על תפיסה מהותית של הטוב המשותף

במדינה רבת תרבויות ושסעים, תפיסה ממלכתית במובנה כחתירה לטוב המשותף, היא המאפשרת התכנסות לפעולה משותפת חרף מחלוקות. לכן עבור צה"ל, דבקות בעקרון הממלכתיות היא לא פחות מקריטית. רק תפיסה המכבדת את כלל אזרחיה, מכירה בזכויותיהם ללא הבדל דת, גזע ומין, ופועלת לחיזוק עקרונותיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ראויה להיקרא ממלכתית, ורק אותה ראוי למוסדות הממלכה לאמץ

Flash 90

לאחרונה דווח על כוונה מצד גורמים בצה"ל להוסיף לרשימת הערכים המנויים בקוד האתי המכונה רוח צה"ל, את הערך "ממלכתיות". על פי הדיווח הערך ינוסח באופן הבא: "צה"ל הוא צבא עם ממלכתי, חיילי צה"ל ומפקדיו כפופים למדינת ישראל, לחוקיה ולשלטונותיה המוסמכים. יפעלו ביושרה ובייצוגיות למימוש ייעודו על פי פקודות צה"ל ולאור ערכיו (ולא מתוך רצון לקדם עמדה אישית-פוליטית או חברתית), תוך אחריות מתמדת לאפשר שירות משותף של מגוון המשרתים בו"

הדיווח על הכוונה המתהווה, עורר דיון הן ביחס לערך עצמו ולמשמעות שמבקשים מנסחיו לצקת לתוכו, והן באשר לשאלה האם ראוי לפתוח את המסמך, הנתפס כמסמך מכונן, לטובת עדכון זה, על המשמעויות השונות הכרוכות בכך.

ראשית יש לומר בבירור: במדינה רבת תרבויות ושסעים, תפיסה ממלכתית במובנה כחתירה לטוב המשותף, היא המאפשרת התכנסות לפעולה משותפת חרף מחלוקות. לכן, עבור צה"ל שהוא הנשא המרכזי של ערך זה בציבוריות הישראלית, דבקות בעקרון הממלכתיות היא לא פחות מקריטית. האפשרות להתקדם ללא קשר לעמדה פוליטית, ההתאגדות סביב ערכים מכוננים נעדרי סקטוריאליות, והביטחון בקרב הפרטים כי השתייכות לקבוצה מסוימת לא תשמש כנגדם, הם תנאים קריטיים ליצירת אותה לכידות שאין בלתה לארגון המבקש מחבריו לא פחות מאשר את סיכון חייהם.

ואולם, עוד בטרם נכריע מה משמעות קביעה זו לעניין הוספת ערך זה כסעיף במסמך רוח צה"ל, כדאי לבחון את הסוגיה גם כחלק מהדיון הציבורי הכללי בדבר משמעותו של ערך הממלכתיות כיום, והשימוש שנעשה בו על ידי גורמים שונים. במרכז דיון זה ניצבת השאלה המקדמית, והיא: למה בדיוק אנו מתכוונים כשאנו אומרים "ממלכתיות". בעניין זה כבר הוזכרו המשמעויות השונות, ולעתים אף המנוגדות, שמקובל לייחס לערך זה בדיונים הציבוריים ובשימוש היומיומי שהתקבע. ביטוי מובהק לטווח הפרשנות הרחב הניתן למושג ולחובה לנהוג בהתאם אליו, ניתן לראות באופן שבו הוא מעורר התנגדות מצד צדדים שונים, המייחסים לו כל אחד, משמעות הפוכה לגמרי. כך למשל, בעוד שיש מי שמתנגד להוספת הערך ממלכתיות למסמך רוח צה"ל, מתוך חשש כי זה יתורגם לכדי הדרת נשים במרחבים השונים בצבא, יש גם מי שמתנגד לכך באותה עוצמה, אך דווקא מחשש שיעשה בו שימוש לפגיעה בזכויותיהם של החיילים הדתיים ביחידות השונות. כפי שהעירו כותבים נוספים, ובמרכזם פרופסור דני סטטמן, השימוש הנרחב שנעשה במונח זה בהקשרים שונים, מעלה חשש, שככלל, מדובר במונח ריק מתוכן ממשי.

ואמנם, בעוד שמקובל לראות בערך הממלכתיות ערך חיובי שחייב לאפיין את מוסדותיה הממלכתיים של המדינה ושראוי לכל לדבוק בו, כדאי להצביע על שתי סכנות הגלומות בפרשנות פשטנית שלו.

הסכנה האחת היא בדבר שימוש לרעה אפשרי בהגדרת מחויבות לממלכתיות, כאמצעי לדריסת כל עמדה המתנגדת או המבקרת את מדיניות הממשלה. בעיוות כזה, כל ביקורת מסומנת כנקיטת עמדה לא ממלכתית וממילא גם לא לגיטימית. יתרה מכך – במצב כזה, כל עמדה המבקשת לקדם מדיניות שונה מזו הננקטת על ידי "הממלכה", מתויגת גם היא כחותרת תחת המדינה. פרשנות כזו הנה בעלת השפעה תודעתית אך לעתים יש לה גם השלכות מעשיות העלולות לעלות כדי פרקטיקות לא שוויוניות פוגעניות. כך למשל, כאשר המדינה מתנה קבלת תקציבים במבחן ממלכתיות, שבפועל פירושו הבעת הזדהות מוחלטת עם מדיניותה.

הסכנה השנייה, מתעוררת כאשר אנו מבקשים לעגן תפיסה ממלכתית פורמלית בלבד. כזו הריקה מתוכן ערכי ונעדרת מסגרת נורמטיבית. במצב כזה, מדובר בהנחיה טכנית לנאמנות "לממלכה" – תהיינה עמדותיה הערכיות אשר תהיינה. נאמנות מסוג זה איננה מאפשרת לנקוט עמדה ולהתריע, כאשר מתעורר הצורך, בפני אובדן הדרך, או נוכח סטיות מסוכנות מאותם הערכים שהמדינה עצמה חרתה על דגלה.

לכן, קיימת חשיבות עליונה בהנהרת המושג ובהבהרת המשמעות שאנו מבקשים ליצוק לתוכו, וכצעד ראשון, עלינו לנטרל את השימושים לרעה שעשויים להיות למונח, וכפועל יוצא - להנחיה לדבוק בו. לשם כך, יש לפרש את חובת הממלכתיות החלה על אותם מוסדות ממלכתיים, וצה"ל בכללם, כממלכתיות מהותית, ולא כממלכתיות ריקנית הדורסת עמדות מיעוט.

ממלכתיות כזו משמעותה תפיסה המתגברת על חילוקי הדעות הסקטוריאליות, אשר שמה את הטוב המשותף במרכזה. ממלכתיות במובן זה, איננה מתעלמת מהשונות בחברה ומההטרוגניות התרבותית בה, אלא היא נשענת על עקרונות ברוח מגילת העצמאות, כעקרונות יסוד המהווים את קווי המתאר של המדינה ומוסדותיה. משכך, היא איננה מאפשרת המלטות מנקיטת עמדות ערכיות בחסות שמירה על ממלכתיות, אלא תובעת את השמירה על אותם הערכים שהמדינה הציבה כיסודותיה. עמדה כזו, וודאי שראוי תעמוד לנגד מפקדי הצבא ותנחה את התנהלותם תמיד.

ואולם, גם הסכמה על תוכן ערכי למונח, אינה מצדיקה לכשעצמה את הכללתו במסמך הזהות של צה"ל. בוודאי כאשר הדבר כרוך בעריכתו מחדש של קוד אתי המוטמע כבר בקרב חייליו.

בעניין זה, נכונה הטענה שהושמעה כאן על ידי חלק מהכותבים, ולפיה, על מנת שמסמך יהווה מסמך מכונן יש להימנע ככל שאפשר מפתיחתו ועדכונו. יתרה מכך – על אף המחלוקות ועל אף השסעים בחברה הישראלית, נדמה כי צה"ל הצליח לשמור על מרחב ממלכתי ונעדר סקטוריאליות עד עתה. וזאת למרות היעדרו של ערך הממלכתיות.

לכן, אף שנראה אינטואיטיבי, שראשון המוסדות הממלכתיים לעגן את ערך הממלכתיות במסמכיו, יהיה צה"ל, הרי שהמחיר הכרוך בפתיחת מסמך כה מרכזי, עשוי להיות גבוה מדי ביחס לתוצאה הרצויה – שימור הממלכתיות. הדבר נכון בעיקר נוכח החשש ממיסודו של ערך אמורפי וריקני. מיסוד כזה עלול לגבות מחיר פעמיים. פעם אחת בפגיעה במעמדו של מסמך רוח צה"ל הקיים וערעור יציבותו, ופעם שנייה בהכתמתו של מושג מרכזי והפיכתו לערך שנוי במחלוקת שכל אימת שיורם, ילווה בחשדנות. וכך יצא שכרנו בהפסדנו.

יש אפוא למצוא את הדרך הראויה להטמעת תפיסה ממלכתית ערכית. כזו המכירה בחשיבות ובחיוניות העליונה שבהתלכדות חוצת סקטורים, אך אינה בורחת מהכרעות ערכיות. רק תפיסה המכבדת את כלל אזרחיה, מכירה בזכויותיהם ללא הבדל דת, גזע ומין, ופועלת לחיזוק עקרונותיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ראויה להיקרא ממלכתית, ורק אותה ראוי למוסדות הממלכה לאמץ.