גזענות

מדיניות אכיפה בלתי מספקת של הרשתות החברתיות מאפשרת לתכנים הכוללים אנטישמיות והכחשת שואה להיחשף בתקופה זו בהיקף חסר תקדים. לצד כשל זה, התפתחו "אנטישמיות אלגוריתמית" מבוססת בינה מלאכותית, שמסוגלת להבין מיהו יהודי ברשת, וכן "אנטישמיות מבוססת דאטה" המאפשרת ליצור רשימות ומאגרי יהודים אשר ישמשו בסיס לרדיפה ולטרגוט אנטישמיים.

אין הצדקה מיוחדת, למעט הכוח הפוליטי של החרדים בקואליציה, להפוך את הקבוצה החרדית לקבוצה הדתית היחידה המוגנת מפני הסתה, בפרט מבלי שמוסיפים קטגוריות כנטייה מינית ומגדר ומגנים על להט"בים ונשים הסובלים תדיר ממתקפות נגדם.

התיקון לחוק העונשין מבקש להרחיב את הגדרת ההסתה נגד גזענות כך שתכלול גם חרדים, בעבירה שעונשה חמש שנות מאסר. הוא מוצע כלאחר יד וללא חשיבה על היסודות העובדתיים והנפשיים של העבירה, באופן שיפגע בחופש הביטוי ומבלי להתייחס לקבוצות נוספות כגון להט"בים, נשים ורפורמים.

את האלימות הנובעת מתוך גזענות יש לעקור מן השורש. מדובר בעברות החותרות תחת ערכי היסוד של הקהילה הבינלאומית, לכן נדרשת התגייסות של המדינות המחויבות לערכים אלה למאבק נחוש בתופעה

יחסו העוין של הציבור הישראלי כלפי חברי הכנסת הערבים לא הוגן, בעיקר לאור יחסו האוהד כלפי מנהיגי העולם, חלקם נגועים בעמדות אנטישמיות מובהקות

שני אזרחים ישראלים נחלו הישגים גדולים בזמן האחרון והביאו למדינה גאווה גדולה, אולם בעיני רבים מהציבור הישראלי הם עדיין נחשבים לאזרחים סוג ב'. למה? כי הם לא יהודים

על רקע מערכת הבחירות המוניציפליות, מצאו עצמם אזרחי המדינה, שלא בטובתם, כקהל שבוי בשורה הראשונה הצופה בקרבות התגוששות מכוערים בין מועמדים. לצד הטלת הרפש הבין - אישית, בחרו מספר מועמדים ורשימות להסית במסגרת הקמפיין גם כנגד קבוצות באוכלוסייה. חוט השני המקשר בין הקמפיינים הגזעניים הוא ניסיון לסמן את קבוצת המיעוט כאיום קיומי על שאר תושבי העיר

אין להתפלא על מגמות ההקצנה ורידוד הערכים הדמוקרטיים בציבור. חקיקה גזענית ושיח גזעני בכנסת ובציבוריות הישראלית מעודדים ומלבים גזענות, והשיח הטוקבקיסטי על חיסול מחבלים ועונש מוות, מעניק לגיטימציה להרג לא מוצדק ואף מאדיר אותו. כל אדם שערכים דמוקרטיים וליברליים הם נר לרגליו, צריך לחוש סכנה ברורה ומיידית.

גל האלימות הנוכחי מזכיר את תחילת אירועי ספטמבר 2000 גם באופן בו החל וגם בתחושת המבוי הסתום והיעדר התקווה לשינוי כתוצאה מאי-אמון בשני הציבורים בתוחלת של פיוס בצורת פתרון מדיני ריאלי היוצרת את "אדי הדלק" המזינים את התבערה. כדי לצאת מן המעגל הזה אנו חייבים לפעול ליצירת תקווה לשני העמים.

אנו נמצאים בתקופה רגישה, אולי גורלית, של מתקפה-רבתי על הדמוקרטיה בישראל. שר המשפטים הבא יאלץ לתפקד כשומר סף וכמגן מפני ניסיונות לפגוע בדמוקרטיה הישראלית – בחקיקה, בפגיעה במערכת המשפט, ובאופי המדינה. יהיה עליו להוביל רפורמות במערכת המשפט ולקדם שינויים נדרשים שיחזקו את שלטון החוק ואת זכויות האדם והמיעוט.

תשע עשרה שנים חלפו מאז נרצח ראש ממשלת ישראל, יצחק רבין ז"ל. מסיבות פוליטיות, ומתוך רצון שלא להעמיק את הקרע בעם, נמנעה החברה הישראלית מבירור ענייני ונוקב של הרקע לרצח, משמעותו והשלכותיו. לא ניתן לבנות אחדות על גבו של טיוח. גם לא על סימטרייה כוזבת בין שמאל לימין. 

רשות השידור אפשרה לפרסם שני תשדירי פרסומת בעלי אופי "שכנועי", של המטה לחוסן לאומי ושל חב"ד, אך סרבה לתשדיר של "בצלם" ובו שמות ילדים פלשתיניים שנהרגו ב"צוק איתן". עתירה לבג"ץ נגד החלטה זו נדחתה וקריאת פס"ד מותירה טעם חמוץ בפה.

כיפת הברזל לא הצליחה לגונן על הישראלים מפני פגיעתו הרעה של טיל מדויק ויעיל - טיל שנאה בין יהודים וערבים אזרחי ישראל - שתוקע טריז משמעותי בין חלקי החברה. כיצד נתגונן – יהודים וערבים – מפני הזיהום הגזעני שהחל פושה בנו?

בימים אלו מהלכים הישראלים כולם, ערבים ויהודים, עם עצבים חשופים. כל מילה, כל התבטאות, כל משפט, כל תמונה מעוררים תגובה לא מידתית. לשמור על הדמוקרטיה הישראלית בעת הזו אין פירושו של דבר לא לנקוט עמדה או לגזור אלם, אך גם לא להתלהם ולהסית. דווקא בימים אלו, כשאנו עומדים בקצה הצוק, דרושה הפנמה של תרבות דמוקרטית מהותית , עלינו לשמור שהדמוקרטיה הישראלית לא תיפול לתהום.

מתחת לעימות הביטחוני המדאיג ומשבש את חיינו, מסתתר איום משמעותי לא פחות: גל של שנאה, אלימות גזענית מזעזעת. מה שהחל בהתבטאויות איומות ברשתות חברתיות, התגלגל לאלימות ברחובות, לרצח מזעזע ובימים האחרונים גם לאלימות בריונית כלפי מפגינים. למרבה הצער, הפתרון האמיתי היחיד שיוכל להתמודד עם התופעה מן השורש, ייקח שנים. הוא מתחיל ונגמר בחינוך אמיתי לדמוקרטיה מהותית.

תופעת פשעי השנאה כלפי אזרחי ישראל הערבים מתרבה ומתפשטת וזה מדאיג ומחייב טיפול חריף מגורמי אכיפת החוק. אלא שמי שמכנה תופעה זו כאקט של "קיצוניים" וקורא לפעולה של גורמי אכיפת החוק כנגדה – מבלי לראות שמדובר ב"חוד החנית" של תופעה רחבה הרבה יותר – או שמיתמם או ששוגה שגיאה חמורה.

מאמר דעה מאת עמיר פוקס בעקבות הקמפיין של שמעון גפסו לראשות עיריית נצרת עילית.

בעוד עמדות הציבור ובני הנוער מקצינות לכיוון הלאומני-דתי, עד כדי תמיכה גוברת בשלילת זכותם של אזרחים ערבים להיבחר לכנסת, עוסק משרד החינוך בחיזוק הערכים הלאומיים- והחלשת לימודי האזרחות כמקצוע להקניית ערכים של דמוקרטיה ליברלית. עמיר פוקס בעקבות גילויי האלימות בירושלים השבוע.

לאחרונה החליט היועץ המשפטי לממשלה כי אין מקום להעמיד לדין פלילי את הרבנים מחברי הספר תורת המלך וכן את הרבנים שתמכו בספר. מרדכי קרמניצר ושירי קרבס מבקרים את ההחלטה ומסיקים בין היתר כי היועץ המשפטי לממשלה ועוזריו מנותקים כנראה מן המציאות. 

היום הבינלאומי למיגור הגזענות שחל היום (21 במרס), עליו הכריזה עצרת האו"ם בעקבות פיזור הפגנה עקובה מדם בדרום אפריקה של ימי האפרטהייד, מעניק לנו הזדמנות נוספת להיזכר באחד מגילויי הגזענות שהושמעו בבית הנבחרים הישראלי בשבועות האחרונים. קראו את מאמרו של מייק פרשקר.

התיקון המוצע לחוק לשון הרע בעייתי מאוד, אבל כך גם אחדות מהתגובות נגדו; היועץ המשפטי לממשלה נותן לרב שמואל אליהו פטור מהעמדה לדין דווקא על התבטאותו החמורה ביותר; הנאבקים נגד הטרדות מיניות מרחיבים את הגדרת המושג באופן היוצר זילות לעצם העברה. יאיר שלג מבקש ראייה מורכבת קצת יותר על כמה מסערות הימים האחרונים.

המכון הישראלי לדמוקרטיה מגנה את גילוי הדעת של עשרות רבני ערים לפיו חל איסור הלכתי על מכירה והשכרה של דירות למי שאינו יהודי.

תקציר העלילה (למען הקוראים שהחמיצו, ובתקווה שאני הצלחתי להבין אותה לאשורה לנוכח שלל הגרסאות בסוגיה): בבית הספר החרדי לבנות "בית יעקב" שביישוב עמנואל קמה קבוצת הורים המזוהה עם חסידות סלונים והחלה לתבוע יתר החמרה בנורמות החברתיות וההלכתיות המקובלות בבית הספר. כך למשל הם לא היו מרוצים מן העובדה שבבתיהן של אחדות מהבנות יש טלוויזיה, או שבנות באות לבית הספר בלבוש "לא מספיק צנוע" בכל הנוגע למספר הכפתורים הרכוסים בחולצה או אורך השרוולים. לפיכך הם הקימו במקום מגמה מחמירה, המכונה "המגמה החסידית", ואף חומה הקימו בינה ובין אותו חלק במתחם בית הספר שבו לומדות שאר הבנות, ב"מגמה הכללית", כדי שבנותיהם לא יושפעו חלילה מ"הנורמות הקלוקלות" של האחרות. ההורים לא הסתפקו בחומה הפיזית, אלא קבעו לשני סוגי הבנות תלבושות נפרדות (עניין מזעזע כשהוא לעצמו, בהתחשב ברגישות האמורה להיות ליהודים לאכיפת "לבוש מיוחד"), שעות הפסקה נפרדות וכדומה. גם אם נימוק ההפרדה המקורי היה עניינים של הקפדה דתית, ברור שלאפליה היו גם מאפיינים עדתיים. כך למשל בנות מזרחיות אמנם התקבלו ל"מגמה החסידית" (מתוך שמירת ה"מכסה" המרבית של 30%, הנהוגה בכלל החינוך החרדי האשכנזי), אבל רק לאחר שהתחייבו בין היתר לקבל על עצמן תפילה בהברה אשכנזית, לא רק בבית הספר, אלא גם בבתיהן, וכן שלא יתארחו אצל קרובי משפחה שאינם דתיים (עניין הרלוונטי בעיקר לחרדים מזרחים).

תקופה זו בלוח השנה – בין חג הפסח לימי הזיכרון ויום העצמאות – משקפת באופן מובהק את החיבור הלאומי בין היהדות לישראליות. קראו את מאמרו של ידידיה שטרן, שבו הוא דן בחיבור הזה ובקבוצות השונות שמתקיפות אותו: תומכי "הנורמאליות", החרדים, ערביי ישראל – וקבוצה חדשה ומפתיעה הנוספת אליהם: הלאומנים.

מה המחיר של פציעת ערבי? מה שווה ערבי? לא צריך דמיון  כדי להעריך כיצד מרגיש כול ערבי השומע כיצד מדינת החוק הישראלית מתייחסת להתקפה קבוצתית. תולדות הענישה בישראל כוללות מקרים לא מעטים בהם נגזרו על יהודים עונשים מגוחכים לקולא בגין פגיעות בערבים, לרבות גרימת מותם, שלא ניתן להבינם אלא כהפליה בוטה בין גוף לגוף, בין דם לדם