזם לא אוטופי והכרה "במרות ללא ריבונות" של המוסדות הלאומיים. במעבר מיישוב למדינה ביטא עקרון הממלכתיות את ההכרה בשינויים המתחייבים מריבונות בנוגע למונופול על אמצעי כפייה לגיטימיים. מיד לאחר הקמת המדינה שמשה הממלכתיות בסיס תביעה להחלשת התנועתיות והפוליטיזציה במגוון תחומים החל בזרמי החינוך, דרך שירותי תעסוקה וכלה באספקת שירותי בריאות.

בשנות החמישים הגדיר את הציפיות של המדינה מאזרחיה, הותיקים והעולים כאחד, בדגם המשלב תפיסה מחייבת של מוסדות המדינה עם פעולה התנדבותית מוכוונת למחצה. בשנות השישים הגדיר המושג את שירות המדינה וגרסא ישראלית של Due process שהופיעה על רקע הפרשה. הקמתה של מפלגת רפ"י שרטטה אופציה להגות ממלכתית המחייבת מפגש בין יוזמה פרטית לבין פעולה של המדינה מתוך חשש כי המושג המסורתי מסמן אטטיזם מופרז וריכוזיות מונופוליסטית. לאחר המהפך של 1977 נעשה שימוש במושג ממלכתיות בעיקר בהקשר המצומצם של התנגדות למינויים פוליטיים ובדיון על אופיו של שירות המדינה כעצמאי ובלתי תלוי.

ניכוס של המושג ממלכתיות, במלעיל, על ידי רבנים חרד"ליים, מחוץ להקשר ההיסטורי שלו, הביא להזנחה של השיח הבן גוריוני בשנות התשעים. כך, בתקופת המחאה החברתית והביקורת על מה שתואר כהפרטה של האחריות הקולקטיבית תפס המושג "דמוקרטיה רפובליקנית" את מקום הממלכתיות. הרפובליקניות נשענה על תיאור מחייב של משטר דמוקרטי הרואה במדינה אמצעי לקידום החיים הטובים וכמרחב בו מתקבלות ההחלטות המוסריות המחייבות. הדיון על משילות או חשיבותם של שומרי הסף, אשר היו בעבר חלק משיח ממלכתי מובהק, נעו בשנים האחרונות בצירים אחרים אולם רמזו למושג ההיסטורי של ממלכתיות. ממלכתיות, אם כן, מופיעה מתוך הקשרים מגוונים אשר מבליטים מרכיבים של אזרחות טובה לאתגרים משתנים.
הופעתו המחודשת של מושג הממלכתיות בשיח הציבורי, בפעולת ארגונים בחברה האזרחית, בשירות המדינה, בבתי ספר למדיניות ציבורית ובצה"ל לובשת צורה אחרת מאשר זו שסימן המושג בשלב בניין אומה. עד לפני שנתיים, בערך, היה צה"ל מרחב התגוששות לאופציות שונות של זהות ישראלית והשקפות עולם מתחרות. למעלה מ-200 מכונים, כפי שהוגדרו אותם גופים, שאפו לעצב את פני הקצונה, "הפרהסיה" הצה"לית ולהפגין את נוכחותם במרחב הרגיש ביותר של החברה והמדינה בישראל. בשיאה של התקופה דובר על מלחמה בין חיל החינוך לבין הרבנות הצבאית כאשר הגייסות של ארגוני החברה האזרחית משמאל וימין ניצבו זה מול זה חמושים במשאבי קרנות מימון יהודיות.

היה זה גם משק של ארגונים אשר ניזון ממאבקים פוליטיים, העצים משברים מקומיים בצבא והיה תובעני מאוד במונחי ניהול סדר היום. החלטה של הרמטכ"ל דאז, גדי אייזנקוט, לשקם את חיל החינוך ולהוציא מחוץ לצבא את "המכונים", כקבלני ביצוע של תפקידים חינוכיים, היתה החלטה בקנה מידה היסטורי. בדרג המקצועי בחיל החינוך ובקרב הקצונה הבכירה בצה"ל נתקבלה ההחלטה גם על רקע ההתנגדות לתמונת "השבטים". צורת התבוננות זו מציגה תמונה וולגארית של החברה הישראלית ואף מקפלת בתוכה סיכונים ללכידותה של החברה. במקביל לצה"ל שינו גם ארגונים אזרחיים את האתוס והשיח לכיוון ממלכתי על חשבון הפוליטיקה המופרזת והמהותנית של זהות ו"שבטים". ההכרעה של הרמטכ"ל היתה רגע ממלכתי בו הפך צה"ל מסובייקט המשקף, לכאורה, את המבנה החברתי של קבוצות זהות בחברה הישראלית לגורם המשתתף בעיצוב הטוב הכללי במסגרת מטא פוליטית.

הממלכתיות החדשה מבטאת רציפות לתפיסה ההיסטורית בכמה הקשרים. בדומה לגישה הבן גוריונית מציגה הממלכתיות גישה עשירה על יחסי מדינה – חברה. את מקום ההתבוננות לפיה מוסדות המדינה משקפים וצריכים לייצג באופן פשטני קבוצות חברתיות מגדירה הממלכתיות את היחסים בצורה דיאלקטית יותר. הממלכתיות מציבה למדינה תפקיד מיוחד בעיצוב פני החברה מעבר לקבוצות המרכיבות אותה. הסוכנים ההיסטוריים של הממלכתיות בשירות הציבורי ובצבא חוזרים להיות הנושאים של אינטרסים קולקטיביים והשקפה רפובליקנית מחייבת כלפי המדינה. בהגדרה מינימליסטית יותר מהווה הצבא שלב מעבר סולידארי בחייהם של אזרחים צעירים לעתיד בו הם מורגלים לחשוב על דברים הנמצאים מעבר לקבוצות זהות אליהם מתעקשים לשייך אותם לא תמיד לפי רצונם או בטובתם.

התפיסה הבן גוריונית של ההיסטוריה, כפי שבאה לידי ביטוי בממלכתיות, נשענה על קנה מידה של ציביליזציות ופחות על שעון פוליטי בן הזמן. לפי גישה זו, תהליכי בניין אומה יימשכו על פני תקופה ארוכה והנכונות של העולם הערבי להשלים עם ריבונות יהודית בלב המזרח התיכון מהווה אתגר לדורות. תפיסה היונקת ממסורת זו, מציבה את צה"ל מחוץ לשיח פוליטי מקטב עם אחריות לביטחון הלאומי של המדינה היהודית בטווח הארוך. עמדה כזו, צריכה לעצב תפיסה מורכבת ביחס לניהול המערכות הציבוריות בכלל ותחומי הביטחון בפרט.

התפיסה הממלכתית, המציבה את צה"ל מחוץ ומעל תהליכים פוליטיים והלכי רוח מקטבים, מתווספת אל המרכיב של כבוד לחוק ולדמוקרטיה כחלק מן הקונסנזוס הממלכתי. חוקרים בתחום של יחסי צבא חברה עומדים לא פעם נפעמים מול היציבות של הדגם הישראלי של יחסי צה"ל עם המוסדות האזרחיים של המדינה. כל עוד יתקיים המודל של צבא עם מלווה התאמות לתנאים שנשתנו אין אפילו צל של איום לחריגה, קטנה ככל שתהיה, בתחום זה.

הממלכתיות הבן גוריונית, בדומה לביטוי החדש שלה, לא היתה אידיאולוגיה ציונית עם חזונות אוטופיים אלא אתיקה אזרחית או הגדרת ציפיות להזדהות רחבה עם יעדים החורגים מהכרעות פוליטיות מובהקות. בצבא ובשרות המדינה הממלכתיות ההיסטורית שמשה תריס פני תנועתיות כשם שבמופע החדש שלה היא שומרת מפני השאיפות החברתיות המנוגדות ביחס לאופי הצבא, הזהות של מפקדיו והמטען החינוכי של החיילים בשירות סדיר.

בניגוד לדימויים מקובלים ביחס לזהות של קצינים בצה"ל הרי שתהליכים חברתיים ומקצועיים מובילים אותם, בלאו הכי, לתפיסות ממלכתיות. מפקדים רבים נדרשים על בסיס יומיומי להחלטות הפוגשות את החברה האזרחית. ההכרעות הממלכתיות שלהם והאתוס הצה"לי חזקים יותר מאשר עמדות המוצא שלהם או ההשפעות של הסביבה האזרחית. החישוקים של מקצוע צבאי ואחריות לביטחון לאומי, משולבים בהשתייכות לשירות המדינה כמסגרת קולקטיבית, מעצבים זהות ממלכתית חזקה אשר הוספה שלה למסמך רוח צה"ל רק תיתן לה תוקף נוסף.

קרוב לשנות דור, על רקע דחיית המודל של צבא מקצועי מובהק, מנהל צה"ל את מודל צבא העם המסורתי עם התאמה לתנאים משתנים. מפקדי צה"ל פועלים מתוך אתוס ממלכתי מובהק בהקשרים מגוונים של בניין הכוח, שירות החייל הדתי, מדיניות השילוב הראוי, המפגש עם מערכת החינוך, היחסים עם משרדי הממשלה, מחוקקים וארגוני חברה אזרחית. הוספת ערך הממלכתיות למסמך רוח צה"ל תיתן תוקף להשקפות ואתוס קיימים ותעזור לנסח אותם, לחנך סביבם ולהתאים את הממלכתיות לאותם אתגרים מולם יעמוד צה"ל.