לא לשלטון המיעוט
"חוק המשילות שאושר בשבוע שעבר בקריאה טרומית, הקובע כי יש צורך ברוב של 65 ח"כים לאי-אמון, יחזיר אותנו לימים אפלים. כיצד ממשלה הנתמכת בידי 56 חברי כנסת ושיש לה 64 מתנגדים תוכל למשול??" ד"ר אריק כרמון ופרופ' גידי רהט באיתות אזהרה. איך אפשר בכל זאת לסייע לממשלה למשול?
ב"חוק המשילות" של יש עתיד שזה עתה עבר בקריאה טרומית בכנסת יש מרכיבים חיוביים מאוד (דוגמת הגבלת גודל הממשלה) אך יש בו גם מרכיב תמוה ומסוכן העלול להחזיר אותנו לימים האפלים של "הבחירה הישירה": הקביעה שהצבעת אי אמון בממשלה מצריכה תמיכה של 65 חברי כנסת. הצעה זו תמוהה כי היא באה בשם המשילות אך למעשה ממסדת את האפשרות שממשלה שנתמכת בידי מיעוט חברי כנסת ושיש לה רוב מתנגדים פעיל בכנסת תעמוד על כנה. איך בדיוק תושג משילות כאשר תכהן ממשלה שלא ניתן יהיה להדיחה, אך היא גם לא תוכל למשול כי לא היה לה רוב בכנסת? תארו לעצמכם ממשלה שנתמכת בידי 56 חברי כנסת ושיש לה 64 מתנגדים – ממשלה זו לא תוחלף, תהיה "יציבה" אך לא תוכל למשול. בימי הבחירה הישירה, שבמהלכה התרסקו המפלגות הגדולות, נאלצו ראשי הממשלה לכונן קואליציות אד-הוק לשלם דמי לא יחרץ כדי לקדם מדיניות. כך יהא גורלה של ממשלת מיעוט בישראל ש תהיה "מוגנת" על ידי הצעת החוק האמורה, אך תיאלץ לקנות את קולותיהם של מפלגות שמחוץ לקואליציה (על פי המסורת – מפלגות סקטוריאליות) כדי החוקק את חוק התקציב למשל.
הציבור, אנחנו, נשלם מחיר כבד. במקרה הפחות רע, תהיה לנו ממשלה שלא תוכל למשול, ליישם מדיניות, להעביר תקציב. לא ניתן יהיה להדיח ממשלה כזו כל עוד מיעוט מקרב חברי הכנסת יאחז בקרנות המזבח. במקרה הרע תצא הקריאה למשילות מכלל שליטה ותוביל להתעמרות מצד הרשות המבצעת חסרת האונים בדמוקרטיה ובכלליה. אנחנו לא מסוגלים לשלוט כך, תזעק ממשלת המיעוט ותתבע סמכויות נוספות על חשבון הדמוקרטיה ועל חשבון החופש של כולנו.
כל תביעה לרוב שהוא מיוחס, שנותנת כוח בידי מיעוט, צריכה להיות מוצדקת בטעמים חוקתיים. לא ניתן כמובן להצדיק חוקתית הגנה על ממשלה, רק על משטר (דמוקרטי) וערכיו (זכויות פרט ו/או זכויות קבוצתיות). צריך להתייחס בחרדת קודש דמוקרטית ולא בזילות ובקלות דעת להענקת השלטון למיעוט.
אולי ימצא מי שיאמר שבטובות שבדמוקרטיות, במדינות סקנדינביה, בקנדה לעיתים, ישנן ממשלות מיעוט. אך זאת לדעת: בתרבויות הפוליטיות של "ארצות הקור", שהרכבן החברתי רחוק מההטרוגניות של החברה הישראלית, ממשלות מיעוט בדמוקרטיות משמען שיש מי שתומך בהן "מבחוץ" (משמע אין לו נציגות בממשלה) או לפחות לא פועל להחלפתן או להפלתן. לעומת זאת, מה שמבקש לעשות החוק שעבר לרוע המזל בקריאה טרומית במחוזותינו הוא למסד שלטון שנתמך בידי מיעוט גם אם יש לו רוב מתנגדים. בתרבותינו הפוליטית, ובמציאות חיינו שבה סדר היום הוא העמוס ביותר בהשוואה לכל דמוקרטיה, בלא הסכמים קואליציוניים המבטיחים רוב לקואליציות, יהיו מקרים רבים בהם יהיו לשלטון יותר מתנגדים מתומכים. זאת ועוד, חיפשנו מהיכן הגיע רעיון זה לעולם, איזו דמוקרטיה ניסתה אותו וראתה כי טוב. ולא מצאנו, ולא במקרה. בדמוקרטיה כשיש להכריע בענייני ממשל הרוב מכריע (למעט בעניינים חוקתיים בהם יש וטו למיעוט כדי להגן על קבוצות מיעוט ופרטים), לא המיעוט.
על סדר היום הציבורי מונחת הצעה חלופית שזכתה לתמיכת כל התנועות הציבוריות המבקשות "לתקן את שיטת השלטון". הצעה זו כוללת את עקרון אי האמון הקונסטרוקטיבי, הקיים במדינות רבות ובהן ספרד, גרמניה, הונגריה ועוד. הצעה זו מחייבת הצגת ממשלה חליפית שתזכה ב-61 קולות. הרעיון הזה הוא רעיון נכון כי הוא מחייב את חברי הכנסת לנקוט עמדה בעד או נגד הממשלה ולא לשבת על הגדר. אולם אין לתבוע בשום אופן כל רוב של יותר משישים ואחד חברי כנסת כדי להוציאו אותו אל הפועל. ועבור מי שרוצה לתקן את שיטת הממשל, קיימים עשרות רעיונות ראויים וטובים שיש לקדם, ולא פיגועים בדמוקרטיה הפרלמנטרית דוגמת ההצעה התמוהה לדרישה לרוב מיוחד להפלת ממשלה. לכן, במהלך הדיונים בחוק יש לעשות הכול כדי לסכלו.
המאמר פורסם באתר "וואלה" בתאריך 7.7.2013