להקשיב למילים: מחאת הצעירים 2011

מחאת האוהלים היא מחאתם של צעירים חדורי אמונה ותקווה. על הדור הוותיק להקשיב לקולות העולים מן הרחוב, לשפה החדשה שמשתמשים בה המוחים המדברים על אחווה, הכלה וקיום בכבוד. לדעתה של ראש פרויקט צוערי הדמוקרטיה - לדור הבוגר יש אולי מה ללמוד מן הצעירים.

כולנו עומדים משתאים לנוכח תופעה חברתית חסרת תקדים בהיסטוריה הישראלית מבחינת היקפה, האותנטיות שלה, העוצמות שלה והמהירות שהיא מתגלגלת וסוחפת עמה מאות אלפי אנשים. היא מעידה על מסר עמוק וכן אבל גם על הטלת אחריות גדולה על מנהיגיה.

אין ספק שדפני ליף לא שיערה לאן תגיע המחאה. היא וחבריה באים מתוך מניעים טהורים, מתוך תחושת חנק אישית שאין מוצא ושצריך לקרוא תיגר על השלטון. הם מבקשים להזכיר לכולנו שהעם הוא הריבון, המפקיד לתקופה קצובה את השלטון בידי נבחריו, ושהוא הנותן להם את המנדט לנהל את ענייני המדינה למענו, אך תחת עיניו הבוחנות. אם יעשו זאת בהצלחה - ייבחרו שוב, ואם לאו - יוחלפו.

עוד לפני שנפערים הסדקים הראשונים בין המארגנים הרבים באשר לדרך ולסדרי העדיפות של מטרות המאבק כדאי לשים לב למשהו חדש בגל המחאה הזה. מעבר לדרישות המהותיות הצודקות, חשוב לשים לב לשפה ולטרמינולוגיה שהצעירים משתמשים בהן. בעיניי הן חדשות ומרעננות, ואל לנו להמעיט מחשיבותן ומתרומתן לשיח הציבור. כוונתי לביטויים כמו "הקשבה", "הכלה", "סולידריות חברתית", "זכויות חברתיות משותפות", "צדק חברתי", "קיום בכבוד". לשונם של הצעירים רהוטה, בהירה וצלולה. ממש לנגד עינינו עולה וצפה לה עובדה מפתיעה: דור שלם שהושמץ כאילו הוא אפאתי מתגלה כאכפתי, חכם ובעל חושים בריאים לצדק; הוא מתגלה כדור שרוצה לחולל שינוי בסדרי העדיפות החברתיים שלנו ולהחזיר אותנו בתשובה לערכינו הבסיסיים. הצעירים האלה מבקשים לגרום לשינוי תודעתי ולהעביר מסר של אהבה לאחר שנים של זריעת שנאה נגד השונה באשר הוא; הם רוצים ליצור היכרות, שיח ודיבור בין בני אדם ולא פחד וניכור שמשתמשים בהם כמטבע עובר לסוחר בכל נאום פוליטי שמתאמץ להשיג תמיכה. זהו דור המבקש להגדיר מחדש את האמנה החברתית הישראלית, לבנות אמון ולייצר שקיפות מלאה בינו לבין השלטון; זהו דור שאומר לשלטון בקול רם וברור שלא יתבלבל, שהוא - השלטון - מחויב לשרת את העם, ולא ההפך.

חשוב, כדאי וראוי לתת למסרים הללו לחלחל לתודעתנו עוד זמן מה כדי שישקעו שם וינחו אותנו בדרך לפתרונות ארוכי טווח טובים למדינה ולתושביה. חשוב, כדאי וראוי שלא להתפתות לפתרונות מהירים, שכל מה שהם עושים הוא כיבוי שרפות ויצירת שקט לשלטון.

דפנה גרובר היא ראש פרויקט צוערי הדמוקרטיה במכון הישראלי לדמוקרטיה.