מי מולך בממלכה?
לאחרונה התפרסמה ידיעה על כך שהקח"ר הנוכחי, אל"מ צביקה פייראיזן שוקל להוסיף למסמך "רוח צה"ל" גם את ערך ה"ממלכתיות" (אפשר לקרוא על כך כאן). שינוי במסמך כה מהותי לצה"ל, דומה לשינוי בחוקי היסוד של מדינת ישראל, או הוספת חוק יסוד שכזה. חוק הלאום, בתור תוספת שכזאת, יכול לשמש לנו השוואה טובה, לסערה העלולה להתרחש בעקבות הוספת ערך למסמך "רוח צה"ל". בדומה לסערת חוק הלאום, כדאי שנשאל מה עומד ומי עומד מאחורי ההחלטה לנסות ולהוסיף את ערך ה"ממלכתיות" למסמך רוח צה"ל? ועל מה אנחנו מדברים כשאנחנו אומרים "ממלכתיות"?
Flash 90
כדי לענות אל שאלות אלו, ולו בקצרה עלינו להכיר מעט את ההיסטוריה של המסמך, את פוליטיקת היחסים שמאחורי ניסוחו ואופן הבאתו לקדמת הבמה הצה"לית, ועלינו לבחון מי היו האוטוריטות הצה"ליות והאקדמאיות שלקחו חלק בניסוחו, תוך שימת לב כמובן לכל אלו שלא לקחו בו חלק. לאחר מכן ראוי לנתח את התוכן עצמו, מה כוללת ההצעה החדשה בדמות סעיף ה"ממלכתיות"? האם היו הצעות אחרות שאינן נמצאות יותר על שולחן הדיונים? מה הן כללו ומדוע הן ירדו מהפרק? ולבסוף, באיזו ממלכתיות מדובר? הבן-גוריונית? הרב-קוקית? או בכלל בממלכתיות מסוג חדש שצה"ל יהא הראשון להביאה אל החברה הישראלית?
ביריעה הקצרה שלפניכן.ם אנסה לענות על כמה מן השאלות הללו על מנת לספק לקוראים, ובתקווה גם לקובעי מדיניות בצבא וסביבתו כלים נוספים בבואם להחליט על הוספת הערך המדובר למסמך העקרוני המנחה את חיילי וחיילות צה"ל ומפקדיהם בתפקודם היום-יומי.
מי ומי בוועדות
קצת היסטוריה: למסמך "רוח צה"ל", המוכר לנו כיום, קדם מסמך אחר שכונה "הקוד האתי של צה"ל". את הקוד ניסחה וועדה בראשות פרופ' אסא כשר והאלוף (מיל) יורם יאיר, ראש אכ"א דאז, בשנת 1994. בשנת 2000 הוחלט לפתוח את הקוד לחשיבה מחודשת, תא"ל אלעזר שטרן, בתפקידו כראש אכ"א מינה וועדה שבדקה את הצורך בשינוי. וועדה זו כללה את פרופ' אסא כשר אלוף יורם יאיר, אלוף אילן שיף (הפצ"ר לשעבר), תא"ל (דאז) דורון אלמוג ותא"ל (דאז) ידידיה יערי. הוועדה המליצה לפתוח מחדש את המסמך ולעדכנו. בעקבות זאת הרכיב תא"ל שטרן וועדה נוספת, שבחנה את המסמך עצמו. הוועדה כללה את תא"ל אלעזר שטרן, אל"מ יעקב קסטל מחיל החינוך וכן את הפרופסורים: משה הלברטל, דני סטטמן, שאול סמילנסקי ואבי שגיא. לוועדה חברו בעת הצורך אלוף (מיל) פרופ' ישי בר ופרופ' ירון האזרחי ז"ל. המסמך שנוסח על ידי הוועדה הפך לרשמי בהחלטת הרמטכ"ל דאז גבי אשכנזי.
רפרוף מהיר על השמות והפרסונות שמאחורי ניסוח מסמך "רוח צה"ל" משקף ולו במידת מה, את מי צה"ל תפס כאנשים שראויים לעצב את התפיסות העומדות בבסיס צבא הגנה לישראל, בשעת שלום ובשעת מלחמה. גברים, יהודים, אשכנזים. נכון שבין מנסחי המסמך נכללו בעלי עמדות שמרניות יותר ופרוגרסיביות יותר, חובשי כיפה וחילונים, אך, לבסוף לא ישבו שם נשים, לא דרוזים ולא אחרים המשרתים בצה"ל מיום היווסדו, ובהיותם מיעוט, סמלי (כמו נשים אשר אינן מהוות מיעוט מספרי, הן מהוות כיום 34 אחוז מכלל המשרתים והמשרתות בסדיר, אבל מהוות מיעוט סמלי) או מספרי היו זכאים לכל הפחות לייצוג כלשהו בוועדה חשובה ומרכזית כל כך לעיצוב דמותו של הצבא הישראלי.
חסרונן של נשים סביב שולחנות מקבלי ההחלטות נותן את סימניו תמיד, וזאת ניתן יהיה לזהות ביתר שאת בנוסח ערך הממלכתיות החדש שבו נדמה שהממלכתיות לאו דווקא כוללת את זכויותיהן של נשים, כפי שאבקש להראות בהמשך הרשימה. אבל, לסוגיית הייצוג, חשיבות מוגבלת, ולא ניתן לתלות בה ובה בלבד את אופי המסמך שנוסח ולא את כל הבעייתיות בהצעה המונחת על שולחנו של הרמטכ"ל הנוכחי. בעוד מסמך רוח צה"ל נבחן, נוסח ונידון על ידי מספר אנשים לא מועט, ואף הוצא אל מחוץ לשולחן הצבאי לחוות דעת של אנשי ונשות מקצוע והגות נוספים, סעיף הממלכתיות לא עבר תהליך דומה ככל שידוע לנו. נדמה כי הניסיון להכניסו כעת הוא עוד צעד בתוך הריקוד שהצבא רוקד לחלילם של רבני המכינות והישיבות הקדם צבאיות, אשר ברובם מייצגים קו אורתודוכסי, שמרני, ימני-מתנחלי, ואשר מתנגד התנגדות נחרצת לשירות המשותף – הפורח ועולה בצה"ל ביתר שאת מאז אמצע שנות ה-90, עת הוכרע בג"ץ אליס מילר, לטובת פתיחת תפקידים קרביים גם לנשים. הניסיון הנוכחי להכנסת ערך הממלכתיות, חייב אם כן להיבחן גם על רקע המאבקים הפוליטיים בתוך הצבא, על דמותו של צה"ל ועל ההון הסמלי של האליטה השולטת בו לכאורה.
במאבק על דמותו של צה"ל
זה למעלה משני עשורים שמתנהל מאבק איתנים על אופיו ועל דמותו של צה"ל. את האליטות הישנות של בני הקיבוצים ובני המושבים בקרב היחידות הקרביות והפיקוד הבכיר החליפו, לפחות באופן חלקי בני הישיבות ובוגרי המכינות הקדם צבאיות, כמו גם חובשי כיפה סרוגה אחרים. גם הכניסה של חרד"לים וחרדים - אף אם באחוזים מאד נמוכים - היא בעלת השפעה בעיצוב דמותו של צה"ל בעת הנוכחית.
חילופי האליטות התקיימו במקביל לתהליך אחר, והוא כאמור, פתיחת תפקידים קרביים רבים, ואחרים לנשים בצה"ל, בעקבות הניצחון של שדולת הנשים בישראל והאגודה לזכויות האזרח במשפט בו ייצגו את אליס מילר שעתרה נגד חסימת האפשרות בפני נשים להתקבל לקורס טיס. מילר לא הפכה טייסת, אבל הניצחון הביא לשינוי אדיר בצה"ל, והרמטכ"ל דאז, שאול מופז פתח את רוב התפקידים שהיו סגורים לנשים. בעקבות פסיקת בג"ץ ההיסטורית, בשנת 2000 נכנס לתוקפו תיקון לחוק שירות בטחון, תיקון 16 א המבטיח שוויון מוחלט בין גברים לנשים בצבא, גם במילוי תפקידים, אלא אם ההבדל נובע ממהותו ומאופיו של התפקיד. מאז ועד היום, 85 אחוז מהתפקידים בצבא פתוחים בפני נשים. יחד עם זאת, יש לזכור כי גם היום אחוז ניכר מתפקידים אלה עדיין מאויש בפועל, בעיקר על ידי גברים.
השינוי האדיר שקרה בצה"ל התחייב לא רק בשל האמירה החד משמעית של בית המשפט העליון, ולפיה: ערך השוויון אינו יכול לעמוד ככלי ריק מתוכן. זאת גם נוכח שיקולים כלכליים ואחרים, אלא גם ובעיקר בשל הצרכים הברורים של צה"ל בכוחות סדירים גדולים יותר שיאיישו עמדות קרביות עורפיות, ועל ידי כך יאפשרו לחיילים קרביים יותר לאייש את התפקידים בחזית.
שינויים אלה, חלופת האליטות יחד עם קידומן של נשים בתוך צה"ל, גם אם לא באופן מלא כפי שהיה מצופה על בסיס התיקון לחוק, הביאו להתפתחותה של תנועת נגד חזקה מחוץ לצבא ובתוכו. האליטה חדשה, על רבניה ובניה, בהיותה שמרנית, ימנית ומתנחלית החלה להילחם את מלחמתה, הפעם מתוך עמדת כוח, ובאמצעות הגדרת מטרות ברורות אליהן היא חתרה. אחת המטרות הברורות הייתה מלחמת חורמה בשירות המשותף: בעירוב בין נשים לגברים ובתופעת הנשים הלוחמות בכלל. המלחמה הזאת הצליחה. פקודת השילוב הראוי (הגלגול הקודם והשמרני יותר של פקודת השירות המשותף) היא קוד ראשון מסוגו, גם בספירה הצבאית, וגם בזו הציבורית הטורח להגדיר ולהסביר את אופי היחסים בין נשים לבין גברים דתיים במסגרת הצבאית. מנהלת מיוחדת מונתה הוקמה על מנת לוודא שכולם מבינים היטב את הפקודה. המנהלת אכפה את חוקי הפקודה בצורה מחמירה כל כך, שהתוצאות איתנו עד היום: אכיפת כללי צניעות שלא היו וגם היום אינם כתובים בפקודה על חיילות, הפרדה בין חיילים לחיילות שלא לצורך ובניגוד לפקודות, הדרת חיילות מתפקידים בשל נוכחות חיילים דתיים, והדרה של חיילות ממרחבים בהם נמצאים חיילים דתיים.
אפשר היה לחשוב שאין הרבה בין רקע זה, לרוח צה"ל ולערך הממלכתיות המדובר. אלא שמאבק הנגד של רבני ישיבות ההסדר והמכינות הקדם צבאיות הפך לקמפיין ממומן ומתוזמן, כפי שכבר הוכח בתחקיר הגדול של ידיעות אחרונות (ניתן לקרוא כאן) ועיקרו, כאמור השירות המשותף. שלל הטיעונים נגד השירות המשותף כלל לא עסקו בצניעות ובעירוב ה"אסור" בין המינים, אלא בערך ניטראלי לכאורה, "ערך הניצחון", שבעצמו מופיע במסמך רוח צה"ל כמובן. על פי הנרטיב שבנו מובילי הקמפיין, "שוויון" היא אג'נדה זרה, ושיקול שאסור לערב בתוך מוסד "מקצועי" כגון צה"ל.
קצרה היריעה מלהכיל את ההסבר השלם על חלקו של צה"ל בשינויים חשובים בחברה הישראלית. זאת בעיקר על רקע מודל צבא העם שעודנו המודל עליו הוא מושתת. מיותר להסביר מדוע שוויון לא יכול ואסור שייקרא אג'נדה, בזמן שמדובר בערך בסיסי בכל מדינה דמוקרטית, ובהיותו של הערך החשוב בעצמו כלול במסמך רוח צה"ל, במסגרת ארבעת המקורות מהם יונק "רוח צה"ל", שהשני שבהם הוא:
"מסורת מדינת ישראל על עקרונותיה הדמוקרטיים, חוקיה ומוסדותיה" והרביעי שבהם הוא:
"ערכי מוסר אוניברסליים המבוססים על ערך האדם וכבודו"
ממלכתיות: עקרונות הממלכה או האמונה במלך
אז על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על ממלכתיות? נוסח הסעיף, כפי שהתפרסם בידיעה ב"מקור ראשון", מובא כאן לפניכם:
"צה"ל הוא צבא עם ממלכתי, חיילי צה"ל ומפקדיו כפופים למדינת ישראל, לחוקיה ולשלטונותיה המוסמכים. יפעלו ביושרה ובייצוגיות למימוש ייעודו על פי פקודות צה"ל ולאור ערכיו (ולא מתוך רצון לקדם עמדה אישית – פוליטית או חברתית), תוך אחריות מתמדת לאפשר שירות משותף של מגוון המשרתים בו".
הנוסח שלעיל, תחת סעיף "ממלכתיות" מעורר שאלות רבות: מה נוסף בנוסח הזה שאינו קיים כבר במסמך רוח צה"ל הנוכחי? כפיפותו של הצבא לשלטונות הישראליים מוזכרת במסמך יותר מפעם אחת. שירות החיילים והחיילות תחת פקודות צה"ל גם היא כמובן מוזכרת במסמך. התוספת המשמעותית ביותר בתוך סעיף הממלכתיות טמונה דווקא בסוגריים הנחבאים באמצע המשפט:
"חיילי צה"ל... יפעלו ביושרה ובייצוגיות למימוש ייעודו על פי פקודות צה"ל ולאור ערכיו (ולא מתוך רצון לקדם עמדה אישית – פוליטית או חברתית)"
מי שמצוי ברזי המאבק סביב השירות המשותף, ומי שנחשף לקמפיין רב השנים של הרבנים נגדו (שכלל בין היתר חלוקת פליירים בצמתים ותליית פלריגים עליהם נכתבו סיסמאות כמו: "מצילים את צה"ל – עוצרים את השירות המשותף) יודע כי הניסיון להנגיד בין מימוש מטרות צה"ל, לבין ה"רצון לקדם עמדה אישית – פוליטית או חברתית" הוא ניסוח חדש לאותה הטענה ולאותו הגיון: שוויון בין נשים לגברים בצה"ל הוא אג'נדה זרה, פוליטית, מסוכנת לצה"ל.
בכירים לשעבר בחיל החינוך יודעים לספר שהרעיון להכניס את ערך הממלכתיות למערך השיעורים, ההשתלמויות והסדנאות הנערכות למפקדים בכירים עלה כבר לפני מספר שנים. הרצון להכניס אותו לשיעורים ולהשתלמויות בקרב מפקדים בכירים נבע מתוך ההבנה שיש בלבול רב בקרב מפקדים, וכי אותה אחדות רעיונית של שוויון, וממלכתיות במובן הקלאסי של המילה, אבדה. העדויות על הדרת נשים, הפרדה שלא לצורך ועוד כהנא וכהנא דוגמאות על התנגשויות מיותרות בין חיילים דתיים לחיילות הבהירו לאנשי חיל החינוך כי יש להחזיר את ערך הממלכתיות לדיון הצבאי, למתוח גבולות ולהבהיר עד היכן ניתן להתחשב במי שלא מעוניין, למשל, לשרת לצד נשים. אבל בוודאי שלא הייתה כוונה, בקרב אנשי חיל החינוך, בשום שלב, לפתוח את מסמך "רוח צה"ל". גם הנוסח המוצע ודאי שלא היה מתקבל על ידי אנשי חיל החינוך לשעבר, בהבינם כי תחת מעטה ומסכת ה"ממלכתיות" מוצע נוסח שמטרתו היא דווקא הדרה ואפליה.
לסיכום, ניתן לומר, כי פתיחת מסמך "רוח צה"ל" בעת שבה המאבק על דמותו של צה"ל בשיאו עלול להיות צעד שיביא בכיה לדורות. הנוסח המוצע לסעיף הממלכתיות, כפי שניסיתי להראות, יקבע בתוך המסמך החשוב של "רוח צה"ל" את המשוואה המעוותת לפיה שוויון עלול להזיק לצה"ל.
*אלינור דוידוב היא מנהלת תחום המאבק בהדרת נשים בשדולת הנשים בישראל