צבא וחברה

קיומן של שתי הפגנות ירושלמיות במקביל וההתרחשות בכל אחת מהן - כמו גם העימות ביניהן – הוא רגע שמזקק לתוכו את ההתרחשות השוקקת בקהילה החרדית בשנים האחרונות, המבטאת את מתיחת הגבולות והעצמת הפער בין הקצוות בחברה העוברת תמורות משמעותיות.

הדיון במגעים להשבת החטופים והתנאים שמוצבים בו קשורים לסוגיות אסטרטגיות של המלחמה ולכן צריך להתקיים בקבינט המדיני-ביטחוני. הימנעות ראש הממשלה מכינוס הקבינט לדיון בסוגיות כבדות משקל, כמו השינויים בתנאי העסקה להשבת החטופים, וכן הצהרת נתניהו על כך שהוא יקבל את ההחלטה הסופית בנושא, תוביל לריכוז כוח מופרז בנושאי ביטחון בידיו ובאופן הסותר את השיטה הנוהגת בישראל.

מספר הגברים החרדים חייבי הגיוס יעמוד בשנת הגיוס הנוכחית על כ-91,500. בהיעדר הסדר פטור חוקי, חלים עליהם הוראות החוק ונוהלי צה"ל הן ביחס לתהליכי הגיוס והן ביחס לאכיפה במקרה של אי-התייצבות והשתמטות ● לרשות צה"ל עומדת שורת כלי אכיפה, ממעצר ואיסור יציאה מן הארץ ועד העמדה לדין משמעתי ולדין פלילי. חשוב שהצבא יפרסם את מדיניות האכיפה שתינקט כלפי המשתמטים, וראוי שתהיה שוויונית ולא תיצור הפליה בין מלש"בים חרדים לבין מלש"בים מקרב יתר האוכלוסיות החייבות בגיוס, כמו גם בתוך אוכלוסיית המלש"בים החרדים ● לאור יכולות הקליטה המוגבלות עליהן הצהיר הצבא, קיים חשש שלא יעלה בידו לקרוא לשירות סדיר דווקא ל-28,500 צעירים חרדים בטרם ייסגר חלון הזמנים החוקי. אלה עשויים ליהנות בפועל מפטור משירות צבאי: בהיעדר הסמכה בחוק, בניגוד לפסיקת בג"ץ ועל אף היותה של אוכלוסייה זו בעלת הפוטנציאל הגדול ביותר לתת מענה אפקטיבי לצורכי כוח האדם של הצבא.

צווי ההתייצבות לכ-900 בני ישיבות ב-5 וב-6 באוגוסט 2024 נועדו להשלים את המבדקים הדרושים במסגרת "צו ראשון". 48 בלבד התייצבו, לפי נתוני צה"ל, והם נקלטו על ידי חיילים גברים בלבד. נגד אלה שלא הופיעו לזימון עשויים להינקט צעדים שונים: ממעצר ועד עיכוב יציאה מהארץ.

תכליתו העיקרית של כל חוק בנושא הגיוס צריכה להיות גיוס בני החברה החרדית לצה"ל. יש לשנות את סעיף המטרה תוך מתן משקל לשינויים שהתרחשו במציאות ובמצב המשפטי מאז 2022: אירועי השבעה באוקטובר, המצב הביטחוני וצורכי כוח האדם הנובעים מהם. יש לדאוג שהחוק יצמצם את אי השוויון ולא יפגע בעקרון השוויון וכן לקבוע סנקציות כלכליות כחלק ממטרות החוק.

בכלל הציבור 44.5% סבורים שהמתיחות בין המפלגות החרדיות ליתר מפלגות הקואליציה יכולה להוביל לסוף דרכה של הממשלה • 70% בציבור היהודי מדווחים על חזרה לשגרת חייהם • 56% מכלל הציבור תומכים בעסקה כוללת לשחרור כול החטופים תמורת סיום המלחמה ונסיגה מלאה מעזה • המצב בצפון: הציבור חלוק בין המצדדים בפתרון מדיני (42%) לבין המעדיפים הכרעה צבאית (38%).

נתונים מספריים על הגיוס, סקר דעת קהל על התמורות בציבור החרדי בעקבות מלחמת "חרבות ברזל" וכן כתבות ומאמרי דעה מאת חוקרות וחוקרי המכון.

בכל הנוגע לפסיקת בג"ץ ששללה את הפטור הגורף מגיוס צעירים חרדים, ומנעה המשך מימון מדינתי למוסדות החרדיים שבהם הם לומדים, אין הבדל ברטוריקה, בטון ובחריפות בין אמצעי התקשורת: העיתונים הממסדיים, האמונים על שמירת שערי החומה החרדית, כמו התקשורת החוץ-ממסדית השואפת תמיד לפרוץ גדרות, הגיבו באופן דומה. האופן שבו יתגלגלו המאורעות יכתיב לא רק את שאלת עתיד הזרם המרכזי, אלא גם את מגמת ההשתלבות של הציבור החרדי המודרני.

האחריות לשינוי מוטלת על כל אחד. על צה"ל ליצור מהפכה של ממש, מסגרות מותאמות ומכילות לצעירים החרדים, שיאפשרו להם לתרום את חלקם מבלי לפגוע בזהותם ובאורח חייהם. מנגד, על המנהיגות החרדית להכיר במציאות המשתנה ולהשיל את תפיסות העבר.

לאפשר למתגייסים החרדים להרגיש שייכים, לכבד אוכלוסיות אחרות ולגייס לפי צורכי הצבא. אחרי פסיקת בג"ץ – צה"ל חייב להוביל בנחישות את המהלך, בדרך לשוויון אמיתי.

השנים האחרונות של המדינה, אנשים מרקעים שונים התאחדו סביב אהבת הארץ. עלינו ליצור מודל חדש של שותפות לאומית, המשלב את ערכי הערב עם אתגרי ההווה – רק כך נוכל להבטיח את עתידה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, חזקה ומשגשגת. הבחירה בידנו.

רצוי שהצבא יעשה מה שביכולתו להקל על המעבר של החרדים מהמסגרות החברתיות שבהן גדלו והתחנכו, אבל חשוב גם שהמתגייסים החדשים יבינו: לא ניתן לשנות את הכללים בהתאם להעדפותיו של כל חייל או קבוצה. כל צד חייב לעשות את הצעד קדימה.

על צה"ל לנהוג בשוויון כלפי כל מועמד חרדי לשירות וכן לאפשר לו תנאים לשימור אורח חייו • על משרדי הממשלה להקפיד שלא יועברו כספי תמיכה למוסדות חרדיים שאינם עומדים בקריטריונים • על הכנסת לחוקק חוק גיוס שיענה על עקרון השוויון ועל צורכי המלחמה ויקבע חובת גיוס לכל לצד סנקציות אישיות, כלכליות ומנהליות על המשתמטים ועל ישיבותיהם.

מחקר חדש שלנו מראה כי 18% מתלמידי הישיבות לומדים במסגרות לימודיות רכות שנועדו לשמור עליהם בתוך החברה החרדית ולמנוע מהם להתגייס לצבא. 75% מהם יוצאים לעבוד בעבודות לא מסודרות, בניגוד להסדר ״תורתו אמנותו״ שלא מאפשר להם להשתלב בשוק העבודה.

מתי פקעה החלטת הממשלה שהקנתה פטור לחרדים? אילו עמדות הביעו רה"מ, היועמ"שית והרמטכ"ל לאורך ההליך ואילו צווים הוציא בג"ץ עד לפסיקה? איך חזרה לשולחן הצעת חוק הגיוס מ-2022 ומהו לוח הזמנים לחקיקה? כל נקודות הציון החשובות.

בפסיקה אמנם אין מספרים, אין היקפי גיוס, אין קביעות ביחס לגיוס ההדרגתי, אולם היא קובעת חובה ברורה: "על המדינה לפעול לגיוס החרדים, בהתאם להוראות החוק". העובדה שנכתבה בידי מ"מ הנשיא פוגלמן ושנעדרות ממנה דעות מיעוט, דעות יחיד או הערות של יתר השופטים מעידה שבשאלת שלטון החוק כל המחלוקות מתפוגגות.

אסור שבמחטף ועקב לחצים פוליטיים יידון חוק השתמטות חדש בניסיון לעקוף את הפסיקה. כל חוק חלופי יהיה חייב לכלול את עיקרון חובת השירות לכל, ויש לאכוף זאת באמצעות סנקציות כלכליות ואישיות: מי שלא יתגייס לא יהיה זכאי למימון מהמדינה.

מיליוני שקלים מועברים מדי שנה מתקציב המדינה ל"ישיבות רכות" או "ישיבות הנושרים" – מסגרת חינוכית חרדית שנועדה לצעירים המתקשים בלימודי קודש. לפי מחקרו של ד"ר אסף מלחי, הם מהווים כ-18% מתלמידי הישיבות החרדיות שמקבלים פטור מגיוס לצה"ל על סעיף "תורתו אומנותו", למרות ש-73% מתוכם יוצאים לעבוד בניגוד להסדר ורק 17% מקפידים על לימודי קודש. המסגרות האלה נועדו לשמור את התלמידים בעולם החרדי ומונעות מהם להשתלב בשוק העבודה. ד"ר מלחי התארח בכתבתו של יוסי מזרחי בחדשות 12 על אותן ישיבות.

החוק המוצע מתעלם מן השינוי הדרמטי במציאות הביטחונית של ישראל מאז ה-7.10 ואינו נותן מענה לצורך בלוחמים ולהכבדת הנטל על האוכלוסיות המשרתות בסדיר ובמילואים. חוק זה היה בעייתי גם לפני ה-7.10, וכיום אין בו לא רלוונטיות ולא בשורה.

בלילה שבין 10 ל-11 ביוני 2024 הצביעה הכנסת על החלת דין רציפות על הצעת חוק הגיוס של הממשלה. מהו דין רציפות? למה נערכה ההצבעה באמצע הלילה? האם הצעת החוק תועיל לגיוס חרדים? כל מה שחשוב לדעת.

יועמ"שית הכנסת הציבה שורת תנאים להליך חקיקת חוק הפטור מגיוס, ובהם קבלת נתונים עדכניים ממערכת הביטחון, שמיעת עמדות הציבור והתחשבות בעקרונות שקבעו שופטי העליון ביחס לגיוס תלמידי ישיבות. אי עמידה בהם יקל על בג"ץ לבטל את החוק ללא קשר לנוסחו העדכני.

בישראל, העמדה המשפטית של היועץ המשפטי לממשלה מחייבת את הממשלה, כל עוד בית המשפט לא קבע אחרת. בבג"ץ חוק הגיוס אישרה היועמ"שית ייצוג נפרד לממשלה. השופטים הבהירו שנושא הייצוג יהיה חלק מפסק הדין, ושהממשלה לא יכולה להרחיב את גבולות הייצוג שלה.

ניכר היה שגיוסם של 3,000 בני ישיבות לא ממש מספק את השופטים בדיון. בסיום הדיון הדגיש מ"מ הנשיא פוגלמן כי "קיומם של הליכי חקיקה הם לא עילה לדחיית גיוס". השאלה היא מה תעשה המדינה בעניין הגיוס עד לפרסום פסק הדין.

על רקע הדיון היום (2.6) בבג"ץ הגיוס, המכון הישראלי לדמוקרטיה מפרסם דוח מיוחד על דעת הקהל בישראל בנוגע לעמדות ותפיסות בחברה החרדית על סוגיית (אי) הגיוס. הדוח נעשה בשיתוף עם מרכז ויטרבי לחקר דעת קהל ומדיניות במכון, ומבוסס על סקר רחב בקרב מדגם מייצג של החברה החרדית (508 מרואיינים טלפונית, טווח טעות הדגימה הוא 4.35%), במקביל לסקר בקרב הציבור היהודי הלא-חרדי.

ב-2 ביוני 2024 דן הרכב מורחב של תשעה שופטי בג"ץ בשורת עתירות הנוגעות לחוקיות תקצוב הישיבות שבהן לומדים צעירים חרדים, במצב שבו אין הסדרה חוקית לפטור או לדחיית השירות שלהם. צפו בדיון.

המודל שהחזיק את צה"ל והחברה הישראלית מאז קום המדינה ונשחק עם השנים קיבל במלחמה הנוכחית חיזוק מחודש. הימנעות החרדים מהשתתפות בו מעמידה אותו בסכנה מחודשת.

בחינה של מאמרי דעה בעיתונות החרדית מסבירה ממה באמת חוששת הנהגת המגזר בשאלת הגיוס, ואין הכוונה לחוק כזה או אחר או לכפייה כלשהי.

הממסד החרדי מוכן להתפשר על החומרות התורניות המקובלות בעולם הישיבות, אך אינו מוכן לאפשר לצעירים החרדים שבשוליים ללמוד לימודי-יסוד ולרכוש מקצוע איכותי, להכין עצמם לשוק העבודה המתקדם או לשרת בצבא. התופעה פוגעת לא רק בהצדקתו המקורית של פטור 'תורתו-אומנותו', אלא גם בעתידם של הצעירים שאינם מממשים את כישוריהם ושאיפותיהם.

נתונים מספריים על הגיוס, סקר דעת קהל על התמורות בציבור החרדי בעקבות מלחמת "חרבות ברזל", דפי לימוד לחג השבועות בנושא הפטור מגיוס וכן כתבות ומאמרי דעה מאת חוקרות וחוקרי המכון.

האם יש חובה משפטית/הלכתית להתגייס? מה ניתן ללמוד מדברי הרמב"ם לגבי חובת השירות בצה"ל? האם ייתכן שעיסוק במצוות תלמוד תורה ידחה את מצוות הגיוס לצבא?

הממשלה מנסה לשוב ולקדם הצעת חוק גיוס שנבלמה לפני שנתיים והייתה עמוסת בעיות: יעדי גיוס נמוכים, סנקציות לא אפקטיביות ומסלולי שירות לא שוויוניים. בעיקר אחרי השבעה באוקטובר, כל בר דעת כבר מבין שבלי סנקציות ואכיפתן דבר לא יגרום לחרדים להתגייס מרצונם הטוב.

הדו"ח מציע פתרון בלתי שוויוני לגיוס בני 34-25, לא עונה על צורכי צה"ל בלוחמים, פוגע בהשתלבות החרדים בשוק העבודה ויחייב את המשק לתמוך במשפחות הגדולות של החיילים המבוגרים במקום בחיילי חובה צעירים יותר.

המחקר כולל נתונים שנאספו מסוף שנת 2020 ועד סוף שנת 2021 • נמצא שרבע מהגברים הצעירים החרדים רוצים להתגייס לצה״ל וכן התגלה פער ניכר בין הרצון להתגייס לצה״ל ובין התכנון המעשי להתגייס – אשר עמד על כ-10% בלבד, בהלימה לנתוני הגיוס החרדי בפועל • צעירים חרדים המעוניינים להתגייס מונעים משלושה סוגי מוטיבציות: מוטיבציה שירותית-ערכית (רצון לתרום למדינה), אישית-אינדיבידואליסטית (רצון לרכוש מקצוע או להתקדם בחיים) ומוטיבציה אזרחית (תפיסת השירות כחובה אזרחית). חרדים שאינם מעוניינים להתגייס מונעים במידה פחותה באופן מובהק ממוטיבציות אלה • המוטיבציות השליליות המניאות צעירים חרדים מגיוס הן המוטיבציה הדתית-סמכותית (חשש מתגובת הרבנים), החברתית (חשש מנידוי חברתי) והאישית (חשש מהסתגלות לסביבה חדשה ו״התקלקלות״).

בפברואר 2024 החליט משרד הביטחון להקדים את גיוסם של 1,300 מועמדים לשירות ביטחון, המשתייכים למסגרות השונות וקיבלו דחיית שירות, במהלך שספג ביקורת ציבורית רחבה. על מי הוא משפיע ומה מאפיין את המאבק המשפטי נגדו?

זה אולי קצת מפתיע, אבל גם במדינות כמו שוויץ, דנמרק, פינלנד ונורווגיה יש חוק גיוס חובה לצבא. מסקירה שערכו פרופ' יובל שני ועו"ד מירית לביא נראה כי מקבלי ההחלטות בישראל יוצאי דופן בכך שהם מבקשים לפטור אוכלוסייה דתית ספציפית משירות צבאי ואזרחי. ומה לגבי החברה הערבית? כאן דווקא מצאנו מקור להשוואה.

במקרה שבו יגויסו חרדים לצבא בהיקפים דומים לאלה של האוכלוסיות המשרתות, הרי שבשנת 2045 לא יידרש עוד הצבא לימי מילואים מבצעיים, למעט שמירה על כשירות • שיעור החיסכון למשק בתרחיש השתלבות מלאה של גברים חרדים יעמוד בשנת 2050 על בין 77% ל-100% מההוצאה התקציבית, ובמספרים – בין 8 ל-10 מיליארד ש"ח בשנה.

בעיקר לנוכח המלחמה התברר עד כמה המצב שבו בני החברה החרדית אינם משרתים פוגע משמעותית בעיקרון השוויון. משימות הצבא הורחבו ויש להרחיב את שורותיו בדחיפות, לכן יש לפעול לאלתר כדי להתחיל את השינוי.

בצל המלחמה והאיום בכך שהגיוס יהפוך לגיטימי, חידדו מנהיגי החברה החרדית והעיתונות החרדית את האיסור על גיוס ומנגד הדגישו את מצוות לימוד התורה ואת עליונותה על השירות בצה"ל. הרושם הכולל הוא של התבצרות נוספת של החרדים בתוך חומות מוסדות לימוד התורה.

השופטים מתייחסים בהחלטתם ל"טענות כבדות המשקל" הנוגעות לחוקיות החלטה 682, שמכוחה לא ננקטו הליכים לגיוס תלמידי הישיבות. אמירתם עלולה להקשות על הממשלה לקבל החלטות דומות בנוגע לדחיית שירות גורפת לתלמידים, למשל למשך שלושה חודשים נוספים עד שיוסדר מתווה גיוס ראוי.

דמוקרטיות שבהן קיימת חובת גיוס דווקא מצמצמות את האפשרות לקבל פטור מלא משירות ונוטות שלא לפטור קבוצות שלמות מחובת השירות, אלא יוצרות מסגרות לשירות חלופי כדי להתמודד עם האתגרים הנובעים מעקרון השוויון. בפינלנד הוענק פטור מלא משירות עבור קבוצה דתית קטנה יחסית, אולם הוא בוטל בעקבות החלטה שיפוטית משום שיצר פגיעה בשוויון. ההשוואה מלמדת שהדרישה לשוויון בנטל אינה ייחודית לישראל ושמגמת שילוב האוכלוסיות הפטורות בשירות צבאי או אזרחי חלופי היא כללית.

החוק ממשיך להתבסס על יעדי גיוס במקום על חובת גיוס ובכך לאפשר התחמקות. הוא קובע יעדי גיוס החלים על המערכת הצבאית ולא על המועמד לשירות ביטחון וכפועל יוצא לא יקנה אפשרות לסנקציות אישיות, כלכליות או מנהליות. מתווה אמיתי לגיוס חייב לכלול חובת גיוס לכל, תוך עיגון גיל גיוס שלא יאוחר מ-21-20.

מחקר זה נועד לבחון את שביעות הרצון והאתגרים החברתיים והאישיים של צעירים חרדים הלומדים בישיבות גדולות ואת יחסם לחלופות אפשריות ללימודים בישיבה, דוגמת לימודי מקצוע ויציאה לעבודה.

הנוסח שפורסם בתקשורת מתייחס להעלאת גיל הפטור ל-35 ואינו כולל יעדי גיוס. הצעה ראויה חייבת להוריד את גיל מימוש השירות ל-21-20, לכלול סנקציות כלכליות ומנהליות על מי שלא יתגייסו ולאפשר שירות אזרחי רק בגופים ביטחוניים.

המצב הנוכחי, שבו מספר לומדי התורה גדול מאי פעם בשעה שהחברה הישראלית זקוקה יותר מתמיד לחיילים ולעובדים, הוא בלתי נסבל. פתרון אפשרי הוא מנגנון שיסנן באמצעות מבחנים וראיונות את העילית שבעילית מבין לומדי התורה, ואלה יקבלו מלגה נדיבה שתאפשר להם ולהחזיק את משפחתם.

 לקראת תחילת חודש הרמדאן, 45% מהיהודים ו-69% מהערבים צופים שהגבלות על עליית מוסלמים להר הבית יגבירו את הסיכוי לאירועים אלימים • ירידה בשיעור היהודים והערבים החשים שייכות למדינה ולבעיותיה, שחזר לממדיו לפני המלחמה.

התמיכה בבני הישיבות ששירותם הצבאי נדחה היא כ-550 מיליון שקלים בשנה. ביהמ"ש דורש מהמדינה להסביר מדוע לא יבוטל הסעיף הרלוונטי בהחלטת הממשלה שמורה על העדר אכיפת הגיוס כלפי תלמידי ישיבות ובכך יתחיל הצבא לגייס אותם מיידית, וכן מדוע למרות פקיעת חוק הגיוס ניתן להעביר תמיכות לתלמידי הישיבות | כל מה שחשוב לדעת.

העובדה שצה"ל חדל להעניק דחיית שירות לבני הישיבות יצרה בעיה מהותית: העדר בסיס חוקי לתקצוב המוסדות התורניים שבהם לומדים בני הישיבות. התמודדות עם בעיה זו היא המפתח לדיון עומק בשאלת הגדלת שיעורי הגיוס של הצעירים החרדים ושילובם במעגל העבודה. מטרות אלה יושגו באמצעות שימוש בתמריצים כלכליים כגון הפחתה משמעותית של התקציבים שיינתנו למוסדות תורניים שבהם לא משרתים בצבא.

לקראת הדיון ההיסטורי בבג"ץ בסוגיית גיוס החרדים לצה"ל ב-26 בפברואר 2024 משוחח העיתונאי יאיר שרקי עם נשיא המכון יוחנן פלסנר שעוסק בסוגיה זה כ-15 שנה ועמד בראש ועדת פלסנר לקידום השילוב בשירות והשוויון בנטל.

ב-26 בפברואר 2024 דן בג"ץ בשורת עתירות הנוגעות לחוקיות תקצוב הישיבות שבהן לומדים צעירים חרדים, במצב שבו אין הסדרה חוקית לפטור או לדחיית השירות שלהם. צפו בדיון.

מה"רשימות המאושרות" של תש"ח דרך "חוק טל" ועד ניסיונות ההסדרה שעברו בבג"ץ: כך התגלגלה סוגיית השוויון בנטל השירות הצבאי במשך השנים עד לנקודת ההכרעה שבה היא מצויה כעת.

הצעה לסדר זו מתמקדת בערך השוויון ובהשפעתו על שאלת מודל השירות הצבאי בישראל. אנו מבקשים לברר מהם ״גבולות הגזרה״ הנורמטיביים שמציב עיקרון השוויון במסגרת הניסיון לעצב הסדר חדש באשר למודל השירות הצבאי והחלופות האפשריות לו. בשל המרכזיות של עקרון השוויון בשיח על הסדר הגיוס, הרי שהלגיטימציה והיציבות המשפטית של כל הסדר עתידי תיבחן בהכרח דרך פריזמה נורמטיבית של התאמתו לעקרון השוויון, ובמיוחד מבחינת מידת תרומתו להפחתת אי-השוויון הקיימת במציאות הנוכחית.

רבנים ספרדים בכירים תקפו את השר ארבל שהביע תמיכה במאמצי עמותה לגיוס צעירים חרדים לצה"ל. המתח הנמשך כבר תקופה ארוכה בקרב בוחרי התנועה - ציבור מסורתי מחד, וציבור תורני חניכי עולם הישיבות מאידך – עולה כעת אל פני השטח ביתר שאת.

תזכיר חוק שירות המילואים מעמיק עוד יותר את הפער בשוויון בנטל. אף שהוא כולל הטבות רבות, אין בו מענה דיפרנציאלי לסוגי משרתים שונים באופן שייחשב לתמורה הולמת על הגדלת מספר ימי המילואים ומצבת הכוחות העתידית.

מהלכי קיצור שירות החובה ומתן הפטור הגורף לחרדים, שנדונו לפני "חרבות ברזל", ירדו מהפרק. צה"ל אכן זקוק מיידית לכוח אדם כדי לנצח במלחמה, אולם את ההכרעות המהותיות וארוכות הטווח בנושא יש לדחות ליום שאחרי הן בשל חוסר הוודאות בנוגע להסדר הביטחוני ברצועה והן בשל תחלופתן הצפויה של ההנהגות הפוליטית והצבאית שאיבדו לגיטימציה.

הסכמה ישראלית לפתרון שתי המדינות בתמורה להמשך הסיוע האמריקני זוכה לתמיכת 75% מהשמאל לעומת 21% בלבד מהימין • בקרב היהודים חלה ירידה בחשש לביטחון הכלכלי ובעיקר הפיזי (מ-63% ל-46%) בהשוואה לתחילת המלחמה, לעומת עליות בקרב הערבים בשני התחומים ובעיקר ביחס לביטחון הכלכלי (מ-69% ל-82%) • שיעור צרכני החדשות בטלוויזיה וברדיו כמקור עיקרי ירד בהשוואה לתחילת המלחמה, לעומת עלייה בצריכתן ביישומוני המסרים המידיים.

על פניו נראה ש"בחרדי חרדים" ו"כיכר השבת" גויסו למלחמה בהיבטי הגרפיקה והתכנים לגולשים. אולם אם מתעמקים בסיקור ובמסגור מתגלים המרחבים השונים שבהם חי המיינסטרים החרדי, בין ההיטמעות והמעורבות לבין ההיבדלות.

איזו התנהלות מוסרית נתבעת מאיתנו במלחמה? מה אומר המוסר היהודי על ההבדל שבין אוכלוסייה אזרחית למחבלים שיוצאים ממנה? עד כמה יש לסכן את החיילים למען השבת החטופים? ומה על שלומם הנפשי והמוסרי של חיילינו לאחר הקרבות? עו"ד שלומית רביצקי טור-פז משוחחת עם הרב בני לאו על השאלות הקשות הנוגעות למוסר המלחמה היהודי.

"אנחנו מחויבים בתור חלק אינטגרלי מעם ישראל ומהמדינה ואנחנו צריכים להיות כתף אל כתף לחיילים", הדגיש הרב בתחילת המלחמה ותמך בגיוס המוני של בעלי פטור בני 40-26. עם התקדמות הלחימה אף הפך לרב הראשון הפועל במרחב החרדי שדוחה פומבית את העמדה החרדית לפיה לימוד תורה פוטר מחובת הגיוס – גם אם תורתם של הצעירים החרדים אינה אומנותם.

המלחמה, כשעת משבר, מעצימה מבנים ותהליכים חברתיים בתוך הקהילה החרדית. בעוד המנהיגות הרבנית החרדית הקלאסית מנחה את הקהילה לפעולות דתיות כדרך להתמודד עם המצב, במלחמת "חרבות ברזל" התוודענו למודל חדש של תגובה למשבר על ידי ההנהגה הרבנית החרדית החדשה. כיצד נראה מודל זה? מה הוא משקף ביחס לזרמים החרדיים החדשים ומהם עקרונותיו?

כמחצית סומכים יותר על ראשי הצבא • כמחצית מהציבור היהודי תומכים בגיוס מלא של צעירים חרדים לצה"ל. בקרב מצביעי המפלגות החרדיות, הרוב תומכים בפטור מלא לטובת לימודי תורה (מצביעי יהדות התורה 82%, מצביעי ש"ס 51.5%).

במלחמות קודמות שניהלה מדינת ישראל עודדו הרבנים את תלמידי הישיבות להתגייס ולתרום להצלחת המערכה, בין בעורף ובין בחזית. נוכח אלפי פניות חרדים להתגייס ולהתנדב בזמן "חרבות ברזל", ולמרות התנגדות מנהיגי הזרם החרדי המרכזי, נראה שמדובר בחיזוק משמעותי למגמת ההשתלבות.

איך מגדיר המשפט הבינלאומי את הפשעים אותם ביצעו מחבלי חמאס ב-7 באוקטובר? עד כמה הפרו את האיסורים על פשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות ואף רצח עם? 

אילו סמכויות מוקנות לגופי הביטחון ולגורמים נוספים מתוקף ההכרזות על מצב מיוחד בעורף ועל אירוע חירום אזרחי? מי מוסמך לקבל את ההחלטות בנוגע לשני המצבים ולהאריך את תוקפם? כל השאלות והתשובות.

מי הם חברי הקבינט המדיני-ביטחוני ומה עליהם לעשות לאחר הכרזת מלחמה ובמהלך המערכה? מה מקומם של הכנסת ושל הייעוץ המשפטי לממשלה בקבלת ההחלטה? כל השאלות והתשובות.

ועדת אגרנט הצביעה על ליקויים בתהליך קבלת ההחלטות בדרג המדיני בנושאים ביטחוניים, והדגישה את סמכות הממשלה להכריע בעניינים אלה; ואולם, גם בחלוף חמישה עשורים, עדיין לא הוסדר ולא הושג האיזון הראוי בין סמכות ראש הממשלה לבין שרי הקבינט, כפי שהוכח באירועים ביטחוניים לאורך השנים. יש להבהיר בחקיקה את סמכויות חברי הקבינט, ועד להסדרה החוקית על כלל הגורמים המעורבים לממש את אחריותם ולדרוש הבאת החלטות ביטחוניות בפני הקבינט.

אי אפשר לצפות שאלה החשים שהמדינה והצבא אינם משקפים עוד את ערכיהם יוסיפו להתנדב לשירות צבאי. בחירת הקואליציה, שחלקים בה לא שירתו כלל, להעביר את צמצום עילת הסבירות בגרסה הקיצונית ולתייג את המתנדבים כסרבנים, תגבה מחיר יקר שישלמו הצבא והחברה הישראלית כולה.

הצעת החוק שתקבע את הפטור משירות צבאי עלולה לפגוע באופן חמור בשוויון בנטל, לתמרץ צעירים חרדים להישאר עוד בבית המדרש ולפגוע בכלכלה. קיבועה כחוק יסוד, מתוך כוונה לחסן אותה מביקורת שיפוטית, עלול לרוקן את המונח מתוכן ולפגוע במבנה החוקתי בישראל.

חוק הגיוס החדש צריך לכלול יעדי גיוס לחרדים והשתת סנקציות על תקציב הישיבות במקרה של אי עמידה בהם. כדי לקדם שילוב חרדים בהשכלה גבוהה ובתעסוקה יש להוריד את גיל הפטור משירות ל-21, לצמצם את ההטבות הכלכליות המוענקות לבחורי ישיבות ואברכים ובמקביל לאפשר שירות אזרחי בגופים ממלכתיים בלבד.

החוק מבקש להבטיח שהחלטה בעלת השלכות דרמטיות תתקבל בפורום רחב, הנהנה מלגיטימציה דמוקרטית ומאפשר שיח מקצועי ונשיאה באחריות. מבצע "מגן וחץ" יצא לדרך בהחלטת רה"מ ושר ביטחון בלבד, תוך עקיפה של הקבינט, וסיפק תזכורת לחשיבות חיזוקו.

מהו גיל הפטור ולמה חשוב להוריד אותו? האם תכלית החוק המסתמן היא תעסוקתית ואילו תמריצים הוא מעניק? האם ניתן להגיע למצב של שוויון? המדריך למתווה שעל הפרק.

כדי למנוע קריסה ביטחונית וכלכלית ולצמצם את אי השוויון בין החרדים לציבור הכללי על הממשלה לדאוג להוקרת כלל המשרתים בצה"ל, להתעקש על לימודי ליבה כתנאי לתקצוב מוסדות חינוך ולעצור סבסוד לאלה שנשארים בישיבה עד גיל מבוגר. כל הסדר שלא יחזק את השתלבות החרדים יוביל להמשך התפוררות החברה בישראל.

40% מהנשאלים סבורים שיש לנקוט הליכים משפטיים נגד משרתים שלא מתייצבים למילואים. 71% מהנשאלים שהשתתפו במחאה הציבורית סבורים כי ביכולתה להשפיע על קידום יוזמות החקיקה של הממשלה.

יותר ממחצית מהנשאלים תומכים בשילוב נשים ביחידות עילית בצבא. כמחצית מהנשאלים מעדיפים כי ילדיהם ישרתו בתפקיד טכנולוגי בצבא. עלייה בתמיכת הציבור בהסרת המגבלות על שימוש בכוח.

הוויכוח לגבי הצורך באישור הקבינט מדיני ביטחוני לפתיחה במבצע "עלות השחר" חושף שוב: ההסדר המשפטי לגבי יציאה למבצעים צבאיים וסמכויות הגופים האזרחיים לוקים מאוד בחסר. אז מהו המצב הרצוי ואיזה תיקון נדרש לעשות.

לא יכול להיות שהשאלה האם ישרתו נשים באגוז תיכרך בשאלה "כיצד שילוב נשים משפיע על חיילים דתיים". צבא המסוגל למבצעים עליהם חתום צה"ל, אמור להיות מסוגל לקיים שוויון מגדרי מהותי בתוך בסיסיו. זה אפשרי, וזה הדבר הראוי לעשות.

בית המשפט העליון דחה לאחרונה את ערעור הרמטכ"ל על ביטול החלטתו בבית המשפט המחוזי להדיח את רס"ן פרנקן, מפקד בסיס מצ"ח באר שבע בזמן שאירע מותו הטראגי של סמל ניב לובטון ז"ל. יש הטוענים כי מדובר בהחלטה שעלולה לפורר את צה"ל, אך למעשה ההחלטה רק תחזק אותו

הטענות המתפוצצות במרחבי המרשתת אינן חדשות. הנרטיב לפיו חיילים מפחדים לירות ולא מבינים את הוראות הפתיחה מטופטף באופן יסודי על ידי גורמים שונים. לעתים כחלק מכרסום שיטתי בכל מערכת שומרי הסף תוך ניצול הצבא להטמעת אג׳נדת מערכת המשפט כאויב העם. בצה״ל אולי העדיפו לחכות עד יעבור זעם. אבל נראה שהסוסים כבר עזבו את האורווה הזו. והם שועטים קדימה ומאיימים לרמוס את אחרון ערכיו של הצבא. זה מחיר גדול מדי

ההחלטה להוריד את גיל הפטור לחרדים שאינם משרתים בצה"ל נכונה - והתועלת בה עולה על הנזק, גם אם מסכימים לכך שהיא מעמיקה את האפליה הקיימת. עדיף, אם כך, לטפל באי השוויון בנטל הכלכלי, מאשר להותיר את המצב על כנו

שני מהלכים דרמטיים התקבלו השבוע בממשלה: האחד, הורדת גיל הפטור לאברכים שהיא החלטה מקוממת אבל הכרחית. השני קשור לתוספת הרמטכ"ל למשרתי הקבע שעלולה לפגוע באמון הציבור בצה"ל, בוודאי בתקופה של משבר כלכלי חמור. האזינו לפרק החדש שלנו האינטרס הכלכלי בהנחיית רועי כ"ץ ואדריאן פילוט

מתווה הגיוס שאושר בממשלה מקבע את האי שוויון בגיוס לצה"ל, אבל בנסיבות שנוצרו במהלך עשרות השנים האחרונות מדובר ב"רע הכרחי". ועדין מדובר בשינוי היסטורי, הנתונים מראים שהורדת גיל הפטור לחרדים תביא לזינוק ביציאה לעבודה

בצה"ל מתמודדים עם אתגר לא פשוט בהשארת קצינים מצויינים בשירות קבע, אך בעת המשבר הנוכחי, המהלך מתקבל בביקורת ציבורית נוקבת. בקרב על הפנסיות, מפסיד צה"ל את המערכה על אמון הציבור

ברכות לממשלת בנט על אישור מתווה הורדת גיל פטור האברכים משירות בצה״ל ל-21. מדובר בצעד חיוני והכרחי שהוביל המכון הישראלי לדמוקרטיה בשנים האחרונות. סוג של רע הכרחי שיוביל בטווח הקרוב לכניסתם של כ-5,000 חרדים לשוק התעסוקה ועוד אלפים בשנים הקרובות.

חוות דעת זו עוסקת בשאלה החוקתית: האם הורדת גיל הפטור פוגעת פגיעה בלתי מדתית בעיקרון השוויון, באופן שיכול להביא לפסילת החוק על ידי בית המשפט העליון.

80% מאלו ששירתו בצבא טוענים שהיו עושים זאת גם במצב של גיל פטור נמוך. בנוסף, הורדת גיל הפטור לגיל 21 צפויה להיות השפעה ניכרת על יציאה מוקדמת לעבודה של צעירים חרדים בגילאי 21-23 בהיקף שבין 20%-33% (4,200-6,900 חרדים עובדים).

צה"ל, כמו כל ארגון במדינת ישראל מחויב לשמור על חוקיה, בדיוק באותו אופן הוא מחויב לערכיה כמדינה דמוקרטית ולערך השוויון בתוכו. כמו שאיש אינו טוען שתפקידו של צה"ל הוא לנצח במלחמות ולא לשמור על החוק, כך יש להוציא מכלל שימוש את המנטרה כי תפקידו של צה"ל איננו לקדם שוויון

ככל שגורמי הביטחון ממשיכים עם האיפול התקשורתי סביב נסיבות מותו של קצין אמ"ן, כך נפגע יותר אמון הציבור בצה"ל. על הצבא מוטלת האחריות לספק הסבר להסתרת הפרשה, וזאת מבלי לפגוע בביטחון המדינה

מאז ומתמיד צה"ל אפשר, לצד מודל גיוס אחד מרכזי, מגוון של צורות גיוס אלטרנטיביות. יש להרחיב את תצורות הגיוס האחרות בפועל, לפתוח אותן לאוכלוסיות נוספות, לגלות גמישות רבה יותר במתן היתרים – וכך לייצר פרקטיקת גיוס התואמת את המציאות של החברה הישראלית בעשור השלישי של המאה ה-21.

האתוס הליברלי, החשיפה לתהליכי גלובליזציה, הירידה בתחושה הסובייקטיבית באשר לחומרת האיום החיצוני בפניו נצבת המדינה, הגברת אי השוויון החברתי והירידה במוטיבציה לשירות - כל אלה ועוד מכרסמים בלגיטימציה של מודל הגיוס. במונחים סוציולוגיים, נשחק התגמול הסמלי של המשרתים עבור השירות הצבאי ולכן מתחזקות צורות שונות של התנגדות לקיומו. מאמר זה דן בשאלה מהי אפוא המדיניות שהדרג הפוליטי צריך לגבש כדי לעצב מחדש את מדיניות הגיוס, ומצביע על מודל גיוס בררני (סלקטיבי) ורשמי - שבו חלה חובת גיוס על הכול אבל המדינה מגייסת רק חלק לפי קריטריונים ברורים ושקופים – כמודל הראוי לאימוץ.

על צה"ל לאמץ קריטריון מיון מקצועי שיהיה עיוור למגדר ולפתוח את כלל היחידות בו לשירות לפני נשים וגברים כאחד. זהו העיקרון הראוי, המגלם מחויבות מהותית לשוויון והולם את הצביון החברתי הנכון למדינה דמוקרטית

דבקות במשימה וגם נכונות הקרבה עצמית הם ערכים מרכזיים עבור צבא. אם בצה"ל מזהים שחיקה באלה, ראוי שיבחנו את הדרכים להתמודדות עמה. אך ראוי גם שיוודאו שהדרך לכך אינה עוברת במסרים מסוכנים החותרים תחת ערכי רוח צה"ל. אחרת צה"ל אולי ינצח בקרב על תדמיתו הקטלנית, אבל יפסיד במלחמה על זהותו וערכיו

למרות שישראל היא מהמדינות המערביות היחידות שמגייסות נשים לצבא מכוח חוק גיוס חובה, הקריטריון המגדרי ממשיך להיות קריטריון המיון הראשי לתפקידים השונים. זאת, בזמן שיותר ויותר מדינות מכריזות על מעבר למיון ליחידות הצבאיות על בסיס מקצועי ומתן שוויון הזדמנויות מלא לנשים לשרת בכל היחידות

תשובותיו של הצבא לשאלות השופטים בעתירת הלוחמות מעידות שגם בשנת 2020, מה שמשנה הוא לא האם המתגייסים והמתגייסות מתאימים לתפקיד, אלא קודם כל - מהו מינם, כשקריטריון הסינון הראשון הוא מגדרי ולא מקצועי

טיוטת צו שפורסמה לאחרונה (24.9), מציעה לאפשר קריאת חיילי מילואים לשירות על מנת לבצע "פעולות הנוגעות להתמודדות עם התפשטות נגיף הקורונה". יש להימנע מהתקנת הצו בניסוח כל כך רחב וכוללני, החורג מן הסמכות שהוקנתה לשר הביטחון

פעילות חיילים במשימות אכיפה המופנות נגד אזרחים והפנייה לצבא תוך ציפייה ציבורית לנוק-אאוט מהיר, גובה מחיר כפול - פגיעה באמון הציבור בו וסכנה כי יסתבך בפוליטיזציה מסוכנת

נקודות החיכוך בין חיילים לאזרחים שהיינו עדים להן בימים האחרונים, מציפות את הבעייתיות שבפעילות חיילי צה"ל במשבר האזרחי שישראל מתמודדת עמו. הצבא במהותו אמור לפעול אל מול כוחות עוינים, ולכך הוא מותאם

מספר הנחות משמעותיות, עובדתיות ומשפטיות, סייעו לבג"ץ להחליט שלא להתערב בהחלטת הפצ"ר שלא להעמיד לדין את אל"מ ישראל שומר, המח"ט שירה למוות בפלסטיני שיידה אבנים ונמלט, ומונה למפקד הנח"ל. בפועל, התוצאה של פסק הדין מהווה מעין אור ירוק להפרת הוראות הפתיחה באש

העובדה שבצה״ל מתייחסים באופן דומה לשיקולים מקצועיים ולסוגיות פיזיולוגיות-רפואיות, כמו גם ״להיבטים הנוגעים לשירות המשותף״, מעלה חשש כבד כי פעולתו של הצוות שיוקם לבחינת פתיחת כל התפקידים בצה"ל לנשים, תהיה משולה לרכב הנוסע בפול גז בניוטרל

בצירוף מקרים מעניין, החשיפה על קליפ החיילות הגנוז מגיעה ימים ספורים אחרי הפרסום על קבינט הקורונה נטול הנשים. לכאורה, שני אירועים שונים, אולם מבט מעמיק יותר חושף את הקשר המובנה בין השניים

צה"ל צריך להמשיך ולסייע לאזרחים ולמדינה בהתמודדות עם מגפת הקורונה ככל שיידרש, כמערכת תומכת ומשלימה לפעולת הגורמים האזרחיים, אך חשוב שלא ייגרר לניהול כוללני של המשבר או של תחומים מוגדרים, כלכליים וחברתיים, החורגים מתחומי סמכותו

עם המעורבות הגוברת של צה"ל במאבק מול נגיף הקורונה, חשוב לוודא שהשימוש בצבא בהתמודדות מול אתגרים אזרחיים, ולא אויבים חיצוניים, נעשה רק במקרים בהם הדבר הכרחי. לטווח הארוך, נדרש טיפול שורש במערך מנגנוני הסיוע האזרחיים, שנזנחו עקב חיזוק פיקוד העורף בתקופת מלחמת לבנון השנייה

רוב צבאות העולם החלו בחודש האחרון להירתם למאבק בנגיף הקורונה. בחינת השימושים הנעשים בכוחות צבאיים במדינות דמוקרטיות שונות מדגישה את חשיבות האבחנה בין סוגים שונים של פעולות והשפעתן על היקף המגע בין הצבא לבין האוכלוסייה האזרחית, כמו גם חשיבות ההכרה במגוון השיקולים העשויים להשפיע על מידת מעורבותם של חיילים במאבק זה

למרות שגיוסם של צה"ל וגופי ביטחון נוספים כחלק מההתמודדות עם מגפת הקורונה נתפס בעיני הישראלים כטבעי ומתבקש, זהו איננו משבר ביטחוני במהותו, אלא אזרחי. על כן, חשוב לוודא שמעורבות הצבא תיעשה רק במקרים בהם הדבר הכרחי, ולהבא- להכשיר את הרשויות המקומיות ושאר הגופים האזרחיים לטפל בסוגיות אזרחיות מעין אלה

הממשלה עושה שימוש הולך ומתרחב במערכת הביטחון לצרכים אזרחיים, כמו למשל אכיפת מדיניות הסגר שהחילה. אולם גם מערכת הביטחון מרוויחה מהמהלך הזה, והוא משרת את צרכיו הכלכליים והטכנולוגיים של צה"ל. התעולת הזו מחלישה את יכולתו של הצבא להתנגד למשימות המוטלות עליו - ועל כך ראוי שיתנהל דיון ציבורי

אם זה לא היה ברור עד עכשיו, אז הדוח הקשה של הוועדה המקצועית בראשות האלוף במיל' נומה לבדיקת נתוני גיוס החרדים הכוזבים שפורסם בשבוע שעבר, מוכיח שוב עד כמה נדרשת בחינה מחודשת, ויותר מכך פעולה, הן בחוק לגיוס חרדים והן באופן שבו צה"ל מגייס אותם בפועל

רוב הציבור מעריך שישראל מוכנה מבחינה צבאית-לחימתית; כ-40% מתושבי הדרום ויהודה ושומרון סבורים שהעורף מוכן מבחינת מיגון, לעומת 15% מתושבי הצפון

שמירה על טוהר הנשק וזהירות בחיי אדם הם עקרונות מוסר שעל החיילים לדבוק בהם - לא משום שזו תעודת ביטוח מול בית הדין הבינלאומי, אלא כי זה הדבר הראוי והמוסרי לעשות

מערכת הביטחון חייבת לבחון את עצמה- האם לא פשה בה נגע של דיווחי שקר. בחינה כזו מתחייבת גם לאור הגילויים מהזמן האחרון על דיווחי הצבא, על אודות חיילים שאינם חרדים כעל חרדים. גילויים אלה מתווספים לשורה של אינדיקציות אחרות. אין זו רק שאלה של טוהר מידות, מנהל תקין ופיקוח על הצבא. זהו עניין הנוגע לליבת הביטחון עצמה, שכן לא ניתן לבנות ביטחון על שקר

החברה הישראלית עברה שינויים רבים בעשור האחרון, כשאחד העיקריים בהם הוא נושא השוויון המגדרי, שמשתקף גם במאמציו של הצבא לשילוב נשים ביחידות השונות. אולם לצד ההישגים, ידע עשור זה גם אתגרים מורכבים הנוגעים לשירות הנשים בצה"ל

הירידה במספר החרדים המתגייסים לצה"ל מצביעה על המחיר של היעדר חוק גיוס הכולל יעדי גיוס לחרדים, יחד עם סנקציות כלכליות לישיבות במקרה של אי עמידה ביעדים. אלה יגבירו את המוטיבציה וההיערכות של צה"ל לגייס חרדים, כמו גם של הצעירים החרדים להתגייס לצבא

מחצית מהלוחמים הדתיים ומחצית מהמשתייכים לימין טוענים כי טוהר הנשק ושמירה על צלם אנוש בלחימה פוגעת ביכולת המבצעית של צה"ל; רוב הלוחמים (62%) מרגישים שהפרקליטות הצבאית מגבילה את הפעילות שלהם; מחצית מהלוחמים חוששים שלא יקבלו גיבוי אם במהלך פעילות מבצעית יטעו בשיקול הדעת שלהם

זו אחת הסוגיות החשובות ביותר במדינת ישראל, המעורבת באופן תדיר בעימותים צבאיים, ועדיין - גבולות הסמכות של הקבינט המדיני-ביטחוני אינם ברורים, ותהליכי קבלת החלטות הרות גורל אינם מעוגנים כראוי בחוק. נדרשת הסדרה ועיגון בחקיקה של סמכויות הממשלה והקבינט, ויפה שעה אחת קודם

מארג היחסים הנרקם תחת מודל צבא העם החדש, מחייב הכרעות רגישות בתחום יחסי צבא חברה. בתנאים אלו נדרש מצפן אשר יהווה קריטריון לקבלת החלטות, כמו גם עוגן לזהות המקצועית והחברתית של הקצונה בצה"ל. לפיכך יש לחייב את הוספת ערך הממלכתיות למסמך רוח צה"ל

בישראל לא קיימת הסכמה על עיקרי תוכנה וגבולותיה של הממלכתיות, והתרבות הפוליטית אינה מבוססת על פתרון מחלוקות בהסכמה רחבה. במצב כזה, הממלכתיות עשויה להיות מנוכסת על ידי הרוב הפוליטי כדי לזהותה עם עמדתו, להאציל עליה לגיטימציה, ולעשות דה-לגיטימציה לעמדת המיעוט

המתח שעומד במחלוקת בין הגישות "גיוס לכל" ו"פטור לכל", הוא זה שבין השאיפה לשוויון לבין ריאליזם פוליטי-חברתי. מצד אחד שוויון אזרחי ומצד שני, התנגדות החברה החרדית לגיוס מעורר קשיים מעשיים ששום חוק גיוס, גם אם יתקבל ברוב מוחץ של חברי כנסת לא יוכל לשנות

רוח צה"ל איננו מסמך בעל תוקף משפטי מחייב, אך בתי המשפט עושים בו מפעם לפעם שימוש כמקור השראה פרשני, ועשויים אף להשתמש בו גם אגב בחינת החלטות מינהליות של גורמים צבאיים. בשים לב לכך, בהחלט ייתכן שלהוספת ערך הממלכתיות לרוח צה"ל כחובה ערכית נוספת ומצטברת שתחול על כלל החיילים – יהיו בהמשך משמעויות משפטיות, כרכיב ערכי המשליך פרשנית בדיון המשפטי. הוויכוח סביב השינוי המוצע ברוח צה"ל צריך להיות רגיש גם להיבטים אלה

מודל "צבא העם" עומד בפני אתגרים המערערים את המשך קיומו, בעוד מאפיינים של צבא מקצועי מחלחלים פנימה. כשפחות ממחצית מבני ה-18 בישראל (כולל המגזר הערבי) מתגייסים לצה"ל, הרעיון של צבאי מקצועי כבר לא נשמע כל כך מופרך

במדינה רבת תרבויות ושסעים, תפיסה ממלכתית במובנה כחתירה לטוב המשותף, היא המאפשרת התכנסות לפעולה משותפת חרף מחלוקות. לכן עבור צה"ל, דבקות בעקרון הממלכתיות היא לא פחות מקריטית. רק תפיסה המכבדת את כלל אזרחיה, מכירה בזכויותיהם ללא הבדל דת, גזע ומין, ופועלת לחיזוק עקרונותיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ראויה להיקרא ממלכתית, ורק אותה ראוי למוסדות הממלכה לאמץ

ברור שכול סוגיה, יהא טיבה אשר יהיה, עשויה להיות שנויה במחלוקת ציבורית ופוליטית; ואין לך בישראל של היום סוגיה מוסרית או ערכית שאינה נתונה למחלוקת. אם נגזרת על הצבא שתיקה בסוגיות אלה, והזירה מופקרת לשיח הפוליטי הפופוליסטי ולשיח הרשתות החברתיות, לא יוותר דבר מערכי צה"ל. צריך לומר בבירור: פיקוד צבאי המסגל לעצמו מצח נמוכה, החושש להביע דעה בנושא שנוי במחלוקת, הוא ההפך הגמור ממה שהמצב דורש

הצעת משרד הביטחון לגיוס חרדים אינה נותנת מענה מספק לשימור מודל צבא העם, החותר לשוויון מלא בין כלל קבוצות החברה הישראלית. המכון הישראלי לדמוקרטיה מציע מתווה שיתרום לשירות חרדים צעירים שיבטיח גם כניסה לתעסוקה איכותית לשוק העבודה

הדיונים הרחבים והמעמיקים בצורך להוסיף את ערך ה"ממלכתיות" מתנהלים בעיקר סביב התוכן של ערך זה. ברשימה קצרה זו אני מבקש להוסיף לדיון בערך הממלכתיות נקודת מבט נוספת, שאינה בלעדית: האם תתרום ההוספה של ערך זה ליכולתו של צה"ל להמלט ממלכודת הפוליטיזציה אליה נפלו חלק גדול ממוסדות השלטון בישראל בשנים האחרונות?

האם קיים קשר בין ההחלטה להוריד בדרגה את יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים, להחלטה שהתקבלה לפני מספר חודשים שלא לשבץ נשים כלוחמות שריון, למרות הפיילוט המוצלח? אין זה מקרי ששתי ההחלטות התקבלו בסיפוק בקרב חוגים דתיים, שמנהלים בשנים האחרונות מאבק נגד הרחבת שירות הנשים בצה"ל

יכולה להישמע טענה שהמבוקש על ידי קיים כבר בערכים המנויים במסמך רוח צה"ל ולכן לא נדרשת התוספת. אין בכוונתי להתווכח על כך. אבל, ככל שמובנת היום, יותר מבעבר, החשיבות של הדרך שבה נדרש הצבא לעסוק במחלוקת הישראלית, כך גם ראוי, לדעתי, לייחד לכך ערך נוסף במסמך הצהלי. אכן, לדעתי, הממלכתיות היא תנאי מקדמי הן לעצם האפשרות של הצבא לממש את שאר הסעיפים החשובים המנויים במסמך רוח צה"ל והן ליכולת התפקוד היעילה שלו

דרישת מפלגת איחוד מפלגות הימין לקיים מסלול ייחודי עבור חיילים בני הציונות הדתית, שיהיה נפרד לחלוטין מנשים, היא דרישה אחת יותר מדי. הגיע הזמן שבצה״ל יאזרו אומץ ויגידו לנציגי הציונות הדתית: עד כאן

בשום תסריט שנוכל לדמיין צה"ל, שנתפס ככור ההיתוך של החברה הישראלית, ידיר אוכלוסייה או מיעוט מסוים משיקולי תקציב. בשום תסריט, חוץ מזה הכולל נשים. החלטת צה"ל שלא לשבץ נשים בשריון משיקולים כלכליים מקוממת ומכעיסה, ובעיקר פוגעת בשוויון של כמחצית מהאוכלוסייה

היוזמה לחידוש ערכי הממלכתיות בצבא של ראשי חיל החינוך והנוער - שבתוכה נכלל המושג 'צבא ממלכתי' אך הושמטה המילה 'דמוקרטיה' - תמוהה ובלתי סבירה

שינוי במסמך כה מהותי לצה"ל, דומה לשינוי בחוקי היסוד של מדינת ישראל, או הוספת חוק יסוד שכזה. חוק הלאום, בתור תוספת שכזאת, יכול לשמש לנו השוואה טובה, לסערה העלולה להתרחש בעקבות הוספת ערך למסמך "רוח צה"ל". בדומה לסערת חוק הלאום, כדאי שנשאל מה עומד ומי עומד מאחורי ההחלטה לנסות ולהוסיף את ערך ה"ממלכתיות" למסמך רוח צה"ל? ועל מה אנחנו מדברים כשאנחנו אומרים "ממלכתיות"?

פרשת לוחמי "נצח יהודה" מעוררת חשש שמא תפיסה של "סגירת חשבון" מסתננת לצבא ההגנה לישראל. הרצון לנקמה אינו יכול לעמוד לנגד עיניהם של החיילים, ללא קשר לנסיבות, ואף עלול להיות הרסני

יש מקום לקוות שבמהלך השנים הקרובות יסתיים בהצלחה התהליך שעל צה"ל לעבור כדי להוסיף את הערך "ממלכתיות" למסמך הערכים שלו. אם בהזדמנות זו יתוסף למסמך הערכים גם מסמך של כללים, במתכונת המוכרת מן המסמך המקורי "רוח צה"ל – ערכים וכללי-יסוד", כי אז צה"ל יחזור להיות בעל קוד אתי

הקוד האתי של צה"ל הוא מסמך מכונן, ששינויו צריך להיעשות רק במקרים חריגים, וכאשר יש צורך בכך. ערך ה'ממלכתיות' אינו עונה על אף אחת מההיבטים הללו

פסיקת בית המשפט העליון בעניין מוריה שלי נגד צה"ל, לפיה אין סתירה בין ההלכה לשירות צבאי לבנות, בעייתית ומסוכנת. אם יש מספיק רבנים הסבורים ששירות צבאי אסור על פי ההלכה, דרישתה של החיילת לפטור לגיטימית. שום שופט עליון ככל שיהיה, אינו יכול להגיד לה כי "אין סתירה אינהרנטית" בין רצונה לשמור את ההלכה לבין השירות הצבאי

הכנסת הערך "ממלכתיות" למסמך רוח צה"ל היא מיותרת. שהרי איש לא מעלה על הדעת שמדינת ישראל מתמודדת עתה עם שליטה על הכוח הצבאי. יתר על כן, גם אם מאבק זה עלול להתעורר אזי התמודדות עם בעיית הכוח הלא-ריבוני אינו נעוץ בערך "ממלכתיות", אלא בחקיקה של מדינת ישראל עצמה

השירות הצבאי, שנתפס בעיני החרדים כאחד מהאיומים המרכזיים על אורח חייה, הופך בשנים האחרונות למסלול אטרקטיבי למדי, בעיקר משיקולים כלכליים ותעסוקתיים. ואולם, תוך כדי השירות הם מגלים גם את ההיבט החברתי, הזהותי, האזרחי והחשוב ביותר – הישראלי, שבו

כהונת הרמטכ"ל היוצא גדי איזנקוט תיזכר לא מעט ככזו שהייתה מלווה במלחמות ערכיות סבוכות ובדילמות עקרוניות. בין פרשת אזריה, לפקודת השירות המשותף, נדרש צה"ל, והרמטכ"ל בראשו, להכריע ולנקוט צד בדילמות מוסריות וחברתיות, תוך שמירה על ממלכתיות ואתוס צבא העם. אם הדרג המדיני יכול להתקוטט בינו לבין עצמו, צה"ל מחויב ליישור קו מיידי וברור ולאמירה חד משמעית לגבי אמות המוסר המצופות מחייליו

בעוד שצה"ל עשה כברת דרך לטובת שילוב נרחב של נשים ביחידות השונות, הוא עוד לא מצא את הדרך ליישם את פקודת השירות המשותף בדרך שתאפשר לחיילים הדתיים לשרת מבלי לפגוע בערכיהם ובאמונתם, ובה בעת לשמור על עיקרון השוויון ועל כבודן של הנשים המשרתות

המניעים האמתיים לתיקון המתווה צריכים להתבסס על שיקולים ביטחוניים, כלכליים וערכיים ולא על ניסיונות להשפעה על מועד הבחירות

לא לחינם פחד דוד בן-גוריון, מייסד המדינה ומייסדו של צה"ל, מיחידות בעלות אופי הומוגני. יחידות כאלה מעוררות מיידית את שאלת הנאמנות הכפולה. ההתנגשות השבוע בין חיילי הנח"ל החרדי לחיילי מג"ב צריך לחדד שתי מסקנות: חידוד הזהירות מיחידות הומוגניות, וחידוד ההתנגדות הרעיונית ללאומיות שאיננה ממלכתית

ניסיונותיהם של פוליטיקאים שונים להסית את הציבור כנגד שומרי הסף זלג לאחרונה גם לצה"ל עם התבטאותו האחרונה של השר בנט על הפצ"ר. אמנם התרגלנו לראות בצה"ל כצבא העם ואת החיילים כילדים של כולנו, אך עדיין אין לשכוח שמדובר בלוחמים, שצריכים לשמור על אמות מידה ערכיות ומשפטיות בסיסיות בעת לחימה – וזקוקים למצפן מוסרי לשם כך

הניסיון של השר בנט לקשור בין הקשיים בהתמודדות בעזה לבין הפחד כביכול שמטילים הפרקליטים הצבאיים על הלוחמים הוא ההפך הגמור מן המנהיגות הנדרשת

המצב הנוכחי, שסביר שלא ישתנה בתקופה הקרובה, מתיימר לשמר את מודל "צבא העם" - אך עושה זאת תוך ערעור היסודות עליהם עומד מודל זה. השאלה האמתית העומדת בפני הכנסת בשעה זו, אם כן, היא מידת יכולתה של מדינת ישראל לשמר את מודל הגיוס שהווה את הערובה לביטחונה בשבעים השנים האחרונות

מדוע הקנס על אי עמידה בגיוס צריך להיות מושת על אברך כולל בן 40 שאיננו נדרש לשירות? ולחלופין, מדוע שקנס שרובו יופעל על אברכים מבוגרים יגביר את המוטיבציה לשירות אצל הצעירים? מתי אנו רוצים שהם יצאו להכשרה מקצועית או לתעסוקה? האם התועלת המשקית והתועלת לפרט החרדי הטמונה בצעד זה איננה ברורה?

ברור מדוע בג"ץ דן בנושא גיוס חרדים לא פחות מעשר פעמים. ממשלות נפלו, מאות אלפים הפגינו, ושני חוקים של הכנסת בוטלו בגין המחלוקת על הגיוס. והנה, השבוע, משרד הביטחון הגיש הצעה חדשה למתווה חוק גיוס שאמורה להידון בכנסת. האם ההצעה מצליחה לאזן בין האינטרסים והערכים המתנגשים?

איך הגענו למצב, שמחצית מהישראלים בגיל הגיוס, אינם משרתים בצה"ל? עקב הגידול הדמוגרפי במספר החרדים, שיעור הלא משרתים עתיד לגדול ואנו לא רחוקים מהיום שבו למרות חוק גיוס חובה, רוב אזרחי ישראל לא יתגייסו לשירות צבאי

תת אלוף עופר וינטר איננו "סתם" קצין דתי חובש כיפה. שמו של וינטר נקשר עם אג'נדה ברורה של תפיסת הדת כחלק ממורשת קרב המכניסה לצה"ל, במילים פשוטות, יותר דת ממה שהוא מוכן לספוג. אג'נדה שניתן להתווכח האם היא ראויה או לא, אך כך או כך, היא חורגת מגבולות הממלכתיות שצה"ל מבקש לסמן עבורו

המכון הישראלי לדמוקרטיה על הצעת החוק המבקשת לאסור תיעוד פעילות חיילי צה"ל: "עשוי להביא לאיסור כמעט גורף של פיקוח על פעילות הצבא, ולפגיעה במנגנוני ההגנה מפני תביעות בבתי דין בינלאומיים"

כדאי להקדיש מחשבה להשפעה של התבטאויות "נגד גיוס נשים", דווקא על הנשים העומדות לפני גיוס. אלו שאת המוטיבציה שלהן לוקחים בצה״ל כמובנת מאליה ולא חוששים מהיום בו תאמרנה ״עד כאן. לא בכל מחיר״.

הרב אבינר קרא לא לשרת ביחידות שמשרתות בהן נשים, והרב אליהו הרהיב לקרוא לראש הממשלה לפטר את הרמטכ"ל בשל הרחבת השירות המשותף, והארץ רעדה. אבל ההתבטאות הזו, כמו עוד התבטאויות קשות, קיצוניות ולפעמים הזויות של רבנים ציוניים מדי פעם, מחדדת את השאלה - את מי מעניינים הרבנים? 

הצבא מוכן להתחשב באמונות הפרטיות של החיילים הדתיים, אבל הוא הולך ומצמצם את סובלנותו כלפי ניסיונות להשליט על כלל המערכת הצבאית את אמונותיהם. דומה שזה המפתח שצריך להנחות את הצבא גם בעתיד, לעימותים שמן הסתם עוד יבואו: התחשבות מקסימלית באמונות ותפישות החייל הדתי, כל עוד אלה אינן פוגעות בשאר חבריו וחברותיו ליחידה – לצד התנגדות מוחלטת לכך שאותן אמונות יכתיבו את הנורמה הכלל-צה"לית

לפני כשבועיים פורסמו ברשומות החוקים ליישום ההסכמים בין ישראל לבין יוון וקפריסין בנוגע למעמד כוחותיהם. הסכמים כאלה נועדו להסדיר שורה של סוגיות משפטיות המתעוררות כאשר כוחות צבא של מדינה אחת מצויים בשטחה של מדינה אחרת לצורכי הכשרה, אימונים או שיתוף פעולה מבצעי. מי ישפוט חייל זר שחרג מן השורה? האם מותר לו לשאת נשק? לנהוג ברכב צבאי? מה קורה כאשר נגרם נזק בפעילות של הכוח הזר? כיצד תיחקרנה תאונות קטלניות ואחרות? מה הכללים שיחולו באשר לאבטחת מידע? אלה ושאלות רבות אחרות מיושבות בהסכמים מסוג זה.

כ-70 קצינים במילואים פנו לשר הביטחון וביקשו "לעצור שילוב בנות בתפקידי לחימה" ולבטל את פקודת השירות המשותף. הם מסבירים כי פתיחת תפקידי לחימה בפני נשים תפגע בתפקוד צה"ל. מאחורי המכתב לא עומדים אלו שדואגים לנשים או לצה"ל: ארגון אחים לנשק שארגן את המכתב שם לו למטרה להילחם בפקודת השירות המשותף ולעודד הפרדה בין נשים לגברים בצה"ל  

הדיון הסוער והכאוב בנושא פדיון שבויים ושחרור אסירים משקף את המתח בין רגישות החברה בישראל לחיי כל אזרח וחייל לבין החשש משאלת ה"מחיר" יש לגבש עקרונות לחילופי שבויים ועצירים שכוחם דווקא בהיותם גלויים, מוצהרים מראש ומעוגנים באופן שיקשה לסטות מהם

הסכמים לפדיון שבויים ושחרור אסירים הם סוגיות סוערות וכואבות שמשקפת במידה רבה את הדילמה שבין הסולידריות בחברה בישראל ובין שאלת המחיר. מה ניתן לעשות ואיך זה יחזק את ישראל במשא ומתן עתידי? האזינו לפודקאסט בהשתתפות עו"ד אל"מ (במיל.) לירון ליבמן, לשעבר ראש מחלקת הדין הבינלאומי בצה"ל.

בהנחיית: עמוס הראל, הכתב הצבאי של עיתון הארץ

בשבועות האחרונים שבה ועלתה לדיון הציבורי שאלת המחיר שהמדינה צריכה לשלם על מנת להחזיר מהשבי את חייליה, לרבות אלה המוכרזים כחללים. הדיון הפך סוער במיוחד עם ציון שלוש שנים לצוק איתן ולנוכח טענותיהם של משפחות הדר גולדין ואורון שאול זכרם לברכה, על כך שהממשלה לא עושה מספיק כדי להשיב את גופות בניהם ולהביאם לקבורה בישראל

הערבות ההדדית היא 'אבן הרישא' עליה בנוי החוסן של החברה הישראלית והידיעה שממשלה בישראל תעשה את כל שניתן על מנת להחזיר חייל שנפל בשבי היא מקרה מבחן על פיה אנחנו בוחנים אותה

האם אנחנו רוצים שזוהי תהיה נקודת המבט של מקבלי ההחלטות? שהטעמים שינחו אותם יהיו זהים לאלה המנחים הורים ששום שיקול לא נכנס למערכת השיקולים שלהם פרט לטובת בנם? האם אנו באמת מעוניינים שהשופט ידון בתיק שלפניו כאילו היה זה בנו על דוכן הנאשמים?

עקרונות לניהול משא ומתן על חילופי שבויים ועצירים שכוחם דווקא בהיותם גלויים, מוצהרים מראש ומעוגנים באופן שיקשה לסטות מהם. היתרון האפשרי בכך הוא האפשרות להשפיע על התנהגות הצד שכנגד

משהו רע עובר על המכינה בעלי בתקופה האחרונה, משהו שעלול להעיד על משבר ביחס בין כמה מקיצוני המנהיגים הרוחניים של הציונות הדתית ובין המדינה

בשוכבו פצוע על הכביש הצליח המחבל שהרג אזריה לבצע ארוע טרור אסטרטגי ולחצוץ בין העם לצה"ל ולחשוף את שבריריות הלכידות שלנו

לגיטימי לבקר את המצב בשטחים ולגיטימי לחשוב הפוך, אולם בכל מצב, חשוב לדרוש מכל חיילת וחייל לפעול כחוק, באנושיות ובהגינות.

אסור ומסוכן למדינת ישראל לתת גיבוי לדרשת ההמון כי שערה משערות ראשו של חייל יהודי לא תיפול, ולעזאזל כל השאר

לאחר פסק הדין במשפט אזריה, מהן האופציות המשפטיות העומדות בפני החייל ומשפחתו? מי רשאי להמתיק את עונשו? וכיצד מתבצע תהליך קבלת החנינה מהנשיא?

הצבא הוא מיקרוקוסמוס של החברה והרכבו האנושי משתנה. השינויים הללו יוצרים אתגרים אבל הדרך להתמודד עם זה אינו מאבק על 'דמותו של הצבא'.

ההשוואה שנעשתה על ידי גולן היא לא לשואה, אלא לתהליכים החברתיים שהתרחשו באירופה אחרי מלחמת העולם הראשונה. אין איש רשאי להשתיק שומר ישראל מפני התרעה פומבית על סכנה חברתית לרוחו של הצבא.

לצד פטריוטיותו העמוקה והאומץ הציבורי של האלוף גולן הוא שגה בהתבטאותו שגיאה קשה בכמה רבדים. כל קצין בכיר חייב להסס בטרם יתבטא בדרך שתקלע את הצבא, בעל כורחו, לתוך עין הסערה של המחלוקת הציבורית בישראל.

מודל התמריצים המדודים לחיילים החרדים כבר הוכיח את עצמו, ולראיה העלייה המשמעותית בהיקפי גיוס החרדים בעשור האחרון. יש לשמור על האיזון בין המוטיבציה החברתית-ערכית והחומרית שמוצעים בהסדרי גיוס החרדים וזאת אף יכול לייצר הזדמנות להגברת השוויון לכלל המשרתים בצה"ל.

פורום שרים לשעבר המתכנס במכון הישראלי לדמוקרטיה מתייצב לצד שר הביטחון: "הנורמה לפיה אין פוגעים באויב שנוטרל מבטאת ערכי מוסר ומשפט אוניברסליים ויהודים"

האיום הסכינאי האמיתי טמון בשיבוש המצפן המוסרי שלנו. נדרשת מנהיגות אחראית שלא תיכנע לרוח הרעה אלא תכניע אותה. אסור להניח למושכלות יסוד הומניסטיות, שמבדילות אותנו מאויבינו, להפוך לשק חבטות של פחדים ושל אינטרסים פוליטיים.

מקרה החייל היורה בחברון מעלה לדיון מורכבויות רבות איתם חיילים נפגשים בשדה הקרב. מקרים כגון אלו מלמדים כי יש לבחון האם אכן ניתנים לחיילים הכלים להתמודדות עם מצבים כאלה ובזווית רחבה יותר את מחויבות צה"ל לקיום ושמירה על תרבות של אחריות מוסרית ומקצועית.

השבועות האחרונים מדגימים את בלבול המערכות שאנו חיים בו בשלוש זירות ענק: כלכלה, צבא ודת. כל אחת מהזירות מציפה שבר עומק, כרוני, בחברה הישראלית: השבר החוקתי, השבר המוסרי והשבר הדתי. 

תקנות הצנזורה הצבאית בישראל הם ישנות ואנטי דמוקרטיות. מחקר זה ממליץ על שורה של רפורמות הכרחיות לפני שהצנזורה תהפוך לפוגענית יותר או שתאבד מכוחה בצורה משמעותית. 

במציאות שבה המישור התדמיתי משחק תפקיד מהותי בניהול הקונפליקט המודרני, נוצרות זירות לחימה חדשות שמשנות את כללי המשחק 

ההתקפות הגורפות על עצם התגברות הנוכחות הדתית בצבא, או כנגד כל נוכחות של סממן דתי בזירה הציבורית, גורמות גם למתוני המחנה הדתי להגיב במגננה גורפת, שמתפרשת אצל התוקפים כהוכחה לטענתם המקורית. מחשבות בעקבות השולחן העגול על 'אתוס הלחימה של צה"ל'.  

האם הפצ"ר, שהוא יועץ משפטי של הצבא, היה צריך לתפקד כיועץ משפטי של הרמטכ"ל (כקבוע בחוק שיפוט צבאי) או כמי ש"מפקח על השלטת המשפט בצבא" (כקבוע באותו חוק עצמו)?  על חלקו של אלוף במיל' אביחי מנדלבליט בפרשת הרפז.

בתאריך 20.10.14, התקיים במכון הישראלי לדמוקרטיה שולחן עגול בנושא "אתוס הלחימה בצה"ל". בהקשר זה ניתן ביטוי לעמדת הנהלת המכון, לפיה הממלכתיות של צבא חייבת להישמר מכל משמר. על הצבא להגן על המדינה, אך אין מקום, במסגרת דברו של מפקד לפקודיו, להתייחס לאויבי המדינה כאל אויבי האל. בעקבות ריאיון רדיו שהתקיים לאחר מכן, נשמעו דברים בעין הסערה שאנו מבקשים להסתייג מהם.

כיצד נקיים צבא ממלכתי שחייליו מגיעים מחברה רב-תרבותית, מרובת מחלוקות וחזונות מתחרים? בן-גוריון פירק את הפלמ"ח וטיבע את אלטלנה כדי לבסס את ממלכתיות הצבא. מהו המעשה המקביל עבור דורנו?

"דף המפקד" שפירסם מפקד חטיבת גבעתי בעיצומו של מבצע "צוק איתן", היווה חריגה מסוכנת מגבולות ההסכמה. לא משום שאסור לדבר בשם ערכים ואמונות – אלא דווקא בשל החובה לדבר בשמם – אך קודם עלינו לברר מה הם. 

מפקדי הצבא והממשלה, שהצבא נתון למרותה, אינם רשאים להתעלם מן השינוי המתרחש בצבא לנגד עינינו. עצימת עיניים היא ההפך ממה שנדרש ממנהיגות. יש להפגין גם אומץ לב צבאי וגם אומץ לב אזרחי כדי להתמודד עם הבעיה.

מכתבו של מח"ט גבעתי עופר וינטר לפקודיו כולל שימוש אינטנסיבי ב"רטוריקה דתית" מן המקורות. הוא משקף את טשטוש הגבולות הקיים בחלקים נרחבים של החברה הישראלית בין השיח הפרטי לשיח הציבורי הנובע מאי-הפרדת דת ממדינה במדינת ישראל

החברה הציונית זקוקה לצעירים שיודעים למה הם נמצאים כאן, למה הם נלחמים על הארץ הזאת ולמה הם רוצים לגדל את ילדיהם תחת שמי הים התיכון. ראשי המכינות מייצרים את עמוד השדרה הזה. אל"מ עופר וינטר הוא תוצר של המהלך הזה.

מכתבו של מח"ט גבעתי לחייליו מבטא סדר יום ברור, גלוי ורהוט של הנהגה דתית. מול סדר היום הזה ניצבים הצבא והפוליטיקאים, שיצרו בצורה מודעת למדי את התשתית למימושו של סדר יום זה. המפתח לשינוי הוא ניסוח מחודש של החוזה הפוליטי. ההתנפלות על המח"ט היא הפתרון הקל.

הסדר "תורתו אומנותו" עומד בפני שינוי משמעותי, אותו יש לתכנן עם המגזר החרדי כדי ליצור תהליך שימשיך את השינוי שיצר חוק טל. אם יוחלט על מגבלות מספריות להסדר, עליהן להיות כאלה שיאפשרו את המשכו הטבעי של התהליך שנוצר בעקבות החוק, באופן שימנע הגעה לנקודת שבר של תלמידי ישיבות המבקשים ללמוד ונדרשים להפסיק את לימודיהם התורניים.

התגברות נוכחותם של צעירים דתיים-לאומיים בצבא יצרה תהליך דה-לגיטימציה מתעצם על שירות נשים. המחבר מבקש להסביר תהליך זה כתגובת נגד להתמודדות של דתיים-לאומיים בזירות שונות מחוץ לצבא, המקרינה גם על גישתם המגדרית בתוך הצבא. 

הצוערים שהחרימו את שירת הנשים והעיתונאים שהתפטרו בגלל הטייקונים. יאיר שלג על שני סקנדלים מהשבוע שעבר שמאירים שתי סוגיות עקרוניות חשובות.

אפליה מתקנת היא אקט של יצירת אי שוויון מכוון ונקודתי כדי ליצור שוויון אזרחי רחב. העדפת יוצאי שירות צבאי בשירות המדינה מעוותת היגיון זה ומחזקת את החזקים ממילא בציבור הישראלי.

בשבוע שעבר החלה ועדת טירקל לבדיקת אירועי המשט בשמיעת עדויות של בכירים במערכת הפוליטית והצבאית. במהלך עדויותיהם של ראש הממשלה ושר הבטחון עלו שוב ושוב סוגיית האחריות האישית והמיניסטריאלית וסוגיית היחסים בין הדרג המדיני והצבאי.

ריאיון לרגל השנה החדשה עם פרופ' אביעזר רביצקי - על המלחמה האחרונה ועל הצפוי לבוא. פרופ' רביצקי הוא עמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה, חוקר בחוג למחשבת ישראל וחתן פרס ישראל לחקר מחשבת ישראל.

במדינה דמוקרטית בכלל, ובמדינת ישראל בפרט, אין תחליף להכרעות של הדרג המדיני בשאלות העומדות בבסיס מדיניות הביטחון. כך לגבי היעדים האסטרטגיים, וכך לגבי מודל השירות הצבאי. הדרג המדיני צריך לקבל הכרעות אלו בהתבסס על דיון הכולל מגוון בעלי עניין ציבוריים, היכולים לתרום לדיון. צה"ל חייב, כמובן, להיות חלק מדיון כזה, אך בשום מקרה הוא אינו אמור להיות המכריע הבלעדי בנושאים אלו.

בתהליך הבחינה עלינו להבין הן את השינויים החברתיים והתרבותיים, המקבלים תוקף משפטי בעידן הנוכחי – והן את השינויים במציאות הטכנולוגית שהובילו את הצבא החל מתחילת שנות ה-90 לוותר על משימותיו האזרחיות ולהתמקד ביכולתו לנצח בשדה הקרב. גורם נוסף שחייב להילקח בחשבון הוא הדיון הציבורי והמרחב הפוליטי בו הוא מתקיים. האווירה הציבורית רווית המתחים בין השבטים בחברה, בה מתקיים הדיון היום חושפת ובמידה רבה אף מעצימה פערים אידאולוגיים עמוקים הקיימים בין "השבטים" בחברה הישראלית

בעת האחרונה שב ועלה לדיון הציבורי נושא שירות הנשים בצה"ל. בצל קבלת פקודת השירות המשותף שנועדה להסדיר את שירותן של נשים לצד שירות גברים, וכך קמו להם קולות מתנגדים משני צדי המתרס. גורמים מהציונות הדתית תפסו את הפקודה כפוגענית כלפי חיילים דתיים המבטאת בעיקר "אג'נדות פמיניסטיות קיצוניות", ובארגוני הנשים טוענים כי הפקודה ממשיכה להפלות ולהיות פוגעניות כלפי נשים

בעוד שכ-85% מהתפקידים בצה"ל פתוחים לנשים, גופים אזרחיים מנסים להשפיע על תהליך הגיוס של נשים לצה"ל, ועל סוגיות הלכתיות אחרות. על הגופים האמונים על כך בצבא לקחת את המושכבות לידיים ולתת מענה הולם לצורכי החיילים הדתיים

אחד האתגרים המהותיים והמרכזיים לאיתנותו של מודל גיוס החובה בישראל קשור באופן הדוק וממושך לסוגיית (אי) השירות של בני המגזר החרדי בצה"ל. האתגר הוא בעיקר כי הוא מאתגר את אתוס 'צבא העם' בישראל המבוסס על גיוס אוניברסלי שוויוני. על כן לצד מגמות ניאו ליברליות חומרניות והשגיות המאתגרות את מודל זה, מהווה אי שירותם של החרדים בצה"ל סוגיה במחלוקת חריפה בין הרוב המשרת למיעוט החרדי המערער את יציבותו של מודל שירות החובה בישראל

עם הקמת צה"ל ופירוק המחתרות בשנת 1948, הוחלט לגייס גם נשים מכוח חוק גיוס חובה, צעד חריג שנבע מהיעדר כוח אדם מספק ולאור התפיסה שניסה להנחיל בן גוריון של "צבא העם". עם הזמן, ובעיקר בעשורים האחרונים, נכנס גם המושג שוויון למשוואה ויותר תפקידים נפתחו לשירות נשים. בעוד ששני השיקולים הראשונים יכולים להשתנות בהתאם לנקודות מבט שונות וצרכים של הצבא, אין ספק כי השיקול המגדרי וערך השוויון, הם הנושא שיש לשים לפתחנו בדיון על סוגיית גיוס הנשים בעת הזו

מטריד שמרבית ההצעות שעל סדר היום הציבורי להגברת השוויון בנטל מנסות לרבע את המעגל, בכל פעם מכיוון אחר, כשהכישלון ידוע מראש. הצעות שמתמקדות בהשגת שוויון ובעמידה במבחן בג"ץ באמצעות מכסות גיוס וענישה פלילית זכו להתנגדות רבתי במגזר החרדי כמו חוק הגיוס משנת 2013. הכל ידעו גם שאין בכוונת משטרת ישראל לפשוט על רחובות בני ברק, מודיעין עלית ו"מאה שערים" כדי לכלוא את כל החרדים החייבים בגיוס, ולכן החוק היה לא ריאלי ליישום בטווח הרחוק.

פקודת השירות המשותף, שנועדה להסדיר שירות חיילות לצד חיילים ובמיוחד חיילים דתיים, אמנם עודכנה סופית לא מזמן, אך התבטאויות של נציגי המגזר הדתי-לאומי מלמדות כי גם אם הסערה שככה מעט, השקט שלאחריה עוד רחוק מלהגיע. אסור להתבלבל: זוהי לא מלחמה פנים-מגזרית אלא מאבק לאומי

בשנים האחרונות אנו עדים לסערות חוזרות ונשנות סביב 'פקודת השירות המשותף' בצה"ל. מדובר בפקודה שבמקור נועדה להסדיר את כלל שירותם המשותף של גברים ונשים בצבא, לאו דווקא בהקשרים דתיים והלכתיים. העימות נוצר בשל שילוב בו-זמני של שני תהליכים חברתיים, שיצרו התנגשות הדדית: מצד אחד, עליית משקלם של החיילים הדתיים בצה"ל, וביניהם גם כאלה המקפידים על הפרדה מגדרית מוחלטת. מנגד, בשני העשורים האחרונים גם עלה בהדרגה ובהתמדה משקלן של הנשים ביחידות הקרביות – אם כמדריכות (ירי, הפעלת כלים וכד'), ואף כלוחמות של ממש

לאחרונה היינו עדים לדברי ההסתה של השרה מ. רגב, חה"כ א. חזן והפוסטים המכוערים ברשתות החברתיות, שהאשימו את נשיא המדינה, ראובן ריבלין ב"הפקרת אלאור אזריה" ואף ב"בגידה", וקראו להדחת הנשיא מתפקידו בגין החלטתו לדחות את בקשת החנינה של אזריה. לצד זאת, לפני מספר ימים נודע ש-56 ח"כ ובהם ראש הממשלה ושר הביטחון, חתמו על עצומה שהוגשה לנשיא בדרישה שישקול שוב את החלטתו לדחות את בקשת החנינה. ברשימה זו אבקש להתייחס לדרישה זו ולהעמיד דברים על דיוקם.

התגובות הקשות שעורר הסרטון בו נראות נערות תוקפות חיילי צה"ל מובנות, אך אינן נכונות. החיילים נהגו כפי שראוי היה לנהוג וכפי שכדאי היה – בהיבט המוסרי, עם כל אי הנוחות, לא נשקפה לחייהם כל סכנה והם אינם נראו כמי שחששו לביטחונם. תמונת חיילים מכים נערות ללא נשק עשויה לגרום לנזק תדמיתי חמור בהרבה ולפגיעה בלגיטימציה בינלאומית שהיא חיונית להצלחת המאבק

בסוף החודש שעבר תקף צה"ל מנהרה התקפית שנחפרה על ידי הג'יהאד האסלאמי משטח עזה לשטח ישראל. לאחר התקיפה הודיע צה"ל כי הוא מחזיק בגופות חמישה פעילי טרור ששהו במנהרה. המדינה חזרה והבהירה כי הגופות תוחזרנה רק בתמורה להתקדמות בסוגיית החללים והאזרחים הישראלים המוחזקים ברצועת עזה.
האם פעל צה"ל כדין? אילו חובות מטיל המשפט הבינלאומי במצב כזה ומה ניתן ללמוד מפסיקת בית המשפט העליון במקרים דומים?

מדד השלום מוצא, כי האמון בצה"ל ובצבא העם עדיין גבוה בקרב החברה היהודית. עם זאת, בנושאים שאינם קשורים לתפקודו של צה"ל בשדה הקרב, ניכר כי הציבור הישראלי אינו מעניק לצבא אשראי בלתי מוגבל

פסילתו של ההסדר החוקי התבססה על פגיעתו בשוויון, המגיעה עד כדי פגיעה בכבוד האדם כזכות חוקתית, ועל אי עמידתו של ההסדר במבחן הראשון של המידתיות, שהוא קשר רציונלי בין תכלית התיקון, שעיקרה קידום השוויון, ובין האמצעים שהוא נוקט. קביעה זו התבססה על מספר נדבכים, שנבחנו בראייה כוללת

הדרמה סביב אי גיוס בני הישיבות שוברת כל שיא אפשרי. רוב החרדים אינם מתנגדים למדינה או לצבא. הנושא הפך לפצצת זמן מתקתקת על השולחן הלאומי שהמשפט לא יכול לפרק אותה. יש לאמץ מתווה גיוס המכיר בחשש החרדי מפני פגיעה בזהות, איננו כופה גיוס על הפרט, אך מעודד גיוס רחב היקף מתוך שימוש בתמריצים כלכליים – חיוביים ושליליים

יוחנן פלסנר: "במקום לתקוף את בג"ץ, הגיע הזמן שהפוליטיקאים יפשילו שרוולים, ויחוקקו חוק ראוי ואפקטיבי שיגביר את השוויון ויענה על צרכי הצבא. חוק שיתבסס על תמריצים כלכליים ויכלול רפורמה עמוקה במסגרות השירות האזרחי, אשר בניגוד לצה"ל, אינן קרובות לעמוד ביעדי האיוש שלהן"

את הדיון בתיק אזריה ראוי לסגור, את הדיון ב"פרשת אזריה" ראוי לפתוח. הסיפור האמתי בפרשה הוא אינו השאלה משפטית - אלא הסוגיה הערכית. העובדה שגם היום, לאחר שבית הדין אמר פעם נוספת את דברו, העיקרון הבסיסי לפיו אין הורגים את מי שאינו מהווה סכנה, רחוק מלהיות מקובל על הציבור או על מנהיגיו - היא זו שצריכה להטריד את מי שביטחון מדינת ישראל יקר לו

למרות העליה הקבועה באחוזי המתגייסים לצה"ל מהמגזר החרדי, צה"ל לא מצליח לעמוד ביעדי הגיוס. מחקר חדש מסביר את הקשר שבין המניעים הכלכליים שמעודדים חרדים להתגייס לבין קירוב הלבבות בין חרדים לחילוניים בזכות המגמה הזו

איך גורמים לשילוב רחב יותר של צעירים חרדים בצבא? באיזו מידה השירות הצבאי מגדיל את הסיכוי להשתלב בשוק העבודה הכללי? ומה על המדינה לעשות כדי לעודד את החרדים להתגייס לצבא?

החוק והמוסר מכירים בכך ופגיעה באזרחים עשויה להיחשב מותרת אם היא מתרחשת כתוצר לוואי של התקפה לעבר מטרה צבאית לגיטימית. אולם על מנת שתיחשב כזו, עליה לציית לעקרונות נוספים כמו מידתיות והכרחיות במסגרתם נדרשת המדינה לבחור בפעולה הגוררת את הפגיעה המינימאלית באזרחים, גם אם זו כרוכה בהטלת סיכון על חייליה

צודק האלוף גולן כאשר הוא אומר שהריגה צריכה לעשות רק כמוצא אחרון, וזה נכון לגבי אויבים ונכון באותה המידה גם לגבי לוחמינו שלנו. גם הכח לשלוח חיילים למשימה הוא כח אדיר ויש להשתמש בו בצורה מושכלת וראויה תוך שמירה, ככל הניתן, על הזכות לחיים של הלוחמים

יש לנו אחריות כלפי חיילים שאנחנו שולחים לשדה הקרב, אבל היא איננה מוחלטת. אם הם נפלו בשבי, והמחיר של חילוצם גבוה מדי, יתכן שלא נוכל לסייע; קל וחומר אם הם נהרגו וגופותיהם מוחזקות בידי האויב

משפט אזריה הציף סוגיות מורכבות הנוגעות לתפיסה של חיילי צה"ל כנערים, תפקידם של המפקדים ושל הדרג המשפטי בצבא ואת חשיבות טוהר הנשק. מכלול הנסיבות וגזר הדין, לא מותיר בשלב זה דיון בענין בחנינה.

האם מתן חנינה לחייל אלאור אזריה תיפגע בשלטון החוק? עד כמה חנינה עלולה לשבש את עקרון הפרדת הרשויות והאיזון בין מערכת המשפט הצבאי מחד, והממשלה או הכנסת מאידך? והאם רחשי הלב של הציבור למתן חנינה ראויים להילקח בחשבון?

בשמאל צריכים לחוש אמפתיה לסבל המתיישבים בעמונה ובימין צריכים לשמוח על ניצחון שלטון החוק שהוא ערך לאומי ראשון במעלה, המחזק את הממלכתיות.

את השאלה של הקריטריונים להקצאת תקני השירות הלאומי לעמותות ניתן לנהל, אך יש לעשות זאת לפי נושא הפעילות ומטרות העמותה ולא לפי הקריטריון של מימון ממדינה זרה.

מכתב הרבנים הקוראים לבוא לעמונה ולהתנגד לפינוי מחייב זהירות יתרה בשל תפקידם בחברה הדתית ואחריותם כלפי ציבור המאמינים.

פרשת אלאור אזריה חידדה את הצורך לשמור על האמון בצה"ל ועל רוח צה"ל וטוהר הנשק. אין להתמקד במשפט עצמו אלא בתופעה החברתית הרחבה יותר שליוותה אותו

חנינה לאלאור אזריה עוד בטרם יבשה הדיו על הכרעת הדין היא טעות משפטית ומוסרית.

התגובה הציבורית ביחס להרשעת החייל אלאור אזריה חושפת שבר עמוק בחברה הישראלית. המשימה המשותפת שלנו כחברה אחראית וחפצת חיים היא לשמר ולחזק את האמון בצה"ל ובמפקדיו, ולבלום כל ניסיון להכניסו לשיח הפוליטי.

בפרשת אזריה התוודענו לשינוי בסיקור התקשורתי וביחס הפוליטיקאים למקרה בהתאם לרוח שנשבה ברשתות החברתיות.