על הממלכתיות כערך צה"לי

בישראל לא קיימת הסכמה על עיקרי תוכנה וגבולותיה של הממלכתיות, והתרבות הפוליטית אינה מבוססת על פתרון מחלוקות בהסכמה רחבה. במצב כזה, הממלכתיות עשויה להיות מנוכסת על ידי הרוב הפוליטי כדי לזהותה עם עמדתו, להאציל עליה לגיטימציה, ולעשות דה-לגיטימציה לעמדת המיעוט

Flash 90

לאחרונה דווח כי צה"ל שוקל לעדכן את הקוד האתי שלו ולהוסיף לערכי היסוד את ערך הממלכתיות. על פי ההצעה, יתווסף לקוד האתי ערך, הקובע כי:

"צה"ל הוא צבא עם ממלכתי, חיילי צה"ל ומפקדיו כפופים למדינת ישראל, לחוקיה ולשלטונותיה המוסמכים. יפעלו ביושרה ובייצוגיות למימוש ייעודו על פי פקודות צה"ל ולאור ערכיו (ולא מתוך רצון לקדם עמדה אישית-פוליטית או חברתית), תוך אחריות מתמדת לאפשר שירות משותף של מגוון המשרתים בו".

הערך המוצע מתייחס לשני היבטים בפעילויות הצבא – הן למשימותיו הצבאיות – מימוש ייעודו, והן להתנהלותו היומיומית - השירות המשותף של מגוון המשרתים בו. בקשר להיבט ראשון, מבטאת הממלכתיות, לכאורה, את כפיפותו של צה"ל לחוק ולשלטון, ואת חובתם של המשרתים בו למלא את משימותיהם כנציגי המדינה, ולא על מנת לקדם את עמדותיהם האישיות – הפוליטיות או החברתיות (תהא משמעות מושגים אלו אשר תהא). בקשר להיבט השני, מבטאת הממלכתיות את חובת ההכלה של כל המשרתים בצה"ל. שני ההיבטים כרוכים זה בזה, ושניהם מבטאים חתירה להסכמה רחבה וערכים משותפים הנמצאים מעל למחלוקות פוליטיות ותפיסות עולם שונות. מאחר שהממלכתיות נתפסת כעליונה למחלוקות פוליטיות, היא אינה דורשת הכרעה בין עמדות שונות. במובן זה, הממלכתי נתפס כנייטרלי מבחינה פוליטית, מה שמחזק את מעמדו הערכי ומקנה לו לגיטימציה.

במאמר קצר זה אטען כי למרות אופייו הניטרלי לכאורה של ערך הממלכתיות, במציאות ובתרבות הפוליטית הקיימת בישראל, אין לאמץ ערך זה ככלל, וכחלק מהקוד האתי של צה"ל בפרט. בחלק הראשון של טיעוני אתייחס באופן כללי לסוגיית משמעות הממלכתיות בישראל. בחלק השני אתייחס באופן ספציפי לממלכתיות בצה"ל.

כערך עצמאי, הממלכתיות הינה בעלת משמעות רק אם היא רחבה יותר מעמדתו של הרוב הפוליטי, ומכילה גם עמדות השונות ממנו. בישראל לא קיימת הסכמה על עיקרי תוכנה וגבולותיה של הממלכתיות, והתרבות הפוליטית אינה מבוססת על פתרון מחלוקות בהסכמה רחבה. במצב כזה, הממלכתיות עשויה להיות מנוכסת על ידי הרוב הפוליטי כדי לזהותה עם עמדתו, להאציל עליה לגיטימציה, ולעשות דה-לגיטימציה לעמדת המיעוט.

ביטוי לחוסר הבהירות ביחס למאפייני הממלכתיות, ניתן לראות סביב המחלוקת הציבורית שהתעוררה ביחס להשתתפותו של שופט בית המשפט העליון ניל הנדל בטקס לציון 50 שנה להתנחלויות. פרשת הטקס מדגימה את הסכנות הטמונות במושג הממלכתיות, ואת השימוש הפוליטי שניתן לעשות בו.

באפריל 2017 החליטה הממשלה על קיום טקס ממלכתי לציון "יובל לשחרור יהודה, שומרון, בנימין, הגולן והבקעה".החלטת הממשלה מס' 2605. הודעה בדבר קיום הטקס נשלחה ללשכת נשיאת בית המשפט העליון, והלשכה הודיעה כי השופט ניל הנדל ייצג את המדינה בטקס. בעקבות כך, פנה חבר הכנסת עיסאוי פריג' לנשיאת בית המשפט העליון ולשופט ניל הנדל והלין על השתתפותו של האחרון בטקס, בטענה שהטקס הנו "אירוע בעל גוון פוליטי מאוד מסוים ושנוי במחלוקת בקרב ציבור ישראלי גדול מאד".ראו ציטוט המכתב ב בבג"ץ 7491/17 רגבים נ' הרשות השופטת (27 בספטמבר 2019). לשכת הנשיאה החזירה לחבר הכנסת פריג' תשובה על פיה לאחר בדיקה מחודשת, הוחלט שנציג הרשות השופטת לא ישתתף בטקס, שכן הוא עוסק בנושא ה"שנוי במחלוקת ציבורית".שם.

תשובת נשיאת בית המשפט העליון הובילה למחלוקת ציבורית ומשפטית, שבמרכזה שאלות אופיו של הטקס, והגדרתו על ידי הנשיאה כ"שנוי המחלוקת". הטקס הוגדר, באופן רשמי, כממלכתי, אך קביעת הנשיאה כי הוא בעל גוון פוליטי ושנוי במחלוקת העידה כי לעמדתה, הוא אינו ממלכתי במהותו. המחלוקת נגעה הן לשאלה המהותית בדבר היות סוגיית ההתנחלויות סוגיה שנויה במחלוקת, והן באשר ללגיטימיות של אפיון הנשיאה את הטקס כשנוי במחלוקת והחלטתה שלא לשלוח אליו נציג רשמי של הרשות השופטת, חרף הגדרתו כממלכתי על ידי הממשלה.

בנוגע לשאלה הראשונה, בעוד שבית המשפט ציין, בפסק הדין בעתירה שתנועת "רגבים" הגישה נגד ההחלטה, כי "אין חולק על העובדה...כי מעמדם של שטחי איו"ש שנוי במחלוקת ציבורית עמוקה" טענו חלק מהמתנגדים להחלטה, שכענין של עובדה, טענה זו אינה נכונה וקיימת תמיכה ציבורית רחבה במפעל ההתנחלויות.ראו, למשל, עקיבא ביגמן, טקס ההתיישבות: אז מה "שנוי במחלוקת"? ישראל היום (27 בספטמבר, 2017), https://www.israelhayom.co.il/opinion/506569

השאלה השנייה, שאלת אפיונו של הטקס עצמו, חשובה, לעניינו, עוד יותר. בעוד שנאור סברה כי תוכניו ומשתתפיו של הטקס הם המכריעים, ולא מעמדו הרשמי, וכי השאלה בדבר אופיו של הטקס היא שאלה שבתחום סמכותה, טענו המתנגדים להחלטה כי מרגע שהוגדר הטקס כממלכתי, היה על בית המשפט לכבד מעמד זה, ולהתנהל בהתאם. כך, למשל, טען שר הביטחון דאז, אביגדור ליברמן, כי "החלטה זו הפתיעה אותי, על רקע המסורת רבת השנים של השתתפות הרשות השופטת בטקסים ממלכתיים" וכי ההחלטה "מציבה סימן שאלה ומטילה צל כבד על יכולתו של בית המשפט העליון לדון ללא משוא פנים בסוגיות הקשורות ביהודה ושומרון".ליברמן: האם ביהמ"ש העליון יכול לדון בסוגיות הקשורות ליו"ש? Nrg  חדשות (27 בספטמבר, 2017) https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/1/ART2/896/354.html שרת המשפטים לשעבר, איילת שקד, טענה כי החלטת הנשיאה מערבת את המשפט בפוליטיקה, ו"פורמת את הממלכתיות".אמרי לוי סדן, שקד לנשיאת העליון על שקד לנשיאת העליון על סערת טקס ההתנחלויות: "פרמת את הממלכתיות", וואלה, 27 לספטמבר 2017, https://news.walla.co.il/item/3100140 ניסיונה של הנשיאה להגן על ממלכתיותו של בית המשפט באמצעות מניעת השתתפות שופטי בית המשפט בארוע שנוי במחלוקת פוליטית הסתיים בהתקפה על בית המשפט, והאשמתו בפגיעה בממלכתיות. 

מה ניתן אפוא ללמוד מפרשת הטקס לעניו שילוב הממלכתיות בקוד האתי של צה"ל? שורש הבעיה בפרשת הטקס נעוץ, לעמדתי, לא בהחלטתה של נאור אלא בעצם הגדרת הטקס על ידי הממשלה כממלכתי, חרף נושאו. זאת ועוד, לענייננו - הפרשה מדגימה את העדרה של הסכמה עקרונית לגבי תוכן וגבולות הממלכתיות בישראל, ואת חולשתה של הממלכתיות כערך בתרבות הפוליטית הישראלית. היא מדגימה גם את העובדה שהרוב הפוליטי בישראל אינו רואה עצמו כמחויב לשמור על מרחבים מסוימים בהם מתקיימת הסכמה רחבה. הואיל ואין מניעה חוקית מלהשתמש במושג הממלכתיות, נדרש ריסון עצמי של הרוב בשימוש במושג זה. בהעדר ריסון כזה עשוי המושג עצמו לשמש ככלי להציג את עמדת הרוב ככזו הנמצאת מעל למחלוקות פוליטיות, ולסמן את עמדת המיעוט כעמדה קיצונית. הממלכתיות עשויה לשמש, לכן, כאמצעי לפגוע בלגיטימיות של עמדות המיעוט ובלגיטימיות של העברת ביקורת על עמדות הרוב על ידי בית המשפט ושומרי סף.

מבין שני היבטי הפעילות הצבאית המופיעים בערך המוצע – המשימות הצבאיות וההתנהלות היומיומית -הממלכתיות בעייתית במיוחד בקשר להיבט השני. ככל שהממלכתיות משקפת את הרובניות, היא אינה משמעותית, בעיני, בהיבט הראשון. על פי חוק יסוד: הצבא, צה"ל כפוף להחלטות הממשלה, המכהנת בישראל מכוח אמון הכנסת. ניתן, אולי, לטעון כי על הממשלה להגדיר את משימות צה"ל באופן ממלכתי ,אך טענה זו אינה חזקה במיוחד והיא ממילא מחוץ לגדרו של חיבור זה שכן ככל שההיבט זה של הממלכתיות עשוי להטיל חובות, יחולו חובות אלו על הממשלה, ולא על צה"ל. הוספה של עקרון הממלכתיות כנדבך נוסף על עקרון שלטון החוק פותחת פתח לדיון בשאלת מטרות הפעולה הצבאית. ככל שמטרות אלו אמורות להתאים לערך מאחד כלשהו, דיון כזה עשוי דווקא להוות סיכון לפוליטיזציה של יחסי צבא-חברה, ולא להפך.

בקשר להיבט השני, התנהלותו היומיומית של צה"ל, אימוץ ערך הממלכתיות מסוכן אף יותר. עיגון ערך הממלכתיות בקוד האתי מוצע על רקע של מחלוקות משמעותיות בין מגזרים וקבוצות שונות לגבי הערכים המכתיבים את השירות המשותף, וההוראות והפקודות שיגזרו מערכים אלו. פרשת הטקס לציון חמישים שנה להתנחלויות ממחישה את הסיכון הגלום בערך הממלכתיות ואת הקלות שבה רוב פוליטי יכול ניתן להאציל את כותרת הממלכתיות על עמדתו, ולטעון כי זו נמצאת מעל למחלוקת ציבורית. אימוץ הממלכתיות כערך שמטרתו "לאפשר את השירות המשותף", להבדיל, למשל, מפלורליזם, עשוי לאפשר לבעלי הכוח הפוליטי למתג את עמדותיהם כ"ממלכתיות", ולדרוש כי תנאי השירות יותאמו לעמדות אלו. 

לכן, בהעדר הסכמה על תכניה של הממלכתיות, ובהעדר תרבות פוליטית הרואה ערך בהסכמה רחבה, ראוי, לעמדתי, להימנע מהוספת ערך הממלכתיות לקוד האתי של צה"ל. תחת זאת, יש לנסות לטפח תרבות של ממלכתיות, במובנה כשאיפה להסכמה רחבה בנוגע לערכי הליבה של מדינת ישראל, באמצעות שימת דגש על ערכים כגון הכלה, פלורליזם, וסובלנות.