היום הבינלאומי לביעור הגזענות

היום הבינלאומי למיגור הגזענות שחל היום (21 במרס), עליו הכריזה עצרת האו"ם בעקבות פיזור הפגנה עקובה מדם בדרום אפריקה של ימי האפרטהייד, מעניק לנו הזדמנות נוספת להיזכר באחד מגילויי הגזענות שהושמעו בבית הנבחרים הישראלי בשבועות האחרונים. קראו את מאמרו של מייק פרשקר.

היום הבינלאומי למיגור הגזענות שחל היום (21 במרס), עליו הכריזה עצרת האו"ם בעקבות פיזור הפגנה עקובה מדם בדרום אפריקה של ימי האפרטהייד, מעניק לנו הזדמנות נוספת להיזכר באחד מגילויי ההדרה והגזענות שהושמעו בבית הנבחרים הישראלי בשבועות האחרונים. בישיבה שעסקה בתופעות של הדרת נשים בישראל בוועדה למעמד האישה בכנסת, התייחס חבר הכנסת ישראל אייכלר מיהדות התורה להשתתפותם של נציגים מהתנועה הרפורמית בדיון, וקבע כי יהודים רפורמים הם "גרועים מערבים".

ההתבטאות מעוררת הגועל, שבה חשף ח"כ אייכלר את עמדותיו המטרידות בפני הכנסת, הציבור והעולם כולו, מאפשרת לנו לבחון כמה היבטים של הלך הרוח בישראל בכל הקשור לגזענות ולאפליה שעדיין פושות במדינת ישראל, חרף ההבטחה המגולמת במגילת העצמאות לקיים בה שוויון זכויות לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין.

ראשית, היא חושפת את ערוותם של השיח הציבורי העכשווי בישראל ואת התרבות הפוליטית בת זמננו. תהיה זו טעות לראות בהתבטאותו של אייכלר כסתם עוד דברי להג של פוליטיקאי בודד. כפי שיושבת ראש ועדת הכנסת, ח"כ ציפי חוטובלי (ליכוד), שאליה היו ממוענים דבריו של אייכלר, ציינה בדיון, דבריו של אייכלר היו ניסיון ציני "ליצור פרובוקציות לצרכי רייטינג או פוליטיקה פנימית". גם אייכלר עצמו אישש את פרשנותה של חוטובלי, כאשר טען כי החלטתה של יושבת הראש להזמין את חברי הקהילה הרפורמית לדיון הופכת אותה לבלתי כשירה להיבחר מחדש למפלגתה, הליכוד.

אם כן, למרות אי הסכמתם בנושא, אייכלר וחוטובלי שניהם מכירים בעובדה שהפוליטיקה הישראלית מתגמלת את אלה הנוהגים בחוסר נימוס ובגסות כלפי נציגים מקבוצות חברתיות, אתניות או דתיות אחרות, וכלפי "אחרים" באופן כללי. במקביל, נראה שהפוליטיקה המקומית בוחרת גם "להעניש" נבחרי ציבור המשמיעים עמדות מתונות-יחסית ומנסים דווקא לקרב אליהם את אותם נציגים "אחרים".

ממשלת הימין הנוכחית מספקת לנו אינספור דוגמאות לתופעות אלה. פוליטיקאים מתונים יותר, המצויים בקונצנזוס - כגון בני בגין, דן מרידור ומיכאל איתן, ובמידת-מה גם ראש הממשלה בנימין נתניהו - נאלצים שוב ושוב לספוג ביקורת והתקפות על התבטאויות מתונות שהשמיעו. המתקיפים אינם חלילה חברי אופוזיציה, אלא דווקא נציגים מהקואליציה, בין אם מסיעת הליכוד או ממפלגות אחרות החברות בממשלה, שכפי הנראה מנהלים ביניהם תחרות מעוותת, מי יצליח להשמיע התבטאויות פוגעניות יותר כלפי קבוצות שונות בחברה הישראלית.

שנית, חילופי הדברים המובאים לעיל ממחישים את הקשר המובהק בין אפליה ועוינות כלפי קבוצה אחת בחברה לאפליה ועוינות כלפי קבוצות אחרות בישראל, ובאופן כללי יותר, לאקלים הציבורי המתוח והמסוכסך בישראל. אם אזרחי ישראל הערבים ואזרחי ישראל המגדירים את עצמם כיהודים מתקדמים אי פעם הטילו ספק בכך שיש להם דבר אחד במשותף, והוא היותם אזרחים סוג ב', הרי שח"כ ישראל אייכלר טרח להבהיר זאת להם, לח"כים, ולציבור כולו.

אם כן, יש קשר הדוק בין סוגיות שמעסיקות את החברה הישראלית בשבועות האחרונים - בהן הדרת הנשים מהמרחב הציבורי, זכותם של יוצאי הקהילה אתיופית להתגורר היכן שירצו, זכותם של אזרחי ישראל הערבים לשוויון הזדמנויות , זכותם של אזרחי ישראל החרדים לחיות בכבוד בלי סטריאוטיפים פוגעניים, וחופש הדת של היהודים הרפורמים.

לנוכח גילויי השנאה הפושים במרחב הציבורי, אנחנו זקוקים יותר מכל להתעלות מעל לשסעים בינינו, לנקוט סולידריות ושיתוף פעולה, לאחד בין כל אלה שמתנגדים באופן נחרץ להתנהגות גסת-רוח, פוגענית ומעליבה, ולהעניש בקלפי את אלה שמקדמים התנהגות זו. הציניקנים והפסימיים שבקרבנו ודאי יטענו שזוהי משימה בלתי אפשרית, אך אני חולק עליהם. על פי סקרים שנערכו בידי יוזמת כולאננה - יוזמה אזרחית המקדמת רב גוניות והוגנות בחברה הישראלית, שאותה מוביל הארגון שאני מנהל - רוב אזרחי ישראל מכל הקבוצות בחברה דווקא תומך ביחס הוגן לכלל האזרחים. רוב ברור מקרב הנשאלים ציינו כי הם מתנגדים לאפליה, והכירו בעובדה שגילויי גזענות ואפליה כלפי קבוצה אחת בחברה משפיעים בבירור על קבוצות אחרות.

עבודתנו במסגרת יוזמת כולאננה, לצד עשרות ארגוני מגזר שלישי, מאששת את ממצאי הסקר, וממחישה כי ניסיונות לקרב בין אנשים מניבים פירות, וכי ניתן להשיג שינוי בעמדות, כבוד הדדי, ותחושת שייכות אזרחית ומטרה אזרחית משותפת. ביוזמה שותפים ארגונים מכל הקבוצות בחברה הישראלית, כולל זו שח"כ אייכלר מבקש לייצג; אחד השותפים הוא ארגון זק"א, שיושב הראש שלו, יהודה משי-זהב, ציין באוזני פעמים רבות כי הוא והקהילה שהוא מייצג מאמינים באמת ובתמים שכל בני האדם "נבראו בצלם", וכי אפליה מנוגדת לדת היהודית ואינה מועילה.

אין ספק שמדובר באתגר רציני, שכן 64 שנים לאחר הקמתה של מדינת ישראל, טרם הצלחנו כחברה לגבש זהות אזרחית משותפת וסולידריות בקרב כלל אזרחי ישראל. בקבוצות המיקוד שראיינו במסגרת המחקר, הכוללות צעירים מקבוצות שונות בחברה הישראלית, ציינו הנשאלים כי הם חשים מנוכרים ומודרים מקבוצות אחרות בישראל. במקביל, השיחות עם קבוצות המיקוד הראו כי למרות כל חילוקי הדעות בינינו, יש לנו הרבה מאוד במשותף: נציגי כל הקבוצות הכירו בצורך לדאוג לרווחתם של ילדינו, ושל השכבות החלשות בחברה, בכלל זה הקשישים, החולים והמובטלים - וכולם סברו כי האסטרטגיה היעילה ביותר להשגת המטרות היא שיתוף פעולה.

לנוכח התרבות הפוליטית התוקפנית הנוכחית, יש צורך במנהיגות אזרחית שתוביל יוזמה לבניית חברה לכידה יותר, תתעלה מעל המחלוקות והשסעים הפנימיים בינינו ותפעל תוך שיתוף פעולה כולל. רק כך נצליח ליצור מציאות חדשה, שבה גילויי השנאה הנפוצים כל כך בזירה הפוליטית, ימוסגרו כהתאבדות פוליטית ולא כניסיונות לקצור רווחים פוליטיים. רק כך תבין הממשלה כי עליה לפעול לשיפור היחסים בין כל הקבוצות בחברה, וכי יעד זה הוא חיוני לביטחונה של מדינת ישראל, לשגשוגה ולמעמדה הבינלאומי.

ייתכן שאנו וארגונים רבים השותפים ליוזמת כולאננה צריכים דווקא להודות לח"כ אייכלר. אם אי פעם היה לנו ספק בכך שהשותפות בינינו - בכלל זה בין אזרחי ישראל הערבים ליהודים מכל הזרמים - היא הדרך הנכונה ליצור עתיד אזרחי משותף וטוב יותר, הרי שבזכותו של אייכלר, הספק הזה הוסר.

מייק פרשקר הוא מנכ"ל ומייסד ארגון מרחבים, המכון לקידום אזרחות משותפת, המוביל את יוזמת כולאננה.