היחס לקהילה ההומו-לסבית בישראל: האם כבר לפני הפיגוע הייתה הכתובת על הקיר?

נראה שלמן 1 באוגוסט 2009, היום שבו התרחש הרצח במועדון ההומו-לסבי בתל-אביב, התעורר דיון ער בכל הנוגע לסובלנות כלפי הקהילה ההומו-לסבית. נראה שלמן היום שבו התרחש הרצח במועדון ההומו-לסבי בתל-אביב, התעורר דיון ער בכל הנוגע לסובלנות כלפי הקהילה ההומו-לסבית. סקר מדד הדמוקרטיה הישראלית 2009, כלל שאלות רבות בנושא היחס לקבוצות בחברה והסובלנות כלפי האחר, ואחת השאלות שאלה: 'מהו היחס שלך לקהילה ההומו-לסבית?' 

מבוא

נראה שלמן 1 באוגוסט 2009, היום שבו התרחש הרצח במועדון ההומו-לסבי בתל-אביב, התעורר דיון ער בכל הנוגע לסובלנות כלפי הקהילה ההומו-לסבית. פיגוע ירי שמכוון לקהילה ספציפית, שהיא בגדר מיעוט ומרגישה מקופחת, אינו מעשה יום-יומי, אלא אירוע קיצוני שדורש בחינה מדוקדקת של דעת הקהל לפני הפיגוע. בדיקה שכזאת יכולה להסביר הן את הדעות והן את המגמות בחברה הישראלית ולצייר תמונת מצב של הנושא. הקהילה ההומו-לסבית בישראל היא אפוא דוגמה, מקרה בוחן שיכול להעיד על הכלל - חוסר הסובלנות המאפיין את יחסם של הרוב בכלל ושל קבוצות בחברה בפרט כלפי קבוצות אחרות, שונות מהן. חוסר סובלנות זה עלול להביא לידי יחס שלילי ואף לאלימות. בחברה דמוקרטית שדוגלת בחופש הביטוי ובשוויון למיעוטים ומקדשת את הפלורליזם, תופעות של יחס שלילי לקבוצות מיעוט אינן מקובלות ויש להוקיען.

סקר מדד הדמוקרטיה הישראלית 2009, שנערך במרס, כלל שאלות רבות בנושא היחס לקבוצות בחברה והסובלנות כלפי האחר, ואחת השאלות שאלה: 'מהו היחס שלך לקהילה ההומו-לסבית?' חשוב להדגיש שהתוצאות המובאות כאן מתארות את החברה הישראלית לפני הרצח והטראומה, ללא ההטיה הטבעית שנוצרת בעקבות הדיון התקשורתי בנושא

מידת הסובלנות של מגזרים בחברה 

החברה הישראלית היא אחת החברות ההטרוגניות בעולם המערבי. דתיים, חילונים, עולים, ותיקים, מזרחים, אשכנזים וערבים מציגים מגוון של עמדות ברוב התחומים הקשורים לעתידה של החברה וסדר העדיפויות שלה בתחומים פוליטיים וחברתיים. בהיות החברה הישראלית  חברה רב-תרבותית, סוגיית הסובלנות כלפי האחר, השונה, מרכזית לעצם הקיום המשותף. הקבוצות בישראל נבדלות זו מזו במידת הסובלנות שהן מגלות כלפי האחר והשונה. ככלל, סובלנות התפתחה בעיקר בחברות שאימצו ערכים פוסט-מטריאליסטיים שמדגישים זהות וזכויות אדם (כלומר פוליטיקה של זהות), ואילו קבוצות שמרניות ממשיכות להדגיש ערכים לאומיים וכלכליים שאינם מבחינים בין קבוצות נבדלות בחברה, ואינן מוכנות לקבל דרישות מיוחדות.

כאשר בוחנים את מידת הסובלנות כלפי הקהילה ההומו-לסבית בישראל, התמונה הכללית היא שהקבוצות הפחות סובלניות (ביטאו יחס שלילי ושלילי מאוד בתשובות לשאלה) הם ערבים, עולים מחבר המדינות וחרדים. הקבוצה הסובלנית ביותר היא הישראלים הוותיקים (ראו תרשים 1), ומקרבם הסובלניים ביותר הם צברים, חילונים צעירים.

בנוגע לאוכלוסייה הערבית נראה שמדובר באוכלוסייה שמרנית ומסורתית, וככזאת היא מעדיפה לקבל את המוכר והידוע - המשפחה המסורתית - ומגלה סובלנות פחותה לקהילה ההומו-לסבית ולדרך החיים של חבריה. בנוגע לאוכלוסיית העולים, התמונה מורכבת יותר וקשורה גם לגילם. ניתן לשער כי אוכלוסייה זו ניזונה מערכים אחרים שככלל אינם ערכיה של החברה המערבית, ועל כן היא פחות סובלנית.

עולים מחבר המדינות מול יהודים ותיקים

ככלל, ובהמשך לנתונים המוצגים בתרשים 1, נראה שבקרב קבוצת העולים היחס השלילי כלפי הקהילה ההומו-לסבית גבוה מזה שבקרב היהודים הוותיקים, למעט בקבוצת הגיל הצעיר (18—30) (ראו תרשים 2). היחס השלילי ביותר כלפי הקהילה הוא בקרב קבוצת העולים המבוגרים ביותר. ניתן לשער כי נתונים אלו מקורם בתפיסות שמרניות יותר בקרב העולים מחבר המדינות בהשוואה לאלה המאפיינות את היהודים הוותיקים. ככלל בקרב היהודים הוותיקים נשמרת מגמה יציבה של 35%—50% בעלי יחס שלילי לקהילה ההומו-לסבית. נתונים אלה מציבים לפני החברה הישראלית מראה שמשקפת חוסר סובלנות לקהילה.

עוד נתון מעניין, שעולה מתרשים 3, מצביע על הפער הגדול בין מידת הסובלנות של העולים מחבר המדינות המגדירים עצמם חילונים ובין הצברים המגדירים עצמם כאלה בשתי קבוצות גיל: בקבוצת הגיל 18—30 נמדד הן בקרב הצברים החילונים והן בקרב העולים החילונים יחס שלילי במידה דומה ולא גבוהה במיוחד. לעומת זאת, בקבוצת הגיל 31—40 נמצאו שינויים דרמטיים: בקרב העולים החילונים היחס השלילי כלפי הקהילה ההומו-לסבית גדול פי שלושה וחצי מהיחס השלילי של הצברים החילונים.

נראה שהעולים שהגיעו לישראל בגיל שלאחר בית הספר מציגים עמדות שליליות הרבה יותר בהשוואה לעולים שבאו לישראל בעודם ילדים, וגדלו והתחנכו כאן. עיקר העמדות השליליות כלפי הקהילה מתרכזות בקרב קבוצות העולים הבוגרות. אחד ההסברים לכך הוא תהליכי החִברות שחוו בני הקבוצה בתקופה הסובייטית, אז קשרים מיניים בין בני אותו המין נחשבו סטייה חברתית, היו אסורים על פי חוק ורבים נכנסו לכלא באשמה זו. העולים הצעירים לעומת זה חוו את תהליכי החִברות בישראל, ולכן עמדותיהם דומות יותר לעמדותיהם של הצברים הצעירים.

האוכלוסייה היהודית הוותיקה: שונות עדתית 

תרשים 4 מציג את את היחס השלילי כלפי הקהילה ההומו-לסבית לפי עדות: צברים ששני הוריהם נולדו בארץ, משיבים ממוצא אשכנזי ומשיבים ממוצא מזרחי. בין שלוש הקבוצות הללו אין הבדלים מהותיים, למעט העובדה שבקרב המזרחים, שמטבעם מסורתיים יותר (ברמת הדתיות), מידת היחס השלילי כלפי הקהילה ההומו-לסבית גדולה מזו שבקרב האשכנזים והצברים. עם זאת ההבדלים בין הקבוצות אינם גדולים. מפתיע לראות כי היחס הוא בכללו שלילי ונע סביב מחצית מהאוכלוסייה כולה.

דתיות וסובלנות

מתרשים 5 ניתן לראות השפעה מובהקת של מידת הדתיות של האדם על מידת סובלנותו כלפי הקהילה ההומו-לסבית: ככל שאדם מגדיר עצמו דתי יותר, כך יחסו השלילי כלפי הקהילה מתעצם. החילונים מתייחסים לקהילה בשלילה במידה פחותה בהרבה מזו של המגדירים עצמם מסורתיים; המסורתיים מתייחסים לקהילה בשלילה פחות מהמגדירים עצמם דתיים; והחרדים מתייחסים לקהילה בשלילה במידה הרבה ביותר. מידת הדתיות היא אפוא המשתנה החשוב ביותר להבנת היחס השלילי כלפי הקהילה ההומו-לסבית בישראל. יש לשער כי ההסבר לכך הוא שבדתות המונותאיסטיות, ובכללן היהדות, היחס לזוגיות חד-מינית שלילי ביותר.

סיכום

משתנים דמוגרפיים משפיעים בבירור על מידת היחס השלילי כלפי הקהילה ההומו-לסבית בישראל. דתם של הנשאלים, גילם, מוצאם, היותם עולים או ותיקים ורמת הדתיות שלהם - כל אלה משפיעים במידה זו אחרת על מידת הסובלנות שלהם כלפי הקהילה ההומו-לסבית בישראל. המשתנה המשפיע ביותר הוא מידת הדתיות, אבל גם המוצא, מידת הוותק בארץ והגיל משפיעים. תמונת המראה הניצבת לפנינו ככלל ובקרב קבוצות אוכלוסייה בפרט אינה מעידה על סובלנות רבה: בסך הכול 49% מהנשאלים הביעו יחס שלילי כלפי הקהילה, ונתון זה כשהוא לעצמו מעורר דאגה.

הקהילה ההומו-לסבית היא רק דוגמה אחת מיני רבות לקבוצות מיעוט בישראל או לקבוצות שמרגישות מופלות, והיא רק בבואה נקודתית וקטנה ליחסים בין קבוצות בישראל בכלל. המגמה המדאיגה היא שעמדות שליליות בדעת הקהל כלפי קבוצות בחברה מכשירות את הקרקע גם למעשי אלימות נגד חבריהן, בין שמדובר בערבים, בין שמדובר בחרדים ובין שמדובר בהומואים או בלסביות. סובלנות היא אבן יסוד בדמוקרטיה בכלל בדמוקרטיה שמתקיימת בחברה רב-תרבותית בפרט. חוץ אפוא לחזק את הסובלנות בחברה הישראלית, הן של כל אזרח כלפי חברו, והן של חברי קבוצה אחת כלפי קבוצה אחרת, ששונה ממנה בדעותיה.