הקוד האתי של צה"ל ושנוי העתים

ברור שכול סוגיה, יהא טיבה אשר יהיה, עשויה להיות שנויה במחלוקת ציבורית ופוליטית; ואין לך בישראל של היום סוגיה מוסרית או ערכית שאינה נתונה למחלוקת. אם נגזרת על הצבא שתיקה בסוגיות אלה, והזירה מופקרת לשיח הפוליטי הפופוליסטי ולשיח הרשתות החברתיות, לא יוותר דבר מערכי צה"ל. צריך לומר בבירור: פיקוד צבאי המסגל לעצמו מצח נמוכה, החושש להביע דעה בנושא שנוי במחלוקת, הוא ההפך הגמור ממה שהמצב דורש

Flash 90

בקוד אתי יש שני סוגים של היגדים- כאלה שניתן לתאר כמובנים מאליהם, הלחם והחמאה שאי אפשר בלעדיהם (צריך רק לזכור שלא כול מה שנראה כזה לכותבי הקוד ומי שמאשר אותו הוא כזה גם מבחינת מי שהקוד חל עליו. להסביר את המובן מאליו עשויה להיות משימה קשה), וכאלה שהם מענה או ניסיון להתמודד עם צורכי הזמן, עם רוחות העתים המתחלפות, שתכליתם- להעמיד מחסום בפני נטיות רעות או הטיות מן השורה. מטבע הדברים, אם מבקשים שהקוד יקיף גם את הסוג השני, לא ניתן לקבל את הטענה לפיה יש לקדש את הקיים ולהתנגד כנקודת מוצא לכול שינוי או תוספת. לכן, כדי להעריך אם אמנם קיימת בעיה המצריכה טיפול – ראשית יש לבחון אם השתנה דבר במציאות החברתית, הפוליטית או הפנים צבאית, מה השתנה והאם הוא מצריך טיפול. בשלב השני, יש לבדוק אם הוספת ערך לקוד האתי היא דרך מתאימה להתמודדות. ואולם, תשובה שלילית אינה סוגרת את הדיון- צריך לבדוק אם יש דרכים אחרות לכך.

האם נפל דבר בישראל?

לצערי, התשובה חיובית. די להביא את דבריה של מי שהייתה ראש מחלקת חינוך במפקדת קצין חינוך ראשי, יעל הס, לפיהם בעשור או שניים האחרונים נוצרה תחושה בחיל החינוך שקשה לדבר על דמוקרטיה עם חיילים כי הדבר מעורר אצל חלקם התנגדות ונתפס כ"שמאלני", או את המעשה באוגדונר, שהובא כאן על ידי אבי שגיא, שלפי תפישתו - העם שינה את ערכיו ולכן אין תוקף לערכים "הישנים", על מנת להשתכנע בכך. וצריך לומר: אין מדובר רק בהתרשמות ובעמדה של יחיד. ברמה הנורמטיבית הגבוהה ביותר, נחקק חוק יסוד: הלאום, שהמסר הברור שלו- הוצאתם של הלא יהודים מכלל ישראל. האין לכך השפעה על חיילי צה"ל שאינם יהודים ועל היחס כלפיהם? האין לחשוש מפני פגיעה באחדות השורה שהיא חיונית לצבא לוחם?

מעמדם של הלא יהודים ושל קבוצות אחרות בצבא, כמו אתיופים ונשים נפגע גם על ידי עמדות גזעניות או כמו גזעניות (כשמדובר ביחס לנשים כאל נחותות או פתייניות - יהא מקורו אשר יהא) שיש להן בסיס רחב בחברה, וממילא הן מחלחלות לתוך הצבא. לכן, מי שמחפשים ביטוי ערכי מלכד ומשתף, אינם טועים באיתור צורך אמתי.

ואחרון, שהוא אולי ראשון- מאז שהחל הטיפול בקוד אתי בצה"ל ניתן היה לתהות על הפיל הלבן שבחדר - הכיבוש, שלא זכה להתייחסות ישירה. מאז, הורע המצב הפוליטי בהרבה. ההתנגדות להקמת מדינה פלשתינית קנתה לה אחיזה רחבה בציבור על יסוד תפישת הפלשתינאים כאויב מהותי ונצחי של מדינת ישראל, והמגמות הסיפוחיסטיות והנישוליות גברו מאד. צבא כובש רואה בהכרח את האוכלוסייה שתחת כיבוש כנחותה וכאויב. אכיפת חוק ודיכוי ההתנגדות לכיבוש אינה פעילות צבאית קלאסית. המקצועיות החיילית הרגילה אינה מכשירה לתפקידים הללו. זאת ועוד, הצבא מתקשה עד מאד לנהוג באופן ניטרלי במצבים של הפרת חוק בהם מעורבים מתנחלים שהם אחינו ופלסתינאים שהם אויבינו. חמור מכול אלה, הסתיים נשף המסכות שהתנהל שנים רבות, בו העמידה ישראל פנים שמפעל ההתנחלויות עומד בסימן של זמניות וכי היא מכבדת את זכות הקניין של פלשתינים באדמותיהם. עתה, ברור שהלגיטימציה להתנחלויות עקב זמניותן כביכול הייתה מהלך של הונאה. המחוקק הגדיל לעשות בחוקקו את חוק הגזל, המתכנה "חוק ההסדרה" והמערכת המשפטית והשיפוטית מחרה מחזיקה אחריו בהמצאת פטנט משלה לגזל של קרקעות בבעלות פלשתינית-"ייצור" מניפולטיבי של תום לב במקום שבו אין הוא קיים. ברור גם שהשליטה הישראלית בגדה בנויה על אפליה שיטתית לרעה של התושבים הפלשתיניים בהשוואה לתושבים היהודים. בנסבות אלה, מי חכם וידע מתי מהלך שהוא אמור לנהל או לתרום לו הינו חוקי או בלתי חוקי? הקוד האתי אוסר על מתן פקודות בלתי חוקיות ועל ציות לפקודה בלתי חוקית בעליל. ניסוח זה מניח שמדובר בשני מופעים שונים שקל להבחין ביניהם, ואולם, המציאות סותרת את ההנחה הזו. ההתעלמות של הקוד האתי מהצרכים המיוחדים האתיים במציאות כזו (למשל, הערך של ריסון הכוח מול אוכלוסייה אזרחית שתחת כיבוש, שוויון באכיפת החוק) מוציאה שם רע לאתיקה.

אם כן, האם ניתן להסתפק בעיגונה של הדמוקרטיה "ברוח צה"ל", ולבנות על אשליה של מחויבות ערכית לדמוקרטיה בקרב החברה והצבא? אם התשובה לכך הינה שלילית,יש לבחון: האם הוספת ערך הממלכתיות היא מענה הולם ?
אינני בטוח בכך. ראשית, משום שלממלכתיות אין משמעות אחת ברורה, וחלק ממשמעויותיה מדאיגות ממש. כמו זו שבתפיסתה של ישראל כממלכתו של האל בעולם (מבית מדרשו של הרב קוק), או זו שמושכת לעבר אטאטיזם על חשבון זכויות הפרט. בעייתית לא פחות היא ההצעה (של אסא כשר וניר קדר) לגזור מערך הממלכתיות הימנעות של הצבא מכול מחלוקת ציבורית. האם הדברים חלים גם על התנגדות לגזענות ועל שמירה על טוהר הנשק כמו בפרשת אלאור עזריה, כאשר הם נמצאים במחלוקת ציבורית? שהרי ברור שכול סוגיה, יהא טיבה אשר יהיה, עשויה להיות שנויה במחלוקת ציבורית ופוליטית; ואין לך בישראל של היום סוגיה מוסרית או ערכית שאינה נתונה למחלוקת. אם נגזרת על הצבא שתיקה בסוגיות אלה, והזירה מופקרת לשיח הפוליטי הפופוליסטי ולשיח הרשתות החברתיות, לא יוותר דבר מערכי צה"ל. ברור גם שלסוגיה ציבורית-פוליטית עשויים להיות היבטים צבאיים-מקצועיים וביטחוניים רחבים שלצבא אין בכלל חירות להשתמט מהם. הוא חייב להידרש להם. המשמעות המעשית של שלילת לגיטימציה מכול השקפה בנושא השנוי במחלוקת ביחס לפיקוד הבכיר של הצבא היא יצירת "יס- מנים", המתאימים את הערכותיהם המקצועיות למה שעשוי למצוא חן בעיני השלטון. את הסוגיה הזו צריך לבחון על רקע המציאות של השנים האחרונות.

נפל דבר בישראל גם במינויו של ליברמן לתפקיד שר הביטחון לאחר שיעלון הודח מהתפקיד משום שעמד על טוהר הנשק. מינויו של ליברמן תחת יעלון בנסיבות אלה הפך תפקיד שהיה בחזקת נכס ממלכתי, מצודה של ענייניות, לסחורה פוליטית, מושא למקח וממכר פוליטי. זאת ועוד - נטען כי ראש הממשלה דורש מהמועמדים לתפקידים הבכירים ביותר בתחום הביטחון נאמנות אישית, והחשש כי הדרג המדיני יעשה שימוש בצבא שלא משיקולים ענייניים או עקב הזיות אידיאולוגיות - גדל. על הרקע הזה, צריך לומר בבירור: פיקוד צבאי המסגל לעצמו מצח נמוכה, החושש להביע דעה בנושא שנוי במחלוקת, הוא ההפך הגמור ממה שהמצב דורש.

ולבסוף, במסגרת הדיון הועלתה הטענה שאין תכנית הטמעה לקוד האתי. אם כך, מה הועילו חכמים בתקנתם? האם עסקינן בהחלת ערכים ובהטמעתם הלכה למעשה או בחנחונים של "להראות יפים"?

נראה אפוא, שהישועה לא תגיע עם הוספת ערך אמורפי לקוד אתי שגם כך אינו מוטמע באופן מספק. אולם,עדיין נדרשת התמודדות של ממש, מלווה בדיון יסודי, מקיף וגלוי לב, לגבי מענה אפשרי אחר. כזה שלא יסתפק בהצהרה חלולה לתלות על הקיר או להטמין בכיס כל חייל, אלא יחתור באומץ לשינוי של ממש.